התקשורת בישראל לא נותנת מנוחה לנתניהו, ואז מתחרטת על כך!
עידן חדש במזרח התיכון, והקונספציה בתקשורת הישנה התנפצה.
בזמן שהתקשורת מהנדסת תבוסה ומחפשת פוליטיקה קטנה, המציאות מכתיבה עוצמה.
מנהיגות היסטורית נמדדת בעמידה איתנה מול לחצים מבית ומחוץ, בדרך לניצחון.
כשכתבתי על מרדכי דוד כחלק ממאפייני "מאמר הדור" שבדורנו רבים תמהו. היו שהרימו גבה. היו ששאלו. והיו שגיחכו בציניות.
מה שרואים בסרטון הזה של ח''כ טלי גוטליב זו בדיוק אותה נקודה.
הראי"ה קוק כתב על החוצפה שבעקבתא דמשיחא. דור שאינו מתבייש. שאינו מרכין ראש בפני מה שהורגל לקדש. אבל הוא הבחין הבחנה חדה. יש חוצפה ריקה של יחידים גסים שלובשים את רוח הפריצה כמסווה לגזל. ולעומתה יש חוצפה אחרת. כזו שמלווה ביושר ובתחושת משפט ובכוח אידאלי שפורץ ועולה.
מה שרואים כאן אינו עזות פנים. זו עזות דקדושה.
חברת כנסת שעומדת מול אליטה מושחתת שאיבדה את דרכה ואינה מתביישת לומר לה את האמת בפניה. בלי להרכין קומה. בלי משוא פנים. בלי עבדות נרצעת לפקידות.
זו הקומה הזקופה של ישראל. זו קוממיות.
ומתוך הנקודה הפנימית הזו עוד יוולד דבר גדול, קדוש, טהור.
על זה הבחירות.
סוף הקודש לנצח.
נ.ב - אגב, מישהו אחד (!) ממתנגדי חה"כ גוטליב יכול לענות באומץ איך זה שעובדות כל כך חמורות על עמית איסמן טוטאו מתחת לשטיח בכזו קלות?
אין לי ברירה אלא לחזור שוב ושוב:
נתניהו יצר במו ידיו שעת כושר היסטורית נדירה שבה ישראל עשתה למשך זמן קצוב ככל העולה על רוחה בארכי-אויב עם שטח פי 75 ואוכלוסייה פי 10.
יש אנשים שזה פתח להם את התיאבון והם איבדו שליטה ויש אנשים שמסרבים להכיר בהישג מטעמים פוליטיים.
אבל חשוב לחשוב ולשנן:
מתקני הגרעין הושמדו.
הצמרת המדינית, הביטחונית, המודיעינית, הצבאית והמדעית - נערפה כולה.
מערכות ההגנה האווירית, מפעלי ייצור קריטיים לתעשייה הצבאית, מתקנים מסווגים רבים - הותקפו וקיבלו מכה קשה.
את כל זה נתניהו הוביל כמעט לבדו לאחר שנים של היערכות פוליטית, תודעתית, כלכלית, צבאית ומודיעינית.
ישראל יצרה משוואה אזורית שאיש לא דמיין שתהיה אפשרית לפיה יש לנו, בפועל, חופש פעולה מבצעי (אם רק נרצה) בטהרן, ובידול מלא של הזירות עם חופש פעולה מבצעי בפועל בכל הגזרות.
אנחנו מחזיקים ב-60% משטח הרצועה, מחזיקים מעבר לליטאני, מחזיקים שטחים נרחבים בגבול הסורי, הצבא הסורי הושמד, הממשלה החות'ית נמחקה וחיזבאללה חלש מאי פעם.
כל זה קרה, כאמור, תחת צילה של המעצמה השיעית שהיא פי 75 בשטחה ופי 10 באוכלוסייה ביחס לישראל.
עכשיו באים הפובליציסטים מטעם עצמם ומלינים:
- למה אין "ניצחון מוחלט" על מעצמה שיעית (פי 75 ופי 10)? טוב בסדר.
