אני לא מצליח להכיל את כפיות הטובה של הפובליציסטים ה"ימני��ם" הדתיים שנהנים, וצאצאיהם יהנו, מההישגים האסטרטגיים לדורות שבצלאל הוביל בהתיישבות, ומהיציבות הכלכלית הבלתי נתפסת במהלך המלחמה הארוכה בתולדותינו.
בצלאל קידם את ה��תיישבות היהודית בארץ ישראל כפי שאיש לא עשה עשורים.
אם לא תקום מדינה פלסטינית בעשור הקרוב זה לא מעט מזכות בצלאל.
גם כלכלית, המשקיעים, לרבות חוסכי הפנסיה, נהנו משקל חזק ותשואות שיא ביחס לבורסאות העולם.
רבים הכפילו את הונם. הכפילו.
כל המנגנונים של המנהל האזרחי ויועמ"ש איו"ש שונו, ויהודה אליהו מונה לרמ"י, שזה אירוע אסטרטגי קריטי לצפון ולדרום.
יש כאן שינויים שאיש לא דמיין שיהיו אפשריים בכלל, ועם מעט מאוד מנדטים.
אבל אתה, רב ההישגים, כותב טורים מכובד, עוטה פוזה של לעג ובוז.
לעג זה על שום מה? הכל בשם פופוליזם זול וכניעה תודעתית מלאה לקמפיין ריק.
ובכלל, מה רצית שבצלאל יעשה בדיוק? יפיל ממשלה באמצע מלחמה, עם סינוואר, נסראללה וחמינאי בחיים כדי למסור את השלטון לשמאל שלא יגייס ולו חרדי אחד אלא יספר סיפורי ברביבאי ופלסנר?
כל הכבוד לבצלאל שלא נכנע בכל הזירות ומול כל הקמפיינים.
מעריך אותו על זה מעומק לבי.
אתה רוצה להצביע לאחרים? תצביע בכיף.
רק בלי להזיל ריר בבקשה.
הכרת הטוב זה דבר בסיסי ביותר לבן תרבות.
אני לא מוכן לשתוק מול כפיות הטובה הזו, זה לא מוסרי בעיני.
מביש.
אבידע בכר צדק.
אם שבעה באוקטובר היה מתרחש ביהודה ושומרון, מספר 5 בדמוקרטים היה עושה הדסטארט לג׳באלייה, מספר 9 היה תוהה מי התחיל ומי חטף למי את הנשק, מספר 11 היה מאשים את ״הטרור היהודי״ - וכל שותפיהם לגוש היו שותקים אל מול מופע השנאה והריקוד על הדם.
לכל מבקריי,
אין לי חלק באוהל נתניהו, וגם לא בנחלת הליכוד.
אולם כאב שכול אני מתקומם נגד הניסיון להטיל את מלוא האחריות לאירועי השבעה באוקטובר על נתניהו בלבד, כאילו יתר האחראים למחדל פשוט אינם קי��מים.
אתן לכם דוגמה.
נכנסתי לעמוד של ״מועצת אוקטובר״, הקוראת להקמת ועדת חקירה ממלכתית. חלק ניכר מן הפרסומים שם מוקדש לביקורת על נתניהו, מעט סמוטריץ׳, ושוב נתניהו.
לעומת זאת, כמעט שלא מצאתי ביקורת על מחאת קפלן, שפגעה בכשירותו של צה״ל והייתה אחת הגורמים לטבח.
אדרבה, כיום חברי ״מועצת אוקטובר״ נואמים יחד עם אנשי המחאה, שהצהירו שפגעו בכשירות חיל האוויר, כפי שאכן היה.
גם ביקורת על צמרת צה״ל והשב״כ, שנשאו באחריות המקצועית למערכות הביטחון בזמן המחדל, מופיעה שם במידה מועטה מאוד.
שוב ושוב עוסקים שם ב״מימון החמאס״, אך איני רואה דיון בשאלות אחרות:
כיצד אותו ״מימון״ מנע הכרזת כוננות בגזרה?
