Carice Witte קאריס וויטי

מנכ״לית ומייסדת קבוצת סיגנל @SinoIsrael העוסקת ביחסי ישראל-סין. מומחית לסין. אמריקאית במקור - ישראלית בהווה

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

מה אם המשמעות העמוקה ביותר של "היחסים הבונים של יציבות אסטרטגית המבוססים על הוגנות והדדיות" בין ארה״ב לסין אינה רק הפחתת הסיכון לעימות?
נראה כי שתי המעצמות מבינות שכוח צבאי נשען על יתרונות טכנולוגים ותשתיות שנבנות הרבה לפני שדה הקרב.
לכן, המאבקים סביב שבבים, מתכות נדירות, יכולת ייצור ובינה מלאכותית אינם רק מאבקים כלכליים. הם חלק בלתי נפר�� מהתחרות הביטחונית עצמה.
סין משקיעה במוליכים למחצה, חוסן אנרגטי, ייצור מתקדם ושילוב עמוק יותר בין יכולותיה התעשייתיות, הטכנולוגיות והלאומיות. במקביל, ארה״ב משקיעה בהחזרת יכולות ייצור, אבטחת שרשראות אספקה, פיתוח בינה מלאכותית וצמצום פגיעויות במשאבים ובטכנולוגיות אסטרטגיות.
נראה שאף צד אינו מאמין עוד שמערכות נשק לבדן יקבעו את מאזן הכוחות העתידי, מפמי שהן נשענות על בסיס רחב יותר של יכולת תעשייתית, חדשנות טכנולוגית וגישה למשאבים קריטיים.
המשמעות היא שההבחנה בין תחרות כלכלית לתחרות ביטחונית הופכת קשה יותר ויותר – מי שמסוגל לייצר את השבבים, לשלוט בשרשראות האספקה, לפתח את יישומי הבינה המלאכותית ולשמר בסיס תעשייתי מתקדם, מחזק במקביל גם את עוצמתו הביטחונית.
אם כך, ייתכן ש"יציבות אסטרטגית" עוסקת ביצירת תנאים שבהם התחרות המערכתית יכולה להימשך מספיק זמן כדי שאותן נקודות חוזק בסיסיות יקבעו את התוצאה.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

המהלך האיראני בהורמוז הפך את אחת התפיסות האסטרטגיות ארוכות הטווח של סין למציאות מבצעית דחופה.
הצורך באנרגיה חלופית מגיע בדיוק ברגע שבו תעשיית האנרגיה הסולארית הסינית מתמודדת עם עודף כושר ייצור, שחיקת רווחיות ותחרות עזה מבית ומחוץ.
במאמר שפרסמתי לאחרונה ב –Jerusalem Post, אני טוענת כי המלחמה מול איראן והאיום על מצרי הורמוז הבהירו לבייג'ינג נקודה חשובה: אנרגיה ירוקה אינ�� רק כלי לצמיחה נקייה יותר או למדיניות תעשייתית – היא גם כלי לחוסן אסטרטגי.
אך הסתירה הזו אינה ייחודית לסין. מדינות רבות המבקשות להרחיב את הש��מוש באנרגיות מתחדשות כדי להפחית את תלותן בפחמימנים עשויות להתמודד עם אתגר דומה: אנרגיה מתחדשת יכולה לחזק את החוסן, אך רק אם מערכות האגירה, רשתות החשמל ומנגנוני הגיבוי יתפתחו לצדה.
למאמר המלא: https://t.co/VbIdbPDuk9

