היום לפני שנתיים
מי היה מאמין שחלק לא מבוטל מהחיילים האלו עדיין במילואים כמעט ברצף מאז הטירונות?
אם הייתי אומר להם את זה בטקס, הם היו בטוחים שקיבלתי מכת שמש.
כבוד גדול. קובי שטרן חרדי, המשמש כרס"ן מ"פ זיהוי בגדוד יק"פ 156 בפיקוד דרום בראש טקס ההשבעה ל- 82 טירונים חרדים שהתגייסו לשלב ב', לתפקידי פראמדיקים ואנשי זיהוי, בגדודי חילוץ והצלה של פיקוד העורף
טקסט מכונן וחובה של רונן ברגר מהרשת השנייה
---------------------
יש לי בן קטוע נפש
הוא לא נולד כך. הלוחם הפרטי שלנו פשוט חזר כך ממלחמת חרבות ברזל וזה ממש לא פשוט. בהתחלה קראנו לזה כמו כולם ״הלום קרב״, ״הפציעה השקופה״ ובעוד כמה מכבסות מילים, שלא ממש הטיבו לתאר את אופי וחומרת הפציעה. ואז, בעוד יום אחד לא בהיר ואפילו כהה פלוס פלוס, הבן האהוב הזה שלי שוב מירר מולי בבכי קורע לב על זה שאפילו חבריו למחלקה לא מצליחים להבין מה זו הפציעה הנפשית החמורה הזו ומדוע הוא נאלץ לעזוב אותם, כדי לפחות לנסות להתחיל לטפל בעצמו. ואז פתאום הבנתי שאולי שינוי הטרמינולוגיה יכול לעזור מעט לו ולהם להסביר מה קרה לו. לו ולרבים אחרים.
אז יש לי בן קטוע נפש
כמו חיילים ומפקדים קטועי גפיים בהמוניהם מהמלחמה הארורה הזו, גם הבן שלי חזר או לא חזר עדיין מהמלחמה הזו כשהוא קטוע איבר. קטוע נפש. כן, הוא לא השאיר שם בשדה הקרב או על שולחן הניתוחים יד או עין או רגל, אבל הוא השאיר שם חלק מהנפש המדהימה והרגישה הזו שלו. כנראה החלק שאחראי על השינה הטובה, על שלוות הנפש, על הרוח האופטימית, על תגובות רציונליות במצבי קיצון.
יש לי בן קטוע נפש
ואולי כשהוא סופסוף יגדיר את עצמו כך בפני אחרים, אז אנשים יבינו סופסוף טוב יותר מה הוא השאיר שם בעזה, כשראה וחווה חברים מתים או מתאבדים, כשהדי הפיצוצים הנוראיים הפכו לפלייליסט הלילות שלו, וכשרץ כהרגלו ראשון לפני חבריו כדי ״לספוג במקומם ת׳קליע״ כמו שהיטיב לכתוב ולשיר חנן בן-ארי הנפלא.
יש לי בן קטוע נפש
ולפני שבוע בערך, אחרי עוד לילה מסוייט וקשה מנשוא, שוב הגיעה ממנו שיחה קורעת לב. אני רואה את השם שלו על מסך הסלולרי והלב כבר מתכווץ, מחכה לחטוף עוד חבטה עזה ומטלטלת, ואני ממלמל בחשש: ״בוקר טוב שלו אהוב שלי, איך עבר הלילה שלך״? ואני שומע שהוא כבר נמצא בנסיעה והוא עונה לי בבכי: ״אבא, שוב היה לי חרא של לילה ומתחשק לי להיכנס באיזו משאית״. ואני, שוב נאלץ להתמודד עם המשפט הנורא הזה בדרך היחידה שלמדתי שעוד איכשהו נותנת עבודה במצבים הללו. בהומור. ״לוי, הכל אצלך חייב להיות בגדול?! למה ישר משאית, למה?! מה רע באיזו קנגו ישנה?!״
כך אני מנסה להסיח את דעתו מעוד רעיון מטומטם שלו איך לסיים עם הסבל הזה שלו פעם אחת ולתמיד.