- למה אין "הסכם מדיני"? כאילו שאסטרטגיה שתלויה ברצון הצד השני (במקרה הזה שיעי פנאטי) רלוונטית בכלל במדינאות.
- למה אנחנו בתחושה של סבבים? כאשר לאחר כתישת דרום לבנון הפצצה בלב איראן כל מה שיש לאיראנים לתת זה כמה טילים שמיורטים. אנחנו פשוט לא שמים לב כמה הם מסורסים ללא האיום הגרעיני וללא חיזבאללה.
- למה יש רחפנים בצפון? עם כל הכאב והצער על כל נפגע שהוא עולם ומלואו, צריך לזכור שמדובר בצבא אימתני שהיה על הגדר שלנו וכעת כל דרום לבנון נכבש והושמד והוא מסוגל רק לזנב בנו. כן, זה כואב, אבל אנחנו במלחמה. ביחס לאלטרנטיבה של עשרות אלפי הרוגים בישראל, אלפי טילים מדוייקים ופלישה קרקעית של אלפי לוחמים שיעים מנוסים מאוד וכיבוש מלא של צפון הארץ בידי האויב, נדמה לי שמצבנו מצוין. הרחפנים הם איום חדש (וזול) שהולך להציף ולשנות את פני המערכה בכל העולם (וגם ביו"ש). צריך להתאים את הצבא לאיום בטווחים שניתן לעבוד בהם בצפון לפני שזה יגיע לכפר סבא. אכן זו התמודדות, זה מה יש.
בשורה התחתונה תוכנית קאסם סולימאני להשמדת מדינת ישראל כמעט וצלחה. לא מספיק מבינים את זה, אבל זו האמת.
העם היושב בציון ניצל,
וניצח ניצחון גדול.
זה לא אומר שצריך לשגות באשליות לגבי יכולותיה של ישראל תחת האילוצים הנתונים בנקודת הזמן הזו.
אגב בהחלט ייתכן בעיני שנבחרי ציבורי מסוימים עשו טעויות בבניית הציפיות ביחס למלחמה.
אבל מדינאות ברמה הגבוהה לא צריכה, כמובן, להתרגש מהדבר הזה והיא צריכה להתמקד במה שנכון לעשות.
---
היות שבעיני התקשורת והשמאל, הבחירות חשובות יותר מאמירת האמת חשוב לחזור ולומר את האמת שוב ושוב כדי שלא תישכח.
המלחמה הזו תיחקק כמלחמה השלישית לאחר תש"ח וששת הימים, כלומר כמלחמה שביססה את המפעל הציוני בארץ ישראל קדימה במבט היסטורי.
ולסיום, אמת נוספת שמשום מה רבים יודעים אבל חוששים לומר בבירור:
למיטב שיפוטי איש מלבד נתניהו לא היה מסוגל להוציא את המדינה מהקבר שבו היינו ב-7.10.
נקודה.
בעיני עצם העובדה שאנשים כמו אייזנקוט או בנט מתבוננים במראה וסבורים שהם מתאימים, כשירים ומסוגלים לשבת בכסא רה"מ היא היא ההוכחה שאין להם ולו את היכולת לדעת את עצמם.
בתוך הביקורת על המאבק של היועמ״שית נגד גופמן מפספסים נקודה משמעותית:
התרומה שלה ליצירת כאוס בתוך שני הגופים החשאיים של ישראל.
בתוך השב״כ - כדי למנוע את מינוי זיני היא העבירה לועדת גרוניס יחד עם סגן ראש השב״כ ש׳ ויועמ״ש השב״כ נ׳ הקלטת סתר של זיני.
חוקיות השימוש בהקלטה הזו, נמצאת בסימן שאלה גדול מאוד (אם להיות עדין).
גרוניס סבר שאין בהקלטה הזו כלום, קיבל לחלוטין את הסברו של זיני, והעניין אפילו לא מוזכר בחוות הדעת של ועדת גרוניס.
