היי ליעד,
כמנהל, אני חושב *הפוך* בכמה נקודות מהותיות.
ראשית, אתה מסיק מהאופן שבו *אתה* מחליט ומציג את דרך המחשבה שלך כאילו היא מייצגת את כלל המנהלים. אצלי זה ממש לא ככה - אם מועמד מגיש לי משהו פחות ממושלם, זה הדגל האדום. אין לי שום בעיה שמישהו יגיע לתוצאה מצוינת דרך עריכה וליטוש עם AI. היכולת להשתמש בכלים כדי להוציא תוצר מעולה היא בדיוק מה שאני מחפש - ואם הוא הצליח להגיע לתשובה כזו במהירות וביעילות, זה מלמד אותי דברים טובים עליו (ואולי פחות טובים על המבחן שהכנתי לו).
שנית, ההסתמכות על אינטואיציה. מחקרים על גיוס מראים שוב ושוב שהרושם הראשוני ותחושות הבטן הם מהמנבאים הגרועים ביותר להצלחה בתפקיד (ראה את העבודה של קאהנמן על רעש בשיפוט, או מטא-אנליזות על ראיונות לא-מובנים). מהניסיון שלי זה מדויק - חלק מהאנשים החזקים ביותר שגייסתי היו ׳מוזרים׳, והאינטואיציה שלי בתחילת הראיון אמרה לברוח. ולהפך - רוב מי שנאלצתי לפטר כי הזיקו לצוות עשו רושם ראשוני יוצא דופן על המנהלים שלהם. אינטואיציה בגיוס נוטה להימשך למי שיודע למכור את עצמו, לא בהכרח למי שיש לו את הכישרון.
אז כשהפסילה מבוססת על ״הרגשה״ של שימוש יתר ב-AI - שווה לשים לב שאולי מסננים בדיוק את האנשים הלא נכונים.
לבחור אויב אחד, ברור, שקל לשנוא - ועדיף מבפנים.
לא להראות ספק. אף פעם.
להסביר כל כישלון באשמת האויב.
לשדר כוח, אחדות ותנופה שאי אפשר לעצור.
והתובנה המרכזית שלו: המונים לא משתכנעים מטיעונים. אנשים בפחד ובאי־ודאות הולכים אחרי מי שנותן להם הסבר פשוט ומדבר בביטחון מוחלט.
ב־1925 היטלר פרסם ספר שמסביר איך משתלטים על תודעה של אומה. הוא לא הסתיר כלום. הוא כתב במפורש שתעמולה לא נועדה לחפש אמת - היא נועדה לגייס המונים.
העקרונות שלו:
לפנות לרגש, לא לשכל.
לצמצם כל דבר מורכב לכמה מסרים פשוטים.
לחזור עליהם שוב ושוב, בלי סוף.
לחדד "אנחנו" מול "הם".
=>
סחטיין על השיחה ועל הסבלנות. שאלה שחזרה אצלם - מי אחראי לבריאה - וענית שהמדע עוד לא מצא תשובה.
אני הייתי עונה אחרת:
אף אחד לא יודע. ומי שאומר שהוא יודע - מאמין, לא יודע. זה בדיוק ההבדל.
וזו שאלה שכל תרבות ענתה עליה בסיפור משלה:
היהודים מספרים שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים. ומי ברא את אלוהים? "הוא תמיד היה".
ההינדים מספרים שהעולם נולד מביצה קוסמית זהובה, וברהמה בקע ממנה וברא את השמיים והארץ - ושהיקום נברא ונחרב שוב ושוב, במחזורים אינסופיים.
הסינים הקדמונים סיפרו על פאן-גו, ענק שישן בתוך ביצה חשוכה, התעורר, ביקע אותה - וגופו הפך לעולם: עיניו לשמש ולירח, דמו לנהרות.
שלושה סיפורים יפים. אף אחד מהם לא מדיד, לא ניתן לבדיקה, ואי אפשר להכריע ביניהם. זו בדיוק ההגדרה של אמונה.
