כתושב העוטף, חשוב לי מאוד להשתתף בצער השכנים שלי על מה שעבר עליהם ועלינו פה לפני 3 שנים.
השכנים (והמועצה) שלי לא רואים לנכון לציין את כ״ד בתשרי (יום אחרי שמחת תורה) כיום אבל לאומי לציון הטבח שהיה בעוטף. הם רואים את 7.10 כיום שבו נכון להתאבל על מה שהיה פה.
ואני כאמור מנסה לכבד. חשוב לי. על אף שאני סובר אחרת. שדעתי היא שצריך ללכת אחרי יום עברי וכ״ד תשרי הוא פשרה טובה ונכונה.
בדקתי,
בעשרים שנים הקרובות, 7.10 יוצא 13 פעמים על חג.
מי שמתעקש לציין את היום הזה דווקא בתאריך הזה פשוט מדיר אותי ממנו. בעצם אומר לי, ״שמע אני מבין מה אתה אומר ושאתה לא יכול להתאבל בחג אבל צר לי, אני לא מצליח להגיע איתך להבנות בנושא.״
ואני באמת רוצה לכבד.
חשוב לי.
חבל.
זו לא רק הבורות ההיסטורית של חוסר הכרת ההיסטוריה על המחדלים העצומים בחטיפת המטוס של אייר פראנס.
זו לא רק העובדה שהמחדלים העצומים ההם לא תוקנו לאחר מכן, ולכן שוב נחטף מטוס באותו שדה תעופה עקב אותם מחדלים -
הכי מדאיג ומסוכן זה שהתפתחה תרבות של התנערות מעצם קיומו של מחדל, כי אם יש מחדל - חלילה גם עלול להימצא לו אחראי ו/או אשם.
ולכן בואו נתייחס לכל מחדל כמו אל ״נס״ ופשוט נמשיך הלאה.
התרבות הזו שמחלחלת מלמעלה מגיעה עד לציבור עצמו, שעצם השימוש במילה ״מחדל״ גורם לו לתחושת בחילה כאילו קיללו אותו.
זה כבר לא השאלה מי אשם, ואפילו לא מי אחראי, וזה לא כבר לא השאלה מי יחקור, אלא עצם המוכנות להכיר בקיומו של מחדל.
כשההורים של אבינתן אור פגשו אותו אחרי השבי, הם אמרו לו: ״אנחנו מקווים שאתה לא כועס עלינו״.
הבן שלהם חזר מעזה. והם, שהתנגדו רוב הזמן לעסקה, רצו לדעת אם הוא כועס עליהם.
התשובה שלו הייתה: ״אני לא כועס עליכם, אני גאה בכם״.
בריאיון ל״עובדה״, אבינתן הסביר שגם מתוך השבי הוא חשש מעסקה שתוציא אותו לחופשי, אבל תגביר את המוטיבציה של חמאס וחבריו לחטוף את האדם הבא. מבחינתו, השאלה הייתה איך מצילים את מי שנמצא שם עכשיו, וגם את מי שעלול להגיע לשם בעתיד.
אפשר להסכים איתו ואפשר להתווכח. קשה להישאר אדישים כשהאדם שמציג את העמדה הזאת הוא מי ששילם בגופו ובנפשו על כל יום בשבי.
והוא רצה לצאת משם. במשך חצי שנה חפר נתיב בריחה, אלתר כלים, הכין תיק וכתב מכתבי פרידה להוריו למקרה שלא ישרוד. הוא הצליח לצאת, נתפס, ועבר עינויים ונשאר עוד שנה בשבי.
אותו אדם שניסה לחפור את דרכו לחופש עם חוט ברזל, אמר אחרי שחזר שהוא גאה בהוריו שלא שינו את דעתם מתוך מחשבה על הכלל, על פי אמונתם, גם כשהמחיר נגע לבן שלהם.
אבינתן הבהיר שהם כן נאבקו להחזיר אותו, פשוט במקביל חשבו על חייהם של אחרים.
זו עמדה שקשה אפילו לדמיין כשחיי היקר לך מכל בסכנה יומיומית וסבל בלתי יתואר - וקשה לדמיין עוד יותר כשאתה זה שכלוא במנהרה של חיות אדם. אבינתן לא היה צריך לדמיין.
ובתוך כל זה, הוא הצליח לחשוב גם על אדם שמעולם לא פגש: מי שעלול לשבת שם בעתיד במקומו כי האויב יידע שמהלך כזה ישיג לו כל מה שיבקש.
אין גברים כאלה.