כיצד ״המימון״ התעלם מהתרעות התצפיתניות?
כיצד ״המימון״ מנע את העברת ההתראות לדרג המדיני?
כיצד ה״מימון״ מנע מצה״ל ובפרט חיל האוויר לפעול באותו יום?
שאלות אלה כמעט שאינן זוכות להתייחסות.
ובכלל, אילו המתקפה הייתה מגיעה דו��קא מכיוון חיזבאללה ולא מחמאס, האם גם אז ״מימון החמאס״ היה מוצג כהסבר המרכזי?
משום כך אני סבור שההתמקדות בנתניהו בלבד אינה מספקת תמונה מלאה של האירועים.
לבד מראש הממשלה, אם מבקשים להגיע לחקר האמת, ראוי לבחון גם את אחריותם של יתר הגורמים המעורבים ובהם ראשי מערכת הביטחון וכל גורם אחר שהיה שותף לקבלת ההחלטות או למחדלים, כולל בית המשפט העליון.
בסופו של דבר, ועדת חקירה אמורה לבחון את כלל הכשלים, ולא להתמקד מראש בגורם אחד בלבד.
רק כך ניתן יהיה לברר את מלוא האחריות לאירועי השבעה באוקטובר.
תמונה שמספרת סיפור של רחוב אחד בישוב עלי: יום הזיכרון 2020, עמישר בן דוד ואיתמר ספיר מצדיעים מול הבתים של רועי קליין ואלירז פרץ.
גדלתי על הסיפור של קיבוץ בית השיטה במלחמת יום כיפור, גדלתי על השיר והסיפור יובלים הראלים ממלחמת לבנון הראשונה.
מטבע הדברים מאוד קשה לראות את המציאות בפרספקטיבה כשאתה בתוך האירועים.
אבל אם מרימים ראש, זה לא יתואר מה שעובר עלינו, הציבור היהודי, הציוני, המעורב, הנאמן לעמו ולמולדתו.
כמה גבורה, כמה מסירות, איזה עוז רוח ואיזה מחיר מטורף.
וכל האירועים האלה הם לא פחות מכל מה שעברו אבותינו, גדולי האומה, מימי התנ"ך, דרך ראשית הציונות ועד כל מלחמות ישראל.
ארבע פעמים הגיעו מודיעי נפגעים לרחוב מבצע נחשון בעלי מאז מלחמת לבנון השניה.
רק תשעה בתים נבנו ברחוב הזה, וה��בשרים דפקו על דלתות של ארבעה מתוכם.
קליין, פרץ, בן דוד, ומשלשום גם משפחת ספיר. תשעה בתים, ארבע משפחות שכולות.
שנת 2022.
תדמיינו את ישיבת ההנהלה הלחוצה ביותר בהיסטוריה של עמק הסיליקון. חברה שמדפיסה מיליארדים כל יום, פתאום מבינה שסטארט-אפ קטן עומד לחסל לה את ביצת הזהב.
הפאניקה במטה גוגל הובילה לאירוע חסר תקדים: הכרזת 'קוד אדום' שגרמה אפילו למייסדים לחזור מהפרישה
שרשור על דרמה תאגידית🧵
אלון בן דוד, שבוע לפתיחת המלחמה:
״הגענו לשלב בו ראוי להתחיל לשרטט את קווי העצירה של המלחמה באיראן״
״שבוע לתוך מלחמת איראן השניי��, ישראל כבר צברה שורה של הישגים מרשימים, ובאופן חריג למערכה שנפתחה במכת פתיחה מוצלחת - התפוקה השולית של המשך הלחימה עדיין נמצאת בעלייה״.
״תכלית המלחמה, כפי שנוסחה משני צידי האוקיינוס, היא: יצירת התנאים הצבאיים להפלת המשטר וצמצום האיום הנשקף מאיראן לישראל, לשכנותיה ולעולם כולו״.
״ישראל קבעה לעצמה 2,000 מטרות קריטיות שחייבות להיפגע, והן אכן כולן הושמדו״.
