@Roy_Iddan@ShaniHorowitz בדיוק למטרה זו ללימוד ערבית מדוברת ,עדכנית , כולל הסלנג עכשיווי נכתב ספר ופותחה תוכנית מיוחדת https://t.co/yLYCWyfKf0 .
אני גאה לספר שבני הקדיש לנושא 7 שנים .
אמש התרחשה היסטוריה
כשריצ'י בלאקמור הצטרף לחטיארים מפרפל על הבמה, לראשונה אחרי 33 שנה של ברוגז מתוקשר עם איאן גילאן, כדי לתת כנראה בפעם האחרונה לתמיד, את הריף שהוא הפסוק הראשון בספר בראשית של עולם הגיטרה המודרנית.
פאקינג דיפ פרפל עם ריצ'י 😮🤘
😂Al Jazeera has made a documentary which shows that the FAKEstinians today are descendants of Arab workers from all over the Arab world who came during the British mandate.
Palestine is a huge lie!
במה הערים ביפן שונות מערים אחרות בעולם?
דמיינו שאתם פוסעים לתוך מעלית צרה בלב רובע שינג'וקו בטוקיו. בקומת הקרקע אתם חולפים על פני חנות נוחות קטנה, בקומה השלישית הדלת נפתחת אל מרפאת שיניים שקטה, בחמישית מקבל את פניכם בר ג'אז אינטימי עם מקום לשמונה בליינים בלבד ובקומה השביעית פועל בית ספר ערב לאנגלית. כל זה מתרחש במבנה דקיק, על פיסת אדמה שבעיר מערבית בקושי הייתה מספיקה לחנות בגדים אחת.
ברוכים הבאים אל ה-Zakkyo Building זאקיוֹ בּירוּ ההמצאה היפנית האדריכלית שמחזיקה על גבה את חיי המסחר, הלילה והקהילה של יפן.
העיקרון הבסיסי של בנייני הזאקיו נשען ע�� יעילות גיאומטרית פשוטה: דחיסה אופקית. במודל העירוני המערבי הקלאסי, המסחר מתפרס לרוחב בקומות הקרקע. אם נרצה לרכז מאה חנויות שונות, שרוחב חזיתה של כל אחת מהן הוא כשישה מטרים, הצרכן ייאלץ לצעוד לאורך רחוב של כ-600 מטרים כדי להיחשף לכולן. מרחק כזה דורש זמן, מאמץ ומייצר מרחקים עירוניים גדולים.
בנייני הזאקיו פותרים זאת על ידי חלוקת הרחוב האופקי לקומות ואריזתו לגובה. בניין זאקיו בן ארבע או חמש קומות מאפשר לדחוס את אותן מאה חנויות לתוך רצועת רחוב קצרצרה של כ-150 מטרים בלבד. המדרכה, למעשה, מתקפלת כלפי מעלה. חוויית השוטטות הופכת מאופקית לאנכית – הצרכן נע בין עסקים באמצעות מעליות וגרמי מדרגות צרים, ומקבל מקסימום גיוון במינימום מאמץ פיזי.
אחד האתגרים הגדולים ביותר של מרכזי מסח�� מודרניים הוא תשתית החניה. בערים מערביות רבות, חוקי העזר העירוניים מחייבים יזמים להקצות שטחי חניה נרחבים לכל מטר רבוע של מסחר. דרישה זו מייצרת מדבריות אספלט, חניוני ��נק הפוצעים את הרקמה העירונית, מרחיקים בין מבנים ומעודדים שימוש ברכב פרטי.
בנייני הזאקיו פועלים תחת תפיסה הפוכה לחלוטין. הם צומחים כמעט אך ורק סביב תחנות רכבת מרכזיות ואינם כוללים שטחי חניה כלל. המודל בנוי על ההנחה שהלקוח מגיע בתחבורה ציבורית, יוצא מהתחנה, ותוך דקות ספורות של הליכה נחשף למאות עסקים.
מאחר שהנדל"ן מנוצל ב-100% לטובת שטח פעיל ולא לטובת אחסון מכוניות, הצורך ברכב פרטי מתבטל באופן טבעי. היעדר החניות במרכז העיר הופך את החזקת הרכב והנהיגה באזורים אלו לבלתי משתלמת, מה שמייתר את הצורך באגרות גודש מלאכותיות ומפחית את העומס בכבישים מהיסוד.