יש לי בן קטוע נפש
ואני מקווה שככל שיחלוף הזמן הוא יבין שהמזכרת ה״נחמדה״ הזו שהוא הביא מהמלחמה לא הולכת כנראה לשום מקום וזו צלקת מכוערת שנותרה על הנפש היפהפיה הזו שלו. ושככל שיחלוף הזמן היא תציק לו פחות ותבקר אותו פחות בלילות ושהוא צריך להפסיק לנסות להתעלם ממנה או לגרש אותה אלא ההיפך. לחבק אותה. לחבק ולומר לה: ״את כאן. אני מבין את זה. לא הזמנתי אותך אבל את כאן לתמיד. לא את ביקשת אותי ואני בוודאי לא ביקשתי אותך אבל אנחנו נלמד להסתדר איכשהו אחד עם השניה. את תתני לי לישון בלילות ולהתנהל סביר פלוס ואני מבטיח שלא לנסות לגרש אותך במקלות. ודרך אגב, זה ממש בסדר אם תקפצי לבקר אותי רק פעם ב... כי אני ממש לא מתגעגע״.
יש לנו בן קטוע נפש
ואשתי ואני חולים לו על התחת. הוא יפה מבפנים ומבחוץ, אפילו עם הצלקת. הוא מנהיג, הוא חכם, הוא מבריק, הוא רגיש, הוא עמוק, הוא חבר, הוא משתף, הוא יצירתי, הוא שאפתן, הוא איש חומל ואיש חסד. יש לו אינטיליגנציה רגשית בשמיים והוא באמת כל מה שרק יכולנו לבקש כהורים. הא, והוא קטוע נפש. ויש רבים כמותו. רבים מדי. וכל מה שנותר לנו זה לנסות להבין מה קרה להם ומה עובר עליהם, ולהתפלל שהמדינה והארץ הזו ומנהיגיה, זו שזבת חלב ודבש ודם ויסורים על מלא, תהיה ראויה סופסוף לו ולחבריו. אלו ששילמו, משלמים ועוד ישלמו מחיר יקר כל כך למענה ולמעננו.
אז כן, יש לנו בן קטוע נפש. ואנחנו אוהבים אותו אהבת נפש❤️❤️
אני מאודדדד מבקש לשתף וכמה שיותר, כדי שנוכל אולי להיות פה להרבה אנשים שצועקים מבפנים, אבל קולם לא נשמע ולתת לפציעה שלהם שם חדש, אולי מדויק יותר ומובן יותר💪💪💪🙏
@Michael01655428@RahavRan בלי לקרוא מילה, רק במבט מלמעלה, אפשר להתרשם באופן מובהק כי רני רהב לא כתב את זה.
יש סימני פיסוק!!!
ובמקומות הנכונים...
וכמעט בלי רווחים. מיותרים
@GiliaBar@yoeli_brim צודקת.
לחוקק מיד חוק "הוצאה להורג של יותר מידי ילדים".
אחרת יהיה פיצוץ אוכלוסין בישיבות ובכלל.
אחת התגובות המטומטמות שקראתי, וקראתי לא מעט.
ציוץ אישי:
בין גיל 15 לגיל 18 מד״א היה ביתי השני. כמות השעות שהתנדבתי שם עקפה בהרבה את כמות השעות שלי בבית הספר (האמת שאצלי זה לא היה חוכמה גדולה 😉).
היום ממש במקרה צץ לי בויקיפדיה לינק לערך אחר בויקיפדיה שעסק באירוע מאוד (מאוד) קשה בו טיפלתי לפני למעלה מ-20 שנה.