גיבור ישראל 🇮🇱
סיפור מדהים:
קבוצת נשים חרדיות מחסידות גור קיבלה הצעה ממשרד הבטחון להיות מתכנתות. קמה ״עמותה״ מתוך החסידות, כזו שכמובן קשורה למנגנון העסקנות שמנהל את כל חיי הפרט, והחליטה שהיא כופה את עצמה כמתווכת. ה-״עמותה״ גזרה חלק מהסכום ולנשים החרדיות נשארה בסוף משכורת נמוכה בהרבה.
הסיפור של יואלי מצטרף לסרטון שהעלתה נחומי יפה בשבוע שעבר שבו אספה לטרמפ אשה חרדית שסיפרה איך מנגנוני העסקונה המפלגתיים חתכו לה ״מעשר״ מהמשכורת הדלה שקיבלה כמורה.
זאת הסיבה שיואלי קורא כאן למנגנון השליטה החרדי הזה ארגון פשיעה. וכמו עם הפרוטקשן הבדואי, שהמדינה כבר משקללת פנימה לעלויות פרוייקטים ממשלתיים, גם עם הפרוטקשן של העסקנות המפלגתית החרדית - המדינה שותפה לפשע. פשע שגוזל מנשים מהמעמד הנמוך ביותר בחברה הישראלית לחם וחלב.
הפרק המלא והמטלטל ב-״דעה לא פופולרית״ ביוטיוב ובכל אפליקציות הפודקאסטים.
היי אמנון, זה מפתיע כי דווקא את עלילות הדם על ילדים רעבים בעזה ששוכחים להזכיר שיש להם מחלה ושאמא שלהם ואחיהם במשקל תקין אם לא יותר מכך, או את עלילת הדם על זה שכלבים של צה״ל אונסים פלסטינים הם מיהרו לפרסם מבלי לבדוק והוציאו אחר כך הבהרות, בחשבון קטן וצדדי ממש בקטן באותיות קטנות.
ציוץ הזוי.
יהודים לא־חרדים: יש אי־שוויון קיצוני. אנחנו משלמים יותר מסים, מקבלים פחות בקצבאות ובהטבות, וגם משרתים בצבא.
גם יהודים לא־חרדים: בואו נעביר מיליארדים למשפחות חרדיות מרובות הילדים דרך חינוך חינם לגיל הרך.
אי־אפשר להתלונן על אי־שוויון בנטל ובאותה נשימה לתמוך במדיניות שמגדילה אותו.
נחשפתי לתמלול המלא של הסרט נז"א
כבר בקריאה ראשונית הבנתי מהר מדוע רבים מחבריי העיתונאים שכן הותר להם לצפות בסרט ראו בו יצירה אנטי עיתונאית שלא עומדת בשום סטנדרט בסיסי של בדיקת עובדות.
מצאתי עשרות מניפולציות וקביעות מנותקות מהמציאות ונעדרות היגיון בסיסי.
נעזרתי בדברים שכתב סא"ל במיל' יאיר מירון, קצין מודיעין ששירת מ-7 באוקטובר בחמ"ל החטופים והנעדרים ומכיר היטב את הליכי אישור תקיפות וריכזתי את עיקר הרשמים:
1. עוד לפני שאגע בעובדות עצמן, כפי שכתבה כבר נריה קראוס, ההחלטה להתמקד באמצע הסרט דווקא בהיסטוריה של הקמת תל אביב לפני 120 שנה לא נעשתה בחלל ריק אלא כחלק מבניית נרטיב אנטי ציוני שמערער לגמרי על יסודות הקמת מדינת ישראל ומציג במניפולציה קולנועית גם את הקמת המדינה וראשית המפעל הציוני כאירוע 'ג'יינוסייד'
2. ולתוכן: אנשי 8200 מוצגים בסרט כמי שמאשרים את התקיפות, למרות שלא רק שהם לא מאשרים אותם, רובם המוחלט אינו חשוף לכל שלבי העבודה של יעד ואישורים.
אנשים שתפקידם להביא אינדיקציה מודיעיניות בלבד של הימצאות יעד וכמות אנשים בסביבתו וכלל לא חשופים לשלבים שבאים אחריהם (מפקדים, מומחי אוכלוסייה, חיל אוויר, משפטנים ועוד) משלימים בפועל את התמונה לבד - ומגיעים למסקנות שגויות לחלוטין ובפועל מתארים אירועים שאין היתכנות שהתרחשו בצורה המתוארת
3. אחת הדוגמאות לכך היא טענה שעולה בסרט שלפיה צה"ל מפציץ בלי אבחנה בניינים בשכונות שבהן התפנו 75 אחוז מהאזרחים - גם אם רבע מהבניין מאוכלס והורג כך עשרות חפים מפשע בכל הפצצה.
