We will all soon know what it feels like to be Jewish. In France, they already do.
It will be our just deserts for having abandoned the Jews, ignored their warnings, turned against them, and even marched alongside their oppressors.
For three years, you useful idiots have been parading Palestinian flags, sporting keffiyehs, screaming “From the River to the Sea”, and recognizing a fictitious Palestinian state as a reward for Hamas’s October 7 massacre (looking at you, @EmmanuelMacron). You have boycotted the only Jewish state in the world, vilified the Jewish people’s right to self-determination (aka “Zionism”), and spread the “Gaza genocide” blood libel.
Did you really think that if you fed the crocodile enough Jewish flesh, it would eventually be satiated? All you have done is embolden the monster and whet its appetite.
So you were worried about “colonization”? Look around. The only thing being colonized here are our own Western cities. The Palestinian flag has become a victory banner, proudly waved amid the ruins of looted and vandalized historic buildings—a symbol of hatred for our civilization and everything it stands for.
It never ends with the Jews.
אני חרדי, ואני חושב שיש משהו שהרבה אנשים בישראל מפספסים.
רוב החרדים לא שונאים חילונים, לא חושבים שהם טובים יותר מאף אחד, ולא מחפשים לריב עם אף אחד. הם פשוט רוצים לחיות את החיים שלהם בדרך שהם מאמינים בה.
מצד שני, אני גם מבין למה יש אנשים שכועסים. יש שאלות אמיתיות על צבא, על עבודה, על אחריות ועל ה��יים המשותפים פה. אי אפשר לבטל כל ביקורת בתור שנאת חרדים.
אבל גם אי אפשר להסתכל על ציבור שלם דרך סטריאוטיפים, כאילו כולם אותו דבר, כאילו אין שם אנשים שעוזרים, מתנדבים, עובדים ומוסרים את הנפש בדרכים שאף אחד לא תמיד רואה.
אפשר לא להסכים איתי על לימוד תורה, על גיוס, על פוליטיקה ועל כל מה שביניהם. אני אפילו מוכן לשמוע ביקורת.
השאלה היא אם אנחנו באמת רוצים להכיר אחד את השני, או שכל אחד רק מחכה שהצד השני יכתוב משהו כדי להוכיח כמה הוא גרוע.
מעניין אותי לשמוע תשובות אמיתיות, גם ממי שחושב אחרת ממני:
מה הדבר שהכי מפריע לכם בציבור החרדי, ומה הדבר שאתם דווקא מעריכים בו?
בלי קללות ובלי סיסמאות. בואו נראה אם אפשר לנהל פה שיחה אמיתית.
Every autumn, around 40,000 to 50,000 Great White Pelicans migrate through Israel from Europe to Africa.
Israel is their last major feeding stop before crossing the Sinai Desert, with each bird consuming roughly 1 kg of fish daily.
To prevent the birds from raiding commercial fish farms, Israeli authorities deliver truckloads of fish to designated feeding sites, including the Viker Reservoir in central Israel.
The birds feed, regain energy and continue their journey south.
Hola, soy palestino. 🇵🇸
Y como la honestidad es poco común en mi política, permítanme confesar algunas cosas.
1947. La ONU me ofreció un estado. Junto a Israel. Fronteras, independencia, reconocimiento. Dije que no. Mis líderes prometieron que la guerra "arrojaría a los judíos al mar". En cambio, lo perdí todo y lo llamaron catástrofe. No porque no me ofrecieran un estado, sino porque lo rechacé.
1948–2025. Los estados árabes podrían haberme integrado, dado derechos, pasaportes, dignidad. En cambio, me encerraron en campos de refugiados durante generaciones, para que siguiera siendo un arma contra Israel. Construyeron palacios para ellos y cárceles para mí. Me usaron como propaganda, no como personas.
1967. Tras otra guerra perdida, podría haber construido un estado en Cisjordania y Gaza. En cambio, insistí en "ni paz, ni reconocimiento, ni negociaciones". Tres noes. Cincuenta años después, sigo sin Estado. Resulta que el rechazo no paga el alquiler.
