ניצול מיני ברשת / שירשור זעקה / הגיע הזמן לצאת מהארון.
הפחד הגדול שלי הוא שכשאנשים ידעו שהקשר שלי עם הפדופילים היה רק וירטואלי, אז הם יחשבו שכאילו לא ממש נוצלתי. וכשהם ישמעו שהצטלמתי בהסכמה והכנסתי לעצמי דברים בהתלהבות, הם יחשבו שזו בכלל אשמתי.
אבל הניצול בילדות הוא רק ההתחלה
השבוע לפני חצי שנה נכנסתי לאשפוז יום פסיכיאטרי אחרי שלא הצלחתי לקום מהמיטה. הבוקר עברתי בהצלחה ראיון לקראת עבודה חדשה ומכובדת, כזו של אנשים גדולים (ונורמלים), לקראת פרק חדש לגמרי בחיים. תקראו לזה סגירת מעגל, ווטאבר. פאקינג מרגש. היום הראשון ש�� שארית חיי.
התעללות בחסרי ישע - השכנה ממול מטפלת בשני תינוקות. כל בוקר זה אותו דבר - במקרה הטוב תוקעת אותם מול טלוויזיה לא לגילם ובקולי קולות ובמקרה הרע ממש צורחת, משאירה אותם לבכות במרפסת ועוד. מה עושים במצב כזה? מותר לי לצלם אותה במצלמה נסתרת כדי שיהיו ראיות? מישהו יתייחס לזה בלי ראיות?
היתה פגישה מצויינת ואני מתחילה בינואר אם הכל ילך כשורה חמסה חמסה חמסה. אה וכנראה מצאתי גם פסיכולוגית חדשה שמומחית בנושאים שאני מביאה. נפגשות שבוע הבא. אז כן, מהימי�� האלה שמשנים לך את החיים.
האישה מהסדנא, זאת שלהוטה כל היום לספר כמה חשובה לה מסורת ישראל ושמירת השבת ואלוהים יפתור הכל וכו', שלחה הבוקר (שבת) הודעה בווטסאפ הקבוצתי ומחקה מהר. האם כתבה "שכחו מזה חזרתי בשאלה"?
מסתבר שבאופן עקבי הכי נוח לי להתחבר עם נשים בקבוצות האלה, ובלבד שיהיו גם יפות, סטלניות והכי חשוב - מדברות דוגרי ושונאות בולשיט. ל. ות. מהאשפוז היו כאלה, ו. מהסדנא היא כזו. גם ז. מהסדנא כזו רק שהיא לא יפה. אז יותר קשה לי להתחבר. איזה שטחית אני ג'יזס