בשביעי באוקטובר עמדתי מעל מיטתו של אבי, היו אלה רגעים קריטיים שהצליחו לייצב אותו אחרי שהיה מורדם ומונשם כמעט יומיים.
בטלוויזיה במטבחון של צוות הרופאים והאחיות שודרו מראות הזוועה, והפחד הזדחל למקומות שלא הכרנו>
זום אאוט במנהרת הזמן כמעט בכל חג השיר הזה מושמע ברדיו בתחנות השונות בגרסה של מישל כהן אבל תמיד היה לי בלב רצון אדיר לעשות איתו גרסה משל עצמי אז פתחתי מחשב וניצלתי את כל הכלים שעלו בידי להקליט את זה מאחל לכולם האזנה נעימה וחג סוכות שמח❤️ טוב עלינו #ערבשלחג#גרסתהמציאות
אמלק; זו לא הוצאה רשמית אבל זו הגשמת חלום
לפני בערך 12 שנים כתבתי את השיר הזה תיארתי ממש את הרגע שאני יכול ממש להרגיש אותו עכשיו.
אני הייתי בחצר איך אני תמיד אומר ״מי שמכיר יודע״… שעה לפני שבת גיטרה, היה זה ערב חג סוכות וכתבתי את החיים >
לימים נפלה בידי הזכות לכתוב למישל כהן הנדיר בוגר בית הספר למוזיקה כמה משירי האלבום הראשון שיצא, אורי אבני הגאון נתן להם את הטאצ׳ שלו והם הפליגו בעולם>
בוקר מאפס למאתיים- בקשה ראשונה מרדיו רציני שאשלח להם את הגרסה שעשיתי ל ״ערב של חג״ אחרי שאתמול העלתי טריילר קצר- זה מפתיע אותי כי עשיתי לבד את כל השיר משלב הכתיבה ועד שלב העיצוב ועדיין לא היה לי ביטחון להתקדם עם זה… אבל וואלה זה זז
אני יושב לבד ומבקש מהם סליחה אני לא מתקרבן רק מנקה את השולחן, בכל זאת מצב נפשי מגוון עם זאת מוודא שסגרנו הכל וכבר מחר נתחיל חדש.
דף נקי לבן עם ריח מעופש.
כן גם בכיפור הזה אני מבקש סליחה מכולם אבל הפעם עשו טובה שימו את עצמכם במקום הראשון בעולם.
גמר חתימה טובה.
היו�� הולך להיות כמו מפגש מחזור.
כולם הולכים להגיע כולם מתעקשים שאזכור.
הילד הבודד מכיתה ה׳ והנער השחצן מכיתה ו׳, הערס, הבייישן, הלמד, הקפדן, הרצוי, הדחוי, השלם, החצוי כן וגם זה שלא ידע אם יש בשבילו בעולם מקום פנוי.
היפה, המכוער, השמן, הבכיין, האמיץ, הפחדן>
טיול בשכונה ופאזל 450 חלקים.
עמוק אל תוך הצום בשמונה ושלושים
עם תחילת הדמיונות על חביתה משתי ביצים.
במקום חדשות על מיוט וגיטרה למגבר מתחילות להיתלות לאט מחשבות על הגדר.
בשנים האחרונות זה אפילו מתגבר הנתק הזה ה��רג אותי והם באים אחד אחד לבקר>
אמלק; אני בסדר גמור ואני כנראה אקבור כאן את כולם
לפני 5 שנים חטפתי התקף לב; לא רגיל, משולש אני לא אכנס איתכם לכל הסיפור רק אומר שהייתי על הרבה פחות מאדים ובכל זאת נשארתי קיים והכי קטע בכלל לא הרגשתי את זה לפחות לא כמו בסרטים.
אלוהים הלך איתי שם לאורך כל הדרך גם בצנתור הראשון
ששווה שתבזבזו עליו את הפסקת הצהריים שלכם. בזמנים בהם בינה מלכותית מחלקת לכם עצות חיים היו הקול השפוי שמצליח להינות מן העצים הנשקפים בחלון או השמיים במורד הרחוב זכרו שיש שמיים לכל אחד בכל מקום,>