Oslo, década de 1990. Israel dijo: «Intentémoslo». Me dio autonomía. Armas para la policía. Miles de millones en ayuda. ¿Qué hicieron mis líderes? Robaron el dinero, armaron milicias y lanzaron una intifada. Atentados suicidas en lugar de escuelas. Cohetes en lugar de fábricas.
Gaza, 2005. Israel se fue por completo. Sin colonos, sin soldados. Tuve la oportunidad de convertir Gaza en un Singapur mediterráneo. Voté por Hamás. La convirtieron en Mogadiscio junto al mar. ¿Miles de millones en ayuda? Túneles, cohetes y palacios para sus líderes, mientras mi gente come comida enlatada en la oscuridad.
¿Democracia? No he tenido elecciones en casi 20 años. Hamás mata a los disidentes en Gaza. Fatah los encarcela en Cisjordania. Mis líderes cancelan elecciones porque están demasiado ocupados luchando por el poder.
Religión. En lugar de construir un futuro, pongo a clérigos en televisión enseñando a los niños a odiar a los judíos. Glorifico a los "mártires" que hacen estallar autobuses. Crío a mis hijos con canciones de sangre y fuego en lugar de libros y ciencia. Cambio la esperanza por la guerra santa.
Mundo árabe. Los regímenes árabes me llaman "hermano". Pero pregúntenles cuántos palestinos pueden vivir libremente en Líbano, Siria, Egipto o Kuwait. Me excluyen, pero celebran mi muerte, porque mi muerte es su excusa.
Absurdo. Sigo diciendo que quiero "construir un estado". E irónicamente, justo al lado está Israel: el vecino que construyó una democracia próspera, una potencia tecnológica, granjas en el desierto, ciudades de polvo. Sin petróleo, sin riqueza infinita, solo coraje. Podría haber aprendido, copiado, colaborado. En cambio, elegí la envidia y la rabia.
Obsesión antijudía. Podría haber aceptado a los judíos como vecinos. Podría haber dicho: "Dos naciones, dos estados". En cambio, repito: "Del río al mar". En lugar de exhibir el honor, la hospitalidad y la rica cultura árabe, mostré solo la cultura de la espada: la ira, el extremismo y la sangre. En lugar de gritar salaam (paz) a los israelíes, grité muerte a los judíos. Y luego finjo sorprenderme cuando los israelíes no confían en mí, cuando están enojados, decepcionados y convencidos de que no quiero coexistencia en absoluto.
Responsabilidad. Culpo a Israel de todo. Siempre. ¿Mis líderes roban miles de millones? Culpa de Israel. ¿Hamás dispara cohetes desde hospitales? Culpa de Israel. ¿Glorifico la muerte más que la vida? Culpa de Israel. La responsabilidad no es mi fuerte.
Soy palestino.
Podría haber construido una nación, muchas veces. Elegí el rechazo, la corrupción y la guerra sin fin. Podría haber vivido en paz con Israel, pero elegí vivir a la sombra de su destrucción.
Así que sí, soy una víctima. Pero con demasiada frecuencia, soy víctima de mis propios líderes, de mis propias decisiones y de mi propia negativa a abandonar el odio.
Y esa, querido lector, es la tragedia que nadie quiere admitir.
