חברים, מזמין אתכם לעקוב אחרי בטלגרם.
אני כותב ומפרסם שם יותר פוסטים.
שימו לב, יש לי שם מתחזה בשם ובתמונה (עם מעל 14,000 עוקבים) שמריץ scum של קריפטו. ובין לבין מעתיק פוסטים שלי. זה כמובן לא אני. אני לא מבין בקריפטו ולעולם לא אציע לאף אחד שום עיסקה פיננסית מפוקפקת או לא מפוקפקת.
כניסה רק עם הלינק הזה:
https://t.co/NbrYfvjGtz
לעולם נעדיף את הברית עם החרדים, בכל רגע נתון, בכל שניה, בלי גרגר של ספק, על פני הברית הטמאה של השמאל עם האחים המוסלמים ותומכי הטרור.
החרדים הם בשר מבשרנו ואת המחלוקות שיש לנו איתם, ויש לנו איתם מחלוקות קשות, נפתור בדרכי שלום, ולא בכוחנות, תוך כדי הבנה ברורה מי האוייבים שלנו ומי האחים שלנו. האחדות איתם היא חלק מביצור הזהות היהודית של מדינת ישראל, שבלעדיה לא תהיה כאן לא מדינה יהודית, ועל אחת כמה וכמה לא מדינה דמוקרטית.
היהדות והזהות היהודית הן הערובה לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית וליכולתה של מדינת ישראל לשרוד. אנחנו רואים מול עיננו את גסיסתן של דמוקרטיות ליברליות נטולות זהות לאומית. הברית של גוש הימין ביחד עם החרדים היא הערובה לשימור זהותה היהודית של מדינת ישראל, המרכיב החשוב ביותר בעוצמתה של המדינה, שבלעדיו מדינת ישראל לא תוכל לשרוד.
רק תעמולה אנטישמית חשוכה, מבית מדרשו של השמאל הרדיקלי, הצליחה לסמן את החרדים כאוייב המדינה. ציבור שמלא בגמילות חסדים, ציבור עם רמות פשיעה אפסיות, ציבור שמספק למדינת ישראל את העוגן הדמוגרפי ששומר עליה ומדכא את הרצון של הערבים לנצח בגיזרה הדמוגרפית (החלום של ערפאת), ציבור שחלקו הלא מבוטל משולב כבר בשוק העבודה (גם אם עדיין לא בהיקפים שאנחנו שואפים לראות), ציבור שנאמן למדינת ישראל.
הברית עם החרדים לא נובעת מהכרח מגונה וחוסר ברירה אלא מתוך בחירה מודעת ושותפות גורל.
(תמונה מכנס החרדים הלילה בבני ברק)
תומכי האופוזיציה הישראלית מהעולם:
מחבלים
מעריצי מחבלים
תנועת From the river to the sea
חיזבאללה
Free Palestine
דאע״ש
חמאס
ארדואן
סטודנטיות למגדר
עזמי בשארה
סתם ניאו-נאצים
שלטון האייתולות
תומכי הקואליציה מהעולם:
העם הלבנוני
העם האיראני
העם הדרוזי
כל הימין בעולם המערבי
נשיא המעצמה הגדולה בעולם
כל אוהבי ישראל.
אין נושא אחד, אחד, שבו החשופית הפוליטית הזו שאין בה עצם אחת של אמת לא הפכה את עמדותיה.
אגב האיש היה שר חינוך, שר ביטחון וגם עקץ ראשות ממשלה עם שישה מנדטים, האם בתפקידים האלה הוא ��שה רפורמות לקידום חינוך ממלכתי חרדי - לא, להפך הוחלשה דרישת לימודי הליבה במוסדות חינוך חרדים.
האם הוא עשה מהלכים משמעותיים לגיוס חרדים - כלום ושום דבר.
זלנסקי מעלי אקספרס
האחים המוסלמים, בינם לבין עצמם לא מסתירים כלום. כל האמת על השולחן.
ההפרדה כביכול בין התנועה האיסלמית לרע״ם היא הצגה כמובן כלפי חוץ שנועדה לעשות קצת פוליש לרע״ם, להקל עליהם את מלאכת הרמיה.
