Amit Elazar 安天佑

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

אגד מקימה תשתית בישראל לענקית התחבורה הסינית שהפנטגון האמריקני הגדיר כ"חברה צבאית"

קבוצת אגד ואוטו חן מוביליטי, מקבוצת התחבורה בליליוס, הודיעו לאחרונה על הקמת מיזם משותף עם ענקית התחבורה הסינית CRRC, שיעסוק בייבוא, שיווק ומכירת אוטובוסים בישראל.

אלא שהמיזם אינו מסתכם בייבוא אוטובוסים, הוא נועד לבנות בישראל פעילות ארוכת טווח סביב מוצרי החברה הסינית, שתכלול שיווק ומכירה, תחזוקה, שירות טכני ואספקת חלקי חילוף. במקביל, אגד ואוטו חן מוביליטי מתכננות לפעול יחד עם CRRC להרחבת פעילותה ולפיתוח שווקים נוספים, בעיקר באירופה. במילים אחרות, מדובר ביצירת תשתית קבועה להעמקת פעילותה של CRRC בשוק התחבורה הישראלי.

עם זאת, CRRC אינה חברה תמימה שעוסקת רק בייצור כלי תחבורה. חברה זאת נמצאת ברשימת החברות הצבאיות הסיניות שפירסם הפנטגון, רשימה הכוללת חברות שהממשל האמריקני מזהה כבעלות קשרים למערכת הצבאית ולתעשייה הביטחונית הסינית.

משמעות מהלך זה אינה בהכרח שהאוטובוסים של CRRC ישמשו לריגול או שהם כשלעצמם איום ביטחוני בישראל. השאלה רחבה ומערכתית יותר - מ�� המשמעות האסטרטגית של העמקת שיתוף הפעולה עם חברה שהממשל האמריקני מזהה כבעלת קשרים למערכת הביטחונית של סין.

הרגישות סביב פעילות CRRC בישראל אינה חדשה. החברה סיפקה את הקרונות ל"קו האדום" של הרכבת הקלה בתל אביב, אך ניסיונותיה להשתלב בפרויקטים נוספים נתקלו בהתנגדות אמריקנית ובחששות בישראל. במקרה של ה"קו הכחול" בירושלים, הופעל לחץ אמריקני לעצירת העסקה. בסופו של דבר הושגה פשרה, שאפשרה לחברה לספק את הקרונות, אך הייצור הועבר למפעל של CRRC במדינה מערבית ולא בסין. גם הקבוצות, שבהן השתתפה CRRC, במכרזים להקמת הקווים ה"ירוק" וה"סגול" בגוש דן לא זכו במכרזים.

כעת, לאחר שבשנים האחרונות הוגבלה מעורבותה של CRRC בחלק מהפרויקטים בתחום התשתיות בישראל, החברה מקבלת באמצעות השותפות עם חברות ישראליות נתיב חדש להרחבת פעילותה בשוק הישראלי - הפעם בתחום האוטובוסים.

יש לציין, כי אגד אינה החברה היחידה בישראל הצפויה להשתמש באוטובוסים של CRRC. חברת, CRRC EV, מייצרת מגוון אוטובוסים חשמליים, ממיניבוסים שכבר הגיעו לישראל ועד לאוטובוס BRT דו-מפרקי באורך 26 מטרים. על פי המדווח, הדגם צפוי להגיע לישראל במסגרת הליך של משרד התחבורה לבחינת הפעלת אוטובוסים רבי־קיבולת, ולשמש את חברת סופרבוס בפיילוט בתוואי המטרונית בחיפה.

תגובת קבוצת אגד: "CRRC היא יצרנית הרכבות הגדולה בעולם, הפועלת בעשרות מדינות ומספקת מוצרים מהמובילים והמתקדמים בתחום, בין היתר בישראל. קבוצת אגד בוחנת שיתופי פעולה מקצועיים וטכנולוגיים על בסיס איכות המוצר והתאמתו לצורכי התחבורה הציבורית בישראל, ובכפוף לכל דין ולהנחיות הגורמים המוסמכים".

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

קיבלתי השראה מהאירועים האחרונים. 😅
נא לקחת את הדברים בהומור, ולהבין אותם בצורה מטאפורית.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

כתבה חדשה שלי ב"מקור ראשון" -
מאדום לסגול: השמאל הקיצוני הישראלי עבר מיתוג מחדש
"עומדים ביחד" מציגה את עצמה כתנועה חדשה, יהודית-ערבית ולא מפלגתית, אבל מאחורי שפת ה"צדק החברתי" מסתתר רצף אנושי ורעיוני שמוביל אל חד"ש והמפלגה הקומוניסטית הישראלית. https://t.co/THixsr2yoo

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

ישראל מצמצמת נוכחות דיפלומטית בסין – נסגרה הקונסוליה הישראלית בעיר צ'נגדו

ישראל סגרה בחודש שעבר את הקונסוליה הכללית שלה בצ'נגדו, במהלך שמסמן עוד שלב בהידרדרות היחסים בין ישראל למשטר הסיני.

