כל יום הוא יום טוב להזכיר ש
"ההוצאה הציבורית האזרחית נמוכה ביחס לעולם, ובהתאם לכך גם השירותים הציבוריים. אם אנחנו משווים את ההוצאה הציבורית האזרחית אצלנו לעומת הממוצע ב-OECD אז הפער הוא בערך 8% תוצר.
שזה סדר גודל של 120 מיליארד, רק כדי לסבר את האוזן"
פרופ' קרנית פלוג, 21.6.2022
לזימי מסבירה ללפיד את הא"ב של המדיניות הכלכלית: סוצי��ל-דמוקרטיה היא הפיתרון לעיוותי השוק והתחרות והמפתח לביטחון חברתי.
זה גם נכון כלכלית, זגם יעיל פוליטית:
התצ'אריזם של ממשלת בנט-לפיד דחף את המעמדות הנמוכים חזרה לנתניהו ב-2022.
לכן, סוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה הן הדרך לניצחון.
1/2 מכתב תגובה למניפסט הכלכלי של יאיר לפיד הבוקר.
ראשית, איני מתכוונת לנגח - אנו שותפים למחנה התיקון, ויש לכולנו מערכה חשובה על עתיד המדינה. זה העיקר. לכן אשיב עם החזון שלי ומדוע בעיני, סוציאל דמוקרטיה היא חלק מהריפוי של המדינה הפצועה והכאובה שלנו.
בתחילת המלחמה, אחרי אסון השבעה באוקטובר, זכור לי ראיון של לפיד בו הוא נשאל על ההתפכחות שלו - הוא ענה שהוא הבין שחייבים מגזר ציבורי חזק. מה קרה עכשיו? לסקרים ��ליועצים הפתרונים.
הרי ראינו מה קרה כשאין מדינה אחרי אסון השבעה באוקטובר, מזלנו שהיו את הישראלים והישראליות, החמ"לים, הרשויות המקומיות והמתנדבים בכל הארץ, שהצילו את ישראל.
רק לאחרונה, מכון אהרון, אשר לחלוטין לא נחשד כשמאל כלכלי, הציע להגדיל את ההוצאה האזרחית. בצדק.
לא כי הוא הפך לסוציאליסט (פויה!) אלא כי תת ההשקעה של המדינה מובילה לצניחה. אם חפצי צמיחה אנחנו, עלינו להבין שהמ��ינה היא לא רק רגולטור של שוק, יש לה תפקיד.
אני סוציאל דמוקרטית, ככזו אני מכירה בחשיבות השוק החופשי וביזמות, אך עוד יותר באחריות המדינה על אזרחיה. עד שנת 2003, היינו בממוצע ההשקעה האזרחית בOECD, אוהד נוסף של מילטון פרידמן, שר האוצר דאז נתניהו, הוביל תוכנית צמצום הוצאה אזרחית שהפכה את ישראל תוך שני עשורים, למדינה שנמצאת במקומות האחרונים בהשקעה אזרחית.
מה זה אומר? שאנחנו חיים בפקקים, שסל התרופות מצומצם, שכיתות הלימוד צפופות, שבריאות הנפש לא מותאמת לצורך, שקצבת הזקנה לא התעדכנה 20 שנה, שיש מחסור אקוטי בתשתיות ועוד.
כמה זה בכסף? כ180 מיליארד ש"ח פחות בשנה כדי להיות בממוצע ההשקעה האזרחית.
כדי להיות קרובים למדינות הסמן ( מדינות הקרובות אלינו במס אזרחים, משאבי טבע, סחר בינלאומי וכו) חסרים כ300 מיליארד ש"ח בשנה, וכדי להיות כמו הנורדיות, טוב עדיף שלא נכתוב את המספר בכלל.
אז נחזור לממוצע ההשקעה, איך מדביקים פער של 180 מיליארד? ראשית מפסיקים להנהיג כלכלה שעובדת נגד עצמה. בתוך עשרות שנות ההפרטה והייבוש התקציבי, נוצרו איים סקטוריאליים מגזריים שמקריסים מבפנים את כלכלת ישראל, למשל החברה החרדית שמתוקצבת על מנת שלא יצאו לשוק עבודה ולא יעמדו במדדים בינלאומיים בחינוך.