רע״ם נוסדה כמפלגה של התנועה האיסלמית וכך היא תישאר, כלומר מפלגה של האחים המוסלמים. ושם אין עדכוני גירסא. זו אותה גירסא כבר 1400 שנה: לחסל, להשמיד, להרוג, לשעבד, לכבוש, כל מה שהוא לא מוסלמי. רק הטקטיקה עברה עדכון שמוכיח את עצמו בכל העולם המערבי.
על השימוש ביואב סגלוביץ' ככלי להכנסת רע"מ לקואליציה הבאה -
ראש הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, צפות פריג': "הפיכת השיח לאנושי בפועל שוברת את כל המחסומים מולך - וזה מה שהביא אותנו להסכמים עם האיש הזה סגלוביץ'".
מחר, 6:00 בבוקר, בערוץ #שומר_סף.
@MoranT555@Regavim_IL
כתבתי לא מזמן ששימור גוש הימין מאז 2009 זה אחד ההישגים הפוליטיים הגד��לים שלו. ההישרדות של הגוש לא ברורה מאליה למרות מכנה משותף רחב ביחס לזהות היהודית. לא בהכרח שמי שיחליף את נתניהו יצליח להחזיק את הגוש באותה צורה אבל מאחר והחיבור בבסיסו הוא טבעי, יהיה רצון משותף ללכת יחד, אבל זה לא ודאי.
כיצד השמאל יתמודד עם הדמוגרפיה?
ההנחה השלטת בקרב הימין היא שהדמוגרפיה של הימין תנצח כך או אחרת, בבחירות האלה, או אחריהן, ובסופו של דבר אי אפשר יהיה לעצור את הדמוגרפיה. התפיסה האופטימיות הזו מנותקת מהמציאות ובעיקר מחוסר הבנה של עד כמה רחוק השמאל הישראלי מוכן ללכת בכדי לשלוט ולממש את מטרותיו.
לאחר חתימת הסכמי אוסלו, בין 1993 ל 2003, נכנסו לשטחי מדינת ישראל כ 150,000 ערבים, בעקבות שינוי גישה ומדיניות ביחס לאיחוד משפחות בעקבות הסכמי אוסלו. לאחר עליית ממשלת נתניהו הראשונה, ביוני 1996, שונה הנוהל ויצר עיכוב משמעותי (חמש שנים) בתהליך האישור האוטומטי שנהג אצל רבין ופרס. ב 1999, בג״ץ - בשבתו כמגן זכות השיבה של הערבים - פסל חלק מהמגבלות שהוטלו על תהליך איחוד המשפחות.
לאחר האינתיפאדה השניה (שרון, 2003) נחקק בהוראת שעה חוק שעוצר לחלוטין את איחוד המשפחות ומאז ועד היום צריך לחדש אותו שוב בכל שנה. בלעדיו, המשמעות היא הצפה מחודשת של מדינת ישראל בנשים ערביות מרצועת עזה ויהודה ושומרון.
פרקטיקה דומה תתאפשר גם מול מסתננים מאפריקה. מרגע שיהיה ברור שאפשר להיכנס לכאן ולהישאר, יתחיל שוב זרם המסתננים דרך ירדן והערבה, ואחריו כמובן שלב איחוד המשפחות.
כלומר, בבסיס שיתוף הפעולה שמתקיים בין השמאל והערבים, ובעיקר עם האחים המוסלמים, נמצאת העוינות למדינת ישראל כמדינת היהודים, והרצון לשנות מציאות זו מיסודה, כלומר לחסל את מדינת ישראל כמדינת היהודים.
באותה דרך שהשמאל כבר פעל כאן בעבר, בעזרת עשרות עמותו ועמדת השליטה המרכזית שלהם ב״בית המשפט העליון״, הוא יחזור לפעול שוב באמצעות הצפת מדינת ישראל בערבים ומסתננים מאפריקה, במטרה לשנות את הדמוגרפיה ולהבטיח לעצמו רוב גם בבחירות הבאות.
המוטיבציה ברורה, בלעדי שינוי דמוגרפי חיצוני, השמאל היהודי הוא מיעוט הולך וקטן בתהליך בלתי הפיך, וסיכוייו לשוב לשלטון הולכים וקטנים עם כל שנה שחולפת.
באחת הטיסות ישב לידי גרמני, אדם מאד נחמד ולהערכתי גם טוב לב. בין היתר, שאל אותי בתמימות אמיתית ולא בזדון מה דעתי על ליישב יהודים במקומות ריקים, למשל באפריקה בהם הם לא יפריעו לאף אחד. הוא אפילו לא הבין את החומרה שבשאלה.
