עמית סגל מזהה באופן מדוייק את האשמים בשבעה באוקטובר: הגרסאות של שלומי אלדר ורותי יובל ביקום מקביל שבו הם שרים בממשלת נתניהו. במשך יותר מדי זמן נתנו פס לאנשים על הטעויות שלהם רק בגלל שהם מתקיימים במציאויות אלטרנטיביות מעבר לגשר אינשטיין-רוזן-פודלסקי. לא עוד.
בנט ב-2022: רוכש מכשירי סטארלינק ומורה למוסד להכין מבצע נרחב להברתם לאיראן
נתניהו ב-2026: לא עושה כלום עד למלחמה. ברגע האמת מכריז על מבצע להשבת האינטרנט באיראן - ונכשל
נתניהו היום: נותן סטארלינק ״מתנה למשלחת האיראנית״
אבל האנגלית!!
לחיות על חרבנו לנצח זה לא הפתרון. אנחנו שוכחים שחלק מהאנשים במדינות השכנות רוצים דברים פשוטים: להכניס כסף, להביא אוכל הביתה ולחיות. אותם צריך למצוא ולטפח.
פרויקט שכנות טובה זו הדוגמא המושלמת לכך שאפשר גם אחרת
תחקיר מעמיק שלי ל"הארץ" על השליטה הצבאית הישראלית בדרום סוריה מנקודת מבטם של התושבים המקומיים וחיילים ששירתו שם. על סמך שיחותיי במשך יותר מעשור עם תושבים באיזורים האלו, אני מסבירה איך היחס של רבים מהם כלפי ישראל השתנה: מהכרת תודה על הסיוע הצבאי וההומניטרי בתקופת "שכנות טובה" (עד 2018) לעוינות גוברת בשל הפגיעה בחייהם, פרנסתם וחירותם של תושבי האיזורים האלו. https://t.co/eYUF3V8O5T (לינק מתנה)
@almog_cohen08 אתה שואל שאלות מצוינות. אבל אני אגיד לך מה הבעיה-אתה בכוונה שואל אותן בטוויטר, כי אתה יודע שזה יביא לך טראפיק. דבר נוסף שאתה יודע, הוא שהמענה לתשובות האלו, יכול להגיע רק בדרך אחת-דרך הוועדה הזאת שביקשת לא לציין בתגובות.
הרב אלחנן דנינו אביו של אורי דנינו, החטוף שנרצח בשבי על רון דרמר:
"אוי. אוי ואבוי לנו שאיש כזה, אטום, חצוף, שכך מדבר עם הורי חטופים עוד כשהבנים שלהם בעזה.
האיש לא נותן לדבר 40 דקות. כל שאלה שיש להורה מסוים: 'אל תפריע לי, אתה חצוף, אל תתפרץ לתוך דבריי'.
זאת הייתה אחת הפגישות הכי מזעזעות שנפגשתי עם מישהו בחיים".
לא נשכח ולא נסלח לרוע של האנשים בממשלה הזאת 🤌
שכחתם הא ?
שכחתם את הילדים שהוריהם נרצחו מול עיניהם ושואלים ״אתם של ישראל״ ? שכחתם את הילדה בת ה-12 מבארי , שמתחננת שיבואו לקחת אותה כי ״יש לה מחר בית ספר״, שכחתם את אביגיל עידן הולכת לשכנים כאשר הוריה נרצחים מול עיניה והיא נחטפת לעזה, שכחתם את הצעירים מהשכונה הצעירה בכפר עזה נטבחים ? שכחתם את מאות הצעירים היפים והיפות ביותר נאנסים נשחטים כמו ברווזים במטווח ? שכחתם … הא ? שכחתם את תצפיתניות נחל עוז צורחות את נשמתן ונחנקות חיים ונשרפות עד אבק… שכחתם הא ? שכחתם את אחיותנו נחטפות ונאנסות בעזה ? שכחתם את ניצולי השואה שנרצחו במנהרות עזה ?? שכחתם את הבלונאים בנחל עוז נלחמים עד הכדור האחרון … שכחתם ? שכחתם את שוטרי אופקים ומיניבוס המטיילים משדרות שנרצחו עד האחרון שבהם.. שכחתם את לוחמי גולני שנלחמו עד טיפת הדם האחרונה… שכחתם אההה ? שכחתם את 251 החטופים והחטופות ? שכחתם … שכחתם.
טוב לכם עם הממשלה והאיומה הנוראה בתולדותנו.. אתם רוצים עוד קצת מהטוב הזה.
