הממשלה הקודמת, היתה ממשלה הרבה יותר טובה לכלכלה מהממשלה הסוציאליסטית-פרוניסטית הנוכחית. היא העבירה רפורמות אמיצות לפתיחת השוק לייבוא ותמיכה ישירה בחקלאים כמקובל באירופה (הממשלה הנוכחית ביטלה, כמובן), רפורמה במכון התקנים, הקמת הרשות להפחתת רגולציה ועוד.
הגורם הכי מפריע לצמיחה, ייעול הממשל ותחרות היתה מפלגתו של גנץ. זו למעשה מפלגת ועדים, מועצות סובייטיות ותפיסות מיושנות של הגנה בכל מחיר על ממסדים רקובים. כמו הליכוד רק עם שפה פחות גסה ואולי פחות מושחתת.
אפילו מרץ והעבודה, מי שבימין שואלים שוב ושוב - ״מה, אלה? הם יסכימו לרפורמות כלכליות?״, היו יותר ליברליות, יותר רציונליות ויותר פרו תחרות, ייעול וצמיחה מאש קרטל הליכוד-ש״ס חובב העוני, הבטלה והבזבזנות. רק גנץ לא. מפלגתו תמיד התנגדה באופן אוטומטי לכל רפורמה, לכל שינוי.
יש שיאמרו שבצד השני של אותו מטבע רקוב יש את תפיסתו של גנץ בנושא ביטחון: פרדיגמת הגנרלים המיושנת, העייפה, זו שמצליחה להביט רק לעבר ולהיאחז בו ובמוסדותיו בכל מחיר, והביאה אותנו עד הלום.
הבעיה במדינת ישראל איננה מדינת הרווחה, שהתנפחה למימדים מפלצתיים ומעודדת, למעשה, אוכלוסיות אדירות מימדים להימנע ממיצוי כושר תעסוקה ולחיות על חשבון מיעוט קטן שקורס תחת עול המיסים, הרגולציה, המחירים הגבוהים והשירות. האתגר של מדינת ישראל הוא לא עוד ״סבסוד״, לא עוד ״בחינם״, לא עוד ״להגדיל תקציב״.
האתגר הוא דווקא לפתוח את השוק לתחרות בריאה וחופשית והורדת יוקר המחיה, קיצוץ של 100 מיליארד שקל בתקציב המדינה והחזרת הכסף לכיס של האזרחים היצרניים, העובדים ושומרי החוק, וייעול המערכות הציבוריות כך שיעניקו בפחות כסף שירותים יותר טובים. זה בכלל לא מופרך וכל מי שהיה חלק מתהליך התייעלות של חברה פרטית שהסתאבה והתנפחה יגיד לכם שפעמים רבות הייעול והקיצוץ מייצר דווקא שירותים טובים יותר.
אבל בשביל זה צריך אומץ לנטוש את הממסדים הרקובים, את תפיסות העולם המיושנות. להפסיק להגן על מועצות סובייטיות, על קבוצות לחץ, לדחוף בטלנים לתעסוקה, לסגור את הברז על הסדרי פנסיה לא הגונים וחסרי תוחלת, להיפרד מעשרות אלפי עובדי מדינה שאינם מתאימים לתפקידם, לצ׳פר את עובדי המדינה המצויינים (ויש המון כאלה) ולגייס עוד שוטרים, אחיות, מורים ועובדים סוציאליים בשכר ראוי.
זה יצריך עימות חזיתי עם ועדי העובדים המושחתים.
זה יצריך עימות חזיתי עם ״המועצות החקלאיות״.
זה יצריך עימות חזיתי עם החונטה של גנרלים תאבי פנסיות ״גישור״.
זה יצריך עימות חזיתי עם הפקידות הבכירה המקצועית.
זה יצריך עימות חזיתי עם הקרטלים, המונופלים והיבואנים הבלעדיים הדורסניים.
זה יצריך עימות חזיתי עם חונטה רבנית מושחתת.
זה יצריך אומץ לומר דברים לא פופולריים בתקשורת.
לגנץ אין את האומץ, החזון ולא את הרצון - להוביל את המדינה במסלול ההבראה הקשה הזה.
ובמובן הזה, גנץ הוא בסך הכל עוד ליכודניק. כמו ששון גואטה ומירי רגב ואמסלם דוד. ונתניהו בגרסתו הנוכחית, ויהלומי הליכוד, ומתפקדי התעשיה האווירית. ושותפי העוני והבערות של הליכוד בש״ס וביהדות התורה.
הוא אותו העובש שפושה בקירות הבית של העם היהודי, רק עם מבט נוגה בעיניים, אולי פחות כוונות רעות, וריח נוסטלגי של רבין והגבעטרון.