אחסוך מכם לגמרי את פרטי האירוע. אבל הוא נמחק לי לחלוטין מהזיכרון, רגע לאחר התרחשותו. היום מאז הרגע שבמקרה הערך של ויקיפדיה קפץ לי, אני חי את האירוע ברמה שאני זוכר כל פרט ופרט, כולל חוש ריח, ואפילו את הטמפרטורה שהייתה באותו ערב אני זוכר ומרגיש.
כשהייתי מתנדב באותם ימים, לא דיברו איתנו מעולם על ״חוסן״. לחלק מהנערים והנערות יצא סתם להשתתף בהסעות קשישות וקשישים למיון בלי אירועים מיוחדים, אבל חלק מהמתנדבים נחשפו למראות מאוד (מאוד) קשים. הימים היו ימי פיגועי ההתאבדות, אבל לצערנו אסונות וטרגדיות כאלה ואחרים לא היו חסרים, גם בלי קשר לטרור.
איכשהו, לי אישית יצא להיות בהרבה זירות קשות. לא רק שמעולם לא היה עיבוד של האירועים, אלא שזה אפילו לא היה בלקסיקון התיאורטי.
זכורה לי סיטואציה אחרת של הגעה לזירת תאונה קשה, הרוגים על הכביש ופצועים אנוש בתוך הרכב, ורגע לאחר סיום הטיפול - הולכים מיד לישון או עוצרים לקנות פיצה או פלאפל. כמאמר חז״ל: what was was was.
אלא שכמובן שינה או פיצה הם לא בדיוק הדרך המקצועית הנכונה לעבד מצבי קיצון ולחץ.
אני ממש מקווה שהמצב השתנה מאז מהקצה אל הקצה בכל הנוגע לליווי מתנדבי נוער במד״א. עם כל הכבוד העצום שיש לי למערך המתנדבים במד״א, לעניות דעתי מה שהיה בתקופתי היה ממש חוסר אחריות.
עד כאן ציוץ אישי חריג. מחר נחזור להתווכח כאן על עניינים משפטיים כמיטב המסורת.
לילה טוב לכולם ♥️
1/7 הוויכוח האינסופי על ההבדלים בין המוח הגברי מול המוח הנשי קיבל הרגע תפנית מדעית דרמטית. 🧠🚻
מחקר ענק ב-Science מיישב את הסוגיה, בעזרת AI וריצוף גנטי ברמת התא הבודד, התגלתה "חתימה" מולקולרית שלא ראינו מעולם.
הממצאים שמשנים את כל מה שחשבנו 👇
מלש"ב מתאמן בחוף בתל אביב. ברנש מבוגר שיצא מהמים אחרי גלישה נותן לו עצות מניסיונו.
חחח איזה אלוף
"רבים מקבלים עצה; מעטים מנצלים אותה לטובה."
~ פובליליוס סירוס
שלושה לוגיקנים נכנסים לבר. הברמן שואל: "אתם רוצים כולכם משהו לשתות?"
הלוגיקן הראשון עונה "לא יודע".
הלוגיקן השני עונה "לא יודע".
הלוגיקן השלישי עונה "כן".
רמת חולניות בלתי נשלטת, אליה מגיע השמאל הווקיסטי העולמי - ועכשיו גם שלוחיהם בעולם הרפואה והמדע:
גניקולוגית, רופאת נשים, נשאלת עיי סנטור שאלה פשוטה של כן/לא:
״האם גברים יכולים להכנס להריון?״
הווקיסטית המופרעת נפשית, טוענת שזו שאלה פוליטית, ומסרבת לענות.
הווק מחריב את העולם.
אל-מיזהיא מסורת פרשים עתיקה ומרשימה בלוב, זו לא סתם רכיבה – זו אמנות פרשים עממית שמשלבת כישרון, אסתטיקה, שליטה מוחלטת בסוס וסמליות תרבותית עמוקה.
המאפיינים העיקריים של המסורת
🧵