אבל הנזק הפנימי בתוך הארגון כבר נעשה. סגן ראש השב״כ והיועמ״ש של הארגון פעלו/הופעלו נגד המיועד לשמש כראש הארגון בניסיון אחרון למנוע את מינויו. ולהזכירכם, ראש השב״כ היוצא דרש שסגנו ש׳ (או מ׳, שלהבנתי לא רצה בכלל בתפקיד) יוכתר תחתיו.
תארו לכם לעבוד בשיתוף פעולה עם האנשים שלפני רגע היו חלק מהתארגנות שניסתה למנוע את המינוי שלך.
אותו דבר היועמ״שית עשתה אצל רומן גופמן. שיתפה פעולה עם מכתב ההכפשה של ראש המוסד היוצא שרצה למנות את סגנו א׳ לתפקיד במקום גופמן. וכל זאת נעשה מאחורי גבו של הגורם הממנה, שגילה בדיעבד על ההתנהלות.
אבל בכך לא די. במסגרת הניסיון של הרגע האחרון, היועמ״שית גם השתמשה ביועמ״ש המוסד והעבירה מידע ״סודי״ נגד גופמן, שנדחה בשתי ידיים על ידי שופטי בג״ץ.
א׳ שילם על כך בתפקידו הערב, כשגופמן הודיע על החלטתו לסיים את כהונתו. לדברי יוסי יהושע בשם גורמים במוסד: א׳ היה שותף פעיל בניסיון הסיכול של גופמן.
אבל לשתי השערוריות הללו, הן במוסד והן בשב״כ יש כתובת אחת שאחראית להן: היועצת המשפטית לממשלה.
זה לא רק הפגיעה באמון הציבורי במערכת המשפטית. זה ממש לערער את היסודות של שני הארגונים הללו. זה לערער את האמון של ראש הארגון בבכיריו. זה לערער את האמון של ראש הארגון ביועץ המשפטי שלו.
איך אמרה היועצת המשפטית לממשלה בנאום כניסתה לתפקיד?
״אני מתכוונת לשים את אמון הציבור במערכת המשפטית בראש סדר העדיפויות שלי״.
אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.
(אודה לכם אם תוכלו לכתוב במרוכז את כל התגובות הקבועות של ״אבל ביבי״)
שוב ושוב זה קורה: ערבים גונבים ובתקשורת מאשימים יהודים.
במהלך השבת ערבים מחווארה גנבו עדר מחוות צפנת שליד תפוח שבשומרון - ותקפו מתנדבים שפתחו בחיפושים.
בחוות צפנת הגיבו בחריפות בצאת השבת לדיווחים המגמתיים שסוקרו בתקשורת במהלכה: "בחסות השבת בחרו התקשורת וארגוני השמאל הקיצוני לנהל קמפיין מרושע על גבה של החווה, וציירו תמונה חלקית, מגמתית ומוטה, תוך התעלמות בוטה בגניבת העדר וההתקפות האלימות של ערביי חווארה כנגד המחפשים".
לדברי התושבים, "ערבים וארגוני שמאל קיצוני הוציאו סרטון מגמתי שבו נראה עיכוב של שני ערבים שהשתתפו בתקיפה זמן קצר קודם לכן ויידו אבנים יחד עם עשרות פורעים נוספים".
"כל ניסיון להלבין את הכפר חווארה שמנהל במשך שנים מלחמת טרור כנגד תושבי גב ההר, תמך וצחק על רצח האחים הלל ויגל יניב, הלל את הטבח בנווה יעקב ואת טבח ה-7/10 ומבצע שוב ושוב התקפות אלימות כנגד החווה, הוא בזוי ומסוכן. אנו סמוכים ובטוחים שעם ישראל למד זה מכבר להבחין בין אמת ושקר, בין דיווח אמין לעלילה, ויעמוד גם הפעם לימינם של אנשי ההתיישבות ולא האויב".
אם אתם קוראים השנה רק ספר אחד בחודש הספר, תעשו לעצמכם טובה ותוודאו שזה מרד הגנרלים.