״הסיכוי שמשטר כזה, אחרי המ��ות שספג, יסכים לקבל הסכם כניעה מול ארה"ב נראה נמוך. זה נכון שבעתיים אם בראשו יעמוד מוג'תבא חמנאי, שמשימת חייו (הקצרים, יש לקוות) תהיה לנקום את מות אביו. סבירות גבוהה יותר שהמלחמה תסתיים בהפסקת אש חד-צדדית של ישראל וארה"ב, בלי שאיראן תקבל עליה התחייבות כלשהי״.
ועכשיו תצפו בפרשנות של אלון בן דוד מהערב.
זו לא פרשנות ישרה ולא עקבית. כדי להסביר למה איראן יוצאת כשידה על העליונה, הוא ממציא מטרות שהוא עצמו לא הזכיר את קיומן קודם לכן, למרות שכתב בהרחבה רבה מה המטרות.
והנה דוגמה נוספת:
בשבועות הקודמים הוא העריך שיש סיכוי נמוך שאיראן תתבזה ותיאות להגיע להסכם עם ארה״ב ��לכן ארה״ב וישראל ייאלצו ללכת להפסקת אש חד צדדית. כך לדוגמה הוא כתב לאחר שבועיים של מלחמה:
״המשטר באיראן, גם אחרי שבועיים של מלחמה, לא נראה כמי שמוכן לקבל הסכמים עם ארה"ב. בראשו עומד (נכון להיום) אדם שישראל חיסלה את אביו, אמו, אשתו ובנו. לכן ספק אם המלחמה תסתיים בהסכם עם איראן, וסביר יותר שתסתיים בהפסקת אש חד-צדדית, של ישראל וארה"ב״.
ברגע שאיראן הסכימה, הוא מסביר למה עצם המו״מ עם איראן הוא ניצחון לאיראנים שנותן להם לגיטימציה בינלאומית.
ועוד ועוד.
מילא שזה מאוד לא רציני, אבל זה גם פשוט לא ישר.
חבורת ה"ליברלים" מ"אחים לנשק" נשברה.
אחרי עשרות פעמים שבהן הוכחתי להם שגם תמונה גנרית ושרירותית של כל דבר עושה להם ראטיו משפיל, ה"לוחמים" החליטו לסגת וחסמו אותי.
חשוב לי שתדעו מול מי אתם עומדים:
אתם חוסמים לוחם עם קרוב ל-400 ימי מילואים, שרק אתמול קיבל עוד טלפון להתכונן להקפצה.
בזמן שאתם עושים פוליטיקה, אנחנו שומרים על המדינה.
החסימה לא תמנע את ההשפלה, היא רק מעצימה אותה. אנחנו נדאג שהשאלה "האם היית באחים לנשק?" תהיה מבחן הכשרות המוסרי של החברה הישראלית.
אנחנו לא נשקוט ולא נרפה עד שכל אחד ואחד מכם ייתן את הדין וישלם את המחיר על מעשיו.הראטיו בטוויטר היה רק הפרומו.
בזמן שאני אצא לעוד סבב עם אחים לנשק אמיתיים, כאלו שאין להם משרד יח"צ אבל יש להם ערכים, אתם תמשיכו להתחבא מאחורי חסימות בטוויטר ואיומים בתביעות.
חבורת מופקרים ו��זויים, ''אחים לנשק'' עאלק!
@ahimlaneshek1
מדהים איך ההסטוריה כותבת את עצמה בכל יום השבוע,
ו 30% מהישראלים לא באירוע. הם סגורים בחדר האטום של 11, 12, 13. ואיש לא מספר להם שבחוץ מתרחשים רגעים היסטוריים שישנו את חייהם עשורים קדימה.
האולפנים אמנם פתוחים הרבה שעות, התמונות מטהראן, וההתראות ��פיקוד העורף זורמות למסכים.
אבל,
הכתבים, המגישים והפרשנים משחקים עם הצופים "כן, לא, שחור, לבן" בגרסה העדכנית.
אסור להזכיר את המילים "נצחון צבאי, חזון מדיני, נתניהו, ושותפות עם ארה"ב".
