לא יודע אם דל"פ אבל-
כלום לא היה משתנה אם נתניהו היה מעביר את דברי MBZ למערכת הביטחון.
בשורה התחתונה, שב"כ החזיק התראה מיידית מסופיאן אבו זיידה,
הצבא החזיק במסמך חומות יריחו וקיבל את התראות התצפיתניות,
המל"ל כך נראה קיבל התראה מראש המודיעין המצרי,
מערכת הביטחון הניחה התראה מפני מלחמה,
אבל כולם, כולל נתניהו, היו מושקעים ושקועים בקונספציה שחמאס מורתע.
לכן גם בליל ה-7 באוקטובר סירבו להאמין לסימנים. חשוב כמובן לדעת שגם נתניהו התעלם מההתראות ועד כמה הוא כשל בתפקידו וברור שהוא ראש המערכת שאשם, אבל אני בספק אם משהו היה משתנה בפועל.
ההבדל היחידי: רונן בר לקח אחריות והלך הביתה, הרצי הלוי לקח אחריות והלך הביתה, רק נתניהו ממשיך להתנער מאחריות וממשיך לטעון שבלעדיו ישראל תתמוטט גם אחרי שהביא עלינו במחדליו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה.
נדמה שכקולקטיב (אמתי או מדומיין) עוד לא התאבלנו על טבח ה-7/10. התכנסנו מיד לנקמה מוּטרפת שרק לחלק קטן ממנה יש השלכות ביטחוניות חיוביות. לאבל שלא התקיים יש משמעויות קשות לפרט וגם לקולקטיב. האסון שהחל באותו יום עדיין כאן. זה לא נגמר, וזה ממשיך לאכל בנו. מבחינה חברתית עוצמתו מתגברת
מסיבה כלשהי הביביסטים שכנעו את עצמם כאשר אנחנו מאשימים את ביבי במחדל אנחנו איכשהו אומרים שרונן בר והרצי הלוי לא אשמים, במקום המציאות בה אנחנו מאשימים את כולם בזמן שהם מנסים לנקות את שם נתניהו.
החברה הישראלית, ברובה, רקובה מהיסוד. הטראומה של ה 7.10 והמלחמות הבלתי פוסקות עשו את שלהן.
קריאות למוות של תינוקות פלסטינים עוברות כאן בפיהוק. בפרשת אזריה עוד היה אפשר לקיים דיון מסוים על טוהר הנשק, היום רוצים לתלות את יובל אברהם ואזריה מקבל חנינה.
לנצח את הבחירות לא יספיק
אז עשור אחרי שמדינת ישראל רעשה וגעשה מפרשיית אלאור עזריה, כשבתווך מאות אם לא אלפי מקרים מפוקפקים, רבים מהם גרועים בהרבה וללא הרשעה, מבהירה היום מדינת ישראל באופן חד משמעי - לרצוח פלסטינים זה סבבה.
העיקר תמשיכו לדבר על נז"א ועל יאיר גולן, במקום להפנים שהבעיה היא בעיקר אנחנו.