��ניתי לו בנימוס שאז באמת נהיה white colonizers לעומת עכשיו שאנחנו נמצאים במקום היחיד שממנו הגענו, שיש לנו רציפות התיישבותית של אלפי שנים בארץ הזו ושלל עדויות ארכיאולוגיות לחיים יהודים. חוץ מזה, אנחנו כאן עכשיו, ויש לנו ריבונות.
הוא אגב הסכים עם הטיעון.
ובכלל, למה שלא אוסטרלים, אמריקאים, קנדים, ארגנטינאים, אורוגוואים ועוד יזדיינו חזרה למקום שהם הגיעו ממנו, אי שם באירופה? למה זה תמיד אנחנו שמבקשים מאיתנו להתפנות?
למה כשאתה באירופה אומרים לך תחזור לפלשתינה וכשאתה בארץ ישראל אומרים לך תחזור לאירופה? ומתי נבין שהם מתכוונים בלב מלא גם למי שגר בתל אביב ולא רק בשטחים לא מסופחים? ולמה הם מרגישים בנוח תמיד להגיד שנכון לעקור אותנו מהחיים שלנו בזמן שהם יושבים בנוח בביתם? ולמה יש יהודים שתומכים בהם, והם כאמור האנשים הכי מפגרים בכדור הארץ?
ובלי קשר, תהיו בטוחים שכל פיסת אדמה שנהיה בה, תשגשג למדי, ואז כבר יבוא מישהו ויגיד שזה שלו ושאנחנו צריכים ללכת.
בספרם מלחמת זכות השיבה, @EinatWilf ו- @Adi_Schwartz מראים איך היהודים רכשו אדמות מוכות מלריה שאף אחד לא רצה, ייבשו את הביצות ובנו ת��ארת מהשממה. פתאום כשנהייתה תפארת נזכרו הערבים שזה בעצם שלהם (אדמות שהם מכרו כחוק לפני קום המדינה, כן?).
בתמונה: שלט בנורבגיה מ-1940, מסביר ליהודים מקומם בפלשתינה (מעניין שהם ידעו אז שהיהודים משם) ולא בנורבגיה, ובתמונה למט�� ושלט בהפגנה פרו פלסטינית, ממש מהעת האחרונה, באותה נורבגיה בדיוק, שקורא לשחרר את פלסטין (מיהודים, למי שעדיין לא הבין את מטרת הסלוגן).
עידן נתניהו יסתיים כשיסתיים ואחריו יעלה מנהיג אחר. לא אלמן ישראל. גם בזמן בגין, וגם בזמן שמיר, לקואליציה הנוכחית היה תמיד את אותו מבנה, והסיבה הבסיסית להרכב הזה היא הזהות היהודית לאומית, שממנה נגזרות עוד שורה ארוכה של הסכמות ופשרות. מה שהיה אצל בגין, שמיר ונתניהו כבר 50 שנה, ימשיך הלאה כי הבסיס לחיבור הוא אותנטי, הוא אמיתי, אורגני. לא מלאכותי.
השמאל של ימינו הוא שעטנז של הפ.ק.פ. והשומר הצעיר של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. השמאל הציוני (הסוציאליזם הלאומי) של בן גוריון מת. לא קיים יותר. מפלגה דומה למפלגת העבודה של בן גוריון היתה נחשבת כיום לפשיסטית וקלריקלית, בדיוק כפי שנחשבה אז על ידי הקומוניסטים הרדיקלים והמרקסיסטים של חזן ויערי שהמתינו לפלישת הצבא האדום במשך כמה שנים, לאחר מלחמת העולם השניה.
מה שאירוני לגביכם הוא שככל שהשינאה ל��הדות מתגברת, כך מתחזק החיבור שלכם עם האחים המוסלמים.
ראיתי 1000 ובחרתי היום אחד שנראה לי מתאים לאלף האחרים שכבר כתבתי עליהם הרבה יותר מפעם אחת. מי שניסח את תפקיד המוסר בשמאל היה קרל מרקס במניפסט הקומוניסטי. אחריו לנין כתב את זה בצורה הבאה:
״האתיקה שלנו היא מכשיר להשמדת החברה הישנה של מנצלים.״ גם פוקו דיבר על זה בעימות המפורסם שלו עם חומסקי. אני לא מצפה שתדע שום דבר מהדברים שאני כותב כאן.
