סלחו לי כן? אבל באיזה עולם זה הגיוני שמכל ה-48 האפשריים, בראש הוועדה שתדון בביטול החוק להחלשת מעמד היועמ״שית יעמוד דווקא גלעד קריב, האיש שהקריירה שלו תלויה כעת בהחלטתה של אותה יועמ״שית?
התיק שלו על הדלפת פרוטוקול סודי מועדת חוץ וביטחון חונה כבר שנים אצל היועמשית, שלפי הפרסומים אמורה להחליט בעניינו בקרוב. אם הוא מועמד לדין הוא לא יכול לכהן כשר ואם לא יועמד - אז כן.
מדוע גוש השינוי מתעקש בכוח להוכיח לנו שניגוד עניינים לא מעניין אותו?
קודם ממנים ליו״ר ועדת כספים מישהי שבעלה מייעץ לחצי מהחברות במשק ואז ליו״ר הועדה לחיזוק היועמ״שית מישהו שגורלו בידיה.
המלצת צפייה: הסרט על ילדי חברון. לכאורה סיפור על פוליטיקה, שכול ודת. בעצם סיפור על יחסי הורים-ילדים ועל מה שהולך לאיבוד ומה שנשאר בתוך המשפחה כשהחיים חולפים.
אני אישית הייתי קורא לסרט ״עיר האבות והילדים״ אבל בכל מקרה מומלץ ומרגש, אל תחמיצו: https://t.co/f9FAhSWD2k
אני אגיד לך איפה הוא היה. בין ניתוח אחד לכריתה נוספת של הגדם ובין דימום אחד לאחר כחלק מהשיקום שלו. וזה אחרי שהוא הלך ואיבד רגליים ואת החברים הכי טובים שלו כדי לנסות להחזיר את החטופים. שם הוא היה.
גסות הרוח שלך התקבלה בסלחנות כשנאבקת את המאבק ההוא, אל תצפה לזה גם כשאתה בוחר לדרוך על אחרים שהקריבו גם כן.
בארצות הברית של המאה ה-19 היה נהוג ששירותי כיבוי האש הם פוליטיים. שירותי כיבוי הוענקו קודם כל לתומכי המפלגה שמינתה את מכבי האש. שחורים שבתיהם נשרף לא זכו למענה. אז, זה נראה היה הגיוני. מאה ומאתיים שנה אחר כך, כבר מלמדים זאת בפקולטות למדעי המדינה כדוגמא להשחתה שהיום נראית מופרכת.
האמנם מופרכת? שני עובדי מדינה, אחד מכהן ואחת שפרשה, מערערים על ההנחה שהשירות הציבורי בישראל מסופק באופן שוויוני, ללא מורא וללא משוא פנים. בועז בלט, ראש אגף המודיעין והחקירות במשטרה, אמר בהקלטה שפורסמה השבוע שתיקים בישראל נשמרים במגירה ונשלפים כדי להפעיל לחץ על אזרחים או ליישר שוטרים שהעזו לחשוב אחרת. איילה חסון, מגישה בכירה בתאגיד השידור הציבורי, התפטרה אחרי שאולצה להתנצל שוב ושוב בשידור על דברים שאמרה בכלל במקום אחר. בלט הסביר שחקירות מותנעות או מוקפאות ממניעים לא כשרים. חסון סיפרה ששידורים משרתים צד פוליטי אחד ממניעים לא ענייניים. קם לה תנא דמסייע לא צפוי: שבוע קודם, במהלך משדר הבחירות שאירח אך ורק תומכי אופוזיציה, נשמע פתאום בשידור מתרגם לשפת הסימנים שאמר לעמיתתו, בלי לדעת שהוא משודר: ״לא מוזר שכל הערב אין פה אף נציג לימין?״. מוזר שהנהלת התאגיד לא העמידה גם אותו אל עמוד הקלון.
שידור שמופנה רק לצד אחד דינו כניתוחים שניתנים בפרוטקציה רק למגזר אחד. חקירות שאינן משמשות לצדק אלא לסחיטה דינן כמכבי אש שלא מכבים שריפות אצל מי שהעז להצביע אחרת. האם צופי התאגיד מצד שמאל אינם מובכים מהעובדה שמיליארד שקל בשנה מכספי כולנו נשפכים רק על ראשם? במה זה שונה מכביש שנסלל רק למצביעי הדמוקרטים?
יגיד האומר ״בוקר טוב אליהו״. הרי גם סמוטריץ׳ השקיע סכומי עתק בתומכיו ביהודה ושומרון, ועל הסובסידיות שניתנות לחרדים אין בכלל מה להרחיב. ההבדל הוא כפול. אחד, מדובר בפוליטיקאים שמצהירים מראש על כוונתם ונבחרים על בסיס זאת, לא בשירותי שידור והעמדה לדין שמתגאים בהיותם א-פוליטיים ועניינים.