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

במאמר דעה שלי שפורסם אתמול ב-C-Tech, אני טוענת כי אי הנוחות הגוברת של אירופה מול סין טומנת בחובה לקח חשוב עבור ישראל.
בדומה לאירופ�� המהרהרת יותר ויותר כיצד להרחיב ולנהל את היחסים הכלכליים והדיפלומטיים עם מדינה המסייעת במאמץ המלחמתי של רוסיה, ישראל עשויה להתמודד עם חשבון נפש מקביל בנוגע לתמיכתה של סין באיראן. מה שמתחיל כסחר, השקעות וגישה לשוק אינו נשאר מבודד מהמציאות האסטרטגית לנצח.
בנקודה מסוימת, חששות ביטחוניים מעצבים מחדש את האופן שבו התלות הכלכלית עצמה נתפסת.
המאמר שלי בוחן את ההקבלה הזו ומדוע ישראל עשויה להתמודד עם חלק מאותן שאלות שאירופה שואלת כעת.
למאמר המלא היכנסו לקישור: https://t.co/o09c4iOx4m

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

אני יודעת מעט מאוד על כדורגל, אך הכתבה ב"אקונומיסט" תפסה את תשומת ליבי.
היא נכתבה על ידי מארק דרייר, מייסד צ'יינה ספורטס אינסיידר (China Sports Insider). מה שהיה מעניין זה לא הכדורגל עצמו, וגם לא אהבתו של הנשיא שי לספורט או תסכולו מכדורגל הגברים הסיני.
במקום זאת, החפיפה שבין הדרישות להקמת קבוצת כדורגל ברמה בינלאומית והתכונות הנדרשות לצבא ברמה עולמית, היא שתפסה את עיני.
דרייר מסביר שסין מצטיינת בתחומים שבהם ניתן להשיג הצלחה באמצעות סטנדרטיזציה, קנה מידה, תכנון ותוצאות צפויות. יכולות אלו הן שמאפשרות את הצלחתה של סין בייצור.
כדורגל, לעומת זאת, פועל אחרת.
לדברי דרייר, תרבויות כדורגל מצליחות נובעות מאלפי מועדונים מקומיים, משחקים לא פורמליים, ודורשות אלתור, יצירתיות, יוזמה והסתגלות. הכדורגל משגשג מלמטה למעלה.
בקריאת המאמר, לא יכולתי שלא לחשוב על כוח צבאי – לוחמה מודרנית בהחלט דורשת ארגון, משמעת, לוגיסטיקה ויכולת תעשייתית. אבל שדה הקרב הוא גם סביבה של אי ודאות, הפתעה והסתגלות מתמדת.
כדורגל אינו מלחמה, אך המאמר של דרייר מעלה שאלה מעניינת: כאשר מתמודדים עם כאוס, אי ודאות ושינויים מהירים, אילו מערכות מתפקדות טוב יותר – אלו הבנויות בעיקר סביב שליטה, או אלו שמשאירות מקום ליוזמה?

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

סין זועמת על המשא ומתן המתנהל בין יפן והפיליפינים להגדרת גבולותיהן הימיים.
במבט ראשון, זה נראה כמו סוגית גבולות ימיים טכנית, אך עבור סין זה הרבה יותר מכך, מכיוון שטייוואן נמצאת ממערב לאזור הנדון.
הדאגה של בייג'ינג היא שיפן והפיליפינים, שתי מעצמות תווך, מתחילות לעצב את הסביבה המשפטית והאסטרטגית סביב טייוואן ללא התייעצות עם ��ין.
לתגובה החריפה של סין שלושה מישורים:
ראשית, המשא ומתן מאתגר את השקפתה של בייג'ינג לפיה יש "לארגן מים" ממזרח לטייוואן, אשר היא זוקפת לזכותה, רק בהשתתפותה.
שנית, המשא ומתן מחזק את שיתוף הפעולה בין יפן לפיליפינים באזור בעל קשר הדוק לכל מקרה עתידי הנוגע בטייוואן, מה שעשוי להשפיע על האסטרטגיה הסינית.
שלישית, ואולי הכי חשוב – בייג'ינג יודעת שמשא ומתן על גבולות ימיים נשאר רק לעתים רחוקות על מפה, ושהוא עלול לגלוש לתחומים כלכליים, משפטיים ואדמיניסטרטיבים.
מכיוון שבייג'ינג בילתה שנים ביצירת עובדות על המים בים סין הדרומי, היא מבינה את המשמעויות. לכן, ייתכן שהפחד האמ��תי של בייג'ינג אינו המשא ומתן עצמו, אלא שיפן והפיליפינים מסייעות לבנות סדר משפטי ואסטרטגי סביב טייוואן, שלדעתה של סין צריך להישאר בלתי יציב עד אשר בייג'ינג תגדיר אותו.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

