באחד הניתוחים הקשים שלי כילד, אי שם בסוף שנות ה90', הלכתי לבקר באימון של נבחרת ישראל בכדורסל.
כולם ראו ילד בכסא גלגלים יושב בצדי המגרש, אמרו שלום וחזרו למעשיהם. כולם מלבד אחד - עודד קטש. >
מילה לא פופולרית על רע"מ. תסתכלו על הבוחרים שלה לא על ראשיה.
בבוחריה יש לא מעט צעירים, משכילים, חילוניים וחילוניות שאתם פוגשים במחלקות האישפוז, בבתי המרקחת, כעורכי דין בבתי המשפט, ברשתות המסחר, כנהגים ועוד.
הם הושיטו יד לחברה הישראלית לשותפות.
עכשיו תחליטו אם אתם מושיטים יד חזרה.
מיד אחרי הציוץ של בן גביר, ("לבנון כולה צריכה לבעור!") שהגיע ל17.8 מיליון חשיפות, עשה נזק בינלאומי מטורף, הביא אנשים שבכללי בעדנו לומר שהם לא יכולים לתמוך ב"ממשלה של פסיכופטים" - ישראל הסכימה להפסקת אש.
גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר. 100 אחוז נזק בינלאומי, אפס תועלת.
אתם. פאקינג. שרים בממשלה. אם אני, כצייצן, רוצה לכתוב שצריך לשרוף את לבנון - אני יכול. אם פארקר רוצה לכתוב "להשמיד את לבנון" - הוא יכול. שר בממשלה צריך *לבצע* דברים. ואם הוא לא מסוגל לבצע משהו (והוא לא מסוגל), אז *שיסתום את הפה*. שידבר רק בדיוני קבינט סגורים. שינסה לשכנע את שר הביטחון ואת ראש הממשלה שהוא צודק.
בן גביר הוא ליצן טוויטר עם תואר של שר. חסר כמעט כל השפעה במה שקשור לחוץ וביטחון אבל נתפס בעולם כאיש הקובע (תחשבו על התארים המפוצצים: "שר לביטחון לאומי!!" "חבר קבינט!!")
מדברים על יאיר גולן ("תינוקות כתחביב") ועל הפצרית שעשו לנו נזק בינלאומי, וזה נכון.
אבל אי אפשר להמשיך להתעלם מההתנהלות התקשורתית הכל כך מזיקה של שרים בממשלה. אם אתם רגישים לתדמית שלנו כשהיא נפגעת על ידי גיא פלג ויאיר גולן אתם צריכים להשמיע בדיוק את אותה ביקורת גם על בן גביר.
רק ביקורת מבפנים, מתוך הימין, תצליח אולי לגרום לו להירגע קצת.