��קונסוליה, שפעלה בעיר צ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן, הייתה אחת מארבע הנציגויות הקונסולריות של ישראל במדינה, לצד שנגחאי, גואנג-ג'ואו והונג קונג. כיום נותרו לישראל שלוש קונסוליות בסין, נוסף על השגרירות בבייג'ינג.

הקונסוליה בצ'נגדו נפתחה רשמית בנובמבר 2014, בתקופה שבה סין וישראל ביקשו להרחיב את שיתוף הפעולה ביניהן, והיא פעלה במשך כמעט 12 שנה.

עם זאת, יחסי שתי המדינות השתנו באופן מהותי, במיוחד מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, אז החריף המשטר הסיני את הרטוריקה הביקורתית והתוקפנית נגד ישראל. במקביל, המשטר הסיני המשיך להעמיק את קשריו עם איראן, תוך שהוא מסייע לה בדרכים רבות.

יש לציין כי משרד החוץ הישראלי לא פרסם סיבה רשמית לסגירת הקונסוליה. בהודעה שפרסם המשרד נמסר רק כי הנציגות הישראלית בצ'נגדו תפסיק את פעילותה. עם זאת, ניתן לשער שהעיתוי לדבר אינו נטול הקשר ומשמעות. הסגירה מתרחשת בתקופה של מתיחות גוברת בין המשטר הסיני לישראל, וסגירתה היא ראייה נוספת שיכולה להעיד על המגמה הנמשכת של היחלשות הקשרים.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

לאחרונה ביקרה בסין משלחת של עיתונאים ואנשי אקדמיה ישראלים. המשלחת אורגנה על ידי שגרירות סין בישראל, ונושא הביקור היה "התחדשות כפרית". סביר להניח שהמימון, האירוח והתוכנית היו קשורים למערך ה-United Front Work, מנגנון מרכזי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, שנועד לבנות קשרים, לגייס ולרתום גורמים מחוץ לסין ולקדם באמצעותם את האינטרסים והנרטיבים של המשטר.

עיתונאים ואנשי אקדמיה הם יעד למאמצי ההשפעה של המשטר הסיני. במקביל להחרפת הדיכוי, הצנזורה ורדיפת הקולות הביקורתיים בתוך סין ומחוצה לה, המשטר הסיני בוחר להשקיע מאמצים רבים ביצירת מצג שווא של חזות ידידותית ופתוחה כלפי חוץ.

השפעה אינה חייבת להיראות כמו תעמולה ישירה. היא יכולה להיבנות באמצעות הזמנות, אירוח, סיורים, מפגשים עם גורמים בכירים, יצירת קשרים אישיים, מתן גישה למקורות ול��וסדות, והזדמנויות מקצועיות שקשה להשיג באופן עצמאי.

המשמעות היא שלא צריך לומר לעיתונאי מה לכתוב, ולא צריך לבקש ישירות מחוקר לשנות את עמדותיו. מספיק לעיתים ליצור לאורך זמן מערכת יחסים שבה צד אחד מספק גישה, קשרים והזדמנויות — והצד השני הופך בהדרגה לבן שיח מוכר ונוח יותר עבור המשטר. הסיכון נמצא באזור האפור שלעיתים קשה להבחין בו שבין קשר מקצועי לגיטימי לבין בניית מערכת יחסים שמייצרת לאורך זמן גישה, השפעה ומחויבות.

כמובן, עצם ההשתתפות בביקור במימון או בארגון סיני אינה אומרת שאותו אדם הפך לתומך במשטר, ואינה מונעת ממנו בהכרח לכתוב עליו באופן ביקורתי. אבל דווקא מש��ם כך ראוי שתהיה שקיפות: מי הם אנשי האקדמיה והעיתונאים שהשתתפו בו? עם מי נפגשו? מה כלל הביקור, ומי מימן אותו? בנוסף, אפשר לשאול - האם גופי התקשורת והאקדמיה צריכים לפרסם נתונים אלו?

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

ד"ר אורי סלע: התלהמות מול ממשלת ישראל, כפפות של משי מול סין

יש משהו מעניין מאוד כשמשווים בין הדרך שבה ד"ר אורי סלע כותב על ישראל לבין הדרך שבה הוא כותב על סין.