לא הספיק לכם 2200 הרוגים. שכחתם.
שכחתם האא ??
אזרחי ישראל, ראש הממשלה בבעיה. הוא צריך שתעזרו לו להגיע למיטה כדי שיוכל לחמוק מאחריותו ל-7.10.
המציאות היא לא משחק, זו ההתנהלות של נתניהו שהובילה לאסון. רוצים הנהגה שלוקחת אחריות? כנסו ללינק ונצחו:
https://t.co/njIJswsKBS
הבעיה הכי גדולה של הממשלה הביזיונית הזאת היא שלא אכפת להם מה קורה בחוץ. הם מדברים רק כלפי פנים ומתנהגים כאילו העולם הוא מדינת ישראל ורק מה שקורה פה הוא חשוב במקום להתנהג באחריות
כמה ימים אחרי 7/10, בזמן שרוב מדינות העולם עדיין תמכו בישראל והאשימו את חמאס באופן ברור, היה שר אחד שכנראה היה חשוב לו לקבל קצת לייקים בטוויטר. שר האנרגיה, ישראל כ"ץ.
אז הוא הלך וכתב שלא יהיו בעזה מים, חשמל ודלק.
בכל העולם ציטטו את הדברים שלו, כותרות ראשיות וגינויים נגד ישראל. כמעט 2 מיליון איש ראו את הציוץ.
ואז מה קרה? ניחשתם נכון, ישראל המשיכה לאורך המלחמה להעביר לעזה מים, דלק וחשמל, והיא ממשיכה להעביר גם היום, כאשר חמאס עדיין בשלטון ומתכנן כבר את מתקפת הטרור הבאה שלו.
כלומר, ישראל גם חטפה על הראש בגלל המילים הפזיזות שלו, וגם המשיכה את המדיניות שהוא הבטיח לשנות.
כי ככה זה עם ממשלת השבעה באוקטובר. אצלם הדיבורים והלייקים בטוויטר הכי חשובים. הם אלופי העולם בהבטחות ריקות ודיבורי אבו-עלי, אבל מקום אחרון בעולם בכל השאר.
תוך זמן קצר מרגע הפרסום ב The national של אבו דאבי - הכותרת של ערוץ 14 כבר הייתה: "באמירויות מכחישים באופן רשמי את השיחה עם נתניהו לפני ה 7.10". ראש הממשלה נתניהו
@netanyahu צייץ אותה מייד מחדש והוסיף: "עוד בלון שקר התפוצץ". בום!
אז לטובת הדיוק העובדתי, ואחרי בדיקה נוספת, יש לסיפור הזה כותרת אחרת, נכונה יותר: "באיחוד האמירויות לא מכחישים כי התקיימה שיחת אזהרה של MBZ לנתניהו".
כי מה בדיוק היה שם? זו השתלשלות האירועים:
מייד עם החשיפה ב"הארץ" (8.9.26) של שיחת האזהרה שהתנהלה בין נשיא איחוד האמירויות MBZ לבין נתניהו לפני ה 7.10 - החלה ישראל ללחוץ על האמירתים לפרסם הבהרה רשמית שתכחיש את החשיפה.
למרות ש MBZ הוא המנהיג הקרוב ביותר לנתניהו במזרח התיכון, העדיפו באבו דאבי לפרסם תגובה שתהיה קרובה יותר למציאות. בהודעה הרשמית שהוציא משרד החוץ האמירתי, על נייר רשמי של איחוד האמירויות, הם פרסמו תגובה רשמית ולא הכחישו שהתקיימה שיחה כזו.
בקורקטיות דיפלומטית נמסר שם כי "ממשלת איחוד האמירויות אינה מגיבה לדיווחים בתקשורת או ספקולציות בנוגע לשיחות". אבל המשרד גם טרח והבהיר כי "מאז כינון היחסים עם ישראל, גופים ממשלתיים בשתי המדינות שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים וישירים. בעת הצורך, כל המידע המודיעיני הרלוונטי משותף בין הצדדים הנוגעים בדבר".
ועוד מסר משרד החוץ האמירתי כי "מאז 7 באוקטובר, מאמצי איחוד האמירויות התמקדו בהפחתת הסלמה, קידום יציבות אזורית והפחתת האלימות", כל מה שאכן דובר באותה שיחה בין MBZ לנתניהו, בנוסף כמובן לדבר האזהרה.
ממש לא הכחשה!