יצא לי לדבר בכנס באוקפסורד עם סטודנטית בריטית-תורכיה על קצת פוליטיקה ועל המצב בארץ - משתף
יצא לנו לדבר כמה פעמים בכנס אבל לא ידענו מאיפה כל אחד מאיתנו ��גיע. לקראת הסיום יצא לנו לשבת לרגע והיא התעניינה מאיפה אני אז אמרתי. שאלתי גם והיא סיפרה שהיא עברה לאנגליה בגיל 9 ולמעשה את רוב החיים העבירה פה. שאלתי אותה אם היא מתכננת לחיות באנגליה והיא אמרה שאולי, אולי תעבור לגרמניה עם בן הזוג, כי המצב הפוליטי באנגליה מרתיע אותה. שאלתי באיזה אופן והיא אמרה שהימין הקיצוני מתחיל לעלות אז המצב של קבוצות מיעוטים נהיה מסוכן יותר ושאנשים מפחדים
סיפרתי לה שגם יהודים מרגישים שנהיה מסוכן באנגליה והיא ענתה שזה נכון, שהאנטישמיות עולה ואנשים לא מצליחים לייצר את ההפרדה בין ישראל לבין יהודים. היא הוסיפה להגיד שאסור שמה שקרה ב7 לאוקטובר יקרה שוב אבל גם אמרה שהמלחמה לא מוצדקת והיא מתנגדת לה והייתה בעצמה בהפגנות פרו-פלסטין
שאלתי אותה מה בעיניה הפתרון למצב והיא אמרה שפתרון שתי מדינות כבר לא נשמע ריאלי. אמרה שאנשים הגיעו למצב שהם כבר לא רוצים להתפשר, שהמלחמה כל כך נוראית שאנשים כבר לא יהיו מוכנים להגיד פשוט "יאללה הפסקת אש ובואו נהיה חברים"
אז אמרתי לה שאם היא מתכוונת לפתרון של מדינה אחת מהנהר לים אז היא בעצם קוראת להשמדה של היהודים בישראל. היא אמרה שלא לכך היא התכוונה, היא התכוונה למדינה אחת דו-לאומית. אמרתי לה שזה גם לא ריאלי כי הערכים שלנו שונים מדי, ויותר מזה - אין שום רצון לחיות ביחד. אם כבר, זה אילוץ היסטורי יותר מאשר רצון להקים מדינה משותפת
היא אמרה שבכל אופן היא מתנגדת לכיבוש אז אמרתי לה שזה כמובן לא מצב אידיאלי בשום צורה אבל אני חייב לשאול אותה משהו. שאלתי אותה למה לדעתה הקריאות הן לדה-קולוניזציה בישראל אבל לא קוראים לעשות דה-קולוניזציה בארה"ב, ניו-זילנד, אוסטרליה, או טיבט למשל?
היא אמרה שדווקא יש קריאות לדה-קולוניזציה של המקומות האלו. אז שאלתי אם היא רוצה לפרק למשל את אוסטרליה? הרי המאורים שם הם אזרחים לכל דבר ועניין, יש להם נציגים בפרלמנט ושיוויון זכויות.
היא אמרה שהיא לא התכוונה לפרק את המדינה אלא יותר שיכבדו את הנייטיבים. שנגיד לא יצחקו על התלבושות המסורתיות שלהם וכו'. אמרתי לה שזה הרי ברור שכשאנשים צועקים דה-קלוניזציה הם לא מדברים על תלבושות אלא על פירוק כלשהו של המדינה… אבל המשכתי הלאה
שאלתי אותה מה דעתה על הכיבוש העותמאני של איסטנבול שהייתה עיר נוצרית למשך 1000 שנים בשם קונסטנטינופול. שאלתי בעצם למה תמיד כשמדברים על "שחרור" קולוני��ת מדברים על שחרור של מקומות מערביים אבל לעולם לא מדברים על שחרור כיבושים שנעשו על ידי מדינות לא מערביות? כמו נגיד איסטנבול או טיבט? מה ההצדקה לדאבל סטנדרט הזה? הרי ההיסטוריה כולה מלאה באינסוף מלחמות של כיבושים והמצב הקיים היום בעולם הוא התוצאה של ההיסטוריה. מה בעצם ההסבר לקרוא לניו-זילנד קולוניה ולאיסטנבול לא?
אז היא אמרה שלמען האמת לא מלמדים אותם על זה בבית הספר. ששיעורי ההיסטוריה שלהם בתורכיה מתחילים שאיסטנבול היא כבר תורכית וזו עובדה מוגמרת ככה שהם לא ממש חושבים על מה היה שם לפני.
