@Yosser_Gashkes@amit_segal אתה עבד נרצע של החונטה הקפלניסטית.
שפחה של השמאל הרדיקלי ושל הפלסטינאצים המתועבים.
הוא מקציף? נתראה אחרי הבחירות יא זבל בשירות האויב.
@BloombergYuval כמה אפס אתה בלומברג לכתוב מה שכתבת על זבל אנושי כמו אלישע ירד.
הבן אדם מצדיק רצח של כל ערבי כולל תינוקות עם משפט מה"מקורות"-
"וינפץ את עוללייך על הסלע", הוא בטוח שזו מצווה גדולה🤢
אני בימין כל חיי ורק חלאות גזעניות כמו האפס הזה גורמות לי להרהר לפעמים בצדקת דרכנו.
שלום טוויטר. אני תפסתי קו בפגה. ה-18 שנהרגו הם חברים שלי מהפלוגה.
חודש לפני הטבח עשינו תרגיל פשיטה של עשרות מחבלים על היישובים והמוצבים מסביב.
מי שלא עשה תרגיל אלו קציני הקונספציה, שכששאלנו שאלות קשות לפני העלייה לקו - אמרו לנו שחמאס שומר עלינו מפני הג'יהאד האיסלאמי.
לא שחסרות אינדיקציות, אך עוד סימן לכך שנז"א הוא מסמך תעמולה ולא סרט עיתונאי היא הדרך שבה הסרט הושק ולמי ניתנה גישה לצפות בו.
תוצרים עיתונאיים מפרסמים לציבור, לכל הציבור, באותה נקודת זמן.
הסרט מוקרן כבר שבועיים, אבל רק בפורומים סגורים שבהם הדעה הכללית של הצופים על הסרט כבר ידועה מראש.
המטרה לקבע נרטיב בכל העולם ע"י מאסה של מאמרים של כותבים ספציפיים שניתנה להם גישה לצפייה. במקביל למי שאומר מילה משיבים "לא צפית".
אני ועיתונאים נוספים ביקשנו לצפות בסרט כבר עם השקתו, הובטח לנו בכלליות ש'תהיה הקרנה בעתיד'.
היום נערכה הקרנה סגורה בארץ לעיתונאים, ולמרבה ההפתעה רבים לא הוזמנו למרות שביקשו.
לפתוח את הסרט לצפייה לכולם רק בנובמבר, אחרי הקמפיין המחושב הזה, זו פחדנות ותועמלנות.
@Sa17908Sammy@YoavSapira 😂😂😂😂😂
יא שפחה של פלסטין, על מי אתה מאיים?
נכניס את ה"אחים לנשק" שלך לכלא, יחד עם כל הגנרלים המופקרים.
אתם תרמסו אותנו רק דרך בג"צ, כרגיל, וגם בזה נטפל בסוף.
עבד של מחבלים, "שלום עכשיו" עלק יא סבון.
@SenedZiv@YoavSapira מכם הוא מפחד, חבורת פסיכופטים שקרנים חסרי תקנה, מה לא מובן?
סכנה ממשית לדמוקרטיה עלק..
בשם ה"דמוקרטיה" שלכם הפקרתם את תושבי הנגב המערבי להישחט.
לא רק שהמחנה העלוב שלך לא התנצל על הסרבנות המופקרת, אתם מתגאים בה ושולחים נציגים שלה לכנסת, כדי להכשיר את השרץ סופית.
מנוולים.
זה באמת משהו מיוחד. אביחי מנלבליט, שזומן להעיד במשפט נתניהו, מבקש לדחות את עדותו לנובמבר או דצמבר, כי בתור דיקן בפקולטה למשפטים בפתח שנת לימודים, "האתגרים רבים והמלאכה רבה".
מיותר לציין שבית המשפט, לאחר שאילץ ראש ממשל�� להגיע לעדות במשך שבועות בעיצומה של מלחמה רב חזיתית, דחה את בקשתו. איזו ברירה נותרה לו? אבל עצם הגשת הב��שה הזאת, בנסיבות המשפט הזה, הידועות למנדלבליט כפי שהן ידועות לכולן - מדהימה ממש.