וככה מוצאים עצמם פרשנים וכתבים משכילים מלהגים ועסוקים בזיהוי פיספוסים, בדיקת עובדות איזטוריות, קטטות רשת טיפשיות או סתם למשוך בקוקיות של רה"מ והממשלה,
איפה אשתו? למה הוא מתכנס לקריאת מגילה בניגוד להוראות? כמה טייסות יש בצוותי האוויר ומה יאמרו על זה בממשלה המשיחית, ועוד.
כאילו מה שנשאר זה להעביר את הזמן בפיהוק ושיעמום עד שתגיע הודעת חזרה לשגרה.
הקהל השבוי לא ישמע
על כך שהתוכנית הזו הוכנה שנה שלמה, שתוכננה לאפריל אך הוקדמה לפברואר בגלל מודיעין.
על כך ש'אסטרטגית היציאה' ותוכנית 'היום שאחרי' תוכננו בידי נתניהו טר��מפ דרמר וקושנר הרבה לפני התוכנית הצבאית. ושפריצתה עכשיו היתה רק עניין של עיתוי, לא הפתעה.
כשיתברר לתקשורת השמאל ולצופיה השבויים, כי הם החמיצו את ההופעה. הם יכינו בזריזות נרטיב אלטרנטיבי. איך כל זה קרה, למרות נתניהו, בגלל מזל ולא בתכנון. הפחדות על המחיר שנשלם על הנצחון הזה, ואיזה עם נפלא וממשלה גרועה יש לנו.
צדק פואטי.
באוקטובר 2000 הגיע לטהראן ראש ממשלת ספרד חוסה אסנאר כדי לפגוש את עלי ח'אמנאי, המנהיג העליון של איראן. על מה שהתרחש בחדר כתבתי בספרי (מאושוויץ ועד טהראן):
"אסנאר נכנס ל��דר שבו נקבע כי הפגישה תיערך, חדר רחב ממדים ועמוס לעייפה בשטיחים פרסיים מרשימים, אך להפתעתו הוא לא ראה את ח'אמנאי סמוך לכורסאות המיועדות לישיבה. הוא הבחין בח'אמנאי עומד בצד החדר ומכין לעצמו תה. אסנאר ניגש ונעמד סמוך אליו. משראה כי זה מבושש לדבר ועסוק בענייני הכנת כוס התה, החליט לפתוח ב"סמול טוק" כדי לשבור את הקרח ושאל: "אדוני, מה סדר היום הלאומי של איראן?" ח'אמנאי לא השיב והמשיך לבחוש בכוס התה. אסנאר חשב בליבו שמא שאלתו לא הייתה מובנת דיה ושאל את ח'אמנאי במילים פשוטות וישירות: "אדוני, כאשר אתה קם בבוקר, מה הדבר הראשון שאתה חושב עליו?" בשלב זה ותוך בחישת ספל התה השיב לו ח'אמנא�� במילים פשוטות:"To eliminate Israel" – להשמיד את ישראל."
כרבע מאה חלפה ואותו צורר שהתעורר בבוקר עם חלומו להשמיד את ישראל, חוסל בעצמו על ידי ישראל.
ולזה בהחלט ניתן לקרוא: 'צדק פואטי'
רונן בר זייף מכתב? דרמה בוועדת החוץ והביטחון: נתניהו טוען כי השב"כ "זייף" דוח על ה-7 באוקטובר. לפי רה"מ, מסמך ההתרעות מ-05:15 הגיע ללשכתו רק ב-09:47, ובניגוד לגרסת השב"כ הנוכחית - במקור כלל לא נכתב במסמך שיש לעדכן את ראש הממשלה.