מאז לא השתנה כלום בקבוצה הפוליטית שאתה שייך אליה. האתיקה ��דיין משמשת לצורך הכוחני הפוליטי ולא לשום צורך אחר שעומד בפני עצמו.
סיפור קטן של איש שמאל שמסמל בעיני סיפור הרבה יותר גדול על תפקידם האינסטרומנטלי של הערכים בשמאל. אין לערכים שום ערך אם הם לא משרתים את הפוליטיקה, את השגת הכוח, של השמאל. זו התורה כולה על רגל אחת ואידך זיל גמור.
קריאת חובה.
המאמר של פרופ׳ אפרים פודוקסיק משרטט מסלול חשיבה שונה, מקורי ומבוסס ריאליזם מפוכח. הוא נקי מאוד מאווירת קמפיינים ותעמולת בחירות, ונותן את הפרספקטיבה ההיסטורית לנקודה הקריטית שאנחנו נמצאים בה לפני הבחירות הגורליות ביום שלישי.
הודאה בטעות, או חשבון הנפש הליברלי
לאורך שנים רבות התגאיתי בכך שתפיסת העולם הערכית והפוליטית שגיבשתי עוד בשנות הנעורים החזיקה מעמד כתפיסת אמת. לא שהיא לא נזקקה לעדכונים פה ושם בהתאם לנסיבות הקונקרטיות, אלא שיסודותיה נשארו איתנים ויציבים ולא דרשו שינוי. לצערי, בשנים האחרונות נאלצתי לבחון היבט אחד בה מחדש.
ה-7 באוקטובר גרם לישראלים רבים זעזוע עמוק. אני חייב להודות שאינני נמנה עמם. אירועי ה-7 באוקטובר עצמו לא זעזעו אותי ולא השפיעו על הנחות היסוד שלי. אמנם לא חזיתי מראש את חוסר האונים של מנגנוני הביטחון שלנו, וגם לא ציפיתי, אודה ביושר, לרמת האכזריות של החמאס (כאן מהתלת בי האופטימיות הרגילה שלי והאמונה בטבע האדם), אך עצם המתקפה לא הפתיעה אותי כלל. בניגוד לרבים כאן, החל מפברואר 2022 הסתובבתי עם המודעות לזוועות מלחמת העולם המתפתחת והתחושה שהזליגה של המלחמה הזאת גם לחזית שלנו בלתי-נמנעת. כך שב-7 באוקטובר קרה דבר שידעתי שיקרה בדרך זו או אחרת.
גם לא הייתי שותף לתחושות האפוקליפטיות ש�� הציבור כי לא חשבתי ואינני חושב שהחמאס לבדו מהווה סכנה אסטרטגית לישראל (אם כי, כפי שהסברתי כמה פעמים, ההימנעות מהחיסול הטוטלי של החמאס בעקבות הטבח מהווה סכנה אסטרטגית בגלל האפקט הפסיכולוגי-הרתעתי שלה), בשל שיקול פשוט שישראל חזקה אלפי מונים מהחמאס.
השינוי בהערכת המצב שלי התרחש כחודשיים אחרי האירוע. ואינני מדבר כאן על השינוי הפוליטי (סביב ה-7 באוקטובר רציתי להצביע עבור לפיד והסרתי את תמיכתי בו בסוף נובמבר אחרי שהוא הצטרף לצעדה של "בכל מחיר"), אלא על הערכת הסיכונים האסטרטגיים. והדבר שגרם לי לשינוי הוא זיהוי הגל האנטישמי הרצחני דמוי-הנאצי שהתחיל לעלות ברחבי העולם.
יש לומר שהישראלים שמצאו את עצמם ב-7 באוקטובר במדינות המערב מיד התריעו לגבי הבאות. כבר אז הם חשו את גל הרגש הרצחני, במיוחד סביב הקמפוסים. לפעמים, כאשר מגמה חברתית-פסיכולוגית חדשה עדיין בחיתוליה, לאלה שחווים אותה באופן בלתי-אמצעי קל לזהות אותה באופן אינטואיטיבי, למרות שברמה הרפלקטיבית קשה להגדיר את מה שקורה או לשכנע את מי שנמצא רחוק. וכך לנו, הישראלים, היה קשה לתפוס באותם הימים את מה שהיהודים והישראלים באמריקה ואירופה כבר ידעו. אבל אחרי כחודשיים ניתן כבר היה לזהות את התעמולה האנטי-ישראלית והא��טישמית דמוית-הנאצית - טוטלית, ג'נוסיידית - בטוויטר. ואז, כאשר ראיתי את מה שעולה משם, הבנתי שאנחנו עומדים בפני אירוע בעל משמעות היסטורית, גם אם אותו שיח טרם חדר למיינסטרים.