זה כמובן קשקוש מוחלט. שקר. אז איך הגיעו למסקנה הזו? אחד מהמרואיינים מספר על אלגוריתם שמציג את תפוסת הבניינים על מפה לפי צבעים ומסביר שמפציצים בניינים שמסווגים כ'ירוק' (לפי הסרט ירוק - 25 אחוז תפוסה)
דוגמא מתמלול הסרט
"דובר: ההנחה הכללית הייתה שאנחנו מפציצים בניינים שנמצאים באזורים שפונו ב-75 אחוזים מהאזרחים, לפי האלגרותימים יש 25 אחוז שנוכחים שם.
מראיין: מה התפיסה שלהם? כאילו אמרנו לאנשים האלה להתפנות. מי שנשאר - בעיה שלו?
דובר: כן
מראיין: ומה לגבי אנשים שלא יכולים להתפנות? נכים, אנשים שמפחדים להתפנות כי גם תוקפים אותם במקום אחר
דובר: שיהיה להם בהצלחה
בהמשך המרואין מעריך כמה אנשים מתו בהפצצות כאלו. המרואיין מחשב מספר קומות ודירות ומעריך שגרו בבניין 320 איש ולכן 80 אנשים חפים מפשע מתו. אלא שאין שום היתכנות שאירוע כזה אכן קרה, להיפך.
כל תפקידו של הכלי הזה הוא לאמוד תנועות אוכלוסייה לפני תמרון כדי לא לסכן כוחות ולא לסכן את האוכלוסייה, כשצה"ל אמור להיכנס פנימה לאזור שבו מתקמקמים אלפי מחבלי חמאס בשטח בנוי בשכונה שנבנתה כתשתית צבאית עם מטענים, תת קרקע ועמדות לחימה.
בשטח הספציפי שבו צה"ל מתמרן 99 אחוז מהבניינים ריקים מאדם - האוכלוסייה שלא יכולה להתפנות שעליה אברהם מדבר בסרט (נכים וכו') מתרכזת במתחמים הומניטריים ידועים ומוכרים בתוך האזור שבו מתמרנים בו והאזור הזה אסור לירי.
מעבר לכך, לפי סא"ל מירון, התפוסה המוצגת בסרט כ'צבע ירוק' - 25 אחוז, היא למעשה בכלל 0-25 אחוז תפוסה, אבל בפועל רוב הסיכויים שיעד שעבר כ"כ הרבה סינונים (הצלבות מודיעניות, עד כמה חשובה תשתית הטרור שם, פעולות פינוי) בשלב הזה בכלל ריק לגמרי מאדם - כי זו המציאות בפועל באזור שפונה. הסיכוי שיעד כזה שמסומן ירוק לא ריק לגמרי מאוכלוסייה אפסי, מאחר שעד שיש תקיפה באזור שיש בו תמרון יש שלל פעולות אחרות כדי להביא את המספר הזה ל-0
נראה שהחייל שהתראיין הסיק מסקנות מכלי מודיעני שהפעיל שתפקידו סך הכל לאמוד תנועות אוכלוסייה ברצועה והסיק שהוא נועד כדי להרוג עשרות חפים מפשע בכל הפצצה. מצוין גם שבמואסי האלגוריתם מראה 300 אחוז בלי ההקשר המתבקש, שהמואסי הוא אזור הומניטרי גדול שבו אין פעילות צבאית - כלומר כל תכליתו לשמור על האוכלוסייה.
4. בהמשך עולה טענה שלעזתי אין דרך לדעת מהו אזור הלחימה וש"אף אחד לא מחלק כרוזים" - עוד מניפולציה.
יש סדר פעולות שכל מי שעוקב אפילו ברמה התקשורתית הבסיסית אחר הלחימה כבר מכיר - הכרזה של דובר צה"ל בערבית, פרסום מפות עם הסברים וחצים ומה לא. וכן אפילו כרוזים מהאוויר. איך אפשר בכלל לטעון דבר כזה.
רק בהערת אגב אזכיר שהאירועים הקשים ביותר בלחימה היו של מחבלים שיצאו ממנהרות או ממסתורים אחרים לזמן קצר מאד, הניחו מטען וחזרו חזרה. כך באירוע הפומה במטענים שהודבקו על טנקים ועוד. זירת לחימה היא אירוע מורכב מאד, חמאס שינה מהר מאד את האסטרטגיה שלו ללוחמת גרילה וזה הופך את הלחימה למורכבת עוד יותר ולכן הצגה נטולה מהקשר עובדתי היא דבר מאד בעייתי. ובאופן כללי צה"ל בחר לעתים רבות לוותר על ההפתעה ולהקריב יתרונות טקטיים כדי להזהיר אוכלוסייה אזרחית.
