שִׁעוּר בַּעֲנָוָה בְּקִבּוּץ בֵּית הַשִּׁיטָה
והלכנו, אשתי ואני, לשבעה,
של משפחת בן שמחון - קבוצניקים מן השורה,
הורים, אחים, ואלמנה.
וכולם, כולל אשתו של דור שנפל, הם ס\מגד"ים שכבר שנתיים וחצי בלחימה.
ושמענו מהם מילים חזקות וערכיות שנאמרו בפשטות ובענווה.
ומכל משפט ומילה עלתה רוח גדולה של רעות, אכפתיות, שליחות והקרבה.
וקראנו מילים שכתב דור:
"בִּתְחוּשַׁת שְׁלִיחוּת אַדִּירָה אֲנִי מִצְטָרֵף לְמוֹרֶשֶׁת אֲרוּכַּת שָׁנִים הַמִּתְעַצֶּבֶת בְּיֶתֶר שְׂאֵת יַחַד עִם הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁל מְדִינָתֵנוּ, מֵאָז הַשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר".
ועלה בי הרהור על דברים שנאמרים לפעמים בקרב ציונים-דתיים על הקיבוצים,
מן טפיחה עצמית על השכם, שלעיתים מדרדרת ליהירות ולגאווה.
על חילופי ה"אליטות בונות המדינה" מהקיבוצים למתנחלים.
ועל "אנחנו מלאי אידיאלים ותורה, והם חסרי ערכים".
ועל "לנו יש קהילה, והם חברה בהתפרקות והפרטה".
וגם "אנחנו עגלה מלאה, והם עגלה ריקה"
והתמלאתי חרטה,
והתמלאתי ענווה,
והייתי צריך תזכורת בפעם המי-יודע-כמה,
שאין פה מגזרים 'טובים' ומגזרים 'פגומים',
יש אנשים!
ואף אחד מהציונים-דתיים, או מהחרדיים או מהחילוניים,
לא חסין משיפלות, בורות ואובדן ערכים.
ובשנתיים האחרונות החברה מתחלקת באופן חד למשרתים ולמשתמטים
ויש משניהם בכל המגזרים.
ובכל מגזר - חרדיים, חילונים וציונים דתיים - יש אנשים מדהימים, שעושים טוב וחסד והם אנשי אמת, ולומדי תורה באמת.
והתחבקנו לפרידה,
ומחינו כולנו דמעה,
ואמרנו להם, תודה.
והיום נלך למשפחתו של נוה חבשוש מישוב בבנימין,
ומחר למשפחת ליאב ככביה בן העיר,
ונשמע את אותם הדברים.
ונדע,
המחנאות וההכללה הם אבי אבות הטומאה.
שנזכה לנחם ולהתנחם,
חגי לובר