זה לא עוד ספר פוליטי. זה ספר שמכריח אותך להסתכל בעיניים על שורה ארוכה של אירועים, מחדלים ודפוסי פעולה שפשוט לא אמורים להתקיים במדינה דמוקרטית.
תדמור מתאר, למשל, כיצד בליל 7 באוקטובר ראשי מערכת הביטחון מידרו את ראש הממשלה ממידע מודיעיני קריטי, מתוך תפיסה פטרונית שלפיה הדרג הנבחר עלול "לסבך" את המצב. הוא מתאר גם כיצד בתחילת המלחמה נגנזה אפשרות למבצע קומנדו לחילוץ חטופים משיפא, מבלי שהדרג המדיני בכלל נחשף אליה.
אבל ככל שמתקדמים בקריאה מבינים שהסיפור גדול הרבה יותר מ-7 באוקטובר.
הספר מתאר גנרלים שרצים לתקשורת הזרה כדי להפעיל לחץ על ממשלת ישראל. קמפיינים של תדרוכים אנונימיים שמטרתם לעצב את דעת הקהל. ניסיונות להשפיע על החלטות מדיניות באמצעות הדלפות, ספינים ומאבקי כוח פנימיים.
והוא מזכיר שהדפוס הזה לא התחיל אתמול.
מפרשת "יום השישי השקט" ב-2018, דרך ההדלפות סביב סוגיית איראן ב-2010, ועד לשנים האחרונות שבהן בכירים במערכת הביטחון הפכו לשחקנים פוליטיים לכל דבר ועניין.
הטענה המרכזית של הספר פשוטה: במדינה דמוקרטית הצבא אמור להיות כפוף לדרג המדיני הנבחר. לא לנהל אותו. לא לתמרן אותו. ולא להפעיל עליו לחץ דרך התקשורת, גורמים זרים או דעת הקהל.
אפשר להסכים עם כל מילה בספר ואפשר להתווכח על חלק מהמסקנות. אבל קשה מאוד לקרוא אותו ולא לצאת עם שאלות קשות על היחסים בין הדרג הנבחר לבין מערכות הביטחון.
ובעיניי, אלו בדיוק השאלות שחייבות לעמוד במרכז כל דיון רציני על מה שהוביל אותנו ל-7 באוקטובר. ספר חובה. לא בגלל שהוא נוח לקריאה, אלא דווקא בגלל שהוא לא.
ובסדום, העוול כמנהגו נוהג.
שופטי בג״ץ הורו לאפשר לנציגי הצלב האדום לבקר את אנשי הנוח׳בה.
אותו צלב אדום שלא הפגין להיטות דומה כאשר אזרחים ישראלים נחטפו לעזה והוחזקו בתנאים מזוויעים.
אלא שכאשר מדובר במפלצות, תת האדם, המכונים הנוח׳בה, החמלה התעוררה.
לא ירחק היום שבו הצלב האדום יפרסם דו״חות שיקריים נגד ישראל לתדלק את המדורה האנטישמית בעולם.
שאלתי כיצד זה שבג״ץ (בית הדין הגבוה לעוול) מצא לנכון להיעתר לעתירת הצלב האדום, שעה שהשליך משפחות שכולות מאולמו?
נאמר לי שלא מדובר בסתירה כלל.
כך מקובל בסדום.
בסדום, הרחמים, החמלה, שמורים לרוצחים האכזריים ביותר, בעוד שהכאב של הקורבנות ובני משפחותיהם נתפס כמטרד שיש להרחיק.
סליחה, לא דייקתי. את ההודעה על התקיפה הצפויה של המשרד והבית של נסראללה, צה"ל לא העביר לרדיו לבנון אלא לרדיו חיזבאללה, והוא לא חיכה 8 שעות לתקיפה אלא 18 שעות.
ולכן הדאווין שלו על רה"מ כאילו הוא גיבור והתקפי ורה"מ חלש ופחדן, מעורר גיחוך. קישור לסרטון של איזנקוט בתגובה הראשונה.
