עבדנו בנקודה גבוהה וראינו משם את הנוף המתפרס, את כפר תל, את דיר איסתיא, את המאחזים המתרבים באיזור. לצד היופי, והנעימות בחוויה החושית, החזקנו את הכאב על הנרצחים בתל ואת הפחד מהרצח הבא. הלב התמלא ברצון לשלוח ריפוי למרחב."
אתמול ��לילה, בעקבות התקיפות הקטלניות בכפר תל, מתנחלים התפרעו בכניסות לכפרים חארס ודיר איסתיא, ומאחז חדש הוקם בין דיר איסתיא לכפר תל, וצפוי להטיל אימה ולמנוע גישה מעוד אדמות באזור. בתוך הרגשות הקשים והאווירה המתוחה בגדה, יצאנו אתמול ליום עבודה באדמות דיר איסתיא. ענת ותאיה כותבות:
כשהגענו לכפר החסום וצעדנו לתוכו ברגל שרר עדיין חוסר ודאות אך הוא התחלף בהקלה כשפגשנו את החקלאים והגענו איתם למטעים.
אז אפשר היה להתמסר לנוף, האדמה, עצי הזית והעבודה המשותפת. מנגינות של נקישת מזמרה בעבודתה ונקישות האבנים ליוו את העבודה. בהפסקות ישבנו במעגל וניהלנו שיחות מעניינות>
מזועזעים מהצטרפותם של שישה פלסטינים, מתנחל וחייל למעגל הדמים. בעיקר אנחנו מודאגים מאד. המתנחלים כבר התחילו בנקמה והצבא, כרגיל, לא עוצר אותם. כמה פלסטינים עוד ישלמו בחייהם, ברכושם, בעמידתם הנפשית על המקרה הזה?
גם החברים שלנו הרחוקים מכפר תל, כבר מודאגים וחוששים.
ענת כותבת -
הפעילות בדיר אסתיא בשבת עברה ללא הפרעות. בניגוד לחודשיים האחרונים חיילים לא חיכו בכניסה לכפר ו��ף אחד לא הגיע לאיים או לגרש מהמטע. הרבה זמן לא עבר עלינו יום שקט כזה.
כך נגלתה האמת הפשוטה, שהשהות המשותפת היא לב העשייה. פעולה של סולידריות שהופכת לקשר אישי והדדי.
הצבא הרס אתמול עוד בית בברוקין. הבית השמיני שישראל הורסת כהתעמרות בתושבי הכפר מאז הרצח של צאלה גז. הנקמה נמשכת מעל שנה, כולל חסימת היציאות מהכפר, תקיפות מתנחלים ופשיטות תכופות של הצבא
ערוצי ימין דיווחו בהתלהבות על ההריסה. מה אנחנו ממיטים בתוכנו כדי למצוא סיפוק בהרס חייו של האחר?
הסיפור של מאחז אופנהימר קטן לכאורה, אבל מלמד על נקודות עיוורון.
המאחז הוקם ב2023 בלב אזור נטול חיכוכים. מאז, כל פלסטיני שנמצא כמה מאות מטרים ממנו הפך לאיום - שימוש ציני של המתנחלים אבל אמונה אמיתית של החיילים ש"מגנים" על המאחז.מאלימות פיזית של המתנחלים כלפי אדם ורכוש הם מתעלמים
אביב שלנו מתארח בפודקאסט של שיחה מקומית
לפרק בספוטיפיי - https://t.co/4vlFeQCxkV
איך אפשר להשתחרר מסבל במציאות שרק מייצרת עוד ועוד סבל? אביב מדבר על הקשר שהוא רואה בין בודהיזם לאקטיביזם, ועל האופן בו אקטיביסטים יכולים ללמוד מבודהיזם ומתרגלים רוחניים יכולים להירתם לעשייה פוליטית.
מאז שנות ה80 ואדי קנה מוקף בהתנחלויות והחל מלפני 3 שנים גם מאחזים. המדינה פועלת לסלק פלסטינים שעובדים, מבקרים או גרים בואדי.
עם הקמת המאחזים האלימות הוחרפה. קהילת כפר קרע, הקהילה האחרונה שחיה בואדי נאלצה לעקור. בעקבות הגירוש כתבנו סקירה על הסיפור של הואדי https://t.co/oYn46bS3pR
כתבה בהארץ על חסימת דרכים בגדה עי הצבא. אפילו היועמש של הצבא טוען שזו הפרה חמורה של החוק.
בפעילות שלנו אנחנו רואים את החסימות ושומעים איך הן משבשות את חיי הפלסטינים.מידע שאספנו בנושא שימש את האגודה לזכויות האזרח בעתירה נגדן.בינתיים שופטי בגצ גוררים רגליים https://t.co/CZcq5u7loV
"כ15 חיילים מגיעים,בראשם קצין ורב��"ץ עמנואל.
א' מואשם שהוא עובד ללא אישור.אנחנו אומרים לקצין שאפילו הצבא הכיר בכך שחקלאים לא צריכים אישור לעבוד באדמתם.הקצין לא מתרשם מהחוק.
אחרי איומים והשפלות הם מצווים עלינו לעזוב."
לקטע המלא של יונה על רשמיה מיום העבודה
https://t.co/I1manVbKr5
יש חיילים ש"באים בטוב", כלומר, מדברים אלינו בנימוס ובכבוד. אבל מי שבאמת בא בטוב, צריך לשאול את המפקדים שלו: למה אני צריך לקיים את הצו הזה, שמטרתו גירוש ולא בטחון? למה מול המתנחלים, שזורעים הרס באדמות פרטיות, אנחנו לא עושים כלום? למה זו המשימה שנוטלה עלי בתירוץ של הגנה על ��מדינה?
הנוהל הקבוע:
המתנחלים מגיעים לאדמות פרטיות של חקלאים הפלסטינים, הורסים גידולים או גונבים ציוד. החקלאים לא מגיעים בגלל סכנה להיעצר או לחטוף מכות.
בשבתות אנחנו מצטרפים לחקלאים לעבוד במטע. המתנחלים קוראים לצבא שיוציא צו שטח צבאי סגור לגרש אותנו. צווים כאלה נועדו במקור לבטחון>
העשייה הזו לא תעצור את המשטר הישראלי, בשביל המשימה העליונה הזו נדרש משהו אחר. אבל כשיבוא היום וישראל תאלץ לחדול מהחרבת החיים (...), מה שישראלים ופלסטינים בונים היום ביחד במסאפר יאטא, דיר איסתיא, בקעת הירדן ושייח ג'ראח יהיה חלק ��שוב מהבסיס מתוכו יצמחו כאן חיים חדשים"
דברים שנשא אביב שלנו בטקס הוקרה לפעילי נוכחות מגינה בנווה שלום:
"באירוע המרגש היום אנחנו מציינים מעשים של סולידריות והומאניזם שמבטאים את גדולתה של הרוח האנושית. יחד עם זאת, המעשים הללו מתקיימים בהקשר של אלימות שגם היא מעשה ידי אדם ותכליתה השמדה. זו אלימות שאיננו מצליחים לעצור...>
כשאנחנו מתייצבים לצידן של קהילות מאויימות, שוהים באזורי המגורים שלהן, יוצאים עם רועים למרעה או מתלווים לחקלאים באדמותיהם אנחנו בוחרים בחיים; ... בחירה לעמוד אלו לצד אלו, להתריס נגד שליחי הפורענות של המשטר ולהציב את הגוף שלנו ב��רכם של מי שמפעילים אלימות...>