שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הכאב והאובדן הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, אבל חובתנו להסתכל קדימה. לחיות, לבנות מחדש ולדרוש אמת וצדק.
על ההתמודדות האישית, המאבק על הבית והחזון שלנו לשער הנגב – בשיחה גלויה במוסף כלכליסט.
https://t.co/JAcExPtXEr
🍽️ מחקר חדש למתעניינים:
104 בני 65–75 חולקו אקראית לארבע קבוצות וארגנו להם תפריטים שונים. המשותף: ללא הגבלה קלורית (אכילה לדובע). השונה: בשתי קבוצות יותר מהחלבון הגיע מהצומח, בשתיים יותר מהחי. שתיים קיבלו יותר שומן, שתיים יותר פחמימות. המשותף החשוב מכל: אוכל אמיתי.
>>
נתחיל מהסוף. זה מדהים שאפשר לעשות דרמת ספורט סוחפת ומרגשת גם עם קבוצה קיבוצית, שרוב שחקניה מעל גיל שלושים שגרים בכל קצוות הארץ (קשה להתאמן) והתזונה שלהם כוללת חמין לפני מגרש.
סליחה שועלי כפר עזה שאני מטיחה ככה את האמת. אבל בואו גם נודה כמה אתם טוטאליים, כמה אתם יפים ומצחיקים וחכמים ומרגשים, כמה עברתם, ��יך לא נשברתם? אני בסרט נשברתי במקומכם ארבע פעמים.
היצירה המקסימה והכל כך ישראלית הזאת של אבידע לבני ואלי אוחנה - שמלווה את קבוצת הכדורגל של כפר עזה מהטבח ועד ההשתתפות המחודשת בליגת שער הנגב - היא קסם צרוף שמצליח לארוז את החיים שלנו, עם האבל והטראומה, באריזה שאפשר לשניה להכיל, למות מצחוק, לשמוח נורא, להתקפל מכאב. בגדול כמו כמעט כל יום פה בשנתיים וחצי האחרונות.
איזה סרט מקסים, איזה סיפור עובר פה דרך כדורגל, איזה מרגשות אמהות השועלים כמה הן משוגעות (דקלה!!!). אתם חייבים לעצמכם לראות את הסרט, ובעיקר אני מקווה שהוא ימריא ויגיע לעולם.
אוהבת אתכם בלב - כפר עזה, כל השמריז׳ס ספציפית, שועלים ואמהותיהם, ובחור אחד מבריק שסוחב כבר שנים את השם אלי אוחנה ואז בוחר לעשות סרט על כדורגל.
@docaviv
@Ido_Shamriz
@shimrizzz
נטע אפשטיין מכפר עזה. עלם צעיר שחייו היו שיר של אהבה והקריב את עצמו בזינוק אמיץ כדי שהאישה של חייו תזכה לחיות הוא.
בבוקר שבו התנפצו החלומות, נטע וארוסתו אירן הסתגרו בממ”ד ביתם, מחזיקים ידיים ומייחלים שהסיוט יחלוף. אך המחבלים חדרו אל הבית והשליכו רימון רסס אל תוך החדר הקטן. בלי להסס אפילו לרגע, נטע קפץ על הרימון, ספג את עוצמת הפיצוץ בגופו ונהרג במקום כשהוא מגן על אהובתו.
ארוסתו אירן, שחייה ניצלו בזכותו, ספדה לו בדמעות ואמרה:
״נטע פשוט קפץ על הרימון כדי שאני אחיה. הוא גיבור ששם את החיים שלי לפני שלו, והאהבה שלו תלווה אותי עד יומי האחרון״
No Jews, No News
המונולוג החד כסכין של ביל מאהר שיעשה לכולנו טוב בלב.
חדש מלפני כמה שעות
https://t.co/AjKO8iJQjs
עכשיו בערוצי הטלגרם והווצפ "פופ טארטס- אפי טריגר "
תרבות אמריקנית פופולרית, פוליטיקה אמריקנית וכל מה שאמריקני
https://t.co/CYpL56hZe1
יערה איכילוב:
צעדתי השבוע ברחובות מנהטן, כל החנויות מקושטות בפרחים ובשלטים:
happy Mother’s Day
בכל מקום איחלו לי יום האם שמח.
בכל מקום חייכתי והתכווצתי.
הכישלון הכי גדול של הורה זה שהוא צריך לקבור את הילד שלו.
שהוא ממשיך לנשום בעוד הילד שלו כבר לא.
הורה ממשיך להיות הורה גם כשהילד מת.
הורה אוהב את הילד שלו גם כשהילד מת.
הורה דואג לילד שלו גם כשהילד מת.
אבל אין ילד.
מה עושים עם כל זה??
מה עושים עם הרצון לכסות אותו כשהוא נרדם על הספה אחרי שבועיים בשטח? כדי שיהיה לו חמים…
ומה עושים עם הרצון לבשל לו בשישי את כל הדברים שאוהב אחרי שבועיים בשטח? כדי שיהיה לו טעים….
מה עושים עם הרצון לדאוג לו לבגדים נקיים, מריחים ומקופלים? כדי שיהיה לו נעים…
מה עושים עם הרצון לחבק אותו? להביט לו בעיניים? לנשק לו את הלחיים? ללטף לו את הראש? להקשיב לו? להגיד לו שהוא בבית עכשיו ויכול לנוח, אמא כבר תטפל במה שצריך והכל בסדר.
מה שקרה לך אורי שלי, זה לא בסדר. הכי לא בסדר.
ואני לא יכולה לתקן את זה.
סליחה אורי, סליחה 💔
@yaelshevach שהחזיר את הרכב שלי בלי דלק בבוקר כשמיהרתי לעבודה.
שהשאיר לי כביסה מלוכלכת עם גרביים מגולגלים ותחתונים בתוך המכנסיים. שבילגן את הארון בגדים דקה אחרי שקיפלתי הכל יפה.
שהיה מכין קפה ומשאיר את הבוץ בכיור.
שהלך לי ככה לפני גיל 22 והשאיר חור ענק בלב.
@dmut_agula הריח של התינוק שלי מיד כשנולד ועוד שבועות אחכ הייתי מסניפה. אין לי דרך לתאר חוץ מאשר ריח של רחם
כבר שנתיים וחצי מאז שהוא איננו ויש לי פלאשבקים של הריח הממסטל הזה