יש אנשים שמבקשים מאיתנו להקשיב להם משום שהם "מומחים". לכן ראוי לבחון לא רק מה הם אומרים, אלא גם איך הם מדברים על מדינות שונות. ד"ר אורי סלע, חוקר סין באוניברסיטת תל אביב וב-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי) מספק דוגמה מעניינת במיוחד. במאמר שפרסם ב-2023, בעיצומה של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, הוא ואסף אוריון תיארו את המתרחש בישראל במונחים קיצוניים במיוחד.
(https://t.co/VAxnSgdHX0) הם כתבו על:
"השתלטות על מוקדי כוח וחיסול מוקדי התנגדות"
"טיהור אידיאולוגי של הממשל, האקדמיה, התקשורת, מערכת הביטחון וכדומה",
"טוהר אידיאולוגי מדומיין",
והזהירו כי התהליך עלול להסתיים ב־"חורבן" ואף להיות "איום קיומי" ��ישראל".
כדי להמחיש את הסכנה, הם הביאו כדוגמאות את הטיהורים של סטלין ואת מהפכת התרבות של מאו.
לדעתי, הם השתמשו בהפחדות, בהשוואות קיצוניות ומופרכות, אך עדיין הדברים הם חלק מחופש הביטוי להגיד שטויות במדינה דמוקרטית.
עכשיו נעבור ל־2026.
במאמר של אורי סלע על סין והמזרח התיכון במהלך המלחמה עם איראן, אנחנו פוגשים תמונה שונה לחלוטין. (https://t.co/SaZqwqvvMe)
סין, לפי סלע, "פועלת בזהירות למנף את המשבר לצבירת השפעה ארוכת טווח".
לגבי האפשרות שסין משתפת את איראן במודיעין, הוא כותב:
"בהחלט ייתכן כי סין משתפת את איראן במודיעין."
לגבי העמקת הקשרים:
"סין עשויה לשאוף להעמקת קשרים כלכלי��ם, דיפלומטיים ואף טכנולוגיים."
ולגבי טכנולוגיות רגישות:
"סוגיית הטכנולוגיה המתקדמת ביותר נותרת בשלב זה בסימן שאלה."
שימו לב לפער. כאשר מדובר בישראל – "טיהור", "טוהר אידיאולוגי", "חורבן", "איום קיומי".
כאשר מדובר בסין ובפעילותה האסטרטגית במזרח התיכון – "פועלת בזהירות", "עשויה", "ייתכן", "נותרה בסימן שאלה" וכו', כלומר שימוש בשפה מאוד מסוייגת, הססנית, ��סורסת ולא וודאית. מדוע רמת השיפוטיות והחריפות משתנות בצורה כל כך קיצונית? יתרה מכך, דווקא כשמדובר בסין, מדינה אוטוריטרית שמפעילה מנגנוני צנזורה, דיכוי, מעקב והשפעה מעבר לגבולותיה, מצופה מחוקר סין להיות מסוגל להפעיל גם ביקורת ערכית ולא רק לתאר את האסטרטגיה של בייג'ינג במונחים סטריליים והססנים, בעודו לובש כפפות משי על ידיו.
אם מותר להשתמש במילים כמו "איום קיומי" ו־"חורבן" כשמנתחים את ישראל, אי אפשר שלא לשאול מדוע השפה הופכת כל כך מאופקת כשעוברים לניתוח של המשטר הסיני. האם יתכן שהדבר נובע מהצורך של אותו אדם להמשיך לקבל ויזה לסין, לשמור על קשרים עם גורמים סיניים, ולא להרגיז גורמים ממשלתיים סיניים? או אולי דווקא לגבולות השיח על המשטר הסיני באקדמיה הישראלית, שמאוד נזהרת לא להרגיז את המשטר הסיני?

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

מחקר מאוניברסיטת תל אביב — או אג'נדה פוליטית בתחפושת אקדמית?

לאחרונה פורס�� מחקר מאוניברסיטת תל אביב על "הירידה מישראל". לפני שמאמצים את הכותרות ואת התחזיות הקודרות, כדאי להסתכל גם על מי עומד מאחורי המחקר.

אחד החוקרים שחתום על המחקר, פרופ' איתי אטר, עומד בראש "פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה" — גוף שהוקם במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית והיה שותף מרכזי למאבק הכלכלנים נגד הממשלה. גם פרופ' נתאי ברגמן היה חתום על גילויי דעת של כלכלנים נגד הרפורמה.

אין שום בעיה בכך שאקדמאים מחזיקים בעמדות פוליטיות. הבעיה מתחילה כאשר ההילה האקדמית או פרסום הדבר בכלי תקשורת גורמת לציבור להתייחס לפרשנות כאילו היא עובדה אובייקטיבית ואמיתית. מי שמחליט איל�� נתונים להציג, איזו תקופה להשוות, איך להגדיר "יורדים", אילו קבוצות להכניס לניתוח ואילו להפריד — משפיע על הסיפור והפרשנות שמתקבלים.