זה טירוף שפוגע בילדים חרדים, בהכנסות המדינה וביכולת של המדינה לצמצם פערים, אי שוויון ולהשקיע בנו. זאת לא סוציאל דמוקרטיה, זה עיוות שנוצר בתור הסדר הכלכלי המופרע שמונהג פה.
כשאני בוחנת את העלויות של תחזוק ההשתמטות, בריתות פוליטיות, קומבינות מגזריות ושחיתות שפוגעת בהכנסות המדינה - אני אומרת שאם נפעל לשנות זאת, תוך 4 שנות כהונה של הממשלה הבאה, נוכל להכניס למדינה עוד עשרות מיליארדים שיושקעו בנו.
רק מההערכות של גיוס חרדים והשתלבות במשק אמורים להיכנס למדינה עוד עשרות מיליארדים (מתוך הערכות שונות), תוסיפו לזה שינוי סדרי עדיפויות בחלוקת תקציבים ובקלות הוספנו עוד עשרות מיליארדים שאנו רואים עוברים כאילו כלום בוועדת הכספים.
הכסף הזה לא רק יגיע אל כלל הציבור, עם תבחינים וקריטיונים שוויוניים, הוא גם מנוע לצמיחה, צמיחה שווה הכנסה, הכנסה שווה רווחה. מעגל קסמים שכזה. אין רווחה בלי כלכלה. חמלה ורעות, מילים כל כך יפות בשפה היפה שלנו, אנחנו צריכים להפוך אותן למדיניות.
לצד הגדלה מדורגת של ההוצאה האזרחית, תוך מחוייבות ליחס חוב תוצר וכן לסדרי עדיפויות לאומיים כמו תעסוקה, אנרגיות מתחדשות, ביטחון מזון, חינוך לא פורמלי, השקעה בגיל הרך, בריאות בפריפריה ועוד, אפשר להדביק את הפער תוך עשור, עשור וחצי. זה אפשרי. באחריות ובאומץ נוכל לחיות פה חיים ראויים.
אנחנו כל כך בהפנמה שהקומבינות הללו הן חלק מהכלכלה, שאיבדנו א��ון. אז לא, אפשר לקיים כאן מדינה שדואגת לנו על בסיס אינטרס ציבורי ודאגה לחיים פה.
ולא פחות חשוב, ישראל כאומת ההייטק היא הסיפור הסוציאל דמוקרטי, זה לא קרה כי המדינה לא התערבה, זה קרה בזכות המדינה וההון האנושי המופלא פה. בזכות החינוך הציבורי ממלכתי, האקדמיה הציבורית, היחידות הטכנולוגיות בצבא, מענקי המחקר והפיתוח של המדינה, תכניות של משרדים ממשלתיים, הקלות במיסים, סיוע ממשלתי - היתה מדינה שהשקיעה. שראתה ערך בתפקיד שלה. >>
נעמה שמה כאן את האצבע בדיוק על הנקודה.
הוויכוח אינו בין קובה לבין קפיטליזם. אף אחד לא מציע לנהל את המשק הישראלי כמו קובה. הוויכוח הוא האם מדינה היא רק שומרת סף של השוק, או שיש לה גם אחריות להשקיע, לתכנן, לבנות תשתיות, לפתח הון אנושי ולדאוג שכלל האזרחים יהנו מפירות הצמיחה >>
@_kobim@ramshefa עשה עבודה נהדרת ומקצועית בתור יור ועדת החינוך, פעל הרבה מאוד להרחבה תקציבית ולהשקעה במערכת החינוך ובשירותים החברתיים, הוא מעוגן חזק במפלגת העבודה ואפשר לסמוך עליו באופן מלא שיתנהל באופן ערכי, מקצועי ובנאמנות לגוש ולמפלגה.
מרשמ"לו:
רק השילוב של "מדינת רווחה ושתי מדינות לאום" (מרשמ"לו) מציע פיתרון לבעיות הפנים והחוץ של ישראל .
המגזור החרדי והמתנחלי הוא שילוב של הניאו-ליברליזם ופירוק מדינת הרווחה עם המשך הכיבוש וההתנחלות.
מאבק בהפיכה המשטרית לא יצליח אם לא ישלב מאבק במגזור שהוא בהכרח גם מאבק בכיבוש.