ראיתם את הסיפור של אלכס ריף ואמרתם "זאת עלילה שפלה אבל לפחות כולם בטוויטר כתבו לה בתגובות שמדובר בשקר ולכן לא נגרם נזק?"
באינסטגרם הסיפור הזה הוא עובדה מוגמרת.
כמה דוגמאות:
דניאל עמרם, ה"עיתונאי העצמאי", שכמובן התנפל על הסיפור בלי לברר את הפרטים. 17.6 אלף לייקים.
ויש עוד>
כל הכוח החרדי הוא אשליה. פיקציה. אירוע מלאכותי לחלוטין, שמבוסס כולו על שאריות הרצון הטוב (ההולך ומתכלה) והצורך הפוליטי (האיתן כתמיד) של הצד מולו הם נאבקים כאילו הם יכולים בלעדיו.
היחסים בין החברה החרדית לחברה הכללית הם לא יחסים של סימביוזה, הם יחסים של תלות מוחלטת. החרדים, בגלל שילוב של תעמולה פנימית שמשכנעת אותם שנתונים ומספרים זה לחלשים, ואמונה שלימוד התורה שלהם עובד כמו לחש קסום על המציאות, לא מודעים לזה. הם *באמת* חושבים שהיחסים ביניהם לבין החברה הכללית הם כאלו במסגרתם הם יכולים לאיים עליה באיזשהו אופן.
אבל זה פשוט שקר. כן, החרדים יכולים לחסום כבישים. כן, הם יכולים לגרום למחאות כואבות ומזיקות. אבל זהו. הם לא יכולים להפוך את המדינה, כי הם אינם מחזיקים בשום מוקד כוח אחד, אמיתי, באמצעותו הם יכולים לנצח במאבק ראש בראש אם לשאר הציבור ימאס.
סיפור החרדים הוא לכאורה מסובך, אבל גם פשוט. ביום שהציבור המשרת יחליט שהמשחק נגמר, הוא פשוט יגמר. דווקא הניתוק החרדי המוחלט, הסירוב להשתתפות בכל נטל שהוא, אותם דברים שכל כך מרגיזים אותנו, הופכים את הסיפור לפשוט.
בלעדינו, הסיפור הזה לא יחזיק. לא לאורך זמן. שום תרומה מחו"ל, שום מערכת חסד, אף גביר לא יוכל להמשיך ולקיים את תרמית הפירמידה על חשבון המיסים שלכם שהיא החברה החרדית במבנה הנוכחי שלה.
גולדקנופף מרשה לעצמו לאיים על הציבור שמשלם לציבור שלו את החשבונות, כי הוא משוכנע שהמצב הזה ימשך, וימשך לנצח. אבל המצב הזה ישתנה יום אחד, בהחלטה פשוטה להחריד שאנחנו לא מוכנים לממן את זה יותר, ושם זה יגמר. אף אחד לא יכול להפוך את המדינה שהוא חי על חשבונה.
מישהו התבלבל לגמרי ביחסי הכוחות. השאלה היא רק מתי גם אנחנו, הציבור שגולדקנופף בטוח שימשיך לשרת אותו לנצח, יחליט שדי.
חבר שלי קיבל הצעה מצוינת לבחורה מחו״ל. משפחה טובה, התאמה מצוינת, הכל מוכן. רק דבר אחד עומד בדרך: המדינה.
לא ביטחון, לא כסף, לא רצון. פשוט איסור יציאה מהארץ.
במדינה שמתיימרת לדאוג לעתיד היהודי, מונעים מבחור להקים בית בישראל בגלל מלחמה אידיאולוגית נגד ציבור שלם.
פשוט מזעזע.
כמה חודשים אחרי שהיטלר עולה לשלטון, חברה גרמנית בשם דהומאג זוכה בחוזה הכי גדול שלה אי פעם. לספור את כל הגרמנים. לפי גיל, מין, מקצוע, דת וגזע. גם את היהודים שבגרמניה.
דהומאג הייתה הבת הגרמנית של חברה אמריקאית אחת. IBM.
בימים האלה כולם מתווכחים אם אמריקה תמיד גיבתה את היהודים. אז בואו נרד לרזולוציה. עובדתית.
לנאצים לא היה מחשב. היה להם משהו א��ר. מכונות כרטיסים מנוקבים של IBM, שנקראו הולורית'. כל בן אדם הופך לכרטיס. חורים קטנים בנייר שמקודדים מי אתה. דת. שפה. מקצוע. מאיפה אבא, אמא, סבא וסבתא.
דאטה בייס רק של פעם.
והמכונות האלה לא נמכרו לגרמניה. הן הושכרו. IBM נשארה הבעלים, תיחזקה אותן כל חודש, וגזרה קופון על כל כרטיס מנוקב מחדש. עסק חוזר.
בספר "IBM and the Holocaust", אדווין בלאק יורד לרזולוציה שקשה לעכל. לפי הספר, במערכת הקיטלוג של המחנות כל אסיר הפך למספר. יהודי היה קוד 8. וגם אופן המוות הצטמצם לספרה. 4 הוצאה להורג. 5 התאבדות. 6 "טיפול מיוחד". תאי הגזים.