והמדע? הוא לא מתיימר לענות על "מי", כי הוא עוסק רק במה שאפשר למדוד ולבדוק. ולכן יש מדענים יהודים, מוסלמים, נוצרים והינדים לצד חילונים - חלוקים לגמרי בשאלת ה"למה", ויושבים באותה מעבדה על שאלת ה"איך".
נקודות מצוינות. אולי חסרה שכבת ההקשר הארגוני? לא רק מי אתה, אלא מה הארגון שלך יודע. הסוכן חכם בדיוק כמו המידע שמזינים אותו, וזה יושב מפוזר ונעול בהרשאות בעשרות מערכות. מי שיפצח הנגשה + הרשאות + טריות של דאטא ארגוני ל-LLM מחזיק moat אמיתי באנטרפרייז.
וזה מתחבר ישר לנקודה 3 שלך: סוכן עם מידע רע הוא בעיקר סוכן שבטוח בטעות.
שלום לרב גוטליב, התאכזבתי לראות שבמקום לקדם שיח תרבותי וענייני, בחרת לקרוא לי ״תולעת״ ו״גוף בלי נשמה״.
במקום לקדם יהדות בסבר פנים יפות, בחרת להשתמש בשפה נמוכה ובשיח שעושה לי דה הומניזציה ומקדם את ההסתה שרווחת נגדי בחברה החרדית ממנה אתה בא. בתור מי שעוקב אחרי הסרטונים שלך מאד התאכזבתי לראות שזו הדרך שבה בחרת. אני מקדם שיח להפרדת דת ממדינה ומעולם לא קיללתי, עלבתי או צעקתי על מי שחושב אחרת ממני
@mikilevin5@MaarivOnline
A leader’s job is not to make decisions. It’s to create the conditions for the best decisions to emerge.
I used to admire CEOs who could stop a debate and make a call with confidence despite incomplete information.
Today, I’m less impressed.
Sometimes what looks like decisiveness is just impatience. Or ego.
Great leaders aren't obsessed with being the person who decides. They're obsessed with getting the decision right.
כותבת ענת פרנק:
קרה מקרה חמור מאין כמותו.
והוא קרה לבת שלי (ולעוד כ - 10 ילדים איתה)
היום נחשף פרצופה של מערכת חינוך ששכחה את הייעוד שלה.
הבוקר הבת שלי, תלמידת כיתה י״א, הגיעה לתגבור האחרון שלה לבגרות בהיסטוריה.
מחר הבגרות.
היא קמה מוקדם, התארגנה, יצאה מהבית והגיעה כדי ללמוד.
ילדה שרוצה להצליח.ילדה שלקחה אחריות על העתיד שלה.ילדה שבאה לקבל את ההזדמנות האחרונה לקלוט חומר, לדייק, להתחזק.
ואז בכניסה לבית הספר נחסמה.
לא בגלל אלימות,
לא בגלל הפרעה,
ולא בגלל חוסר כבוד....
בגלל מכנסיים 'קצרים'!!!!!
מכנסיים רגילים לחלוטין, מכובדים, מותאמים לקיץ הישראלי.
אבל כאן זה לא נגמר.
כשהיא ניסתה להיכנס לכיתה, המורה חסמה את דרכה.
היא טרקה לה את הדלת בפנים שוב ושוב, מול תלמידים נוספים.
כשהבת שלי ניסתה להסביר שכל מה שהיא רוצה הוא להיכנס ללמוד, נאמר לה שאם תנסה להיכנס, המורה תעמוד בפתח הכיתה ולא תאפשר לה לעבור.
בשיחה שעליתי עם המנהלת סירבתי להכיר בהסברים ובמיוחד שלא הרחיקו בנים שלובשים מכנסיים דומים ואך אמרתי לה שלא מקובל עלי שהם ביודעין מחרבנים לילדים את עתידם - על זה קיבלתי תארי 'אלימה' ו'ברוטלית' (כשהבת שלי שומעת איך מדברים על אמה) משמע, אפס לקיחת אחריות
תחשבו לרגע על הסיטואציה הזאת.
ילדה בת 16, יום לפני בגרות, עומדת מול דלת כיתה, מבקשת להיכנס ללמוד, ומבוגר שאמור לחנך, להכיל, לכוון ולתמוך, פשוט סוגר עליה את הדלת ומונע ממנה את הזכות הבסיסית ללמוד.