זה לא סיפק, ובצדק, את נתניהו. אנשיו לחצו להכחשה גורפת של האמירתים. הם נימקו את הצורך שלהם בהכחשה כזו בכך שהנושא הפך ל"סוגייה מרכזית עבור פוליטיקאים המנהלים את מסע הבחירות שלהם סביב נושא הביטחון".
אחרי עשרה ימים נרקמה הפשרה: אבו דאבי לא תפרסם הודעה רשמית בשם גורם ממלכתי וגם לא בסוכנות הידיעות הרשמית שלהם WAM. במקום זה, כמחווה לידיד, הם יאפשרו הוצאת תגובה של פקיד פלוני בעילום שם, שיוצג כ"מקור רשמי" והיא תתפרסם באתר החדשות The national.
מערכת אתר החדשות (והעיתון היומי) נמצאת בבעלות חברת המדיה (IMI), השייכת לשייח' מנסור בן זאיד אל-נהיאן – סגן נשיא איחוד האמירויות ואחיו של הנשיא MBZ והאתר נמצא בהשפעה ברורה של ארמון הנשיאות.
הפשרה התקבלה ומכאן לנוסח הפרסום שהתקבל: בניגוד לטענת לשכת נתניהו כי "אף אזהרה לא ניתנה לראש הממשלה מאיחוד האמירויות לפני 7 באוקטובר", "המקור" האמירתי לא הכחיש כי נתניהו קיבל אזהרה, לא הכחיש את קיומה של השיחה בין המנהיגים וגם לא אמר כי הדיווח שקרי.
מה ש"המקור" כן הכחיש זה שאבו דאבי העבירה לנתניהו אזהרה על "התקפה מיידית" של חמאס (imminent Hamas attack). שוב מדובר בטריק השימושי של הכחשת דבר שלא נטען: התחקיר לא קבע מעולם שהשיחה בין המנהיגים עסקה בהתרעה על "התקפה מיידית". להיפך. האמיר כלל לא ידע לדבר על זמן מדויק, שכן סינוואר – מקור המידע – לא נקב במועד אלא דיבר על "אירוע אימתני" שהוא מתכנן. וMBZ שוחח על חששו שמה שסינוואר מתכנן עלול לפגוע בהסכמי אברהם היקרים לליבו.
כאמור, "המקור הרשמי" לא הכחיש כי התקיימה שיחה בין MBZ לנתניהו, אלא רק הבהיר כי "איחוד האמירויות דנה בענייני ביטחון עם מדינות אחרות באמצעות הגופים הרלוונטיים, ואינה דנה בפרטים כאלה ברמת המנהיגים הלאומיים". מה זה "פרטים כאלה"? לא נמסר.
אגב, אם צריך למצוא עוד רמז לתיאום התגובה בין גורמים ישראלים לבין "המקור" האמירתי, די לראות את הדמיון בין נוסח התגובה של אבו דאבי לבין תגובת ירושלים מייד עם פרסום התחקיר: "אם היה מידע רלוונטי כלשהו, הוא הועבר דרך ערוצים מודיעיניים בין שתי המדינות".
אבל העובדות באמת לא חשובות. מה שכן היה חשוב לראש הממשלה זה שהפרשן הפוליטי המקורב יוכל לצייץ באישון לילה: "איחוד האמירויות קובע: הפרסום ש-MBZ שוחח עם נתניהו אינו נכון"@amit_segal (עמית סגל, 19.9.26, 23:29). מכאן, מכונת התעמולה של נתניהו והוא בראשה, יהדהדו שוב ושוב את המסר המסולף. רימון העשן שנזרק יעשה את שלו: האוויר יוצף בגרסאות סותרות והסיפור הכל כך ברור - יטושטש.
ובכן, נחזור על הכותרת המדויקת: ״באיחוד האמירויות לא מכחישים כי התקיימה שיחת אזהרה של MBZ לנתניהו
גמר חתימה טובה
@avishaigrinzaig
16/25
את הביקורת החריפה, הנוקבת והמשמעותית ביותר שלך כלפי נתניהו בשנה החולפת השמעת משום מה באנגלית, אצל העיתונאי האמריקני דן סנור. בשלהי 2025 התראיינת לפודקאסט שלו. "כמה אחריות יש לנתניהו ב-7 באוקטובר?", הוא שאל אותך, ואתה ענית: "יותר מ-50 אחוז, משלוש סיבות שונות: אחת, הוא היה ראש הממשלה כשזה קרה; שתיים, הוא היה ראש הממשלה כמעט 13 שנים לפני המתקפה, כך שהוא למעשה עיצב את המדיניות הישראלית שהובילה ל-7 באוקטובר; והדבר השלישי לדעתי: אין טעם בנבחר ציבור אם הוא לא נושא באחריות לאירוע הדרמטי בתולדות מדינת ישראל. אז רוב האחריות היא על נתניהו. אין ספק בכך" (ר' סרטון 1).