@alexandertg57@MichaelMajerIL שתוק ותשתחווה למלך של המזרח התיכון.
אלכסנדר מוקיון, ביבי התאפס על עצמ�� מאז הטבח, מה שאי אפשר להגיד על המחנה הרקוב שלך, חובב הפלסטינאצים המתועבים.
שלושה שבועות לפני מתקפת השבעה באוקטובר – ראש אמ"ן אהרון חליוה: "[מ]עשרת הדיברות שציוותה לנו מלחמת יום כיפור: הטלת ספק בכל עניין, גמישות מחשבתית, לא להתבצר בקונספציה, חופש הבעת הדעה העצמאית מכל דרג, עידוד תרבות ארגונית של פתיחות וויכוח, חיפוש תמידי והצפת הדעה האחרת, צניעות"
עוד אמר חליוה: "כשאני צועד במסדרונות אמ"ן א��ני יכול שלא לחשוב שבאותו מקום ישבו האנשים המעולים שהובילו לכישלון המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים. האם הפתעה בסדר גודל כזה עלולה לחזור על עצמה? הציווי העליון על איש המודיעין אומר שכן. אנו פועלים מתוך הבנה שכן".
ב-12 בספטמבר 2023, אתר האינטרנט של צה"ל פרסם כתבה שכותרתה: "יובל שנים אחרי המלחמה, לקחיה עדיין צרובים עמוק בבשר": צפו בעצרת אמ"ן לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים".
להלן קטע מהכתבה:
"יום אגף המודיעין בסימן 50 שנים למלחמת יום הכיפורים התקיים לאורך אתמול (שלישי) ברחבי הארץ, כאשר בסיומו התקיימה עצרת אמ"ן באמפי פארק באר שבע. העצרת נערכה במעמד שר הביטחון, מר יואב גלנט, ובהשתתפות הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, ראש אגף המודיעין, אלוף אהרון חליוה, משפחות שכולות, משרתי מילואים, משרתי העבר, מפקדים וחיילים".
סימוכין: https://t.co/jtKHlKEFd4
נאום ראש אגף המודיעין אלוף אהרון חליוה בעצרת אמ"ן לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים:
אני מאמין גדול ביכולת הרוח האנושית. חשב וכתב דוד בן-גוריון, האיש שהקים את צה"ל, וצה"ל ומדינת ישראל היו חייו. אנחנו מתכנסים בבירת הנגב, ביתו של דוד בן-גוריון והבית של אמ"ן, מעלים על נס את הרוח: רוח המנהיגות, האחריות, המקצועיות והלכידות. זו הרוח [ש]עליה כתב המשורר הלאומי שלנו: שאין רואים אותה, אבל היא היא הנוהגת את הספינה. רוח צה"ל, רוח אגף המודיעין.
שר הביטחון, הרמטכ"ל, קצין המודיעין הראשי, ראשי חטיבות, מפקדי המערכים והיחידות, קצינים, נגדים ואזרחים עובדי צה"ל, גיבורי מלחמת יום הכיפורים, משפחות יקרות – ערב טוב.
50 שנים חלפו מאז פילחו הצופרים את הדממה, מרעידים מדינה שלמה בצהרי יום ה��יפורים 1973. צה"ל ומדינת ישראל הופתעו, נתפסו לא מוכנים. המלחמה הנוראה שנטלה חיי אלפי חיילים ופצעה רבבות אחרים בגוף ובנפש טלטלה את ישראל, את צה"ל ואת אגף המודיעין, שכשל במשימת ההתרעה. צמד המילים שמלווה אותנו מאז – "סבירות נמוכה" – הפך שם קוד לקיבעון מחשבתי, לשאננות ולביטחון עצמי מופרז.
