גופתו של סא"ל אבי לניר, הטייס הישראלי הבכיר ביותר שנפל אי פעם בשבי. חזרה ארצה עם סימני עינויים קשים. מכות חשמל, ציפרניים עקורות ועצמות מרוסקות.
לניר ידע כנראה סודות גרעין קריטיים לביטחון מדינת ישראל.
כשנודע על נפילתו בשבי, צמרת הביטחון החווירה.
יש טענות שישראל הסכימה אפילו לסגת מרכס החרמון
כדי לקבל את מפקד הטייסת בחזרה,
במסגרת עסקת חילופי שבויים שהוא ייכלל בה.
מבלי שהסורים יבינו איזה אוצר נפל לידיהם.
אבל הם הבינו, ועינו אותו בטירוף.
אבי, שידע כי הסגרת הסודות
פירושה פגיעה דרמטית בביטחון ישראל, פשוט לא דיבר.
איך יודעים?
קצין בכיר אמר שאם לניר היה מדבר,
ישראל הייתה מרגישה היטב וחזק את ההשלכות.
טייס אחר שנשבה אחריו,
היה כנראה האחרון שהצליח להחליף איתו מילה מבעד למחיצות הכלא.
לניר אמר לו שהוא פגוע במצב קשה מאוד.
שמי שלום פרץ ואני מורה.
ואני מבקש ממכם לזכור.
את האיש המופלא הזה, בן 33 בלבד,
מת בדרך הקשה והאכזרית ביותר למען עם ישראל.
לבד, בידיו הזרות של אויב נורא,
אבל עם כל עם ישראל מאחוריו.
סגן אלוף אבי לניר קבור בחלקה ד' בהר הרצל.
"לא יודע מה איתכם, אבל אני רואה צבא שעשה הוליווד, אני רואה עם שפתח בירה בממ"ד, אני רואה איראן המומה. תקראו לי אופטימי. עם ישראל חי". 26 המילים האלה של השחקן אלי פיניש, עם פרוץ הפסקת האש, הקימו עליו סערת רשתות אדירת־ממדים.
פירמידת הטנטרומים של אגף שמאל ברשתות ובתקשורת כוללת את שכבת הבסיס, זעם על הבעת עמדות ימניות. אם גילית פתאום שהפלסטינים לא רוצים שלום, או שהמתנחלים הם בני אדם, תגלה פתאום שהשירים החדשים שלך גרועים (במקרה שאתה אריאל זילבר), או שאתה מקריח, שמן, עילג וטיפש.
רמה אחת מעל מצוי הזעם על התמיכה בנתניהו, או למצער על הניסיון להתייחס אליו עניינית מבלי לקבוע שהוא "מלאך המוות" ("הארץ", בשבוע שעבר). כאן, תואשם שאתה לא מאמין למילה של עצמך. הרי אדם תבוני אינו יכול באמת לשבח מעת לעת צעדים של ראש הממשלה המכהן. במקרה כזה ייקבע כעובדה שאתה עובד בשביל כסף מנתניהו או מהמפעילים בקטאר, או בשביל משבצת שידור בגלי ישראל, או פשוט בוט. כצעד חירום, יותר גם שימוש בעברם הפלילי של קרובי משפחה עד דרגה שלישית.
אך החטא העליון, עבירה מסוג פשע חמור ללא התיישנות או חנינה, הוא להיות אופטימי. זה מה שלא הבין אלי פיניש בפוסט התמים שפרסם. יש מחילה לימנים אידיאולוגיים ויש כפרה (מסוימת) לביביסטים. אבל מי שמעז לראות אור בחושך, לסבור שלא הכל קודר, עגום, דיכאוני ושוקע - הוא־הוא הכופר בעיקר. כל מי שקורא "הארץ" הרי צריך לדרוש גם ציפרלקס ממוכר העיתונים. הכל קורס, נורא, חשוך - והולך להיות עוד יותר רע ועוד יותר רע, ותמיד יהיה לי רק רע.
אלי פיניש צריך היה לדעת. הרי שמה של התוכנית שבה הוא מככב, "ארץ נהדרת", הוא בעצם תמצית העימות התרבותי. זה משפט אופטימי שהמציא נתניהו עצמו במאה שעברה בנאום באריאל, וכעת משמש בהקשר כפול. והנה לכם כל הוויכוח כולו בשתי מילים בדיוק.
"הבעיה היא בכלל לא אלי פיניש, הבעיה היא האלי פינישיזם", התגוללה עליו מגישה בכירה בתאגיד שאת פרצופה לא הצלחתי לזהות: "איזה כיף לחיות בתוך סרט שבו הכל סבבה. זו תופעה שבה אנחנו מנסים לכפות על המציאות המדממת של המזרח התיכון מבנה של שובר קופות הוליוודי". סליחה, גברת, ומה עם התאגידיזם? זה שלוקח מתקפת ביפרים הוליוודית ושני מבצעים סטייל ספילברג באיראן, והופך אותם לסדרה נורבגית קטנה רווית שתיקות על דיכאון אחרי לידה בחורף הנצחי.
Cry harder, we keep winning 🏆:
In the heart of Catalonia: 14-year-old Aya Weiner won the motocross championship and raised the Israeli flag on the podium 🇮🇱