והנה בדיוק העניין: ניתוח של אותם נתוני הלמ"ס שפורסם בעיתון "מקור ראשון" לאחרונה הציג תמונה שונה לחלוטין — ירידה במספר היורדים, עלייה במספר התושבים החוזרים ושיפור במאזן ההגירה. לפי הניתוח ב"מקור ראשון", נתוני הלמ"ס מצביעים על בלימה במ��מת הירידה מהארץ: ירידה של כ־21% במספר היורדים, עלייה של כ־30% במספר התושבים החוזרים ושיפור של כ־35% במאזן ההגירה. גם בקרב ילידי ישראל נרשמה ירידה במספר העוזבים ועלייה של כ־32% במספר החוזרים, תוך הדגשה שהנתונים בשנים הקודמות הושפעו משמעותית מהגירה של אנשים מרוסים ואוקראינה. (לקריאה: https://t.co/rAsvwr3NWw)

אז לפני שמכריזים על "בריחת מוחות", קריסה או נהירה המונית החוצה, רצוי להבין שבעולמנו קבוצות עם מטרות פוליטיות שונות, ו"מחקר" אינו שווה למילה אמת.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

כשעיתון "הארץ" מאמץ את הנרטיבים של המשטר הסיני

הכתבה של גדעון לב ב"הארץ" על מעברו של חתן פרס נובל עומאר יאגי מאוניברסיטת ברקלי לאוניברסיטת צ'ינגחואה בבייג'ינג היא דוגמה מטרידה לאופן שבו חלק מהתקשורת המערבית מסקרת את סין: ביקורת ��ריפה כלפי המערב, אך זהירות מופלגת מול משטר דיקטטורי.

אין מחלוקת על העובדות הבסיסיות: סין השקיעה בעשורים האחרונים סכומי עתק במדע ובטכנולוגיה, בנתה מוסדות מחקר מרשימים והפכה למתחרה משמעותית של ארה"ב בתחומים רבים.

אבל מעבר להצגת העובדות, הכתבה מאמצת במידה רבה את המסגור שהמשטר הסיני עצמו מעוניין לקדם: סין כמעצמת חדשנות פתוחה ומתקדמת, מול ארה"ב שמצטיירת כמדינה מתפוררת, מסוכסכת ו"נלחמת במדע".

כאשר מדובר בישראל, "הארץ" מרבה לפרק נרטיבים, לחפש יחסי כוח, להטיל ספק במניעים ואף להאשים בחומרה. אך כאשר מדובר בסין — אחת הדיקטטורות המרכזיות בעולם, בעלת רקורד ארוך של ��נזורה, דיכוי פוליטי, מעקב המוני והפרת זכויות אדם — הטון משתנה לפתע. הביקורת נחלשת, הסייגים מצטמצמים, והמשטר הסיני מוצג כמעט כמודל אלטרנטיבי למערב.

הכתבה מתארת בהרחבה את היתרונות שמציעה סין למדענים: כסף, מעבדות, כוח אדם ומשאבים. אבל היא כמעט אינה עוסקת במחיר. המדע הסיני אינו פועל בחלל ניטרלי, אלא בתוך מערכת שבה המפלגה הקומוניסטית הסינית קובעת סדרי עדיפויות, מכוונת השקעות בהתאם לאינטרסים אסטרטגיים, ומשלבת בין מחקר אזרחי לבין מטרות ביטחוניות.

הכתבה גם מקבלת כמעט ללא ביקורת את הטענה שסין "עקפה" את ארה"ב במדע. נכון, סין מפרסמת מספר עצום של מאמרים ומשקיעה משאבים אדירים. אבל מדע אינו תחרות של ספירת פרסומים. איכות מדעית נמדדת גם באמינות, באתיקה, בשקיפות וביכולת של חוקרים לערער על מוסכמות — כולל כאלה שאינן נוחות לשלטון.

דווקא בתחומים האלה קיימות בסין בעיות משמעותיות: לחץ לפרסם בכל מחיר, מקרים של הפרות אתיקה מדעית, תלות של מוסדות מחקר במדינה והיעדר חופש אקדמי מלא.

גם הטענה כי ארה"ב "נלחמת במדע" מוצגת בכ��בה באופן חד־צדדי. נכון, בתקופת טראמפ היו עימותים חריפים מול חלקים מהקהילה המדעית והוצעו קיצוצים בתקציבי מחקר. אך מרבית הקיצוצים לא אושרו על ידי הקונגרס, וארה"ב עדיין מחזיקה באחת ממערכות המחקר החזקות בעולם.

גם ביחס למדיניות האמריקאית כלפי סין מוצגת תמונה חלקית בלבד. הכתבה מזכירה את "יוזמת סין" של ממשל טראמפ ואת הביקורת על היחס לחוקרים ממוצא סיני, אך כמעט אינה מציגה את הסיבות שהובילו אליה: חששות מפני גניבת קניין רוחני, העברת ידע בעל שימושים צבאיים, קשרים בין מוסדות אקדמיים סיניים לגופי ביטחון, והאסטרטגיה הסינית של שילוב בין מדינה, תעשייה ומחקר כדי להשיג יתרון טכנולוגי עולמי.

אז מדוע הכתבה מעניקה לסין יתרון מוסרי כמעט אוטומטי?