עבור אגף המודיעין, יום כיפור הוא יום לחשבון נפש מקצועי וערכי. לקחי המלחמה מתחזקים כשיום הכיפורים עומד בשער כמו בתפילת כל נדרי, מיום הכיפורים ההוא עד יום הכיפורים הזה – כך אנו עושים כבר 50 שנה.
עשר דיברות עיקריות ציוותה לנו מלחמת יום הכיפורים.
הדיבר הראשון: לעודד הטלת ספק תמיד ובכל עניין.
גמישות מחשבתית, לא להתבצר בקונספציה – זה הדיבר השני.
חופש הבעת הדעה העצמאית מכל דרג ומכל דרגה, עידוד וטיפוח תרבות ארגונית של פתיחות וויכוח, חיפוש תמידי והצפת הדעה האחרת.
קברניטי אמ"ן באוקטובר 73 לא נפלו באיכותם מאנשי אמ"ן של היום – לא בחוכמה, לא ביכולות ולא בערכים. הם היו מטובי הבנים, אבל לקו בחטא היוהרה וביטחון מופרז.
לכן הדיבר השישי גוזר עלינו צניעות.
הדיבר השביעי: שום אדם או ארגון, יהיו גדולים ככל שיהיו, לא חסין ולא חף מטעויות.
מקצועיות וזהירות: רק אם נבין שלעולם לא נכיר ולא נראה את התמונה כולה – נוכל ללמוד ולדעת יותר.
מנהיגות ואחריות – הדיבר התשיעי: מכל אנשי אמ"ן, ואני בראשם, מצופה מנהיגות מודיעינית. המנהיגות כרוכה באחריות ואיננה רק סיסמה.
הדיבר העשירי, החשוב מכולם: עוצמת האנשים. לא המכונות ולא הטכנולוגיה מנצחות מלחמות. את ההבדל עושה האדם, ואותו נטפח.
נמשיך ללמוד ולהשתפר. זו המורשת החיה אצלנו ממלחמת יום הכיפורים. אנחנו מיישמים את לקחי העבר בראי העתיד – בעשייה המודיעינית, המבצעית והטכנולוגית, ומעל הכול בעשייה הפיקודית והערכית.
משרתי אמ"ן, אתם הדור שלא שמע את יללת הצופרים קורעת את קדושת יום הכיפורים, ולא ראה את האבות והבנים עוזבים את בתי הכנסת בדרכם לחזית ברמת הגולן ובמרחבי סיני. המלחמה אינה צרובה בבשרכם, ואף על פי כן אתם שבים ומשננים את עשרת הדיברות שציווינו לנו מאז, וציוו לנו קודמינו.
[אנו] פועלים יום ולילה בהגנת העם והמדינה. גם בימים מורכבים. נמשיך לעשות הכול למען ביטחון ישראל ואזרחיה, כשאתם, כל משרתי אמ"ן – מפקדים וחיילים בסדיר ובמילואים ואזרחים עובדי צה"ל מכל האוכלוסיות, הדעות, העמדות ותפיסות העולם – משמשים לנו מגדלור ומצפן של זהב, מקור השראה ועוצמה.
כמו לפני 50 שנה, ערב מלחמת יום הכיפורים, גם היום אנו יודעים: זו זכות לשרת בצה"ל. זו זכות להתייצב ולעשות מילואים בצבא ההגנה לישראל.
מלחמת יום הכיפורים הסתיימה בניצחון לישראל, אך לניצחון היה מחיר כבד. אנו זוכרים את גבורת הלוחמים ואת עוז רוחם של אלפי הנופלים, מצדיעים לבני המשפחות השכולות ומחבקים את הפצועים בגוף ובנפש.