התפתחות זו סתרה בצורה משמעותית את מה שהאמנתי בו רק תמול שלשום. אמנם, שלא כמו רוב הישראלים, הייתי מצויד בידע טוב יותר לגבי התבניות הפסיכולוגיות והאינטלקטואליות של האנטישמיות. אבל הייתי שותף, כמו רוב הישראלים ואפילו יותר מהם, לתחושה שהאנטישמיות היא עניין העבר, תפיסה המתיישבת מאוד הן עם התפיסה הליברלית שלי והן עם התפיסה הציונית. מי שדיבר אתי לפני כן יודע שטענתי כי האנטישמיות בעולם המודרני כבר א��ננה רלוונטית בעולם המפותח, ושאפילו הכוחות הפאשיסטיים מנסים למצוא לתפקיד היהודים קורבנות חדשים, מכיוון שהשנאה ליהודים כבר אינה מלהיטה את ההמון. והנה, מה אני רואה? התברר שהטריק הישן והמוכר של האנטישמיות עדיין מסוגל לעשות את העבודה שהשנאות החדשות נכשלות בה. ובעקבות כך, הגעתי למסקנה שישראל אכן נמצאת בסכנה קיומית - מתוך אותו הסבר מתמטי פשוט. כמו שישראל יותר גדולה מהחמאס, כך הקהילה האנטישמית יותר גדולה מישראל - ואם היא תצליח לגייס או לפחות לנטרל חלקים גדולים מהעולם, אז מדינת ישראל, ובעצם גם העם היהודי, בסכנת השמדה.
המסקנה הראשונה מההבנה הזאת הייתה שהדבר הראשון והיחיד שיש להתמקד בו הוא הצלת העם היהודי. בניגוד לאקסקלוסיביסטים אינני אומר שהעם היהודי הוא היחיד שניצב בפני סכנה כזאת וראוי להגנה. אין לי ספק שמהבחינה האובייקטיבית היום, למשל, גם העם האוקראיני עומד בפני סכנה של רצח עם, וברור לי שאם אוקראינה תובס, גם העם האוקראיני ייעלם. אבל, דבר ראשון, כישראלי אני מופקד על החזית שלי. ושנית, יש משהו מגעיל ביותר דווקא ברצח העם האנטישמי. אמנם אזרחי ��מערב אכן נושאים באחריות גם על אי-תמיכה מספקת באוקראינה, אך שם לפחות הם לא זיהמו את עצמם באימוץ הנרטיבים של השנאה. ביחס ליהודים ולישראל, מדובר באירוע קשה יותר ופסיכוטי מבחינת המוסר של האדם המתורבת, מכיוון שחלקים משמעותיים מהציבור במערב נרתמו מרצון לקידום מפעל ההשמדה, והדבר הזה מטיל כתם על דמותו המוסרית של העולם. על כן, ההגנה על ישראל והעם היהודי היא גם ניסיון לאפולוגיה על העולם הח��פשי, הניסיון למנוע ממנו להידרדר לפשע.
המסקנה השנייה הייתה קשורה לשינוי ביחס לצעדים המעשיים שעל ישראל לנקוט. את הרעיונות האלה ביטאתי אז בראיונות אצל מיכאל מירו ובעוד מקומות. בבסיס התפיסה החדשה שלי הייתה ההנחה שההישרדות של ישראל בטווח הארוך תלויה בניצחון של העולם החופשי על כוחות הרשע החדשים. אלא שישראל עצמה קטנה מדי והיא איננה יכולה להכריע במאבקים הגלובליים האלה. על כן, הדבר העיקרי שהיא יכולה לנסות לעשות בשני העשורים הקרובים, עד שהגל העכור יחלוף, הוא לשרוד, וכדי לשרוד היא צריכה להפוך לצוללת של קפטן נמו, לבונקר - להשהות לזמן מה את המדיניות הליברלית הכלכלית ולה��קיע בביטחון, להתחפר, להקים גבולות בופר ולא לסגת. לכן שמחתי מאוד על דברי נתניהו על סופר-ספרטה, כי הם שיקפו בדיוק את הכיוון שחשבתי שאליו צריך ללכת.