ואז היא שאלה אותי, אבל למי נחזיר את איסטנבול? למי יש טענה על איסטנבול? הרי ה��ימפריה הביזנטית ששלטה באיסנבטול כבר לא קיימת
אז שאלתי אותה בחזרה אם היא מבינה איזה תמריצים היא יוצרת בשאלה הזו… הרי אם היא אומרת שברגע שאף אחד לא יכול לבקש בחזרה את האדמות שנכבשו היא בעצם אומרת שמשתלם לעשות ג'נוסייד, שהרי אין אף אחד שיכול לטעון שלקחת לו את האדמה אז אתה משוחרר מהאשמות של כיבוש.. כלומר, לפי מה שהיא אומרת אם האמריקאים היו הורגים את כל האינדיאנים אז לא היה אפשר לטעון שארה"ב היא קולוניה כי אין מי שיבקש את האדמות בחזרה
אז היא אמרה שלא לכך התכוונה. היא אמרה מעבר לזה שאם היא הייתה חיה בזמן כיבוש איסטנבול היא הייתה מתנגדת לזה. שהיום אנשים מתנגדים לעוולות שהם רואים ברשתות החברתיות ועוולות שהיו בהיסטוריה הן כבר מאחורינו
אמרתי לה שאם כבר מדברים על דה-קלוניזציה, שאני חושב שהחזרה של יהודים להקים מדינה בארץ ישראל הוא אחד הסיפורים הגדולים בהיסטוריה של דה-קולוניזציה, שכן בגדול מאז שארץ ישראל נכבשה על ידי הרומאים והיהודים התפזרו לתפוצות, כבשו אותה שוב ושוב, פעם הביזנטים, ופעם הערבים, והפרסים, והעותמאנים, והבריטים - ואז לבסוף הנה אנחנו שוב כאן. ילידי המקום חזרו הביתה. שאלתי, איך זה לא סיפור הדה-קלוניזציה הגדול ביותר היום?
והיא אמרה שהיא לא מכירה כל כך את ההיסטוריה אבל היא לא יודעת אם היהודים באמת במקור מארץ ישראל. אז אמרתי לה שאני חילוני ואתאיסט, אני לא מהאנשים שמאמינים שאלוהים נתן לנו את האדמה - אבל ברור לי לחלוטין מכל העדויות ההיסטוריות שהגענו מהאדמה הזו. בין אם אלו ממצאים ארכיאולוגים שמראים פעם אחר פעם עדויות לתר��ות יהודית ועברית באדמת ישראל ובין אם זה התייחסויות היסטוריות של עמים אחרים לנוכחות שלנו כאן. כלומר בעיני גם בלי להיות דתי בכלל זה ברור כשמש שחיינו על האדמה הזו לפני אלפיים שנה
היא אמרה שלא מכירה את זה ושצריכה ללמוד יותר. היא לא אמרה את זה בקטע רע גם, אני חושב שבאמת היא הבינה שאולי יש דברים שהיא לא מכירה בנוגע למצב אצלנו
והוספתי שבניגוד לבריטים שהגיעו לאוסטרליה, וארה"ב, וניו זילנד וכבשו אותם ללא סיבה היסטוריה כלשהי, אנחנו אשכרה הגענו למדינת ישראל מסיבה ברורה של שייכות היסטורית. ובניגוד לכיבושים שהיו של כל כך הרבה מקומות בעולם מדינת ישראל הוקמה מתוקף החלטה של ��או"ם
ואמרתי לה שכולם שונאים אותנו היום כאילו אנחנו מניאקים שתמיד רצו רק להתנכל לפלסטינים אבל שזה פשוט לא נכון היסטורית ושליטרלי הצענו להם מדינה כמה פעמים והם כל פעם סרבו.
וזהו בשלב מסויים הגענו לתחושה של מיצוי ושהגיע הזמן לחזור לעשות מינגלינג בכנס. ולמרות שאלו נושאים כבדים הצלחנו לדבר באופן חיובי סה"כ וסיימנו את השיחה ��טוב וכנשגמר הכנס נפרדנו בקטע חברי
שבוע טוב!
@HaimTraitel לאשר יציאה לראש השנה באומן לחיילים שנהגו ורוצים בכך. שילוב אמיתי נמדד בכיבוד הצרכים הרוחניים והמסורת של החייל.
מה גם שהנסיעה לאומן היא כלל ישראלית, ויש הרבה חסידי ברסלב שנמנעים מגיוס מהחשש שימנע מהם לטוס לרבי נחמן בראש השנה.
paris is burning. europe is cooked.
trump sent his two best men to save what's left of it, with gainzy on the chopper.