עבור חלק מהשמאל הליברלי במערב, בארה"ב ובישראל, טראמפ הפך לסמל הרוע הפוליטי. ולכן לעיתים נוצרת לוגיקה מסוכנת: אם טראמפ תוקף משהו — מי שמתנגד לו מקבל נקודות זכות. כך הופך "האויב של האויב שלי" כמעט לידיד.

אבל סין אינה מגינת המדע והחופש רק משום שהיא מתנגדת לטראמפ. זהו מש��ר שמפעיל צנזורה, מדכא התנגדות פוליטית, מפעיל מערכות מעקב רחבות ומשתמש במדע ובטכנולוגיה כחלק ממאבק אסטרטגי על עיצוב הסדר העולמי.
לקריאת הכתבה:
https://t.co/I61Dhxe707

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

השתתפתי היום בתוכנית "בוקר כלכלי" של ערוץ 10, שם שוחחנו על אחת הסוגיות האסטרטגיות החשובות של זמננו: התחרות בין ארצות הברית לסין על עתיד הבינה המלאכותית. בראיון הסברתי כיצד הבינה המלאכותית הפכה לזירת תחרות גיאו־פוליטית מרכזית, מדוע בייג'ינג רואה בה נכס אסטרטגי לאומי, וכיצד המרוץ הטכנולוגי בין המעצמות צפוי לעצב את מאזן הכוחות ואת הסדר העולמי בשנים הקרובות. https://t.co/0EQ2Yyad9S

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

האם חוקרת ישראלית משרתת את התעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית?

בראיון ל"דה מרקר" נמנעה ד"ר תמר גרוסוולד עוזרי בעקביות מלכנות את נשיא סין, שי ג'ינפינג, "דיקטטור". במקום זאת, היא בחרה להשיב באקרובטיקה מילולית, תוך שהיא ��אמצת את הכינוי "מנהיג ליבה" core leader 核心领导, תרגום ישיר של תואר פוליטי רשמי שטבעה המפלגה הקומוניסטית הסינית כדי לבסס את מעמדו של שי כמרכז הבלתי מעורער של המערכת השלטונית. במקביל, ניתן לראות ניסיון מאומץ לגונן על המשטר הסיני.

ה��חירה אינה רק סמנטית. שפה פוליטית היא כלי של כוח, ובמקרה הסיני המונחים שבהם משתמש המשטר נועדו לעצב תפיסה ולהעניק לגיטימציה לשלטון. כאשר חוקרת מאמצת את הטרמינולוגיה הרשמית של המפלגה מתעוררת שאלה עקרונית: האם מדובר בזהירות אקדמית לגיטימית, או בהפנמה של מגבלות השיח שמציב המשטר הסיני? האם הרצון להימנע מעימות עם בייג'ינג, ובמקביל להנות מקשרים עם המשטר הסיני, לקבל ויזה וכו' גורמת לאימוץ מסגור שמקורו במנגנון התעמולה של המפלגה הקומוניסטית?

שאלה זו מקבלת משנה חשיבות נוכח העובדה שמאז 2026 עומדת ד"ר גרוסוולד עוזרי בראש מכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית – מוסד הפועל תח�� המפלגה הקומוניסטית הסינית ופועל כדי להפיץ "עוצמה רכה", תוך ניסיון להשפיע על האקדמיה מבפנים.

אין מדובר רק בוויכוח על תוארו של נשיא סין. השאלה הרחבה יותר היא האם האקדמיה הישראלית שומרת על מרחק ביקורתי מן השפה הפוליטית שמייצר המשטר הסיני – או שמא, היא מאמצת את אוצר המילים שלו ומאפשרת לנרטיבים של המפלגה הקומוניסטית לקבל דריסת רגל בתוך השיח האקדמי בישראל. האם אותה חוקרת אינה למעשה מקדמת נרטיבים רשמיים של המשטר הסיני ומשרתת בכך את האינטרסים שלו?

קישור לראיון המלא: https://t.co/FeMon0GQdb

https://t.co/FeMon0GQdb

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

כנס "מזרח תיכון נכון" בירושלים הדגיש את ההתקרבות בין ישראל לטייוואן

כ-200 אורחים ונציגים מישראל ומהעולם השתתפו ביום חמישי בירושלים בכנס "מזרח תיכון נכון", יוזמה מדינית-אסטרטגית בהובלת חבר הכנסת אוהד טל (הציונות הדתית), שגריר ארצות הברית לשעבר, דייוויד פרידמן וארגון Israel365.

בכנס השתתפו שר החוץ גדעון סער, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', השרה למשימות לאומיות ולהתיישבות אורית סטרוק, חברי כנסת, שגרירים זרים ועיתונאים. הדיונים התמקדו בארבע סוגיות מרכזיות שלדברי המארגנים צפויות לעצב את העשור הבא של ישראל: ביטחון, ריבונות, בריתות אזוריות וכלכלה.