שנית, את הפוליטיקאים אפשר להחליף ויחד איתם את סדרי העדיפויות שלהם. לעומת זאת, בית המשפט (עוד גוף שמעניק את שירותיו בעיקר לצד אחד) בלם בגופו כל התערבות ״פוליטית״ בדיוק באותם מקומות, תאגיד השידור הציבורי ומשרד המשפטים. זו הייתה הגנה מופקרת שאפשרה להם להמשיך ולהפלות באופן בוטה קבוצות ענק בציבור, בעודם משתמשים בציניות במונח ״השירות הציבורי״. לכן הדחתה בפועל של חסון הדהדה הרחק מעבר לרייטינג העלוב של משדרי החדשות של התאגיד, ודבריו של בלט בהקלטה זכו לאמינות גבוהה בהרבה מזו הירודה למדי של מערכת אכיפת החוק.
הטור המלא בתגובה 👇
מרים פרץ, כלת פרס ישראל, סמל לאומי של נחישות ותקווה, אמא לשני חללי צה״ל, ומהשבוע גם לח״כ בישר!, סיפרה השבוע לחבריה בהלם מה קרה לבנה. אליסף פרסם פוסט בעד ממשלה ציונית, לכאורה דבר מובן מאליו. בתגובה, הוא ספג קללות ורפש כאילו הציע לשבת תחת בן-גביר בקואליציה ולא ביטא פשוט את עמדת המפלגה הרשמית.
חייו עוד קלים מאלה של נתניהו. בגיל 77 מוצא עצמו ראש הממשלה בעמדה לא אופיינית: הוא הנושא של המו״מ הקואליציוני, אבל לא הנשוא שלו. ובפשטות, מוטת השליטה שלו באירועים מוגבלת ביותר.
בדרך כלל, לנתניהו תמיד יש מה לתת: שריון, תפקיד, חיבור מעניין. כעת, בממשלת מעבר, עם 46 מנדטים ובלי המנדט החשוב מכל, שחונה כעת אצל איזנקוט, הוא מנסה לאסוף מודיעין על תוכניות הצד השני. במקום לאסוף עריקים מהצד השני, נפוצו בליכוד שמועות על עריקה בכיוון ההפוך. דוד ביטן מוזכר שם בחשש (הוא מכחיש, כמובן). אין לו ממשלה להציע לחרדים, אין לו תפקידים או אופק להציע לעריקים.
בתחילת השבוע היה נתניהו משוכנע שעוד השבוע תובא להצבעה ממשלת מיעוט הנשענת על הערבים. אחר כך נדלקו כל האורות האדומים בעניין שיתוף הפעולה של ליברמן והחרדים. בבוקר השבעת הכנסת, אחרי שיחה לילית ארוכה עם יו״ר יהדות התורה, נשמעה צפירת הרגעה זמנית. אם תצטרפו לקואליציה, אמר נתניהו לאשר, הם ימנו יועמ״ש ועשרה שופטים בעליון. ״ואז גם רוב של שבעים מנדטים לא יעזור לכם. אתם זועמים על התנהלות מערכת המשפט אבל הולכים להנציח אותה לשלושים שנה״.
עם או בלי קשר, התדרוכים לאחר מכן מסביבת החרדים הפכו קשוחים יותר. וכך הגיע הנאום בהשבעת הכנסת. נתניהו הכין נאום מפויס יחסית, אבל בדרך הקצרה מלשכת ראש הממשלה לטרקלין שגאל הוא הפך למה שהפך. זו אינה הפעם הראשונה השנה. מאז פרשה לפנסיה, שרה נתניהו נמצאת יותר ויותר שעות בעבודה של בעלה. כך גם הח״כ החדש יעקב ברדוגו והיועץ הישן נתן אשל. שלושתם נוקטים בקו תקיף עד תוקפני. ״ראית איך מרים פרץ מחאה כפיים לדברים?״ שמחו בליכוד.
אבל היא לא בהכרח הקהל שלהם. מטרת הליכוד היא שבעוד חודשיים־שלושה, אם יסוכל הציר ליברמן-חרדים, יעמדו חברי הכנסת בגוש השינוי בבחירה בין ממשלת מיעוט והליכה לבחירות ובין ממשלת אחדות כשנתניהו ראשון ברוטציה.
ההיגיון של איזנקוט הוא שאם הולכים מיד לבחירות, זו אינה הישענות קבועה על הערבים אלא רק אפיזודה שמטרתה הוצאת נתניהו ממשרד ראש הממשלה. לשם כך הוא יזדקק לליברמן אבל בעיקר לכל חברי סיעתו. האם ח״כים שמתנגדים בתוקף לממשלה עם ערבים יצאו מנאום נתניהו בתחושה שצריך לתת צ׳אנס לאחדות? או בדיוק ההפך? די היה להסתכל בפרצופיהם של ראשי המפלגות בזמן התמונה המסורתית. הם נראו כמו צילום משפחתי בחתונה כשהאבא והאמא גרושים והאחים והאחיות לא מדברים זה עם זו, והצלם, שלא מודע לכל זה, צועק: צ׳יייייז.