הפרק הזה בפודקאסט של סנור עלה לפלטפורמות הדיגיטליות ב-21 בדצמבר 2025, ועד מהרה הביקורת הזו שלך על נתניהו צוטטה באתרים רבים והדהדה ברשתות החברתיות. מתי ביקורת של פרשן פוליטי על התנהלותו של ראש ממשלה – משהו שאמור להיות עניין תדיר למדי, ממש טבוע באופי התפקיד – זוכה לכזו תהודה? כאשר מדובר באירוע נדיר. כלומר במקרה שלך. אילו בן כספית, רביב דרוקר, נחום ברנע, סימה קדמון או יוסי ורטר, למשל, היו אומרים לסנור את אותם הדברים – ספק אם העניין היה זוכה לאותה מידה של תשומת לב. "אני לא מאלה שכשנתניהו עושה תקלות, אני לא מבקר אותו בחריפות", מיהרת לטפוח לעצמך על השכם באולפן חדשות 12 ב-28 בדצמבר, בדיוק שבוע לאחר שהפרק הנ"ל שוחרר ברשתות (ר' ציוץ 1). אה, אז לזה התכוונת? אם כך, האם תוכל בטובך להפנות אותנו לעשרה מקרים נניח מאז הטבח, שבהם מתחת על ראש הממשלה את מה שאתה מכנה "ביקורת חריפה"? אבל שים הרבה חריף בבקשה. אם אפשר את אותה כמות כמו זו שקיבל נשיא בית המשפט העליון, לדוגמה. זה לא יותר מדי לבקש, אתה יודע. תראה כמה מתקפות חריפות מאוד היו לך על אהוד ברק, למשל, וכל זה רק בשלושה חודשים.
מכל מקום, לא איתרתי השנה מקרה נוסף שבו הסברת כך לעומק, באופן מסודר ומנומק, מדוע נתניהו נושא באחריות לאסון הגדול ביותר שפקד את ישראל. שאלתי את עצמי למה בחרת לתת את הפרשנות הזו, הנדירה כל כך, דווקא באנגלית, בפודקאסט זר, ולא בעברית, בערוץ הבית שלך. לא מצאתי לכך תשובה הולמת. אז עצמתי עיניים והנחתי לזרם התודעה להוליך אותי. הדבר הראשון שצף במוחי הוא רצף הריאיונות שהעניק נתניהו לפודקאסטים אמריקניים, הרחק מהאוזן הישראלית הממוצעת, אלה שבהם הוא התהדר, גם כן באנגלית, בעצמאות מערכת המשפט בישראל (ר' סרטון 2). כל זאת כאשר במקביל, כאן בארץ, אותו נתניהו שב והשתלח, בעברית כמובן, באותה מערכת משפט ממש. מי יודע, אולי גם אצלך, עמית, כמו אצל ראש הממשלה, או אם נרצה כמו אצל חלק ממשווקי הפירות והירקות – התוצרת המובחרת, היא זו המיוצאת לחו"ל. אולי הלקוחות בישראל, בניגוד לאלה שמעבר לים, כבר התרגלו לסטנדרטים נמוכים יותר. אנחנו כאן אולי יכולים לדעתך להמשיך להסתפק בסחורה החבוטה של ארבעה קילו יועמ"שית ושני קילו לימון. לא הצרכנים בעולם.