אחד המסרים הבולטים של הכנס היה ההתקרבות בין ישראל לטייוואן. בפוסטר הרשמי של האירוע הופיעו זה לצד זו שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, ונציגת טייוואן בישראל, לי יא-פינג (אבי לי), לצד בכירים נוספים.

במהלך הכנס השתתפה הנציגה הטייוואנית בפאנל משותף עם יזמית הטכנולוגיה, ד"ר גלינה דצקובסקי מורדלר, שבו דנו השתיים באופן שבו מדינות קטנות ממנפות חדשנות, טכנולוגיה ובריתות בינלאומיות כדי לבנות עוצמה אסטרטגית.

בנאומה הדגישה נציגת טייוואן בישראל את קווי הדמיון בין שתי המדינות, שתי דמוקרטיות קטנות המתמודדות עם איומים ביטחוניים מצד שכנותיהן. היא ציינה כי חברות טייוואניות מייצרות כ-95% מהשבבים המתקדמים בעולם, תיארה את טייוו��ן כ"מדינה החופשית ביותר באסיה", וברכה על התחזקות היחסים עם ישראל. בתוך כך, היא הזכירה את ביקורו האחרון של חבר הכנסת אוהד טל בראש משלחת ישראלית לטייוואן במאי 2025.

הנוכחות הטייוואנית בכנס משקפת את התחזקות הקשרים בין המדינות על רקע השינוי באקלים הגיאופוליטי מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, עמדתו העוינת של המשטר הקומוניסטי הסיני לישראל, והעמקת היריבות האסטרטגית בין סין לבין מדינות האזור האינדו-פסיפי, ובהן יפן, הודו, אוסטרליה ומדינות נוספות ב��רום-מזרח אסיה.

חבר הכנסת אוהד טל, העוסק לאחרונה רבות בקשרי ישראל טייוואן, אומר לחדשות NTD: "יחסי ישראל וטייוואן מתפתחים ומתחזקים כל העת. בעוד שמדיניות הממשלה הרשמית לא השתנתה, בפועל מתרחבים שיתופי הפעולה בין המדינות במגוון תחומים. טייוואן עמדה לצדנו לאורך כל ימי המלחמה הקשים, האתגרים והערכים המשותפים הם בסיס לשיתופי פעולה שאני מקווה ופועל להרחבתם".

בהתייחסו לשאלה האם על ישראל להכיר רשמית בעצמאות טייוואן, אמר טל כי "זו החלטה שמונחת לפתחה של הממשלה, ויש לשקול במסגרתה את מכלול ההשלכות. עם זאת, עמדתי העקרונית והערכית היא שחשוב מאוד לעמוד לצד מי שעמד לצידנו".

בעבר, צעדים לחיזוק הקשרים בין ישראל לטייוואן עוררו תגובות זועמות מצד שגרירות המשטר הסיני בישראל. בהתייחסו לתגובת השגרירות לכנס זה, ענה חבר הכנסת טל: "כשהסינים יפסיקו לתמוך באיראן, אתייחס לעמדתם במה שחשוב להם".

המתיחות בין המשטר הסיני לטייוואן עלתה גם במהלך הדיונים בכנס. אחד המשתתפים, ישי פליישר, הדובר הבין-לאומי של היישוב היהודי בחברון, התייחס לסוגיה בהומור ואמר: "אני חושב ש��ש דרך באמת קלה לשלום בין סין לטייוואן – פשוט תחתכו את טייוואן לשניים ותיתנו חצי לסין ויהיה שלום, פתרון שתי המדינות... כמובן שכאשר אומרים את זה, ברור עד כמה זה מגוחך לחתוך את טייוואן הקטנה ולתת את זה לסין, בדיוק כמו לחתוך את ארץ ישראל ולתת חצי ממנה לג'יהאד. זה לא עבד ולא יעבוד".

חיזוק היחסים עם טייוואן זוכה בשנים האחרונות לתמיכה חוצת מפלגות בכנסת. משלחות של חברי כנסת ממגוון מפלגות ביקרו באי ונפגשו עם בכירי הממשלה, וביולי אשתקד חתמו 72 חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה על הצהרה הקוראת לצרף את טייוואן לארגונים ולפורומים בין-לאומיים. המפלגות היחידות שכל חבריהם סיר��ו להצטרף ליוזמה היו חד"ש-תע"ל ורע"ם.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

שגרירות סין בישראל לתקשורת הישראלית: הפסיקו להפיץ מידע כוזב

דובר שגרירות המשטר הסיני בישראל פרסם אתמול הודעת גינוי לכתבות ש��ורסמו בימים האחרונים בכלי תקשורת ישראליים ועסקו בחוק חדש שנכנס לתוקפו בסין. דברי השגרירות מגיעים על רקע ביקורת בין-לאומית גוברת כלפי החוק החדש ומדיניותה של בייג'ינג כלפי מיעוטים אתניים, ובראשם האויגורים והטיבטים.