אין לנו צורך בדבר הזה.
ספויילר אלרט - חוק יסוד לימוד התורה, גם אם יעבור בקריאה שניה ושלישית, לא יצור שינוי במציאות החוקית. הוא בהחלט יצור שינוי במציאות הפוליטית, ויגרום למכה קשה לגוש הימין אל מול חלק ניכר מבסיס המצביעים שלו, ולשווא. כי כאמור, את המציאות עצמה, חוק היסוד לא ישנה כלל.
מדוע? כי אם חוק היסוד הזה יעבור, לא מופרך בכלל שיפסל, וגם אם לא יפסל, סביר להניח שיזכה לטיפול שזכה לו חוק יסוד הלאום על ידי בית המשפט העליון - ריקון מוחלט שלו מתוכן מעשי באמצעות "פרשנות מקיימת".
מה יהיו הנימוקים? זה לא באמת חשוב. ערכי היסוד של השיטה. עקרונות מגילת העצמאות. ארוחת הבוקר של השופטת דפנה ברק ארז. מועד מעברו של כוכב צדק במזל אריה.
הנימוק פחות משנה, יותר משנה מה יקרה אחריו: רוב גדול בציבור הישראלי, ורוב עצום בציבור המשרת הישראלי, ימחאו לבית המשפט העליון כפיים, כולל חלק נכבד ממי שעמדו בהפגנות נגד כוחו היוצא משליטה לפני שלוש שנים בסך הכל, ורואים בעצמם אנשי ימין משפטי.
לא כי הם חלשים אידאולוגית. לא כי הם לא מבינים על מה הם הפגינו לפני שלוש שנים. אלא כי יש גבול. כי הסיטואציה בה עשרות אלפי מילואימניקים קיבלו צווים לכל הקיץ ולחגים, ממש במקביל לכך שהכנסת מעבירה בקריאה ראשונה, שניה ושלישית חוק שקובע שהם מושווים, על פי חוקי היסוד של מדינת ישראל, למי שכבר קרוב לשלוש שנים מסרבים לקום מספסלי בתי המדרש כדי לסייע להם, היא סיטואציה בלתי נסבלת.
כי החזרת המצב הקודם בו כספי המיסים של אותם משרתי מילואים הולכים כדי לקיים עולם רווחה שלם, שנמצא מחוץ להישג ידם של רוב הישראלים, ומכוונן כמעט כולו דווקא לציבור שמבחינתו בשנים האלו לא קרה שום דבר מיוחד, היא עלבון.
כי נירמול הסיטואציה שכשהילדים שלהם נפרדים מהם שוב ושוב לתקופות ארוכות, ובמקרים מסוימים, לתמיד, כשהקריירה שלהם עומדת במקום, במקרה הטוב, אם לא קרסה כבר באחד הסבבים במקרה הפחות טוב, כשהזוגיות שלהם נבחנת שוב ושוב, ואצל חלקם, מתפרקת, בזמן שאוכלוסייה שלמה דורשת להישאר במזגני בית המדרש, ולצאת לבין הזמנים פונקט בזמן, לא יכולה להמשיך יותר.
חוק יסוד לימוד התורה הוא בגידה של ממש של מדינת ישראל בטובי בניה. במי שהלכו ראשונה. במי שנשכבים על הגדר כבר עוד מעט שלוש שנים, בשביל שהמדינה הזאת תמשיך ותתקיים. הוא כפיות טובה בלתי נתפסת, שהתוצאה שלה תהיה אסונית. זה ציבור שרגיל לתרום. להיות פראיירים זה התחביב הלאומי שלו. אבל הוא צריך לדעת, לכל הפחות, שמעריכים את מה שהוא עושה, באיזושהי רמה של הגינות.
העברת חוק יסוד לימוד התורה בקולות קואליציית הימין ממש לפני הבחירות היא התאבדות מוסרית, התאבדות פוליטית והתאבדות אידאולוגית. היא תהפוך את ליבת הטיעונים המוצדקת של הימין הישראלי לכזאת שלאדם בעל מצפון, יהיה קשה להמשיך ולעמוד מאחוריה, אם אלו תוצאותיה, ואם לשם כך מתגלה שנועדה.
אם העברת חוק יסוד לימוד התורה תתרחש, היא ראויה להיות גט הכריתות של הציבור המשרת מכל מפלגה שאפשרה לו לעבוד. היא תהיה מות הימין כמו שהכרנו אותו, קריסת העמדה המוסרית שלו, ומכה פוליטית קשה, שתגרום לרבים וטובים להבין שהוא אינו ביתם, גם אם בית אחר עדיין לא קם. ואם הימין שבממשלה ייתן לחוק הזה לעבור, אולי המתת החסד הזאת תהיה לטובה.