כל ישראלי חייב להבין שבתקופה הקרובה עליו לחיות על חרבה בכל המובנים; לפתח את הנורמות הסטואיות - לדעת לחרוק שיניים, לא להיכנע, להיות מוכן להקרבות. אבל הוא גם צריך לדעת כי בכך הוא מגן לא רק על עצמו, ולא רק על העם היהודי, אלא גם על מצפון העולם.
שלח את גבבת ה AI הזו ליהודים שחיים שם.
כנראה שהם לא מכירים את הדאטה של גרוק וצרפת היא בכלל גן עדן מדהים. יש לי רק בעיה אחת עם הנתונים על הביטחון האישי המופלא בצרפת: למה יהודים מסתירים את זהותם? למה יהודים בורחים משם? לא שמעתי יהודי צרפתי אחד שהתיאורים שלו קוהרנטיים לבולשיט שאתה שולח לי כאן.
פריז.
סלעים מושלכים על שוטרים. רימוני הגז גם מושלכים עליהם בחזרה ולכן הם חסרי אפקטיביות. בסרטונים אחרים הפורעים יורים זיקוקים בצרורות בכינון ישיר לעבר השוטרים.
הפוגרומיסטים המוסלמים נראים חסרי פחד לחלוטין, הם עומדים במרחק מטרים ספורים מהשוטרים, מתגרים בהם ומשליכים עליהם אבנים. אחד השוטרים נגרר פצוע על ידי חבריו.
צרפת, מעצמה אירופאית עתיקה, כמעט 70 מליון איש, אחת הכלכלות החזקות בעולם, בנפילה חופשית לעבר התהום שממתינה לה כבר לא מעט זמן. זה לא קרה במקרה אלא בעקבות אובדן הזהות הלאומית והדתית, מדיניות פרוגרסיבית כושלת ושורה ארוכה של החלטות שגויות. אין בנראה דרך מוצא שלא כוללת מלחמת אזרחים בהיקף מלא, גירוש מליוני מוסלמים, כולל ״אזרחים״, והחרבת כל המסגדים עד האחרון שבהם. אלא שצרפת כיום רחוקה מאוד ממהלך כזה ולכן סיכויי ההתאוששות שלה נראים בלתי אפשריים.
אנחנו לא מאוד רחוקים ממצבה של צרפת. פרעות אוקטובר 2000 ושומר חומות, הדגימו את הפוטנציאל שיש בישראל ושממתין לנקודת ההתפרצות המתאימה. עליה של ממשלת שמאל והאחים המוסלמים תקרב אותנו באופן משמעותי מאוד לנקודה הזו.
אתה פונה לרגש של האנשים, ואנחנו ��ונים להיגיון שלהם. המשמעות הפשוטה של דבריו של ג׳בארין, בהינתן אחוז הצבעה גבוה אצל הערבים, ואין שום ספק שהוא יהיה גבוה, כמות המצביעים הנדרשת כדי לעבור את אחוז החסימה היא הרבה יותר גדולה. לדוגמא, אם קודם נדרשו 170,000 מצביעים (בערך), סיכוי טוב שידרשו 200,000 מצביעים כדי לעבור את אחוז החסימה. כלומר, הסיכוי הלא קיים שלכם לעבור את אחוז החסימה, ירד עוד קצת.
עשיתם טעות גדולה ואתם עדיין יכולים לסגת ממנה ולקרוא למצביעים שלכם לתת את קולם למפלגות הימין שעוברות.
המסר החשוב למתלבטים הוא שהסיכוי שקולכם הולך לפח (ולכן עוזר לעלייתה של ממשלת שמאל והאחים המוסלמים) הוא הרבה יותר גבוה באחוז הצבעה גבוה.
זה אירוע מטורף: פרשן חדשות 12 חורש את הארץ בקמפיין הופעות למען הצבעה למפלגות הערביות.
פתאום, כתב חדשות 13 שמתגורר אצל לוביסט של קטאר נראה כמו כסף קטן.
אבל 14 הוא "ערוץ תעמולה"...🤦♂️
קיבלנו הזדמנות שניה, לא בטוח שנקבל את השלישית.
(מאמר שפירסמתי במדור הדעות החדש של אתר שומר סף).