לטור המלא >> https://t.co/mmMIzO6t0C
עמית סגל חשף הערב הקלטות מדהימות ומפחידות של ראש אגף החקירות במשטרה ניצב בועז בלט על הפרקליטות ״אני לא אוהב שמשתמשים במשטרה כאמצעי. יש פה לא מעט אירועים שכל בר דעת מבין שזה תיקי מגירה, אתה יודע, זה מנופי לחץ שמפעילים על אנשים, שמים במגירה לא עושים עם זה כלום שנה. אחרי שנה מוציאים ועושים השלמת חקירה”
רחמיי על כל הדתיים לאומיים הפתאים ששלוש שנים סיפרו כמה נוראה הכניעה לחרדים, הסכימו עם המודעות האנונימיות נגד החרדים בעיתוני המגזר שמומנו על ידי מחאת קפלן והחל מעשר דקות אחרי המדגם שומעים מחברי מחנה השינוי ונציגיהם בתקשורת שהחרדים הם בעצם הפרטנר המושלם כדי להקים ממשלה.
לא קם מגזר כה נוח להשפעה כמותם
היו הרבה סערות זיני, זו הגדולה שבהן. היא תמצית כל הפחדים של כל המעורבים. מצד אחד, בימין רואים יועמ"שית שתפקדה למעשה כיו"ר האופוזיציה, ועכשיו בולמת – כמו בפרשת הפצ"רית – כל חקירה של חשדות למעורבות זרה ופגיעה נוראה בטוהר הבחירות. מצד שני, באופוזיציה רואים ראש שב"כ שמונה בידי נתניהו ומפוצץ פרשה שמשתלבת עם הקו של ראש הממשלה בעיתוי רגיש מאין כמותו. וכל זה סביב קודש הקודשים של הדמוקרטיה: הבחירות לכנסת.
"תחשוב שהיו מגלים שהליכוד ממומן מכף רגל ועד ראש בידי רוסיה", אמר השבוע ראש השב"כ בדיון עם השופט סולברג. "זה היה פוסל את הבחירות, או שהיינו אומרים שבגלל שלא מצאנו קלפי ספציפית הכל תקין?".
זיני הבהיר היטב שלדעתו בהרב-מיארה גוררת רגליים במכוון, מסיבות פוליטיות. יש לו בעיה: ביום הבחירות הוא התייצב מול המצלמות ובישר שהבחירות תקינות. מאין נולדה הפרשה? "לפני הבחירות היה מידע כללי. ביום הבחירות בצהריים הגיעו הדיווחים שאישרו תופעה בכל רחבי הארץ,בשתי המפלגות הערביות. כרטיסי תדלוק במתנה, דיווחים רבים בסגנון 'תבחר בנו ותקבל מאתיים שקל, תביא את המשפחה ותקבל שש מאות דולר'".אחר כך השתמש זיני במשל מהבית, מרמת הגולן: "תאר לך שמספרים שהזרימו מהחרמון קוב מים עם רעל. אחר כך אתה מגלה בבניאס מים מורעלים. האם לעצום עיניים, להתעלם ולהגיד שהכל צירוף מקרים?".
צודק סולברג, במובן הפורמלי, שגם אם הכל יתברר כמדויק, אין יותר מדי קלפיות ספציפיות לפסול. אבל צודק גם זיני שזו פרשה מטלטלת. צודקת גם בהרב-מיארה שבפרשה הנוכחית ביקש השב"כ לעשות שימוש באמצעים שכמותם מעולם לא הופעלו עד היום, לפחות לא מאז הימים שבהם השירות שימש כזרועו הארוכה של בן-גוריון נגד האופוזיציה.
מצד אחד, טענות על הטיית הדמוקרטיה הישראלית באמצעות כסף ענק וזר. מצד שני, טענות על פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית מצד ארגון צללים, שבראשו עומד מינוי חיצוני של יושב-ראש מפלגה יריבה.
בצער, צריך להגיד שני דברים. הראשון הוא שגם אם היועמ"שית צודקת, היא קנתה ביושר (או בחוסר יושר) את החשדנות העמוקה כלפיה. במשך שנים היא מעכבת קבלת החלטות בתיקים שנוגעים לחברי אופוזיציה (למשל, גלעד קריב), ומאידך פעלתנית מאוד בכל החלטה שיכולה לפגוע בממשלה. גם זעקותיה על שימוש בשב"כ נגד גורמים פוליטיים לא נשמעו בווליום דומה בבדיקה שנוהלה נגד לשכת השר איתמר בן-גביר.
השני הוא שהליכוד ונתניהו שוגים בהבנת המציאות. הם לא ניצחו בבחירות, ובהתנהלותם זו הם משדרים תודעת הפסד ומקרבים מאוד את האפשרות להקמת ממשלת מיעוט בעייתית על ראשם. גם גדולי שוחרי האחדות בצד השני רואים בכך ערעור על התוצאות, והתנהלות השב"כ לא מסייעת להפיג את חששותיהם.
הפתרון צריך להיות הכרה בתוצאות, התעקשות על מיצוי החקירה וקריאה להקמת ממשלת אחדות. זה נשמע קלוש, אבל היועמ"שית וראש השב"כ ישבו יחד להצהרה משותפת רק בראשית השבוע, אז הכל יכול להיות.
לטור המלא >> https://t.co/ztTI1sUnfY