אני שמחה לדבר ב-4 ביוני בפני קבוצה יוצאת דופן של סטודנטים ואנשי מקצוע צעירים מהודו על ה��פקיד הגדל של מעצמות הביניים בזירה העולמית.
לאור היריבות בין המעצמות הגדולות והשיבושים בהובלת טראמפ ושי, אירוע זה מציע הזדמנות יוצאת דופן להתעמק בערך של מעצמות הביניים ובהזדמנויות שמציעה הודו, מעצמה גדולה המתרחבת מיום ליום, לשיתופי פעולה.
תודה רבה למארחת, "קרן טאיסברס" (Tiesverse Foundation) ולדמיני אגרוואל וצוותה על ארגון האירוע.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

במאי 2026, כלי התקשורת הממלכתיים בסין שידרו מהנדסים סינים מטפלים במטוסי J-10CE על אדמת פקיסטן במהלך "מבצע סינדור" במאי 2025.
מדוע פער של שנה?
ראשית, בייג'ינג נמנעה מלה��תפס כמשתתפת פעילה בסכסוך בזמן אמת, מה שהיה פוגע בתדמיתה כגורם מאזן ואחראי.
שנית, העיכוב אפשר לסין למסגר את מעורבותה כהוכחה ליכולות מערכות הנשק שלה בתנאי קרב אמיתיים, ובכך לחזק את שיווקן העולמי.
המקרה מעלה שאלה רחבה יותר: אם סין הייתה מוכנה להציב מהנדסים בפקיסטן במהלך עימות חי כדי לתמוך במערכות סיניות, אז הגבול בין ספקית נשק לבין גורם המסייע בפועל ללחימה נראה דק בהרבה מכפי שרבים הניחו.
וזה מעלה שאלות בדבר התערבותה באיראן.
במשך שנים סין נתפסה כספקית נשק ותו לא. אך המקרה הפקיסטני מצביע על מודל אקטיבי יותר — לא רק מכירת מערכות, אלא גם סיוע בשימור יכולת לחימה, למי��ה מבצעית ואימות ביצועי מערכות בשדה הקרב כאשר ההימור האסטרטגי גבוה מספיק.
ייתכן שפקיסטן הייתה מקרה מיוחד, משום שמבצע סינדור היה המבחן הקרבי הראשון של מטוסי J-10CE. אך גם במקרה שכזה, המשמעות הרחבה נותרת בעינה.
הפרסום הזה עשוי לחשוף עד כמה סין מוכנה להתערב, בשקט ובהכחשה, כאשר ההימור מצדיק זאת.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