ערב השישי באוקטובר, בזמן שמדינת ישראל נקרעת מבפנים וצבאה נראה כנמצא בתהליך התפוררות, היו ערוכים על גבולותיה, במרחק יריקה, שלושה צבאות קרקעיים. מדרום, החמאס עם 30,000 מחבלים, מתוכם כ-4,000 לוחמי נוח׳בה, יחידת הקומנדו והכוחות המיוחדים של הזרוע הצבאית של חמאס. בצמוד אליהם, 10,000 מחבלים של הג׳יהאד האיסלמי. כוח זה מצויד היה ביותר מ-20,000 טילים ובעל בכושר ייצור של כ-500 טילים כל חודש.
מצפון, צבא של 50,000 מחבלי החיזבאללה, מתוכם כ-6,000 לוחמים של כוח רדואן, יחידת העלית של החיזבאללה. הכוח הז�� היה מצויד בכ-150,000 טילים, כושר ייצור עצמאי וגב לוגיסטי חזק בסוריה שאפשרה מעבר קרקעי לזרימת תחמושת מאיראן ללבנון, לידי החיזבאללה.
ממזרח, בהרי יהודה ושומרון, ישנו צבא ערבי־פלסטיני המונה יותר מ 35,000 חמושים מאומנים היטב (במסגרת הסכמי אוסלו הותר רק 7,500 חמושים ביהודה ושומרון).
מולם, הצבא הסדיר, ללא מילואים, של מדינת ישראל מנה כ-45,000 לוחמים קרביים, ואפשר להעריך שבשמחת תורה, יום ה-7 באוקטובר, עמדו זמינים להגנת מדינת ישראל, כ-20,000 לוחמים בבסיסים השונים.
ב-7 באוקטובר, השתתפו בפלישת החמאס כ-5,000 מחבלים, והנקודה הרחוקה ביותר אליה הגיעו, היתה אופקים, כ-25 קילומטר מרצועת עזה, כשעה נס��עה ממרכז תל־אביב.
במבט לאחור, ניתן לשרטט בבהירות מצמררת תסריט ריאלי לכיבוש מדינת ישראל באותו היום. מהלך מתואם, המשלב ירי טילים מסיבי, מאיראן, תימן, לבנון ורצועת עזה, ופלישה קרקעית של 50,000 מחבלים מצפון ומדרום, היה מפגיש אותם במרכז הארץ, בטבח שאת ממדיו ��שה לשער.
הצטרפות ערביי ישראל לפלישה, באמצעות חסימת כבישים, מצור על ישובים, פרקטיקות שנעשה בהן שימוש בזמן שומר חומות ואירועי אוקטובר 2000, היה מונע מכוחות המילואים להתארגן. קריסה אפשרית של הצבא הסדיר, כפי שהתרחש בדרום מול החמאס, ללא חיל אוויר וללא חיל שריון, אל מול כוחות עדיפים בהרבה מבחינה מספרית, היתה מזמינה פנימה את עשרות אלפי החמושים של הרש״פ,
וכנראה אלפים נוספים מכיוון יו״ש, חמושים שאינם נמנים על צבא הרש״פ.
גודלה של מדינת ישראל היה מאפשר ניתוק של חבלי ארץ האחד מהשני, השתלטות על מוסדות שלטוניים, מבני תקשורת, בסיסי צבא עיקריים וימ״חים, ודה־פקטו, נטרול צבא המילואים.
בשלב זה שהיה מתרחש בתוך יום־יומיים, אפשר להעריך שכוחות קרקעיים נוספים היו מוזרמים מתימן, דרך ירדן, מעיראק מיליציות שיעיות, ומכיוון סוריה. רק כפסע היה בין ה-7 באוקטובר כפי שיצא לפועל לבין מימוש התסריט המתואר כאן, שלקראתו התכוננה איראן ולמענו השקיעה משאבים רבים בבניי�� הפרוקסיז שלה, במשך עשרות שנים.
