@aryeyoeli זאת לא היא. ובכל מקרה היא אישה מדהימה. יצא לי לשוחח עימה במס׳ אירועים. בגובה העיניים, אישה חמה ולבבית.
הופתעתי לטובה בפעם הראשונה ששוחחתי עימה
@Ruth02892481 להגיד להם שהם יכולים תמיד לתת את דעתם בצורה מכובדת אם הם לא מסכימים. ובכל מקרה בסוף עושים מה שאמא אומרת.
ואפשר גם לדבר אחרי המעשה אם חושבים שנעשה להם עוול. בצורה מכובדת לנהל את האירוע
@EyalMelamed חגורת בטיחות מצילה חיים. פנסיה בכפיה לא.
שאני הייתי בחובות והייתי צריך כסף כאוויר לנשימה לא יכולתי לגעת בפנסיה שלי ושל האישה גם שלא היה לי אוכל בבית.
היום הפנסיה היא שבריר קטן וזניח ממה שיש לי.
@ofirdayan94 האמת גם לי יש את זה. משהו קדמוני. לא מכירים לאן טסים חוששים שאין מזון (כשר במקרה שלי) שם אז אוגרים פה. לא מצליח להילחם בזה.
לפני טיסה פתאום מצ מרעב
מה קרה לשופרסל, ומה זה מלמד על יוקר המזון?
כדי להבין מה קרה לשופרסל השבוע, צריך לחזור לפברואר 2024. אז קנו הא��ים יוסי ושלומי אמיר נתח שליטה בשופרסל, והיום הם מכהנים כמנכ"לים משותפים. מרגע שהחלה הכהונה שלהם, עשו האחים בערך כל מה שהייתם מצפים ממשקיעים חדשים הששים להגדיל רווחים לעשות: הם נקטו במגוון צעדי התייעלות אגרסיביים, החל מפיטורי עובדים, דרך משא ומתן אגרסיבי במיוחד מול ספקים ויועצים חיצוניים, ועד "פיטור" של חלק מהספקים לגמרי, כדי להתרכז יותר במותג פרטי וביבוא עצמי זולים יותר.
האסטרטגיה הצליחה מאוד בשנה הראשונה. ההוצאות ירדו, הרווחים עלו והמניה הגיבה בשמחה. אבל לאחרונה הרשת נתקלת בקשיים. ביום חמישי האחרון פרסמה שופרסל דוחות כספיים, והמניה נפלה עד סוף השבוע בלא פחות מ־11.4%, מחיקה של יותר מ־1.5 מיליארד שקלים בתוך פחות מ־30 שעות. באותו הזמן, ה��וק תגמל את מניית רמי לוי והפגין אמון גם ביוחננוף, שתיים מהמתחרות הגדולות שלה. מה קרה לשופרסל?
המכירות של הרשת למ"ר צנחו בכמעט 9%, מה שהוביל לירידה בהכנסות של כ־7% ל־3.4 מיליארד שקל. אלה כמובן עדיין הכנסות לא קטנות, אך הרווח הנקי לבסוף היה "רק" 3.6% מהמכירות, לעומת 5.2% ברבעון המקביל אשתקד. 5.2% רווח נקי הוא מרווח גבוה לסופר, גבוה מאוד למעשה. כמעט כל המתחרות של שופרסל נמצאות בטווח שבין 1% ל־4%.
לפני כמה שבועות פרסם שאול מרידור, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר והמתמודד בימים אלה לכנסת, סרטון ממטע ליצ'י בגליל. החקלאי סיפר שהוא מוכר קילו ליצ'י ב־10 עד 12 שקלים. מרידור שאל כמה הוא עולה בסופר: 34 עד 35 שקל. "אתה מבין שהפער הזה מופרע?"
ובאמת, כסרטון פוליטי זה עובד מצוין. מישהו קנה ליצ'י ב־10 שקלים ומכר אותו ב־35. לא צריך ת��אר בכלכלה כדי להבין שמישהו באמצע עושה פה קופה. ומרידור, שדווקא יש לו לא מעט ניסיון בכלכלה, הצביע על האשם: "פערי התיווך".
רק שיש בעיה קטנה: זה לא מה שקרה.
אם שופרסל באמת יושבת על ��רז שמאפשר לה לקנות ב־10 ולמכור ב־35, זה קצת מוזר. למה כל המאמץ הזה? למה הרווחיות נשחקת? למה לא פשוט להעלות מחירים עוד קצת? כפי שראינו, לא שם הבעיה. בין הסופרים בישראל יש תחרות סבירה, ובה להרוויח 5 אגורות על כל שקל הכנסה נחשב נתון טוב. כאשר נכנסים בעלים אגרסיביים לשופרסל במטרה להוציא עוד רווחים מהעסק, לא עובר זמן רב עד שהם מגיעים לתקרה קשיחה. אז למה המזון בישראל כל כך יקר?