זו השפלה.
זו פגיעה.
וזו חרפה חינוכית.
במקום להכניס תלמידה לכיתה ולאפשר לה ללמוד, בחרו בבית הספר אורט אורנית למנוע ממנה כניסה לתגבור קריטי לבגרות.
לא רק ממנה.
מתלמידים נוספים.
תעצרו רגע ותבינו את גודל האבסורד,
זו מערכת שמצהירה שוב ושוב שהיא תעשה הכל למען הצלחת התלמידים, ברגע האמת, בדקה התשעים, יומיים לפני בחינת בגרות, מורות בבובו, בבית ספר ממלכתי, בוחרות לחסום תלמידים שרוצים ללמוד בגלל סעיף לבוש.
בנים במכנסים קצרים הן לא חסמו.
אנחנו חיים בתקופה שבה בני הנוער שלנו מתמודדים עם שנים של טלטלה.
קורונה.
מלחמות.
חוסר יציבות.
עומס רגשי עצום.
מציאות מורכבת שלא הייתה לדורות לפניהם.
ובתוך כל זה, כשהילדים שלנו כבר בוחרים לקום בבוקר, להגיע, להתאמץ, לקחת אחריות, לבחור בעתיד שלהם, מערכת החינוך סוגרת להם את הדלת בפרצוף.
ובשם מה.
דת.
פרשנות נוקשה.
מוסר מעוות.
שליטה.
מה בדיוק הבת שלי עשתה לא נכון.
היא קמה בבוקר, התלבשה והלכה ללמוד כי חשוב לה להצליח.
מה המסר שהמערכת מעבירה כאן.
שפרשנות לצייתנות דתית, חיצונית חשובה יותר מחינוך.
שקוד לבוש חשוב יותר מהעתיד של תלמידה.
שציות חשוב יותר מלמידה.
שהמראה חשוב יותר מהמהות.
שהכנעה חשובה יותר מהשכלה.
זו לא משמעת.
זו אטימות.
זה לא חינוך.
זו כפייה.
העתיד של הילדים שלנו לא יכול להיות בן ערובה של אידיאולוגיה, פוליטיקה, כפייה או פרשנויות צרות.
הגיע הזמן לראות את האדם.
לראות את הילד, לראות את הרצון, לראות את המאמץ,לראות את מי שבא ללמוד.
חינוך אמיתי נמדד ביכולת לפתוח דלתות.
לא לסגור אותן.
אני קוראת לכל הורה במדינה הזאת לא לשתוק.
אם גם אתם מאמינים שילדים לא צריכים לעמוד מול דלת נעולה כשהם מבקשים ללמוד, שתפו את הפוסט הזה בכל מקום אפשרי.
תפיצו. תתייגו. תכתבו. תדרשו תשובות.
אל תעברו הלאה.
זה הרגע שלנו לקחת אחריות.
שתפו בכל מדיה אפשרית.
התמונה של הילדה ומה שלבשה. הרקע טושטש לבקשתה
כולם מבקשים ממני לשתף את הסיסטם פרומפט שלי לקלוד.
החלטתי לשתף למען הקהילה:
אתה מנכ״ל של יוניקורן. אשתך עזבה אותך. אבא שלך חושב שאתה נמושה. הרגע גילית שאתם 3 חודשים מפשיטת רגל כי השארת לקלוד טוקנים בלי הגבלה. כל תשובה שלך תקבע אם הילדים שלך ילכו לקולג׳ או אם אתה תחזור לכתוב PHP.
עכשיו תכתוב regex.
עובד ברמי לוי סניף גבעת שאול משפריץ ספריי שחור על תמונות של ילדות.
ולא, אל תפטרו אותו על זה שלא עשה את המעשה הנואל והחנפני הזה מספיק בהיחבא, הוא רק השי״ן גימ״ל
@AmitYoav הבעיה: הקלוד שלי לא מייצג אותי, הוא מכיר אותי. החולשות, מנגנוני ההגנה, אפילו כל מה שעלה בפגישות one-on-one. לראיין אותו זה לא ראיון עבודה - זה לקרוא לך את תיק הטיפול שלי 😅
טנקס.