כדי להבין את הכלכלה שמאחורי הזאקיו, יש לחזור לשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. עם התפוצצות בועת הנדל"ן היפנית, מחירי הקרקע בטוקיו הגיעו לשיאים אבסורדיים. בערים כמו ניו יורק, לונדון או תל אביב, תהליך כזה דוחק באופן מיידי את העסקים הקטנים, העצמאיים והתרבותיים אל מחוץ למרכז העיר, ומחליף אותם ברשתות אופנה בינלאומיות או בבנקים שיכולים לעמוד בשכירויות העתק של קומות הקרקע.
בנייני הזאקיו יצרו מנגנון הגנה לעסקים הקטנים. קומת הקרקע: נשארת יקרה, ומאוכלסת לרוב על ידי חנויות נוחות כמו Lawson או 7-Eleven או רשתות מזון מהיר שמרוויחות מתנועה בלתי פוסקת. בקומות העליונות והמרתפים מחיר השכירות למטר רבוע צונח בחדות. צניחת המחירים הזו מאפשרת ליזם צעיר, שף מתחיל או אספן אמנות לפתוח עסק ייחודי בלב אזור הביקוש הקשיח ביותר בעולם. בניין זאקיו בודד מסוגל לאכלס לפעמים עד 80 עסקים שונים לחלוטין. התוצאה היא אקוסיסטם כלכלי נטול היררכיה או תכנון מרכזי: בניגוד לקניון מערבי, שבו מחלקת השיווק קובעת שקומת האוכל תהיה למעלה והביגוד למטה, בזאקיו שולט השוק החופשי האנכי. בר מארחות יכול לפעול דלת מול סטודיו ליוגה או קליניקה רפואית, ללא שו�� עיקרון מארגן.
הצורה שבה בנויים בנייני הזאקיו שינתה מן היסוד את התרבות החברתית של טוקיו. מאחר שהעסקים בקומות הגבוהות אינם נהנים מחלון ראווה שקוף לרחוב, הדרך היחידה לדעת על קיומם היא דרך עמוד השלטים האנכי, המואר בניאון, המוצב בכניסה לבניין.
המגבלה הוויזואלית הזו הפכה ליתרון תרבותי עצום עבור תרבויות שוליים ושבטים עירוניים. עסקים אלו אינם צריכים לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר כדי לשרוד, הם אינם זקוקים לאלפי עוברים ושבים אקראיים. בר קטנטן שמתמחה אך ורק בתקליטי ויניל של פרוגרסיב-רוק משנות ה-70 צריך רק כמה עשרות לקוחות קבועים שיודעים בדיוק באיזו קומה הוא נמצא ומעריכים את האינטימיות והפרטיות שהוא מציע.
ברגע שדלת העסק נפתחת, מתגלה עולם ומלואו חם, מעוצב ומזמין. המבנים הללו מאפשרים לטוקיו לשמור על אופי אנושי, חמים וסודי, על אף היותה עיר עצומה ורחבה.
צמיחה לגובה בתוך מרכז העיר מונעת מהמטרופולין לזחול החוצה ולבלוע שטחים ירוקים, יערות ושטחים חקלאיים בפאתי העיר כדי לספק שטחי מסחר חדשים. ה-Zakkyo Buildings של טוקיו הם עדות לכך שצפיפות עירונית היא אינה גזירת גורל המובילה לניכור או לסטריליות, אלא היא יכולה להיות הלב הפועם של הקיימות והמגוון האנושי. המבנים הללו מראים לעולם שכדי לבנות עיר חיה, ירוקה ומששגשגת, לא צריך לבנות קניוני ענק מנותקים מהרחוב, אלא יש לאפשר לרחוב עצמו לטפס באופן חופשי.
בתמונה שצילמתי השבוע בטוקיו אפשר לראות את שלטי הניאון לכל קומה ואת שם העסק.
תודה על הקריאה! אם אהבתם תאם מוזמנים לשתף אחרים.