שעה שממשלות ובעלי עסקים אירפואיים קיוו להעמיק את התעורבות הכלכלים עם סין על רקע תסכול מהארה"ב, מערכת היחסים של אירופה וסין דווקא מחריפה ונכנסת לשלב עימותי.
כעת, אירופה מגיבה על ידי פיתוח כלים חדשים לשכתוב הכללים, במטרה לאזן את המשוואה.
אחד הכלים הללו, חוק המאיץ התעשייתי המוצע (IAA), ידרוש מחברות סיניות המשקיעות במגזרי ההייטק של אירופה ��שתף את האירופאים בתהליך ולהעסיק עובדים מקומיים. בנוסף, סין עתידה להיות מוגבלת יותר במגזרי המחשוב למיניהם.
במקביל, אירופה חוששת שעודפי הייצור של סין יציפו את השוק האירופי במוצרים זולים ויפגעו ביצרנים המקומיים. לכן, בריסל שוקלת להרחיב מכסים ומגבלות יבוא גם לתעשיות נוספות, כמו כימיקלים.
בייג'ינג מגיבה באגרסיביות, ולאחרונה אסרה על חברות מבית לציית לחקירות סובסידיות זרות של האיחוד האירופי.
בפגישות עם גורמים סינים, אירופאים ציינו כי רבים מהכלים התעשייתיים שאירופה מאמצת כעת דומים למנגנונים בהם סין השתמשה במשך עשרות שנים.
אירופה מאמצת קו חדש – אם סין השתמשה בכלים אלה כדי לבנות כוח תעשייתי לאומי, מדוע שאירופה לא תעשה את אותו הדבר?
הבעיה היא שסין לא מוכנה לקבל מחסומים או הגבלות מאחרים, למרות שזה מכבר היא בעצמה שומרת על הגנות נרחבות ובקרות אסטרטגיות בתוך המערכת שלה.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

המק"ס נהפך למועדון התחרותי ביותר של 100 מיליון חברים.
הדרישות להצטרפות למפלגה הקומוניסטית בסין הפכו זה עתה לנרחבות ותובעניות הרבה יותר.
התקנון המפורט החדש מציב סטנדרטים פוליטיים במרכז תהליך הקבלה כולו, כאשר המועמדים נדרשים להפגין הבנה עמוקה במושגים קריטיים עבור המערכת הפוליטית הסינית, ובמקביל נדרשים לעמוד בדרישות נאמנות מחמירות, הבוחנות את התנהגותם ברשת ואת ההתנהגות הפוליטית של בני משפחתם.
המפלגה נותנת עדיפות מפורשת לגיוס צעירים, עובדי תעשייה, חקלאים, אינטלקטואלים, ואזרחים מ"תחומים מתפתחים".
המועמדים למפלגה רואים בזה ערך רב, משום שבסין, חברות במפלגה מגבירה את הסיכויים לקידום קריירה בחלקים נרחבים של המערכת.
ככלל, חברות במפלגה מעידה על נאמנות פוליטית ואמון מוסדי.
הדרישות המחמירות להצטרפות למועדון התחרותי הזה לא רק מבטיחות שליטה אידיאולוגית הדוקה יותר, אלא מהוות מערכת הסמכה פוליטית מובנית וסלקטיבית יותר עבור הדור הבא של האליטות הסיניות.
זה מעלה שאלה רחבה יותר – האם המפלגה מנסה כעת להפוך את חבריה לארגון ממושמע יותר, מסונן יותר, ומשולב בצורה הדוקה יותר ביכולות המדינה לטווח הארוך ובניהול האליטה?

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

דו״ח חדש של מכון MERICS ושל Rhodium Group חושף מגמה מפתיעה: ההשקעות הסיניות באירופה עלו זו השנה השנייה ברציפות ב־2025, והגיעו לרמתן הגבוהה ביותר מאז 2018.
למרות השיח האירופי סביב "הפחתת סיכונים", מכסים, ביטחון כלכלי ותלות בסין, ההון הסיני והאינטגרציה התעשייתית דווקא ממשיכים להעמיק ��תוך אירופה.
ההשקעות מתרכזות במיוחד בשרשראות אספקה של רכבים חשמליים, סוללות ותעשיות אנרגיה, כאשר מגזר הרכב לבדו מושך מיליארדי אירו.
הדו״ח מדגיש כי גם כאשר השקעות חדשות מתחילות להתמתן, היצוא הסיני לאירופה ממשיך לעלות במהירות, במיוחד במגזרים שבהם חברות סיניות כבר ביססו נוכחות תעשייתית.
כלומר, ההשקעות אינן רק פיננסיות – הן מסייעות לעגן את סין עמוק יותר בתוך המבנה התעשייתי האירופי.
המשמעות הרחבה יותר היא שתחרות סביב ביטחון כלכלי אינה מובילה לניתוק פשוט בין הכלכלות. במקום זאת, מתהווה מודל של צמצום תלות סלקטיבי לצד תחרות גוברת על עיצוב שרשראות אספקה, סטנדרטים ו��בנה השוק מבפנים.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