קראתי את הפרק הזה פעמיים כי לא רציתי להאמין שזה אמיתי.
ובזמן שכ�� זה קורה, מנכ"ל IBM, תומאס ווטסון, מקבל ב1937 מהיטלר אחד מעיטורי הכבוד הכי גבוהים שהנאצים נתנו לזר. שנה אחרי, הנרי פורד מקבל את הצלב הגדול של הנשר הגרמני. וב1938 מגזין טיים האמריקני בוחר את איש השנה שלו. אדולף היטלר.
אבל הנקודה האמיתית היא לא המכונות.
הטכנולוגיה הכי מתקדמת של רצח עם לא יוצרה בברלין. היא הגיעה מניו יורק. והבוסים שמאחוריה קיבלו מדליות, לא כתב אישום.
אז כשמישהו אומר לכם שהמערב תמיד עמד לצד היהודים, או שג'יי די ואנס שלא תומך בישראל היום הוא סתם חריג רגעי. תזכרו את 1937.
מעצמות לא אוהבות אותך. הן עושות איתך עסקים. וכשהעסק משתנה, גם הצד משתנה.
נצח ישראל לא ישקר. אבל גם מכונת כרטיסי הניקוב לא.
מיד אחרי הציוץ של בן גביר, ("לבנון כולה צריכה לבעור!") שהגיע ל17.8 מיליון חשיפות, עשה נזק בינלאומי מטורף, הביא אנשים שבכללי בעדנו לומר שהם לא יכולים לתמוך ב"ממשלה של פסיכופטים" - ישראל הסכימה להפסקת אש.
גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר. 100 אחוז נזק בינלאומי, אפס תועלת.
אתם. פאקינג. שרים בממשלה. אם אני, כצייצן, רוצה לכתוב שצריך לשרוף את לבנון - אני יכול. אם פארקר רוצה לכתוב "להשמיד את לבנון" - הוא יכול. שר בממשלה צריך *לבצע* דברים. ואם הוא לא מסוגל לבצע משהו (והוא לא מסוגל), אז *שיסתום את הפה*. שידבר רק בדיוני קבינט סגורים. שינסה לשכנע את שר הביטחון ואת ראש הממשלה שהוא צודק.
בן גביר הוא ליצן טוויטר עם תואר של שר. חסר כמעט כל השפעה במה שקשור לחוץ וביטחון אבל נתפס בעולם כאיש הקובע (תחשבו על התארים המפוצצים: "שר לביטחון לאומי!!" "חבר קבינט!!")
מדברים על יאיר גולן ("תינוקות כתחביב") ועל הפצרית שעשו לנו נזק בינלאומי, וזה נכון.
אבל אי אפשר להמשיך להתעלם מההתנהלות התקשורתית הכל כך מזיקה של שרים בממשלה. אם אתם רגישים לתדמית שלנו כשהיא נפגעת על ידי גיא פלג ויאיר גולן אתם צריכים להשמיע בדיוק את אותה ביקורת גם על בן ��ביר.
רק ביקורת מבפנים, מתוך הימין, תצליח אולי לגרום לו להירגע קצת.
איך יודעים שנאור נרקיס לא היה לוחם?
לוחמים אמיתיים מכירים את משמעותה של אחוות לוחמים. הם יודעים לכבד זה את זה גם כאשר קיימות ביניהם מחלוקות חריפות, ואינם מדברים בזלזול על אנשים ששירתו ונלחמו למען המדינה לצד חבריהם לנשק. כלוחם לשעבר בשריון, אני יכול להעיד שמעולם לא זלזלנו אחד בשני. גם כאשר היינו חלוקים בדעותינו, ידענו לשמור על כבוד הדדי. אפשר לשאול גם את @BenCaspit , המפקד שלי לשעבר, שאיתו אני נמצא לא פעם משני צדי המתרס הציבורי והפוליטי, ובכל זאת תמיד נשמר בינינו כבוד הדדי. זו אחת התכונות הבולטות שמאפיינות לוחמים אמיתיים. לכן, אני מציע לנאור נרקיס לגלות מעט יותר צניעות וכבוד כאשר הוא מתבטא כלפי לוחמים.
לתמוך בהלום קרב, בפוסט טראומתי, במתמודד נפש, זה טראומה בפני עצמה. כתבתי את זה כאן לאורך השנים ואני מעזה לכתוב את זה גם עכשיו, למרות שנפרדנו. כי זה חשוב. ובדיוק כמו שאודי מסביר שם, ״הדבר הזה, חבר׳ה, הוא לא רק שלי. לא יהיה בית בלי הדבר הזה״. ועל כל אחד שמתמודד, יש, במקרה הטוב,>>
מתבייש, יוצא הביתה לראשונה עם תג של בה״ד 1 ותקוע בדרכים אחרי יומיים בעוטף עזה עמוס בסיורים וסיפורי קרב על , ורואה את מה שהולך ברחובות, ולא מבין איפה ההוקעה לדבר כזה, מבאס