(נכתב מתוך חדרון של פילבוקס, בפתחו של סבב מילואים מספר מי יודע כמה, שצפוי להמשך עד לכמעט סוף הקיץ)
@danar12152434@moshe_nayes הוא לא. הוא מחרים את המפלגות החרדיות, לכן בסיכוי גבוה הוא ישאיר את ביבי בחוץ. וגם אם הוא לא יהיה בחוץ - זה יהיה בתנאים הרבה פחות נוחים בשבילו.
בכל פעם שיש סיפור על אלימות שבה מעורבים יהודים ביו"ש, יש טקס קבוע:
א. מפורסם אירוע האלימות בקצרה, בלי קונטקסט או עם ממש מעט ממנו, במסגור הכמעט קבוע "היהודים פגעו בבלתי מעורבים" או "חייל נצפה עושה כך וכך".
ב. לפעמים היהודים באמת פוגעים בבלתי מעורבים ולפעמים במעורבים (ולהערכתי אלו רוב המצבים, אבל הדיון על כך מאוד מבולבל), אבל לאמת אין שום משמעות ואין דיון על האמת. השמאל ממש מתענג על השוואות לנוחבות, לפוגרומים שעשו ביהודים, וכדומה - למרות שכמעט ואין מקרי אלימות מהסוג הזה - והימין בהכחשה רבתי שיש דופי בהתנהגות היהודים, כי "אנחנו במאבק" או כי "התקשורת מציגה רק את הצד הערבי" (דברים נכונים - ולכן קשה להתמודד איתם לעתים, אבל אינם נוגעים לעצם התנהגות היהודים האלימים).
ג. גם במקרים העבריניים (כמו מה שנראה לי המקרה הנוכחי בחווארה, אבל אני אומרת את זה בזהירות) בהם האלימות מופנת למעורבים בצורה פלילית, וגם במקרים הטרוריסטיים בהם האלימות מכוונת לבלתי מעורבים מסיבות אידאולוגיות (או בכסות אידאולוגית, זה לא משנה) - כמעט ואין שום אכיפה אפקטיבית כנגד אותם היהודים המתפרעים, או דיון בנסיבות שמביאות לחפותם. ואני לא אומרת שצריך להילחץ מכל האשמה אן להצטדק במוסרות מוגזמת; פשוט לקיים דיון משפטי ראוי. אבל זה לא קורה. אפילו תנועת ההתיישבות לא ממש מנסה לקיים את הדיון הזה, למרות שהיא שומרת על מוסר וסדר - ובכך משתפת פעולה עם דינמיקה שמכתימה את המאבק שלה עצמה. גם השמאל מן הסתם לא מעוניין בכזה דיון; כמו מעוניין להראות שיש לנו חמאס משל עצמנו.
ד. כך, השמאל הרדיקלי הבוגדני מקבל את מנת הפרופגנדה שלו, השמאל הלא רדיקלי מקבל את מנת ההתייסרות העצמית שלו, הימין הלא רדיקלי שוכח ובורח מאחריות, והימין הרדיקלי והאלים מקבל עוד הכשרה להעביר את החסרה הישראלית פלסטיניזציה בחסות "המאבק על האדמה", גם אם הוא לא מצליח לגייס מי יודע כמה אנשים. התוצאה: הכל ניזוק. גם מפעל ההתיישבות, גם ביטחונה של מדינת ישראל, גם מרחב ערכי אפקטיבי ונכון, וגם החוק, הסדר והצדק.
ה. והערת סיום: לחבריי חובבי הסימטריה, כאילו זה מה שחשוב בעולם - לסימטריה אין חשיבות, וממילא היא מושפעת מהתפיסות הערכיות שלנו. מה שחשוב הוא הדינמיקה הכללית: והדינמיקה הכללית היא שאנחנו משתדלים ממש לסלק כל עניין של מורכבות, הוגנות וניהול של האירוע, ופוגעים בעצמנו - לא משנה אם אנחנו בעד או נגד ההתיישבות היהודית ביו"ש ככלל.
🚨על ערמונים, מחבלים, שופטים, שרים וקסטלים 🚨
שלשום ידידי ורעי מוטי קסטל כינה את שופטי בג״ץ ״תומכי טרור״, כולל את השופט ״השמרן״ נעם סולברג, שבאותו זמן היה עסוק באיסוף השברים וניקוי הנזקים בביתו לאחר שפורעים חיבלו בביתו ובמכונית משפחתו.
פסק הדין שוחרר ב-20:27, וקסטל כבר הגיע למסקנתו ב-20:35.
פסק הדין מחזיק כ-70 עמודים. ברור לגמרי שקסטל בכלל לא קרא את פסק הדין.