רוזנאי, אתה נוכל על. ולמי שיש כח, הנה ההסבר שרוזנאי בחיים לא יגיב אליו:
הניסיון שלך למכור את דוקטרינת "התיקון החוקתי הלא-��וקתי" כעמדה שמרנית הוא לא "פרשנות" אלא כיסוי שיווקי: לקחת את האקטיביזם השיפוטי בצורתו הגולמית, להלביש עליו חליפה של "איפוק", ולהכריז שזה "בלם נגד מהפכה". זה עובד על מי שמתרשם ממילים כמו "ליבה", "זהות חוקתית" ו"ערכי יסוד". רק שכשמורידים את החליפה נשאר אותו מנגנון בדיוק: העברת ריבונות מהציבור לבית המשפט, בלי בחירות, בלי הסמכה כתובה מפורשת, ובלי מנגנון שמגביל את בית המשפט עצמו.
בלב הטור שלך יש סתירה שאתה מנסה להסתיר מאחורי סיסמה. אתה מצהיר: "הכנסת אינה הריבון; העם הוא הריבון." נשמע נפלא. אבל מיד אחר כך אתה נותן לבית המשפט סמכות להחליט מה העם "באמת" התכוון גם כשהעם בחר כנסת שמחוקקת חוק יסוד. כלומר: העם הוא הריבון - כל עוד בית המשפט מאשר לו להיות ריבון. בפועל הריבון הוא מי שמחזיק בוטו סופי על רצון הבוחרים. לקרוא לזה "שמרנות" זו לא טענה; זו הטעיה, נוכלות.
הדוקטרינה הזו אינה "שמרנית"; היא מנגנון על-חוקתי שמייצר עליונות שיפוטית. שמרנות חוקתית קלאסית חושדת בריכוז כוח אצל גוף אחד, במיוחד גוף שאינו נותן דין וחשבון לציבור. ומהפכה אינה רק כאשר כנסת משנה סדרי עולם; מהפכה היא גם כאשר בית משפט משנה את כללי המשחק כך שהוא מוסמך לבטל את החוקה עצמה - בלי שהחוקה הסמיכה אותו לכך מפורשות, ובלי שום בלם נגדי אפקטיבי. זה בדיוק ההיפך ממה ששמרנות אמורה לעשות.
ההשוואות שלך לגרמניה/צרפת/ארה"ב הן מסך עשן. שם יש חוקה קשיחה, פרוצדורות תיקון כבדות, ולעתים גם סעיפים שמגבילים במפורש את כוח התיקון. בישראל אין חוקה קשיחה. "חוקי היסוד" עברו לא פעם בהליך חקיקה רגיל, לעתים ברוב מקרי, לעתים בלילה אחד, לעתים עם סעיפי שינוי גמישי��. אפשר להתקומם על זה ולדרוש תיקון מוסדי אמיתי - אבל אי אפשר למחוק את המציאות הזו באמצעות "ליבה" שבית המשפט עצמו מצייר, לפי שיקול דעתו, ואז גם שומר לעצמו את המילה האחרונה על גבולותיה.
ופה השקר המרכזי שלך: במקום לומר ביושר "אנחנו רוצים חו��ה קשיחה, סעיפי נצח ומנגנון תיקון מוסכם וברור", אתה מציע קיצור דרך: לא לבנות כללים מוגדרים שמגבילים את כולם, אלא להפקיד את "גבולות החוקה" אצל השופטים, ואז לקרוא לזה "בלם". זה לא בלם, זה החלפת נהג. בעצם אפילו לא זה.
גם הטענה שלך שזו דוקטרינה שמגינה על "יהודית ודמוקרטית" היא פוליטיקה במסווה משפטי. היא מניחה שיש פירוש "נכון" אחד לזהות הזו ושמישהו מוסמך לקבוע אותו. מי? לא העם בהליך מכונן, לא הכנסת בכללי משחק ברורים, אלא בית המשפט. כלומר: בית המשפט הוא בעל הבית על הזהות. זו לא "הגנה"; זו בעלות.
ולכל מי שמחפש מבחן פשוט: איפה הגבול של הדוקטרינה ומי מציב אותו? בית המשפט. ומי קובע אם בית המשפט חרג? שוב בית המשפט. זה לא "שמרני", זה מעגל סגור של סמכות שמזינה את עצמה. שמרנות אמיתית בנויה על כלל שמגביל גם את מי שמפרש אותו. כאן הכלל הוא: "אנחנו נחליט מתי אתם הגזמתם."