(כל זאת מבלי להזכיר את דרישתו להיכנע לחמאס, התנגדותו לכיבוש רפיח, הודעתו ש"נצטרך ללמוד לחיות עם הגרעין האיראני" ובריחתו מהממשלה בעיצומה של המלחמה, במטרה להפילה ולקלוע את ישראל לכאוס ושיתוק, בדיוק בשעה שגורל כולנו מוטל על הכף)
בג"צ ביטל את מדיניות הממשלה שלא לאפשר ביקורים של נציגי הצלב האדום ומסירת מידע בעניינם לאסירים ביטחוניים וקבע כי המדיניות.
המדיניות הונהגה לאחר טבח ה-7 באוקטובר.
השופטים דפנה ברק ארז, נעם סולברג ויצחק עמית קיבלו את ההחלטה פה אחד וקבעו כי הממשלה לא הציגה תשתית משפטית למדיניות זו, ושאין בסיס חוקי להחלטה.
קורא לכל חברי כנסת ישראל שלא לתת יד למהלך המושחת למינוי עורך דינו האישי של רה״מ למבקר המדינה, גם אם מדובר באדם ישר דרך ועורך דין טוב. זה יהיה כתם נוסף על בית המחוקקים של ישראל.
עזבו הכל ותראו את הסרטון המחריד הזה
דצמבר האחרון: שוטרים בבריטניה (סאות׳המפטון) מגיעים לזירה - חבורה של גברים צעירים ובריאים ממוצא סיקי, שאחד מהם מתלונן נגד צעיר לבן בן 18 בגין ׳הערות גזעניות׳ כביכול מצדו.
הלבן בן ה-18 - הנרי נובאק - *שרוע על הרצפה* בהכרה מעורפלת.
השוטרים גוררים את נובאק כמו שק תפוחי אדמה.
נובאק אומר לשוטרים ״נדקרתי!״.
השוטרים מגחכים ומפקפקים בגרסתו (״לא נראה לי״).
השוטרים מתחילים *לאזוק* את נובאק המחרחר.
בנשימותיו האחרונות נובאק צועק ״אני לא יכול לנשום!״. (כן, כמו ג׳ורג׳ פלויד).
השוטרים *ממשיכים לאזוק* אותו.
נובאק שוב צועק ״אני לא יכול לנשום״!
השוטרים מסיימים לאזוק אותו והשוטר אומר לחבריו: ״נראה לי שצריך לבדוק אם הוא נדקר, לא?״.
שוטרת שבה ושואלת את נובאק אם הוא נדקר בפנים בזמן שהשוטרים מחפשים את פצע הדקירה בגופו.
*בכל הזמן הזה הרוצח וחבריו עומדים ומסתכלים על הסיטואציה*
השוטר שואל את נובאק לשמו - הוא כבר לא עונה.
זה לא מונע מהשוטר להודיע לנובאק שהוא *עצור* בשל *תקיפה גזענית* ומקריא לו זכויותיו.
נובאק שוב לא מגיב.
השוטר אומר לחבריו ״נראה לי שהוא חולה״.
השוטרים בודקים לנובאק דופק, מבינים שאין.
רק אז, 2 דקות וחצי! מהגעתם לזירה הם מזעיקים אמבולנס.
נובאק כבר מת.
נובאק, סטודנט שנה א׳, נדקר 5 פעמים בסכין סיקית באורך 21 ס״מ.
נובאק נרצח על ידי בריטי ממוצא סיקי - משטרת הפרוגרס הבריטית וידאה נגדו הריגה.
התקשורת הבריטית והעולמית, שהפכה את העולם באירוע ג׳ורג׳ פלויד, שומרת על דממת אלחוט.
למה? כי נובאק, בניגוד לפלויד, הוא לבן שנרצח על ידי לא-לבן - ולכן את המוות שלו והתנהלות המשטרה בעניינו צריך להשתיק.
עולם מופרע.