לעיתים כמה אני לעבודת כפיים. יגיעה מפרכת הדורשת התמסרות וריכוז, בכאב ובמשימה יחד ולסירוגין. הגורל הכתיב לי מקצוע בורגני יותר, נוח יותר במונחים של הגוף. אין מנוס מפני החשיבה, וניתוח היתר לא מפסיק גם בשעות הפנאי.
אין האדם מסוגל לשאת על גבו את כל בעיות העולם, ואפילו לא את מכלול הבעיות שרק נמצאות בעירו וקרבתו.
גם אם ינסה לרצות את זולתו בפעילות או תרומה או הפגנת רגשות קשים לבעיה הזו וזו ואף זו, תמיד תימצא אחת נוספת וימצא עוד עוול הדורש גם הוא תשומת לב וכובד ראש.
אין האינדיבידואל יכול להתחמק מהשתייכות לקבוצה. הנטייה להשתייך ולשייך לשבט היא בגנים של כל אדם.
המתבודד אף הוא זוכה בעל-כורחו במאפיינים של קבוצת המ��בודדים, לא רק מפאת בחירותיו הדומות, אלא גם מכח השקפתם של המתבוננים מהצד.
הגוף משכיל להתחמק מכאב נפשי טוב יותר מהשכל. ממציא לו עיסוקים ודחפים שהשכל מאמין, מתוקף תפקידו האבולוציוני, שאכן באחריותו למלא אחריהם על מנת לעבור לסדר היום.
וגם כשהכאב העמוק יצוף, כפי שקורה מפעם לפעם, ילבש צורה ויעמוד פנים מול פנים מול השכל, עלול זה ללקות פעם נוספת בעיוורון רגעי.