5. כל נושא פינוי האוכלוסייה מוצג בצורה מניפולטיבית מנותקת הקשר, "ישבתי בישיבות עם בכירים מאד שכאילו מדברים על להניע את כל תושבי האוכלוסייה שמצפון לנצרים לדרום בלי לכוונה להחזיר אותם", אומר אחד הדוברים בלי שמוזכר שהתושבים חזרו לצפון ולעיר עזה שנה אחר כך (ואפילו כבר בדצמבר 2023 לשכונות בצפון שפונו וצה"ל נסג מהם).
כמובן שאין מילה על הלחצים של חמאס על האוכלוסייה לא להתפנות (כמו בג'בליה) למרות שמדובר באזור לחימה רווי בתשתיות שחמאס עצמו בנה במשך שנים באופן שמסכן מאד את האוכלוסייה.
6. אחד מהמרואינים אומר בסרט: "טענה של מגנים אנושיים ובתים היא מגוחכת. היא פשוט לא נכונה. אנחנו מפציצים אותם בבתים כי ככה אנחנו מוצאים אותם". עוד שקר שכל מי שבעל היכרות בסיסית עם חמאס ומאפייני הלחימה בעזה מכיר.
מלבד מתחמים בודדים שגם הם בתוך האוכלוסייה, אין לחמאס 'בסיסים'. מתחמי הלחימה הם בתוך השכונות - כוללים אמל"ח שמונח בנקודות מפתח, מעברים בין קירות, וכמובן גם מתחמי שיגור רקטות. יש לזה מאות תיעודים וראיות.
7. עכשיו בוא נדבר קצת על נז"א - ככלל, הסרט מציג מערכת מורכבת שצה"ל בנה במשאבים ובכוח אדם רבים כדי להתמודד עם לוחמה בשטח בנוי כאילו נועדה לפגוע בפלסטינים בעוד שכל הסימנים מראים שזו מערכת שמטרתה לצמצם פגיעה באזרחים.
באופן טבעי השקר על נז"א 500 (אירוע שכל האינדיקציות מראות שלא קרה, שאפילו המרואיין עצמו לא בדיוק יכול לספר אם הוא קרה ולא רק שנכנס לסרט אלא גם הפך לפרומו שלו) תפס את מירב תשומת הלב אולם עיון בכל התמלול ותיאור המערכת מראה כ"כ הרבה מניפולציות וסתירות פנימיות: המלצות טכנולוגיות מוצגות כהחלטות למרות שתהליך הפללת היעד מצריך עוד הצלבות ואישורים. אמדני סיכון הופכים למספרי הרוגים - למרות שהמערכת בכלל נועדה לצמצם את הפגיעה בפועל.
מוצגת טענה שמערכת עם אחוזי דיוק של 85 אחוזים מחליטה מי יחיה ומי ימות, על אף שהמערכת הזאת (לפי סא"ל מירון) היא רק אינדיקציה לאיתור ולא מחליפה את שרשרת האישורים - הפללה, בדיקת אזרחים התאמת חימוש ועוד.
כך גם בטענה לנז"א 20 - מוצגת כיעד ולא ככזו שהיא אמדן סיכון ותקרה לדיון ולא תוצאה. ע"פ סא"ל מירון, בדיונים שהכיר היטב נבדקו עוד אלמנטים של אוכלוסייה, פינוי אזרחים, חשש לחטופים, חימוש, עיתוי ופעמים רבות ההתקיפה שונתה או נעצר גם שהייתה מתחת לרף שנקבע - כל זה בליווי צמוד של משפטנים.
אלו שרשרת פעולות שמוכיחות את ההיפך הגמור מהתיאוריות של היוצרים לג'נוסייד. הרי גם אם נלך לפי גרסת חמאס הקיצונית ביותר, שרק 20 אלף מההרוגים בעזה הם אנשיו מתוך 70 אלף (בלי אנשי ג'יהאד וארגונים אחרים), הרי שאם התיאוריה של אברהם כפי שמוצגת בסרט נכונה מספר ההרוגים היה אמור לעמוד על חצי מיליון.
8. יובל אברהם עושה עוול להרבה ישראלים - אבל אני רוצה להאיר דווקא נקודה אחרת: לדעתי אברהם עשה עוול גדול לעיתונות ובפרט לעיתונאים ישראלים ישרים והגונים, דווקא כאלה שהיו מאד ביקורתיים כלפי הצבא ומדיניות האש בלחימה. אני מעריך שגם הם קיבלו מידעים ראשוניים רבים אבל מה שהם פרסמו היה רק לאחר בדיקה הצלבה ותגובות. הוא בחר בדרך הקלה, לחבור לעורכים שיאפשרו לו לפרסם עבודה חצי אפויה, כל אחד יכול לדמיין מה היו שיקוליהם