כמה צעדים אחורה בשרשרת, התמונה נראית הרבה יותר חשודה. מבקר המדינה בדק את הריכוזיות בענף המזון ומצא שב־20 קטגוריות מזון ומוצרי צריכה, שלושת הספקים הגדולים מחזיקים ביותר מ־85% מהמכירות. בבדיקה בינלאומית של שמונה שווקי מזון, ישראל הייתה המדינה הריכוזית ביותר בשישה מהם והשנייה בריכוזיותה בשוק נוסף. בממוצע, ארבע החברות הגדולות החזיקו בישראל בכ־80% מהשוק, לעומת כ־52% במדינות ההשוואה.
וזה הבדל חשוב. אנחנו רגילים לדבר על "רשתות המזון הגדולות", אבל גם רשת מזון גדולה צריכה לקנות את המוצרים שעל המדפים שלה. בחלק מהקטגוריות היא עושה את זה מול מספר קטן מאוד של ספקים גדולים, שמחזיקים לעיתים לא רק מוצר מוביל אחד אלא סל שלם של מותגים חזקים. רשת יכולה לאיים על ספק קטן שהיא תוריד אותו מהמדף. הרבה יותר קשה לה לאיים על חברה שמחזיקה כמה מהמוצרים שהלקוחות נכנסים במיוחד כדי לקנות.
ומעל כל זה נמצאים חסמי הכניסה שאנחנו מכירים היטב. מכסים, תקינה, רגולציית מזון, הגנת הצומח, מגבלות שונות על יבוא ולעיתים גם היתרונות של יבואנים בלעדיים ומערכי הפצה קיימים, כולל "כוח רך" מול נמלי ים, מרכזי לוגיסטיקה והסופרים עצמם. כל אחד מהדב��ים האלה אולי מוצדק בחלק מהמקרים בפני עצמו, אבל ביחד הם מקשים על הדבר שאמור לקרות כאשר חברה מקומית גובה מחיר גבוה מדי: שמישהו אחר ייכנס וימכור בפחות.
וזה מחזיר אותנו לליצ'י.
הפער בין 10 שקלים אצל החקלאי ל־35 שקלים בסופר נראה כמו 25 שקלים שמישהו גזר באמצע, אבל הוא לא רווח. בתוך הפער הזה נמצאים מיון, אריזה, שינו��, קירור, אחסון, פחת של סחורה שנזרקת, שכר עובדים, שכירות, חשמל, ארנונה ורק בסוף גם רווח. ועדה בין משרדית שבדקה בדיוק את שוק הפירות והירקות מצאה שהרווח התפעולי של הקמעונאים בתחום היה בדרך כלל חד ספרתי. לכן "פערי תיווך" הם הסבר מפתה מאוד ליוקר המזון, אבל לא בהכרח הסבר טוב. הם מראים שהתרחשו הרבה דברים בין השדה למדף. הם לא מראים שמישהו באמצע לקח לכיס את כל הפער.
אם רוצים להבין למה המזון בישראל יקר, השאלה הנכונה היא לא מה גובה הפער בין החקלאי לצרכן. צריך לשאול באיזה שלב בשרשרת יש מעט מתחרים, חסמי כניסה גבוהים ומספיק כוח מיקוח כדי להעלות מחיר בלי שמישהו אחר ייכנס וייקח את השוק. צריך לשבת, לעשות את העבודה ולהבין מה באמת מונע תחרות ביבואנים ובספקים הגדולים, ולפרק את הבעיות שם אחת אחת. זה הרבה יותר קשה מאשר לזרוק האשמות לאוויר.
הדוחות של שופרסל שהתפרסמו השבוע הם תזכורת טובה לכך. קל לראות מחיר גבוה על המדף ולהניח שהרשת שמכרה לנו את המוצר היא זו שגורפת את הכסף. המציאות מורכבת יותר. חלק מהמנגנונים שמייקרים את המ��ון בישראל נמצאים בשלבים מוקדמים יותר של השרשרת, במקומות שפחות גלויים לצרכן ושקשה יותר לייצר מהם סרטון של חצי דקה.
והם גם תזכורת לעוד עובדה מצערת: כשכלכלנים נכנסים לפוליטיקה, הם עלולים להתחיל לדבר כמו כל פוליטיקאי אחר.