יו, בפעם הראשונה בחיי אני מוצאת את עצמי מסכימה עם יפה בן דוד, ואפילו מוחאת לה כפיים בלב,
על המלחמה שלה שלא לשלב יותר משני ��למידים עם סל אישי בכל כיתה.
אתן ערביות, יושבות על הדשא באוניברסיטה העברית ולא בראש שלכן לעמוד בצפירת יום השואה? אוקיי. אבל למה להמשיך לפטפט ולצחוק כשמסביבכן סטודנטים אחרים עומדים ומרכינים ראש?
הרב עילאי עופרן ברשת השכנה: לא רוצה החזר הוצאות בייביסיטר, ולא רוצה מענק לחופשה. לא רוצה כרטיס FIGHTER ולא רוצה הנחות בארנונה. רוצה הביתה! רוצה את החיים שלי. רוצה את המשפחה שלי, את העבודה שלי, את הקהילה שלי. את כל החלומות והתכניות שהרסתם לי עם הסירוב המתמשך שלכם להגדיל את מעגל הנושאים בנטל. הצ'ופרים האלה הם כתכשיטים לאישה מוכה. אל תקנו לי מתנות, פשוט תפסיקו להרביץ לי.