50 שנה אחרי המלחמה יש לנו אתגרים חדשים ורבים. כשאני צועד במסדרונות אגף המודיעין איני יכול שלא לחשוב שבאותו מקום בדיוק ישבו האנשים המעולים שהובילו לכישלון המודיעיני של מלחמת יום הכיפורים. האם הפתעה בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים עלולה לחזור על עצמה? הציווי העליון על איש המודיעין אומר שכן. אנו פועלים מתוך הבנה שכן, ובו-זמנית אנו מקיימים בהקפדה את עשרת הדיברות שגזרה עלינו המלחמה, כדי שההפתעה כזו לעולם לא תישנה שוב.
"בן אדם, צופה נתתיך לבית ישראל" נאמר ��מקורותינו. אין זכות גדולה מזו, אך גם אין חובה ואחריות כבדה ממנה. נעשה כל מאמץ להמשיך לעמוד ביעודנו.
במהלך המלחמה כתבה נעמי שמר את "לו יהי", שיר שהפך תפילה לימים טובים יותר: "עוד יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור כבד, כל שנבקש – לו יהי".
בפרוס השנה החדשה אני מאחל לכולנו שנה טובה, חתימה טובה, וכל שנבקש – לו יהי.
סימוכין: https://t.co/xXxUlalpSb
וודי אלן כבר בן 90 — כותב על אנטישמיות בניו יורק
״אתם יודעים, תמיד חשבתי שהיתרון הגדול ביותר של ניו יורק הוא שאפשר להיות בה נוירוטי ואף אחד לא ישים לב. בערים אחרות שולחים אותך לפסיכיאטר אם אתה מדבר לעצמך. במנהטן מציעים לך טור במגזין.
אתמול הלכתי לקנות סלמון. דרך אגב, זו כנראה המסורת היהודית היציבה היחידה ששרדה את בבל, את רומא ואת מערכות היחסים שלי עם נשים.
הלכתי ברחובות ברוקלין וחשבתי על המוות. לא מפני שאני פילוסוף — אלא מפני שאני כבר מעל גיל תשעים, אף שבמקור תכננתי לעצור בשבעים.
ופתאום — קהל מחוץ לבית כנסת. בהתחלה חשבתי שמופיע שם פסיכואנליטיקאי מפורסם. בניו יורק אנשים מסוגלים לעמוד שעות בתור רק כדי לשמוע למה אמא שלהם אשמה בהכול. אם כי, למען האמת, יהודים כבר יודעים את זה גם בלי הרצאות.
אבל לא. הם צעקו משהו על ״אינתיפאדה״. ואתם יודעים מה הכי הדהים אותי? כמה אנרגיה יש לאנשים האלה. מאיפה הם משיגים אותה? אני כבר רוצה לכתו�� צוואה אחרי שעליתי שתי קומות במדרגות, והם כבר מוכנים למהפכה עוד לפני ששתו קפה כמו שצריך.
מישהו שם צעק משהו על ״דה־קולוניזציה״. אלוהים אדירים. כשהייתי צעיר, ״קולוניזציה״ הייתה כשדודה פרידה השתלטה לנו על הספה לשלושה חודשים וסירבה לעזוב. היום פתאום זו קונספירציה ציונית.
באופן כללי, האנטישמיות המודרנית נעשתה הרבה יותר אינטלקטואלית. פעם אנשים פשוט שנאו אותנו. באופן ישיר. היום כבר לא.
היום איזה בחור עם צעיף, שנראה כאילו הוא כותב שירים על הזקן של עצמו, מסביר לך בעזרת היידגר וניטשה מדוע עצם קיומם של יהודים הוא סוג של אלימות ואיום על האנושות.
ואני עמדתי שם וחשבתי: לפחות בעבר, לאנשים שהרביצו לנו לא היו תארים אקדמיים. היום הפורעים מגיעים עם דיפלומות מאוניברסיטת קולומביה.
ואז בחורה אחת שעמדה לידי אמרה: ״אנחנו נגד ציונות, לא נגד יהודים״. זה כמו שגרושתי הייתה אומרת: ״אין לי שום דבר נגדך. אני פשוט נגד כל מה שאתה אומר, עושה ומר��יש — ובעיקר נגד לשכב איתך״. המשמעות נשארת אותה משמעות.