חוק "האחדות האתנית וקידום ההתפתחות" שנכנס לתוקפו ב־1 ביולי 2026, מבקש להעמיק את הטמעתן התרבותית של הקבוצות האתניות השונות בסין באמצעות קידום זהות לאומית אחידה המוכתבת על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית. ניתן להגיד שהוא מסמן מעבר ממדיניות של אוטונומיה תרבותית מוגבלת לשליטה הדוקה יותר של המפלגה הקומוניסטית הסינית בזהות, תוך דחיקת שפות מיעוטים לשוליים, ואף מאפשר להעמיד לדין אנשים החשודים בפגיעה ב"אחדות האתנית" גם אם אינם נמצאים בסין. בפועל, החוק מבקש להטמיע נאמנות למפלגה ולנרטיבים שלה כבר מגיל צעיר, תוך דחיקת זהויות אתניות שונות.

המדיניות החדשה כוללת גם הרחבת הפיקוח על מוסדות חינוך ודת, בעיקר בטיבט, לצד הגברת הפיקוח על ארגונים וגופים פרטיים, והרחבת סמכויות האכיפה כלפי גורמים הנתפסים כפוגעים ב"אחדות האתנית", גם מעבר לגבולות המדינה.

בתגובה למספר דיווחים בנושא בתקשורת הישראלית, כינה דובר השגרירות את הפרסומים "שקריים" וקרא לכלי התקשורת "להתייחס למדיניות האתנית של סין באופן רציונלי ואובייקטיבי ולהפסיק להפיץ מידע שגוי". לדבריו, "הטענות בדבר 'הטמעה כפויה', 'תחנות משטרה בחו"ל' ו'דיכוי חוצה גבולות' אינן אלא שקרים פוליטיים והשמצות מכוונות".

עוד טען הדובר, כי המחנות לחינוך מחדש בשין-ג'יאנג הם למעשה "מרכזי הכשרה מקצועית שהוקמו בהתאם לחוק", וכי הם נועדו למאבק בטרור ובקיצוניות. בנוסף, תקף את הדלאי לאמה וטען כי הוא "מעורב בפעילות בדלנית נגד סין תחת מסווה של דת, ואינו כשיר כלל לייצג את תושבי טיבט".

בסיום הודעתו, קרא הדובר לכלי התקשורת בישראל "לאמץ גישה עניינית ואובייקטיבית כלפי המדיניות האתנית של סין, לחדול מהפצת מידע כוזב ומהצגת הדברים באופן סנסציוני, ולתרום לחיזוק האמון ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות".

יש לציין, כי המשטר הסיני עצמו מפעיל במשך שנים מערך תעמולה והשפעה בין-לאומי רחב היקף, הכולל הפצת דיסאינפורמציה, עריכת דמוניזציה, הפצת שקרים, ואף שימוש בהטרדה, ��חיטה, איומים ואלימות נגד זרים וסינים גולים המנסים לעסוק בצורה ביקורתית בהתנהלותה של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

במקביל, ובמיוחד מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר 2023, המשטר הסיני ניצל במות בין-לאומיות כדי להשתלח בישראל, לערער את הלגיטימיות שלה ולתרום לדה-לגיטימציה ולדה-הומוניזציה שלה בזירה הבין-לאומית.

כלי התקשורת בסין, הכפופים כולם למשטר, הפיצו סיקור חד־צדדי באופן עקבי, תוך אימוץ נרטיבים המיישרים קו עם אויבי ישראל. בנוסף, המשטר הסיני גם אפשר ועודד שיח מסית, אנטי-ישראלי ואף לעיתים אנטישמי ברשתות החברתיות.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

@ori_goldberg אתה שופר תעמולה של המשטר האיראני הרצחני, חיזבאללה וארגוני הטרור, רק שאתה עושה את זה בשפה העברית.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

סוכנות הידיעות הרשמית של המשטר הסיני מקדמת את "זכות השיבה"

סוכנות הידיעות הממלכתית הרשמית של המשטר הסיני, שינחואה, פרסמה לאחרונה קריקטורה לרגל "יום הפליט הבין-לאומי". מעל הקריקטורה נכתב: "ב��שך דורות רבים, משפחות פלסטיניות שמרו את המפתחות לבתים שמהם נאלצו לעזוב. לא כמזכרות, אלא כתקווה". באיור עצמו ניתן לראות אב המעניק לבנו מפתח, בעודו סוחב עגלה עם מטלטליו.

המפתח הוא אחד הסמלים המרכזיים בנרטיב הפלסטיני של "הנכבה", והוא מייצג עבורם את רעיון "זכות השיבה" לבתים שמהם, לטענתם, גורשו במהלך מלחמת העצמאות.