אם היה קורא, היה רואה שהשופטים העניקו לממשלה למעלה משנתיים כדי להסדיר את המצב.
המצב החוקי הנוכחי מחייב את המדינה לאפשר את ביקורי הצלב האדום.
כך עולה מפקודת הצלב האדום שהתקינה נציבות בתי הסוהר:
״בהתאם להסכמים בין מדינת ישראל וארגון הצלב האדום הבינלאומי ולפי אישורי משרד הביטחון, משרד המשפטים ומשרד החוץ, מתקיימים ביקורים של נציגי הצלב האדום הבינלאומי בבתי הסוהר בהם כלואים אסירים/עצורים תושבי השטחים. נציגי הצלב האדום הבינלאומי רשאים לשוחח עם האסירים/עצורים ולקבל תלונותיהם בנוגע לתנאי המחיה".
כמו כן, ישנה תקנת לוחמים בלתי חוקיים הקובעת כי ״כלוא יורשה לקבל, במקום שיקבע המפקד, נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי״.
התקנה קובעת כי על אף האמור, רשאי שר הביטחון לאסור על כלוא לקבל ביקור של נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אם שוכנע כי הדבר יסכן את ביטחון המדינה״.
אלא מה?
שר הביטחון כלל לא אסר זאת עד אוקטובר 2025. כלומר, מאוקטובר 2023 עד אוקטובר 2025, המחבלים לא קיבלו ביקורי צלב אדום, למרות שברור שחוקית הם היו זכאים לקבל.
אלא שהתקנה מאפשרת כפי שיכולתם לראות בעצמכם למנוע מהאסיר ביקור של צלב אדום רק למשך 90 יום.
התקופה כל פעם הוארכה רטרואקטיבית, בלי שום חריג.
שופטי בג״ץ איפשרו למדינה לשנות את המצב החוקי במשך למעלה משנתיים. ממש עד הרגע האחרון.
היא לא עשתה זאת.
אתם יכולים לנחש לבד למה. ויכוחים בין השר לביטחון לאומי עם שרים אחרים ועם ראש הממשלה.
אז מה הפתרון? מורחים את הזמן. הממשלה מודיעה שהיא תשנה את ההנחיות, אבל לא מעגנת את זה בשום מקום.
בפועל, המדינה הגיעה לבג״ץ עם מציאות שאין ספק שהיא לא חוקית.
חצי שנה אחרי שאחרון החטופים חזר הביתה, השופטים הפסיקו להתעלם מכך שהממשלה מפרה את הדין. ועדיין, נתנו לממשלה הזדמנות לקבל החלטה - ששוב ושוב לא הגיעה.
השופט סולברג כתב בחוות דעתו כי ״המשיבים בחרו, משך למעלה משנתיים-ימים, שלא לבטל, אף לא לשנות, אותן ההוראות, על אף שהדבר נמצא באחריותם ובסמכותם, וגם לא הציגו בסיס משפטי מפורט לתזה שלפיה ההוראות הנזכרות אינן מטילות עליהם חובה בדין״.
סולברג מציין את החשש המבוסס שמטרת הממשלה בכל התנהלותה בהליך הייתה ששופטי בג״ץ יחייבו אותה לאפשר ביקורים של הצלב האדום. כלומר, היא רצתה שהצלב האדום יבקר את המחבלים כי יש עליה לחץ בינלאומי, אבל היא לא רצתה שההחלטה הזו תהיה רשומה על שמה.
כלומר, הממשלה החליטה בדעה צלולה להפסיד בהליך, כדי שאחר כך יהיה אפשר להאשים בכך את שופטי בג״ץ.
מתברר שהממשלה צדקה.
כי הנה, תוך דקות ספורות ממתן פסק הדין, הכתב הפוליטי קסטל כינה את סולברג תומך טרור, כשאין צל צילו של ספק שהוא לא קרא את פסק הדין.
@KastelMoti
@AbirKara2 אבל אם אתם מגיעים לסידור הגיוני וגמיש מספיק, אני אשמח להצביע לכם. פשוט כדאי להיות ממוקדים אחרי הבחירות על עשייה אמיתית, ולא על הבטחות פרסונליות שלא צריכות להיות ליבתיות.
@AbirKara2 תרחיש ספציפי שאני מאוד חושש ממנו - גוש האופוזיציה יכול להקים קואליציה או עם אל הדגל או עם רע"מ. אל הדגל דורשים להכניס גם מישהו מהצד השני, אבל זה לא עובד (או שהאופוזיציה מסרבת או שביבי מפיל את זה משיקולים פוליטיים). מצב כזה עלול לאלץ את האופוזיציה להיכנע לדרישות של רע"מ.