ואז מישהו צעק: ״הציונים הם נאצים!״ באותו רגע הרגשתי את סבתא שלי מסתובבת בקבר כל כך מהר, שהיא הייתה יכולה לספק חשמל לחצי מקווינס.
דרך אגב, סבתא שלי הכירה נאצים אמיתיים. היא הסתתרה במרתף בפולין עם אדם שהשתעל כל כך חזק, שהגרמנים היו יכולים למצוא אותם רק לפי הצליל של הסמפונות שלו.
והיום איזה ילד ממכללת עילית, שהטראומה הכי גדולה בחייו הייתה שקיבל קפה קר בסטארבקס, מסביר לי מהו פשיזם.
באמת, אני חי בזמנים מדהימים.
היום כולם מדברים כאילו בלעו בטעות ספרייה אוניברסיטאית. אף אחד כבר לא אומר: ״סליחה, אני אידיוט״. לא. היום אומרים: ״אני מבצע דקונסטרוקציה של הנרטיב ההגמוני״.
תקשיבו, אני גדלתי בין יהודים. אנחנו לא עושים דקונסטרוקציה לנרטיבים. אנחנו יוצרים נרטיבים.
חזרתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה — כי אם אתה סובל מחרדה, צפייה בטלוויזיה נשמעת כמו רעיון מבריק. זה בערך כמו לטפל באלכו��וליזם עם מרטיני על הקרח.
ושם היה רוג׳ר ווטרס, שוב מסביר את העולם. מוזיקאי רוק תמיד מפחידים אותי כשהם מזדקנים ומתחילים לדבר כמו פרנואידים שמריחים קונספירציה בכל פעם שהם רואים חתול שחור.
ואז הופיע קניה וסט. אתם יודעים, בילדות שלי לפחות המשוגעים נראו משוגעים. שיער פרוע, מעיל ישן, יונים, שיחות עם פחי אשפה. הבחור הזה פשוט שם מסכה שחורה ואומר שהוא אוהב את היטלר. ואז הבנתי: האנושות עשתה דרך ארוכה — מ״לעולם לא עוד״ ל״בואו נדון בניואנסים״.
והפוליטיקאים? הפוליטיקאים אומרים: ״המצב מורכב״.
לא.
מורכב זה להסביר לאמא יהודייה למה בגיל ארבעים אתה עדיין לא נשוי.
אבל כשקה�� צועק ״מוות לציונים״ מחוץ לבית כנסת — זו לא מורכבות. זה רימייק. ורימייק גרוע יותר. בלי תסריט מקורי, אבל עם תקציב עצום לרשתות החברתיות.
ואתם יודעים מה באמת מפחיד אותי? לא הקיצונים. לקיצונים אני כבר רגיל. חייתי בניו יורק בשנות השבעים. אז כבר נחשבת רדיקלי אם לא סמכת על מי הברז ושטפת פירות בסבון.
מה שמפחיד אותי הוא המהירות שבה אנשים רגילים מתחילים להעמיד פנים ששום דבר חריג לא קורה. בני אדם הם יצורים שמסתגלים להכול. אפילו לבחורה יהודייה שמושכים לה בשיער או לנער עם פאות שמסנוורים אותו באור!
באותו לילה שכבתי במיטה וחשבתי: אולי פשוט לא צריך לתת לבני האדם זמן פנוי. כי ברגע שאנשים משתעממים, הם מתחילים או לנסות להציל את העולם, או להרוג זה את זה, או להקליט פודקאסטים על היתרונות הבריאותיים של מלחמה.
ובכל זאת… אם מחר מישהו יצעד מחוץ לבית כנסת ויצעק על מוות לציונים — אני אצא החוצה. לא מפני שאני אמיץ. אני אדם שפעם התעלף בבדיקת דם. אלא מפני שיהודים קיוו יותר מ��י פעמים שהטירוף ייעלם מעצמו. הוא אף פעם לא נעלם. הוא פשוט לובש חליפה,