@ybennunn זה נכון לחלוטין שתקנות אמריקאיות ואירופיות הגבילו את יכולתן לעבד מתכות נדירות. התשובה היא או למצוא פתרונות חלופיים למתכות נדירות, דרכים נקיות לזיקוקן, או לשאת בתוצאות.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

מהן ההשלכות של “מערכת יחסים בונה של יציבות אסטרטגית המבוססת על הוגנות והדדיות”, כפי שהציע הנשיא שי בפסגה בשבוע שעבר?
הודעת ההמשך של וושינגטון מצביעה על כך שהיא מקבלת את המסגרת הסינית ליחסי המעצמות.
אך האם משמעות הדבר היא שנראה זרימה חופשית יותר של משאבים בין שתי המעצמות? האם סין תפתח יותר את שווקיה למוצרים אמריקאים? והאם בייג׳ינג תפעל באופן אקטיבי לפתיחת מצר הורמוז ולריסון מאמציה של איראן להשיג יכולת גרעינית צבאית?
לפי הודעת הבית הלבן מ־17 במאי, וושינגטון קיבלה את השפה המועדפת של בייג׳ינג סביב “יציבות אסטרטגית”, בעוד שסין הסכימה לטפל בהגבלות על מתכות נדירות ומינרלים קריטיים ולהרחיב רכישות של סחורות חקלאיות ותעשייתיות אמריקאיות.
בעבר בייג׳ינג שאפה לניהול ענייני העולם באופן דו-פולארי. כעת היא מקדמת גרסה רכה יותר: שתי מעצמות גדולות המציגות את עצמן ככוחות מייצבים במערכת הבינלאומית, מבלי למסגר זאת רשמית כניהול ��שותף של ענייני העולם.
המסקנה שלי היא שהנהגת סין רואה בהסכמת וושינגטון למסגרת הזו הישג אסטרטגי ארוך טווח: לגרום לארה״ב לראות בסין שווה. מבחינת בייג׳ינג, זהו סימן לעליית מעמדה ולצורך להתייחס אליה בהתאם בזירה הבינלאומית.
המבחן האמיתי כעת הוא האם “יציבות אסטרטגית” תתורגם לפעולה סינית קונקרטית בנושאים שוושינגטון הדגישה: שרשראות אספקה, הורמוז ואיראן.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

באותו יום בו התקיימה פסגת טראמפ-שי, מכלית ענק סינית הנושאת כ-2 מיליון חביות נפט, עברה דרך מצר הורמוז לאחר שנתקעה במפרץ במשך כמעט חודשיים בעקבות המשבר הימי המתמשך.

הספינה עברה דרך מסדרון צפוני בשליטת איראן ליד האי לארק ולא נדרשה לשלם את האגרות שאיראן גובה מספינות מסחריות.

בערך באותו הזמן, מכלית נוספת הקשורה לסין ספגה אש ליד הורמוז, מה שהדגיש את הסתירה המתפתחת כעת במפרץ: שרשראות האספקה של האנרגיה והפטרוכימיה של סין נותרות תלויות מאוד בשני כוחות בו זמנית – שיקול הדעת הפוליטי של איראן והארכיטקטורה הימית האמריקאית.

איזון התלות של סין בין השניים עדיין אינו ברור, אך המעבר עצמו הוא תוצר של התערבות אמריקאית באזור.

אפילו כאשר בייג'ינג דוחפת לסדר עולמי חלופי ומבקרת את הדומנינטיות האמריקאית, משברים כמו הורמוז חושפים עד כמה סין עדיין מסת��כת על ארה"ב בניהול המשבר בימי כדי להבטיח את ביטחונה הכלכלי.

