יש אנשים שמותר להם הכל ויכולים לדבר פוליטיקה על מדים חופשי. נגיד יועז הנדל, או אלי מאירי. הרי הם מהצד הנכון, כלומר הצד שלא עובר אחוז חסימה וכל המחנות הפוליטיים רק שופכים עליו רפש. ידוע שיש להם זכויות יתר.
אם הם רק היו ימנים, כמו עומרי רונן מהדמוקרטים שהודח מהמילואים בדיוק, ברור שהיו גומרים להם את הצורה. מזלם שהם סמולנים כמו הרב זרביב, שהוא אשכרה דיין בישראל שלא מפסיק לדבר פוליטיקה על מדים והעונש הכי חמור שנתנו לו זה להדליק משואה.
אז אולי מה שקורה פה זה פשוט בלאגן, ואכיפת חוק רנדומלית. לא מזימה אפלה נגד הציבור שחצי מטכל מגיע ממנו.
מחשבה קונספירטיבית היא סרטן בשיח הישראלי. והיא הופכת אנשים חכמים למטומטמים. תשתדלו להיות ערניים ולא להדבק בזה.
מ��רסמת בשם משפחתו של רועי שנפל בקרבות בעוטף:
סמל ראשון רועי וייזר הי"ד בן למשפחה חמה ואוהבת. מגיל צעיר בלט ברגישות שלו לאנשים שסביבו, ביכולת לראות כל אחד באמת, ובשמחת חיים. הוא אהב להיות עם חברים, לצחוק, לשמוע מוזיקה, וליהנות מהרגעים הפשוטים של החיים. עוד לפני הגיוס היה ברור שמדובר באדם של אנשים – כזה שאפשר לסמוך עליו, כזה שנמצא שם גם בלי שיבקשו.
רועי היה עבורנו בן, אח וחבר עם לב גדול. אדם צנוע, אכפתי ובשל, ששילב בתוכו רוך ונחישות. הוא האמין בטוב שבאנשים וידע ליצור סביבו תחושת ביטחון ושייכות. היו לו חלומות פשוטים ויפים – לחיות חיים של משמעות, של אהבה, של נתינה ושל אמת. הקשר שלו עם חבריו היה עמוק ומלא אחריות הדדית, והוא תמיד בחר לשים את האחר לפני עצמו.
הערכים שליוו את רועי היו ברורים וחדים. הוא האמין בשוויון, בעזרה הדדית, ובמשפט שאפיין אותו כל כך – “כולנו אחד בשביל השני”. הוא חי את הערך של אהבת החברים יום־יום, לא כסיסמה אלא כדרך חיים. השירות הצבאי עבורו היה שליחות אמיתית – להגן, לשמור, ולהיות שם עבור מי שלצידו.
ביום שמחת תורה, ז׳ בתשרי תשפ״ד (7.10.2023), במהלך מתקפת הטרור והקרבות הקשים, רועי נלחם בגבורה במחסום ארז. במהלך הלחימה פעל בנחישות ובאומץ, הוביל והגן בגופו על חייליו. במעשיו הציל אחרים ושילם על כך בחייו. רועי נפל כלוחם וכמפקד, כשהוא מממש עד הרגע האחרון את הערכים שבהם האמין ואת תחושת האחריות העמוקה שליוותה אותו תמיד.
רועי השאיר אחריו מורשת של אנושיות, ערבות הדדית ואהבת אדם. הוא מזכיר לנו שהגבורה האמיתית נמצאת לא רק בשדה הקרב, אלא בדרך שבה בוחרים לחיות – לראות את האחר, לעזור, לאהוב את החברים, ולהיות אחד בשביל השני. מי שזכה להכיר אותו נושא אותו בליבו תמיד, ומי שלא – יכול ללמוד ממנו איך נראים חיים של משמעות.
יהי זכרו ברוך.
מפרסמת בשם משפחתו של רועי שנפל בקרבות בעוטף:
סמל ראשון רועי וייזר הי"ד בן למשפחה חמה ואוהבת. מגיל צעיר בלט ברגישות שלו לאנשים שסביבו, ביכולת לראות כל אחד באמת, ובשמחת חיים. הוא אהב להיות עם חברים, לצחוק, לשמוע מוזיקה, וליהנות מהרגעים הפשוטים של החיים. עוד לפני הגיוס היה ברור שמדובר באדם של אנשים – כזה שאפשר לסמוך עליו, כזה שנמצא שם גם בלי שיבקשו.
רועי היה עבורנו בן, אח וחבר עם לב גדול. אדם צנוע, אכפתי ובשל, ששילב בתוכו רוך ונחישות. הוא האמין בטוב שבאנשים וידע ליצור סביבו תחושת ביטחון ושייכות. היו לו חלומות פשוטים ויפים – לחיות חיים של משמעות, של אהבה, של נתינה ושל אמת. הקשר שלו עם חבריו היה עמוק ומלא אחריות הדדית, והוא תמיד בחר לשים את האחר לפני עצמו.
הערכים שליוו את רועי היו ברורים וחדים. הוא האמין בשוויון, בעזרה הדדית, ובמשפט שאפיין אותו כל כך – “כולנו אחד בשביל השני”. הוא חי את הע��ך של אהבת החברים יום־יום, לא כסיסמה אלא כדרך חיים. השירות הצבאי עבורו היה שליחות אמיתית – להגן, לשמור, ולהיות שם עבור מי שלצידו.
ביום שמחת תורה, ז׳ בתשרי תשפ״ד (7.10.2023), במהלך מתקפת הטרור והקרבות הקשים, רועי נלחם בגבורה במחסום ארז. במהלך הלחימה פעל בנחישות ובאומץ, הוביל והגן בגופו על חייליו. במעשיו הציל אחרים ושילם על כך בחייו. רועי נפל כלוחם וכמפקד, כשהוא מממש עד הרגע האחרון את הערכים שבהם האמין ואת תחושת האחריות העמוקה שליוותה אותו תמיד.
רועי השאיר אחריו מורשת של אנושיות, ערבות הדדית ואהבת אדם. הוא מזכיר לנו שהגבורה האמיתית נמצאת לא רק בשדה הקרב, אלא בדרך שבה ב��חרים לחיות – לראות את האחר, לעזור, לאהוב את החברים, ולהיות אחד בשביל השני. מי שזכה להכיר אותו נושא אותו בליבו תמיד, ומי שלא – יכול ללמוד ממנו איך נראים חיים של משמעות.
יהי זכרו ברוך.
רה"מ לשע' בנט שובר שתיקה:
-על הגדרת הימין שהפכה לשנאת שמאלנים
-על ההשתלחויות במוסדות המדינה
-על הצורך לתקן ובלי קריאות "בוגדים"
-ומה הדבר העיקרי שלמד
כשהקים את ממשלת האחדות?
@naftalibennett
נתאחד ונשתקם - עם בנט זה אפשרי.
צריך כישרון יוצא דופן כדי לנצח ניצחון סוחף בבחירות, לבזבז הכל בחודשיים מומ מוטרף, תוך 3 חודשים לאחד את האופוזיציה, לאבד את שר הביטחון, להקים נגדך מחאות שהמדינה לא ידעה כמותם מעולם, לצאת לקרב נגד סמכות העליון לפסול חוק רגיל שנגמר בלגיטימציה של חצי עם לפסילת חוקי יסוד.
אובדן דרך