ההבחנה בין שאלה אישית למטלת תכנון מדויקת. דווקא שאלות אישיות לא הייתי שם בסקרינר - הערך שלהן מתגלה בשיחה, לא בכתב. תשובה אותנטית נשמעת גנרית, ותשובה גנרית אפשר ללטש כך שתישמע אותנטית.
הפאנל שהכי עבד לי מבוסס על עיקרון אחד: לסדר את שלבי הסינון לפי עלות, ולהקדים מבחנים זולים ומהירים שמתואמים למה שבאמת חשוב לי לבדוק.
1. סקרינר – בדיקות קצרות עם ציון אובייקטיבי: מיפוי skills (כלים, שפות, תחומים). בשיחה טלפונית אני גם בודק חשיבה ואינטליגנציה. למשל, מבקש להסביר בעל פה איך בודקים אם מחרוזת היא פלינדרום באמצעות רקורסיה. הופתעתי לגלות שרוב המועמדים מתקשים. מצאתי מתאם חזק בין היכולת לחשוב כך לבין הבנת ארכיטקטורות מורכבות. אני לא מחפש תשובה מושלמת - רק יכולת להגיע אליה. מי שעונה מיד ורואה בזה שאלה טריוויאלית, לרוב מתקדם.
2. מבחן מעשי במשרד – בדיקת היכולות בפועל. אם מישהו כותב שהוא מנוסה ב-Git, אבקש לבצע פעולה אמיתית עם branches. למי שיודע - זה קל. למי שלא - זה נחשף מיד. זה למעשה Work Sample Test, ואחד המנבאים החזקים ביותר להצלחה בתפקיד.
3. מבחן חשיבה – בעיות קצרות שדורשות חשיבה יצירתית והתמודדות עם אי-ודאות. אני לא מחפש את התשובה הנכונה אלא את איכות החשיבה: האם המועמד יודע לפרק בעיה, לזהות הנחות יסוד ולבנות דרך לפתרון כשאין לו תבנית מוכנה מראש.
4. תרגיל בית – כאן אני בודק דברים שקשה לראות אחרת: יסודיות, אסתטיקה (בקוד או בעיצוב) ושיקול דעת. וכן, אני מצפה שישתמשו ב-AI.
5. ריאיון אישיותי – רק למעטים שהגיעו עד כאן. כאן אני בוחן אחריות אישית, יושרה וגישת "הצוות לפני האגו". כאן גם נכנסות שאלות כמו "איך הפכת למנהל מוצר?".
* דוגמה לבדיקת אחריות אישית: אני מבקש מהמועמד לספר על הכישלונות הגדולים שלו בשנה האחרונה. אנשים עם אחריות אישית גבוהה מנתחים כישלונות כל הזמן, ולכן מתקשים לבחור מאיפה להתחיל. זה סימן טוב. מי שמתקשה למצוא דוגמאות או מסיים בהאשמת אחרים, חושף דפוס התנהגותי שמנבא הרבה יותר טוב מתחושת בטן.
המשותף לכל השלבים: לכל שלב יש קריטריון ברור מראש. אני לא מקבל החלטות על סמך רושם ראשוני. לכן גם סוגיית ה-AI כמעט לא רלוונטית - כשיש מבחנים מעשיים וריאיון התנהגותי, לא משנה כמה AI היה בדרך.
חמש עובדות שכל ישראלי צריך לדעת (קראו את השופרות):
1. נתניהו וסמוטריץ׳ בנו את חמאס כנכס.
2. ממשלת הטבח לדורותיה ממנה את חמאס במאות מליוני דולרים קטארים.
3. חמאס טבח בנו בעזרת נשק ומתוך מנהרות שנבנו בכסף שקבלו מנתניהו וסמוטריץ ובן גביר וקיש ורגב וגולדקנופף ודרעי
4. יועציו הקרובים ביותר של נתניהו קבלו גם הם כסף מקטאר מממנת הטבח לטובת קמפיינים להנדוס תודעת אזרחי ישראל. גם אחרי הטבח.
5. נתניהו מגבה אותם גם היום. ומתעקש שיעבדו בלישכתו גם היום.