אם זה נכון
זאת תהיה הפעם הראשונה שאעבור טיפול מאז שהחלטתי לשתף כאן. (והפעם הלא זוכר כמה מאז שחליתי)
את סביבתי אני לא משתף ולו במעט, וכאן אני משתף כדי לפרוק, להפחית קצת מהעומס של הלב.
וברגע שראיתי את זה
הרגשתי איך אני נאטם.
ראיתי את זה יחד עם אמא שלי, אמרתי ״אהה אוקיי, נראה שמתחילים מחר״ וחתכתי לחדר, בבת אחת הרגשתי איך אני נכנס למצב הישרדותי מלא מלא.
אז רצתי לכאן לכתוב,
כי לפני חודשיים, הבנתי שטעיתי.
לאורך כל התקופה מאז שחליתי, פעלתי על אוטומט, לא נתתי לעצמי להרגיש, כי בשדה הקרב אין מקום לרגשות - כך פעלתי
אבל זה לא נכון, כי זה לא שאין רגשות, ואם לא נותנים להן מקום, הן נחנקות באיזו שהיא פינה עמוקה, אבל אין שם הרבה מקום, ובשלב מסויים, זה מתפרץ, הלב לא יכול להכיל יותר מדי.
ואמנם נכון, זה שדה קרב, אבל ההחלטה להילחם צריכה להגיע מתוך הכרה בכאב, בפחד, בחשש, כל יום מחדש.
אז אני מפחד ממש!
ויש ל�� גוש ענק בגרון ואבן גדולה על הלב צצה פתאום, כי אין לי כח לזה, אין לי כח שוב לקבל כימותרפיה
אין לי כח שוב להתרוקן מכל טיפת אנרגיה שיש לי בגוף
לא רוצה לאבד את השיער שלי בפעם הרביעי��
לא רוצה את כל תופעות הלוואי הנוראיות של הכימותרפיה - את הבחילות, וחוסר התיאבון, ובעעעע זה כל כך מגעיל התחושות אחר כך
והנה הגוש בגרון הפך לנוזל שקוף שמטפטף לי מהעיניים וקצת קשה לי לראות מה אני כותב
ביי
*אובססיית הממ"ח של שי קלדרון שמרחיקה את ההשתלב��ת החרדית*
_
גילוי נאות: אני בעצמי שולח את ילדיי למוסד ממ"ח. בעבר אפילו כתבתי מילים חמות על שי קלדרון, מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך שזומן לשימוע לפני פיטורים, לאור ההערכה והכרת הטוב אליו - אבל בשבוע האחרון הבנתי שגם הוא נדבק בווירוס הפקידותי העדכני: "תסמונת היועמ"ש" - כפיית השקפה פוליטית, הליכת ראש בקיר ודחיקת המתונים למחוזות הקיצוניים.
זה קרה כשפנו אליי כמה חברים קרובים, הורים לילדים במוסד החסידי "תפארת שלמה" בבית שמש, שבכו על סכנת הסגירה למוסד, הודות לשי קלדרון. מדובר באנשים יראי שמיים, שיצאו לשוק העבודה ומסרבים לבחור בין קודש לחול. הם רוצים שהילדים שלהם יקבלו חינוך איכותי, אנגלית ומתמטיקה - לצד חיי תורה ושימור שפת האידיש. הם בחרו לעשות את זה במסגרת רשת "בני יוסף", פשוט כי חברתית ותרבותית הם עוד לא בשלים להצטרף לממ"ח. הם רוצים את המהות, לא את התווית.
במקום שקלדרון יחבק את "השותפים הטבעיים" האלה, יבין את המורכבות העדינה ויטפח אותם - הוא ניהל מולם מסכת של הסתרה ודורסנות פקידותית. במשך שנה שלמה טלטלו את המוסד ואת מאות ההורים בחוסר ודאות מוחלט, תוך שימוש בנימוקים מנותקים והזויים. שום דבר לא עזר: לא תחנונים של ראש העיר, לא פניות של מנהלי מחלקת החינוך, ולא הזעקה של ההורים. קלדרון עדיין מסרב להעניק רישיון למוסד כל עוד הוא ברשת בני יוסף.
הסאבטקסט של קלדרון להורים הוא מופת של בריונות מנומסת וסחיטה (פוליטית) באיומים: או שתלכו לממ"ח שלי, או שתעופו לכל הרוחות. יש לכם תקוות ושאיפות בשביל הילדים שלכם? מעולה, אני עומד לשירותכם ואנפץ לכם אותן בשמחה רבה.
זה אירוני במיוחד. קלדרון, בוגר ישיבות 'אור ישראל ו'חברון', נוהג להשמיע את המשפט התלמודי המוכר: "חייב אדם ללמד את בנו אומנות ושחייה". כשאני שומע אותו מצהיר כי "התפקיד שלי הוא לאפשר בחירה ורצון של הורים ��קהילות, לתת לילדים את מה שהם רוצים", אני תוהה האם הוא פשוט שכח להוסיף את הסעיף הקטן: "רק כאשר הרצון שלהם תואם במדויק את הרצון הפקידותי שלי. אחרת, אצא למבצע חיסול ממוקד, בחיפוי ארטילר�� של הייעוץ המשפטי במשרד החינוך".
שי, מרוב אובססיה לכוח, אתה משיג את התוצאה ההפוכה בדיוק. במו ידיך אתה מייצר תסיסה ואנטגוניזם, ורומס באכזריות את מאות המשפחות שהיו אמורות להיות השותפות הכי גדולות שלך לדרך.
אמרתי שם גם עוד כמה דברים, למשל למה אני כותבת בכלל בטוויטר או בפייסבוק, מה יהיה עם עתיד המקצוע שלי, או איפה אני רואה את עצמי בעוד חמ�� שנים. ניתן להאזין בכל חנויות ההאזנות המובחרות. ממליצה להאזין ולא לראות את ההקלטה כי זה מאד מוזר לראות הקלטות של פודקאסטים למה אתם עושים את זה בעצם
בפינת העובדות:
1. גם אני וגם השר אופיר סופר הצענו להגיע כנציגי ממשלה להלווייתו של גיבור ישראל סא”ל דור בן שמחון ז”ל. המשפחה ביקשה שלא תהיה נציגות ממשלתית, זכותה המלאה וכמובן שאנו מכבדים.
2. האסון אירע בלילה שבין חמישי לשישי, סמוך לשעה 00:30 הרבה אחרי החתונה שבה נכחו השרים.
זו לא עיתונות, זו הסתה של ממש על גבם של חללי צה״ל והמשפחות שכולות.