SEASON 2 · EPISODE I: IN MEMORY OF FRANCE ·
STONKS PARK
אתמול חגגתי 36 ובחוסר צירוף מקרים הילד ביקש לראות ׳את הסרטון שצילמו אותך אז, נו ההוא מטעם המדינה׳. צפינו ביחד בדקה המביכה הזו מ2016 והתחושה הראשונה שעלתה לי היא: איזה באסה, אני תקוע כבר 10 שנים באותו מקום.
בגלל שאני נלחם בתחושות האלו יומיום, הנה רשימה עצמית לגיל 36
@PUBGIsrael@Naomii2005@roihirsh לא יודע, אני לרוב מסתובב בחו"ל עם כיפה שרשום עליה ננח מובאת קדימה,
פשמינה חצי ראש וציצית תכלת בחוץ.
תמיד יש אידיוטים שצועקים פלסטלינה חינם, והם לא מבינים שיהודי ששומע חינם ישר בא לקחת, אז לרוב זה מוביל לשיחות מעניינות שמסתיימות בלא ידענו בעזרת ה' תנצחו אותם או בריחה מבישה מדבייט
באירוע חטיפת מטוס, אם מסתמן שהוא עומד לחדור למרחב האווירי של ישראל, מופעל נוהל סדור ששמו אסור בפרסום, אך כל המערכת הישראלית - מטייסי חיל האוויר ועד ראש הממשלה - מתורגלת בו היטב.
במסגרת הנוהל, רה"מ הוא היחיד שמחזיק בסמכות הדרמטית להורות על יירוט המטוס הסורר - גם כאשר יש על סיפונו מאות ישראלים ונוסעים אחרים. זו החלטה מצמררת.
בתחילה, מטוס של חיל האוויר נצמד למטוס החטוף ומנסה לוודא בעין את תמונת המצב בתא הטייס (אי אפשר לסמוך על דיווח של הטייסים בקשר, כי הם תחת איום). במקביל, מטוס אחר מתייצב בעמדה רחוקה יותר, שמאפשרת לנעול כוונות על מטוס הנוסעים.
המטרה היא לנסות, בכל דרך אפשרית, להסיט את המטוס החטוף ולגרום לו לנחות. יחד עם ��את, במקביל נערכים בחיל האוויר חישובים מהירים שלוקחים בחשבון את מהירות המטוס, מהירות טיל היירוט, התנע של המטוס (שמשפיע על פיזור החלקים שלו במקרה של יירוט והנזק שיגרמו על הקרקע), וכדומה.
במשך כל הזמן הזה, ראש הממשלה נמצא על הקו מול בכירי חיל האוויר בבור שבקריה. בשלב מסוים, אם החישובים לא מותירים יותר ברירה, וברור בוודאות קרובה ל-100% שהמטוס עומד להתרסק באופן יזום ולגרום לנפגעים רבים על הקרקע, מוכרזת בקשר סיסמת הקוד PNR - ראשי תיבות באנגלית של "נקודת האל-חזור".
ברגע הזה ראש הממשלה חייב לקבל את ההחלטה הבלתי אפשרית: האם להורות על שיגור טיל ליירוט המטוס, שעמוס באזרחים.
לשמחתנו, האירוע היום לא הגיע לנקודה הזו והמטוס נחת בסעודיה מבלי לחצות לישראל. אבל לצערי, אין לי ספק שלו היינו מגיעים לכך, אם נתניהו היה מורה ליירט את המטוס היו כאלה שהיו מאשימים אותו ברצח האזרחים שעל סיפונו ומפמפמים אינספור פייק-"תחקירים", אשר היו טוענים כי היה עליו להימנע מכך; ואילו אם היה נמנע מכך ומאפשר למטוס להתרסק - אותם אנשים בדיוק היו צולבים אותו על היעדר המנהיגות ומאשימים אותו בהרג האזרחים על הקרקע.
אין לי שום ספק בכך.
We're giving away a CONTROL Resonant custom wrapped NVIDIA GeForce RTX 5080 to celebrate its official release with #RTXON.
To enter:
🟢 Share this post
🟢 Comment #RTXON
T&Cs: https://t.co/Mbf7w3j1q3