השורה התחתונה פשוטה: "העם הוא הריבון" אצלך הוא סלוגן שמסתיר את העובדה שהריבון בפועל הוא מי שמוסמך לפסול את פעולת הריבון. אם בית המשפט יכול לבטל גם חוקי יסוד בשם "ליבה" שהוא עצמו מ��רטט - הריבון איננו העם אלא בית המשפט. אין דרך אלגנטית לברוח מזה, רק משחקי מילים.
אז לא, הדוקטרינה איננה "שמרנות מובהקת". היא אקטיביזם במדי שופט: מדברת בשם "איפוק" ומקבעת עליונות ללא הסמכה מפורשת וללא בלם. מי שרוצה שמרנות אמיתית צריך לומר אמת אחת: בלי חוקה קשיחה ומנגנון תיקון ברור שנקבעים פוליטית-מכוננת, כל "גבול עליון" שהשופטים מציירים הוא לא בלם - הוא החלפת העם.
כי אם העם ריבון אבל לבית המשפט יש זכות וטו על חוקי היסוד בלי הסמכה מפורשת ובלי בלם עליו, העם הוא תפאורה, והריבון יושב בעליון.
תארו לכם איזה ש.ג מקבל התרעה על אולי חדירה לבסיס, במקום לשמור הוא נרדם. בינתיים מחבל אחד חודר ופוגע חלילה בחייל אחד. מעלים את הש.ג למשפט, אבל אז הוא אומר להם, לקחתי אחריות. לא שופטים אותו, מסביב כולם מוחאים לו כפיים וואוו איזה גבר, לקח אחריות, על הדרך הוא גם מקליט את עצמו עם גרסה מאתרגת. לקחו אחריות, בושה. מזמן הייתה חייבת לקום ועדת חקירה אמיתית.
בתרגום לעברית:
אחרי 3 שנים של בלבולי שכל מצד ראשי השב"כ לשעבר, מי שניסה להתנקש ישירות בדמוקרטיה הם ראשי השב"כ לשעבר, וגורמים **בתוך** השב"כ שהפרו סודיות על מנת לסכל מועמדות של ראש שב"כ חדש ונקי כפיים.
שימותו עשרה חיילים ולא חטוף אחד. גם אם החטוף הזה הוא בעצמו חייל. זה היה מוסר הלחימה שלפיו פעל צה"ל בעזה בשנתיים האחרונות. תקראו מה שמפרסם כעת אבישי גרינצייג, באישור הצנזורה.
יש חיילים אלמונים שנשלחו אל מול אש האויב, ומותם הוא חלק מצער ובלתי נמנע מהמלחמה. ויש חיילים בשבי חאמס וחטופים מביתם או ממסיבת טבע שכל המדינה מלאה בתמונותיהם, ולכן אסור בכל מחיר לסכן אותם. הדם שלהם יקר במיוחד.
הניצחון והכחדת ארגון הטרור חמאס הם מטרה ראויה להקריב עליה מאות חיילים, אבל הם לא מטרה מספיק חשובה לסכן למענה עשרות חטופים.
העיוות המוסרי הזה, מבית מדרשם של פרסומאי 'מטה החטופים' והתקשורת שהתגייסה לשורותיו, כבש את מוחה וליבה של כל השדרה המנהיגותית, המדינית והצבאית. לאורך כל המלחמה, המטה של ניצן אלון הגדיר אזורי מקלט שבהם ידעו מחבלי חמאס שהם בטוחים מכל פגיעה. אזורי מקלט נרחבים שאסור ��יה לצה"ל לפעול שם מחשש לפגיעה ולו בחטוף אחד.
תדע כל אם עבריה של לוחם שחייו שווים פחות.
ויבורך צביקה מור, אבי החטוף איתן מור, שהצליח והעז לשים את טובת הכלל מעל לטובתו הפרטית והמשפחתית, ולקרוא תגר על המוסר המעוות הזה.