פסילת ערבים כי הם ערבים זאת גזענות פרופר. אי אפשר לנהל מדינה או לבנות עתיד כשמתעלמים מאחד מכל חמישה אזרחים. חובתנו למצוא, לחבק ולפעול יחד עם הרוב המוחלט שרוצה לחיות כאן בשלום ומתוך כבוד ושותפות לערכי המדינה היהודית והדמוקרטית. מי שלא אומר לכם את זה בקול ברור, או גזען או פחדן.
מרדכי קידר הגזען, כשכתבת את המילים המרעילות האלו, כנראה לא דמיינת מי באמת עומד מולך.
אז הנה הסיפור האמיתי, בלי פילטרים:
אבא שלי לבש מדים והגן על המדינה הזו. כשהגיע תורי, צעדתי בדרכו והתנדבתי בצה"ל. קשרנו את הגורל שלנו כאן, מתוך מחויבות עמוקה, ולא כדי לקבל ממך תעודת הכשר.
כשאתה שומע ערבית, האוטומט שלך מחפש "חמאס" ו"ג'יהאד". אבל כשאנחנו מדברים בערבית, בבית, עם הילדים, אנחנו מדברים על אהבה, על הזכות לחיות בביטחון, על שותפות ועל שלום.
אם לרצות שלום ולבנות עתיד משותף ליהודים וערבים זו "ג'יהאדיסטיות" בעיניך, איבדת לחלוטין את המצפן המוסרי שלך. אנחנו כאן, נמשיך להיות כאן, ונמשיך להיות שוחרי שלום. השנאה שלך לא תנצח את התקווה שלנו, בקרוב ננצח, נחליף, ונתקן.
בשולי הדברים. זה כל כך מוזר, ומביך, כמעט סוריאליסטי, שבמדינת ההייטק מתנהל דיון אמיתי בשאלה אם לימוד תורה תורם ומגן על המדינה.
מצופה מכולנו לקבל בשתיקה שאנשים מתנועעים מול טקסט של פרשן מימי הביניים על שור שנגח פרה, והפעולה הזו באורח פלא מפעילה כיפת ברזל רוחנית מעל מדינת ישראל ששווה בערכה לשירות צבאי, או רפואי, או לתשלום מיסים.
עכשיו ברור לי שלאנשים יש כל מיני אמונות מוזרות. קמעות. ניסים. באבות. אסטרולוגיה. פיית השיניים. סנטה קלאוס. ניתוח טכני. אבל כשאמונות מעולם המאגיה והכישופים מתורגמות למדיניות ציבורית ולמקור לאפליה בזכויות וחובות בין אזרחים זה פשוט מעורר צמרמורת של מבוכה, במיוחד כשאיש לא מעז לצעוק שהמלך הוא ערום.
הם מפחדים?
ועדת הבחירות של מפלגת הדמוקרטים החליטה שאני, שכל חיי הייתי חבר מרצ, לא יכול להתמודד על המשבצת של מרצ!!!
ועדת הבחירות מנסה למחוק 30 שנות פעילות שלי במרצ ויורקת בפרצוף של עשרות אלפי מתפקדי מרצ והדמוקרטים.
אני מקווה שהנהגת המפלגה תתקן את ההזיה הזו עוד היום.