ואז תהיתי: האם כשקבעת שאחריותו של נתניהו היא "יותר מ-50 אחוז", לא הסרת ממנו בעצם כמחצית ממשקלו של הנטל שהוא היה אמור לשאת יום יום על כתפיו. האם יכול להיות שהענקת לו כאן, עמית – רק היום, בעל הבית השתגע – הוזלה משמעותית של כמעט 50 אחוז? מדוע "רוב האחריות" היא עליו, ולא כולה או כמעט כולה? למה לא 100 אחוז בעצם? הרי זהו עצם העניין בנוגע לאחריות, לא? על כל הגורמים הרלוונטיים לשאת בה במלואה. הן ראש הממשלה, הן השרים והן מערכת הביטחון. יש מספיק אחוזים לכולם. אבל מה אני יודע. אולי זו הנחה מיוחדת לסיטונאים. הרי אין חולק שנתניהו נושא באחריות בכמויות מסחריות. הלוא הוא עצמו אמר עוד ב-2017, כשהעיד בפני ועדת וינוגרד: "אני חושב שתפקידה של מערכת הביטחון הוא משני; לפי דעתי האחריות על ביטחון ישראל היא של הקברניט המפקד, ראש הממשלה". והאמת? אין צורך אפילו לנדוד תשע שנים אחורנית. "בסוף, האחריות על ביטחון המדינה ואזרחיה מופקדת בידי ראש הממשלה, ורק בידיו", כתב נתניהו רק לפני ארבעה חודשים, בתשובתו לעתירה נגד מינוי רומן גופמן לראשות המוסד. גם אתה, עמית, ציטטת בחשבון הטלגרם שלך מספר שורות מהמענה ההוא של נתניהו לבג"ץ. אבל לא את החלק הזה. אולי התפספס, ואולי גם כאן מדובר במבצע הוזלה.
במאי 2021 צייצת בחשבון ה-X שלך: "למען הסר ספק, האחריות על התעצמות חמאס בתריסר השנים האחרונות מוטלת כמובן על ראש הממשלה, אחד בנימין נתניהו" (ר' תמונה 3). כעבור כמעט שנתיים, במרץ 2023 – ליל פיטוריו (הראשונים) של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון, לאחר שהזהיר מפני סכנה משמעותית לצה"ל בשל קידום חוקי המהפכה המשפטית – עלית בטלפון בשידור חי וקבעת: "אם חלילה תתממש האזהרה של גלנט – נתניהו לא יוכל להגיד שהוא לא ידע" (ר' סרטון 4). אלה הן שתי אבחנות חשובות שלך, שנאמרו לפני הטבח. מה קרה לאחריו? מתי חזרת אליהן וכמה פעמים? כי לא נעים לומר, אבל מצטייר הרושם שמאז 7 באוקטובר אתה רוב הזמן מהווה בעיקר שכפ"ץ לנתניהו. אה, ובנוגע לזה: לא רוצה להלשין, חלילה, אבל בן זוגך ל"פגוש", בן כספית, עשה שימוש בדיוק בדימוי הזה, שכפ"ץ, בריאיון שנתן בתחילת השנה לרוני קובן ב"כאן 11", בהתייחסו לאופן שבו אתה מגונן על ראש הממשלה.
וכיצד היית נוהג אילו באוקטובר 2023 ראש הממשלה היה, נניח, נפתלי בנט או יאיר לפיד, ולאו דווקא נתניהו? זוהי היסטוריה אלטרנטיבית, של דלתות מסתובבות, ועל כן לעולם לא נדע באמת. כל שנותר הוא לצטט עוד משפט של ידידך בן, מאותו ריאיון לרוני קובן. "אם זה היה מישהו אחר", ככה הוא אמר, "עמית סגל היה משמיד אותו".
לא ראיתי את הסרט ולכן אני לא מתכוון להתווכח עליו. אבל בתוך כל הסערה סביבו, חשוב לי לומר משהו בתור מי שהיה שם.
אני הייתי שם. אנחנו היינו שם.
בשבעה באוקטובר ראינו רוע שקשה לתאר במילים. עברנו בין הבתים, ראינו את התוצאות מקרוב ואיבדנו אנשים. את מה שהיה שם שום סרט לא באמת יצליח להעביר.
שלושה שבועות אחר כך נכנסנו לעזה.
שם נדרשנו להילחם באויב שלא משחק לפי שום כלל שאנחנו מכירים. אויב שלא תמיד עומד מולך במדים, שפועל מתוך מרחב אזרחי ומנצל את הערבוב בין לוחמים לאזרחים כדי להקשות עלינו להילחם בו.
ובתוך המציאות הבלתי אפשרית הזאת נשארנו בני אדם.
גם אחרי השבעה באוקטובר, גם אחרי שחברים שלנו נהרגו וגם אחרי שבועות וחודשים של לחימה.
כמ״פ, הייתי שם כשהתקבלו ההחלטות. אני יודע כמה מאמצים עשינו כדי לצמצם פגיעה בבלתי־מעורבים.
אי אפשר לספר את הסיפור של עזה בלי השבעה באוקטובר.
אי אפשר לדבר על תוצאות המלחמה בלי לדבר על האויב שמולו נלחמנו ועל האופן שבו הוא בחר להילחם.