תלות זו נמדדת במטעני נפט, בסיכון ביטוחי, בסיורים ימיים, ובשאלה האם מכליות יכולות לנוע פיזית מהמפרץ למזרח סין.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

@i24NEWS_EN It will be interesting to explore what role China played in fashioning the Iranian response - either directly or through Pakistan.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

It was a great pleasure to speak with @Dan Senor on his @Call me Back podcast to discuss the Trump-Xi summit from an Israeli lens. One of my key takeaways was that, for all of Beijing's confidence and conveying an impression of leadership, it has little interest or ability to address global conflicts such as those of the Middle East. For the first time, China has to balance not only between Israel and other countries in the Middle East but among the countries themselves since the Gulf came under heavy Iranian missile fire. For more tune into the podcast.

[Dan Senor @dansenor]

Was the Trump-Xi summit a win, a loss or neutral? @WitteCarice joins Call Me Back to examine. Listen here: https://t.co/kqqycWEKch

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

@BbBeGood יש סימניות ספציפיות כדי להתייחס ��שמו של רוביו, והמערכת הסינית שינתה אותן.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

מרקו רוביו עדיין נתון תחת סנקציות של ממשלת סין.
עם זאת, כדי להתיר את כניסתו לסין, המערכת הסינית הציעה פתרון מתוחכם ואופייני לה: שמו אוית באמצעות סימנים סיניים שונים במקצת, עם הגייה מעט שונה.
מבחינה רשמית, בעיני המערכת הבירוקרטית, מרקו רוביו ש��תון לסנקציות הוא לא אותו אדם שביקר בסין בסוף השבוע האחרון.
יש הרבה מה לומר על פסגת טראמפ-שי, אך אתחיל עם הסיפור המוזר הזה משום שהוא מעיד על האופן שבו סין פועלת לעתים קרובות: הוא ממחיש ניהול מערכת עם מאפיינים סיניים – שמירה על עמדות רשמיות באופן סמלי תוך התאמה שקטה של המציאות המבצעית שמתחת.
במקום לבטל בגלוי את הסנקציה, פעולה שעלולה לשדר חולשה, בייג'ינג מצאה דרך טכנית ולשונית לעקו�� את הבעיה תוך שמירה על מראית עין של המשכיות.
הדבר משקף מספר מאפיינים עמוקים יותר של המערכת הסינית – שימור הנרטיב הפוליטי, גמישות פרגמטית, משילות באמצעות עמימות ויישום סלקטיבי.
במקום לסתור מדיניות קודמת, המערכת יוצרת לעתים קרובות מנגנונים המשמרים את אותה מדיניות באופן טכני תוך התאמתה למציאות המשתנה באופן פונקציונלי.
לכן, פרשת רוביו אינה בירוקרטית בלבד. היא מודל של האופן שבו המערכת הפוליטית הסינית מנהלת את המתח בין אידיאולוגיה לפרגמטיזם.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

@yehudapriel לסין וויאטנם היסטוריה מורכבת מדי מכדי לדון עליה בפלטפורמת X

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

בזמן שכולם עסוקים בפגישם המתקרבת של טראמפ ושי, מחלוקת חדשה מתפתחת בצפון ים סין הדרומי – בייג'ינג מפתחת תשתיות בקצב מהיר על גבי שונית האינטלופה, אשר האנוי טוענת ששייכת לה.
קצב הבנייה הסיני על גבי השונית הוא מוקד העניין, שכן במשך זמן מה, נראה היה שסין הפחיתה את עצימות ה��נייה בים סין הדרומי, אך שונית אנטילופה מרמזת אחרת.
על פי הדיווחים, סין הופכת את השונית לתשתית של מעקבים, פעילות משמר החופים, נוכחות מיליציה ימית ושימוש צבאי פוטנציאלי רחב יותר.
עבור וייטנאם, זהו סימן מובהק לכך שבייג'ינג ממשיכה לשנות עובדות על פני המים בשטח שנוי במחלוקת.
האם התרחבותה של סין בשונית היא סימן לביטחון סיני גובר? ייתכן.
באמצעות התשתיות שסין מקימה על גבי השונית, היא תוכל להפעיל לחץ על הדיג הווייטנא��י, פעילות האנרגיה הימית ופעולות ימיות רחבות יותר. מבחינה כלכלית, זה לא רק מסכן את הגישה של האנוי למשאבים, אלא גם מייצר סביבה עמומה ושנויה במחלוקת.
סוגית השונית מאותתת על טביעת רגל סינית גדולה יותר בצפון ים סין הדרומי עם השלכות ביטחוניות וכלכליות ממשיות עבור וייטנאם.