סוכנות הידיעות שינחואה היא אחד מכלי התקשורת המרכזיים שבאמצעותם המפלגה הקומוניסטית הסינית מציגה ומקדמת את עמדותיה הרשמיות לציבור הסיני והעולמי. בשל כך, פרסום קריקטורה זאת נעשה כנראה מתוך ניסיון להציג את המשטר הסיני כמנהיג הגלובלי של הדרום ו"המדינות המתפתחות" וכן לאמץ קו המתנגד למדיניות המערב וארה"ב. במקביל, המשטר הסיני בוחר להתעלם באופן מוחלט מקיומם של הפליטים הטיבטים, האויגורים, מתרגלי שיטת הפאלון גונג ואנשים אחרים שנמלטו מרדיפות המשטר הקומוניסטי בארצם.

יש לציין, שכבר בסוף שנת 2023 הכריזו נציגים רשמיים שונים של המשטר הסיני על תמיכתם ב"זכות השיבה". מדובר היה בעליית מדרגה מצד השלטון בסין, שלפני כן נמנעה מהצהרות בנושא זה. עם זאת, לאחר מכן חזרו ההצהרות הרשמיות לקרוא להפסקת אש ולפתרון שתי המדינות.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

לאחרונה במסגרת אירוע הפתיחה לשבוע הקולנוע הטאיוואני בישראל פגשתי לראשונה פנים מול פנים את שגרירת טאיוואן, Li Yaping. המשפט הראשון שהיא אמרה לי היה "אתה אמיץ." כנראה משום שהיא קראה את הדברים שכתבתי בתקשרת ואת העובדה שבחרתי לומר אותם בגלוי, תחת שמי, בלי לעגל פינות או להסתתר.
מאז 7 באוקטובר 2023 עברתי תהליך אישי, החלטתי "לצאת מהארון" ולהביע בצורה ישירה ותחת השם שלי את עמדותיי הביקורתיות ביחס למפלגה הקומוניסטית הסינית ולמדיניותה. החלטתי להפסיק לחשוש מההשלכות של הצעד הזה, ובחרתי לומר את מה שהוא לדעתי האמת הפשוטה והברורה. אני שמח שבחרתי להיות נאמן לעצמי, לנשמתי ולקול המצפון שלי, ולצאת מהארון בנושא הזה.
לצערי, חלקים מהאקדמיה הישראלית, מהעולם העסקי, מהתקשורת ומק��ילת ה'אינטלקטואלים' ויתרו על עצמאותם הביקורתית בכל הנוגע למשטר הסיני ומכרו את נשמתם בעבור כסף, אינטרסים והמשך הקשרים שלהם. במקום לאתגר את הנרטיבים שמקדם המשטר, רבים מהם הפכו בפועל למגבירי הקול שלו, ולעיתים אף למגיניו, תוך הפעלת צנזורה וסירוס עצמי.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

מאמר חדש שלי ב"מקור ראשון": הקונספציה עדיין חיה ובועטת במכון למחקרי ביטחון לאומי.

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הצהיר על חישוב מסלול מחדש לאחר טבח שמחת תורה, אך הפרסומים שלו מלמדים שהנחות היסוד הישנות - אלו שקרסו מול המציאות המדממת - עדיין מנהלות את קו החשיבה. לקריאת הכתבה: https://t.co/gEYzNpgFRY

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

@GadotRivi את אנטישמית, שונאת יהודים ואת היהדות, לא היית מעיזה לכתוב ככה נגד מוסלמים שמתפללים ברחוב.

[Amit Elazar 安天佑 @ElazarAmit]

מה הם גבולות השיח בנושא סין? להיזהר לא להגיד את האמת הכואבת בפומבי.

נחסמתי לאחרונה לשבוע כ'עונש' על כך שכתבתי משהו מעורר מחלוקת בקבוצת הפייסבוק "להבין את סין". הדבר שעורר את חמתו של אחד ממנהלי הקבוצה (השייך ל"מחנה הנאור"), הייתה ביקורת שלי על השמאל בישראל/בעולם, ולפיה "אנשי שמאל ישראלים ומערביים שמלאים זעם על ממשלותיהם הדמוקרטיות, אבל בצביעות רבה מעדיפים לשתוק מול זוועות שמובצעות על ידי משטרים דיקטטוריים, והכול בשל בצע כסף ואינטרסים".

לדעתי, זאת טענה לגיטימית (שאפשר לחלוק עליה), שנמצאת בתוך גבולות חופש הביטוי, ולא פוגעת באף אחד באופן אישי. לפעמים האמת (כפי שאני מבין אותה) לא נעימה לשמיעה, אבל דווקא בגלל זה חשוב לה��יד אותה בפומבי. ומה שמטריד במיוחד: יש כאן אירוניה רבה. אנשים שרואים את עצמם כמגני החופש, הפלורליזם והליברליות - הופכים בפועל למי שמצנזרים דעות ביקורתיות. החסימה היא תעודת עניות למי שפוחד מהדיון יותר ממה שהוא פוחד מדיקטטורה.