שיח שמציג רק צד אחד של המציאות הוא לא שיח אמיץ או מורכב. הוא שיח מוטה. וכשהוא מוצג לעולם כאמת כולה, הוא פוגע במדינת ישראל ובלוחמים שנשלחו להגן עליה.
אני הייתי שם. אני מכיר את המחיר. אני מכיר את המורכבות.
ובעיקר אני מכיר את הלוחמים שלי ואני גאה בדרך שבה נלחמנו ובבני האדם שנשארנו.
This is not a scene from a movie. This is October 7.
This is 4-year-old Negev and his six-month-old brother, Eshel.
The terrorists rocking Eshel in the stroller and holding Negev by the hand had just murdered their mother, Adi.
Negev later said:
"Bad people came into our house with drills and drilled through the whole house. They wanted to drill Eshel, but Mom wouldn’t let them. She told us to remember that she loved us more than anything in the world. And then she left."
The terrorists placed grenades around Adi’s body and left her as bait inside one of the rooms. They tied another grenade to the door handle, so whoever came looking for her would be killed too.
Then they filmed a propaganda video to show how "good" they were. They gave wounded Negev water and filmed him saying thank you in Arabic.
They had just murdered his mother in front of him.
Imagine that.
Moments later, they took Negev and Eshel to a neighbor’s house. From there, the terrorists kidnapped all three and headed toward Gaza.
On the way, Eshel cried nonstop. His crying bothered the terrorists, who thought he would become a problem later on, so they left all three by the side of the road and continued toward Gaza.
They walked back to Kibbutz Holit and survived.
The truth cannot be erased.
Don't you dare forget.
האם לדעתכם באולם בונציה היה ולו אדם אחד שאיפשהו במוח שלו אמר לעצמו, רגע, יש לנו פה:
1) צד אחד שמחזיק ב 251 חטופים כולל ילדים וסבים והורים
2) שזה עתה פלש וטבח בסגנון מונגולי באזרחים חסרי הגנה
3) שבעקביות הפך את אחד המקומות היפים בעולם למבצר של מאות ק״מ של מנהרות שמשמשות אך ורק ללחימה
4) שכל תורת הלחימה שלו בנויה על מחיקת הקו הבסיסי שמחזיק את כל חוקי המלחמה והוא ההפרדה בין מי שלוחם למי שאינו לוחם ולמעשה בונה על כך שרק ישראל תהיה כפופה לחוקי המלחמה
5) שיודע שישראל מחשבת בעת מתקפות צבאיות את הסכנה לאזרחים ולכן תמיד דואג להקיף עצמו במספר מינימום של לא-לוחמים כדי להשיג הגנה ולגרום לישראל לבטל מתקפות
6) שמשתמש במסגדים, בתי חולים, בתי ספר ובתים כמצבורי נשק ומרכזי לחימה
7) שיש מדינה (מצרים) עם גבול שמסרבת לאפשר לאנשים לצאת את אזור המלחמה ובמקום שכל ״שוחרי הטוב״ בעולם ילחצו עליה לקבל פליטים מאזור מלחמה קוראים לזה ״טיהור אתני״ ומתעקשים שמי שאינם לוחמים ואינם רוצים להיות באזור מלחמה יושארו שם למרות רצונם להימלט
א) ומנגד ישראל משקיעה מיליארדים בהשגת מודיעין שיאפשר לחשב מול כל מטרה צבאית כמה לא-לוחמים ייהרגו אם תותקף
ב) שינתה את שיקוליה לאחר הטבח לגבי כמה לא-לוחמים אפשר לסכן ולהרוג ושזה עדיין ייחשב בתוך הטווח של נזק אגבי בהתאם לחוקי המלחמה
ג) בעקבות הטבח מחליטה להכליל במטרות צבאיות למשל גם איש חמאס בפועל שרשום ״רק״ כשוטר עם נשק
ד) שיש לה משפטנים שעל כל מתקפה מנהלים דיון האם מדובר בנזק אגבי ובמתקפה מוצדקת בהתאם לדין הבינלאומי
ושזו התנהגות ממש מוזרה והשקעה מטורפת במודיעין ובמשפטנים עבור מי שמבקשת לבצע ״רצח חסר אבחנה באזרחים/רצח עם״?
היה לדעתכם מישהו כזה באולם?
(בציוץ אחר אתייחס לתופעת של יהודים הנותנים לאויביהם עוד ועוד ליטרות בשר)