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

איראן, איראן, איראן וטייוואן - אלה היו הנושאים העיקריים בהם דיוויד מטלין ואני דנו אתמול בתכנית של i24NEWS.
שיחתנו התמקדה בעיקר בתפקיד שאיראן תמלא בפגישות טראמפ-שי, ובטענה המקובלת, עליה אני חולקת, שארה"ב נכנסת לפגישה חלשה יותר מסין.
בעיניי, בייג'ינג איננה הגורם המאזן. מאז שהמלחמה הזו הראתה את חוסר היעילות של "התיווך" של סין בין איראן לסעודיה, בייג'ינג נרתעה מסיכונים.
הבעיות הפנימיות המתמשכות שלה - בעיקר בתחום הכלכלי, מעיקות עליה גם הן, ולא הייתי אומרת שסין נכנסת לפגישה מנקודת יתרון.
כן, במהלך שלוש כהונותיו, שי העלה משמעותית את מעמדה של סין בזירה העולמית ומול ארה"ב, וחל שינוי דרמטי בתקשורת הישראלית והעולמית בסיקור סין. אבל כשמדובר בפתרון בעיות עולמיות – סין פשוט לא שם.
בייג'ינג זקוקה לפגישה הזו באותה מידה, או אפילו יותר, מוושינגטון.
דיוויד העלה גם את שאלת טייוואן, וכאן בהחלט יש דרמה מסוימת. יש חשש שטראמפ עשוי לשנות את השפה הרשמית ��ל ארה"ב בנוגע לטייוואן מ"לא תומך" בעצמאות ל"מתנגד" לעצמאות. זה עלול לעורר חששות עמוקים בקרב בעלות הברית של ארה"ב בנוגע למחויבותה של ארה"ב להרתעה כלפי טייוואן.
בדרך זו או אחרת, כל העיניים נשואות כעת אל הפגישה בת 48 השעות הזו בין שני המנהיגים המשמעותיים ביותר בעולם.

לראיון המלא - https://t.co/xDgGNB5lm6

[Carice Witte קאריס וויטי @WitteCarice]

טראמפ שולח מסר חשוב לבנות הברית הנאמנות של אמריקה.
יום לפני ביקורו של דונלד טראמפ בבייג׳ינג, נראה כי וושינגטון שמה אמונה במוקדים אסטרטגים משמעותיים באסיה.
ההחלטה להעניק לשלושת הבנקים הגדולים ביפן גישה ל־Claude Mythos נתפסת ביפן כאיתות משמעותי, שמפני שמעט מאוד מוסדות בעולם כולו מקבלים גישה למערכת בשל היכולות יוצאות הדופן והרגישות ה��סטרטגית של המערכת.
גישה לבינה מלאכותית מתקמדת הופכת לחלק אינטגרלי בעיצוב הביטחון הכלכלי, החוסן הפיננסי וכיולים אסטרטגים האסטרטגית.
התזמון מאותת גם מסר על רקע דיון גובר על משא ומתן בין מעצמות ותחומי השפעה: טוקיו יכולה כנראה להיות סמוכה ובטוחה שבנות בריתה המרכזיות של ארה"ב ימשיכו לעמוד בלב הארכיטקטורה האסטרטגית והטכנולוגית של וושינגטון באזור האינדו-פסיפי.