התעוררתי הבוקר וראיתי שתי שיחות שלא נענו והודעה קולית מאמא שלי, היה לי את ההספד של סבתא שלי כבר חצי כתוב בראש עד שהיא ענתה לי ואמרה ש��יא צריכה שאני אחפש לה זמנים של אוטובוס.
בוקר אור רשמית נמאס לי מתל אביב בא לי בית עם אור ומעלית וחניה ושכד הגיוני ולהתעורר משעון ולא מרעשים של תמא
אבל אני גם לא יכולה לעזוב אותה אני מאוהבת קשות בעיר הזאת
העיר הזאת זה השטוקהולם סינדרום שלי אני סובלת