הוויכוח הפוליטי וההיסטורי על הגורמים שהובילו לשבעה באוקטובר ימשך עוד עשרות שנים, אבל עבורנו, אלה שחיים היום הפקת הלקחים היא לא משימה אקדמית אלא חובה למען קיומנו הפיזי המיידי. ולכן השאלה לגבי מה נדרש מאיתנו כמדינה, מחייבת תשובה מכל יהודי במדינת ישראל, לא למען הדורות הבאים, אלא למען ילדיו ומשפחתו בשנים הקרובות. וכמאמר הפסוק: ״כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ, וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס״, הנושאים שנמצאים על סדר יומה של מדינת ישראל הם רבים, אבל ללא הבטחת השרידות הפיזית של המדינה ואזרחיה, ממילא שום דבר אחר לא יהיה רלוונטי.
שלוש השנים האחרונות, שינו את מצבה של מדינת ישראל מקצה לקצה, ביחס לערב ה-7 באוקטובר. הצבאות שהיו ערוכים לפשיטה בצפון ובדרום, הוכו קשות ויכולת הפשיטה נשללה מהם, הן בשל אובדן טריטוריה ויצירת חיץ פיזי משמעותי בינם לבין קו הגבול, והן בשל המכה הצבאית שהונחתה על הכוחות הלוחמים וחורבן חלק ניכר מהתשתיות שהקימו בעמל של עשרות שנים. המחשה אחת בלבד של השינוי הדרמטי באה לידי ביטוי בירי הטילים מרצועת עזה לישראל. לראשונה, לאחר 25 שנה של ירי טילים בלתי פוסק, עברה שנה שלמה ללא טיל אחד שחצה את גבול ישראל מכיוון רצועת עזה.
למרות ההצלחות, שיקום היכולות הצבאיות של חיזבאללה וחמאס, וחזרת צבאות הטרור לעמדות זינוק סמוכות לגבול, במסגרת הכנות לפשיטה נוספת במתכונת ה-7 באוקטובר – הפעם משני הכיוונים בו זמנית – נמצאים במרחק של מספר החלטות שגויות של ממשלת ישראל. ��חלטה שגויה יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק בהחלטה אקטיבית לפנות להסכמים חסרי משמעות שמעניקים לאויב אוויר לנשימה, אלא בחזרה למצב של פסיביות ״נשכנית״ אל מול ההיערכות המחודשת להשמדתנו, בין אם ברצועת עזה, לבנון, או איראן.
��אדיוטים השימושיים. מסך העשן הגדול שמסתיר את מה שקורה באמת. זה כמו שתשאל אותי למה אני לא מציג סרטונים של מנסור עבאס נואם בעברית. חסר משמעות. יש לשמאל הפגנות שלוות. או קיי. אבל מעבר להפגנות השלוות מתרחש תהליך שונה לחלוטין שמסכן את המשך קיומו של חלק ממדינות אירופה.
אתה מעדיף לסובב את המבט? זכותך, כך היה גם באוסלו כשערפאת קרא להסכמים, הסכם חודייביה, במקום זה הקרינו לנו בטלויזיה סרטונים שלו מטקסי שלום. כך היה גם בהתנתקות, כך היה גם לאורך כל מלחמות עזה, מסובבים את הראש ובוחרים להסתכל על משהו אחר שמצטלם טוב יותר, אבל זה לא עוזר.
אופוזיציה במסיכה: על מה אנחנו מצביעים בבחירות?
+++
נתניהו וממשלתו ראויים לעיטור הגבורה על עמידתם מול שטף הרעל האופוזיציוני שדחף אותם לתבוסה. הבחירות הן בין מי שהיו בקונספציה ערב 7 באוקטובר, למי שנתקעו בה גם אחריו, ובין מחנה הימין למי שמתחפש אליו
https://t.co/8uJznG2ikG
הקמפיין נגדכם היה לגיטימי וענייני. ב-99.99% מה��גובות שראיתי כלפיכם, כתבו לכם בדיוק את הבעיה. המיתוג של הביקורת כלפיכם כ״נבזית״ היא רק עוד נדבך בחוסר הרצון להבין את הסיכון העצום שאתם לוקחים למען קידום אינטרסים אישיים צרים שבינם לבין האינטרס הלאומי אין דבר וחצי דבר. היתה לכם את האפשרות לקבל את הכל אבל מסיבות שאין שום אפשרות להבין אותן, בחרתם לקחת את הדרך המסוכנת וחסרת האחריות מכולן. אולי יום אחד נבין מה עמד מאחורי הבחירה הלא ברורה הזו.
מי שמצביע עבורכם שם את קולו על קרן הצבי ודה-פקטו מצביע עבור ממשלת שמאל והאחים המוסלמים. לא מכם תבוא הישועה.