סמ"ר מיכאל טיוקין ז״ל, לוחם סיירת גבעתי נפל אתמול בלבנון.
למיכאל אין אף קרוב בארץ מלבד אמו, וסבו שעלו מאוקראינה. אביו נפטר.
היחידה והצוות שלו עדין בפנים וכנראה לא יגיעו להלוויה.
הצוות שלו, הסיירת ועמותת השועל מבקשים שכל מי שיכול לעשות את המאמץ ולהגיע ללויה ולתת ללוחם הגיבור את הכבוד הראוי לו בדרכו האחרונה.
הלויה תתקיים מחר (שני) בבית העלמין הצבאי באשקלון בשעה 17:00
@NirBarkat לדעתי אתה יכול להתאמץ קצת יותר לדחוף את הלשון עמוק יותר לתחת של סגול השיער האפס.
הילדים שלך קוראים את הציוצים שלך ומתביישים באבא הסמרטוט שלהם. טפי עליך
באוקטובר 1997, נכנסנו, מיכה שטרית, ברי סחרוף ואני לאולפן שלי, כדי להקליט אלבום סולו של מיכה.
מיכה הביא איתו ארבעה שירים בלבד, לא כולם גמורים.
הבנו מיד שכדי להתקדם נחוצה פה דרך עבודה חדשה.
כך נולד אחד האלבומים החשובים של המוזיקה הישראלית, ״מסמרים ונוצות״.
מיכה, ברי ואני מספרים איך זה קרה.
זה ענר שאל המלאך.
לילדים שלכם אל תספרו סיפורי מעשיות על ספיידרמן, באטמן או סופרמן, תספרו להם את סיפור הגבורה של גיבור ישראל, ענר שפירא, זכרונו לברכה.
שבידיים חשופות, נלחם בעשרות מחבלים.
שנכנס למיגונית המוות, לסיר לחץ של תופת, הרגיע את כולם כשהוא יודע שהוא עוד רגע מת, ואמר להם “אם אני לא מצליח או נפגע, שמישהו אחריי ינסה לעשות אותו דבר”.
להקה של מחבלי חמאס, עם אקדחים, רובים, רימונים, טילים, נגד ענר שפירא אחד עם שבר של בקבוק זכוכית.
הם זרקו רימון, ענר זרק אותו בחזר��.
רימון אחר רימון אחר רימון, שהוא הדף כמו שוער, כמו שומר ישראל שמסרב לתת לאויב לפגוע בבנינו ובנותינו.
כשהמחבלים ראו שהם לא מצליחים במשימה, הם ירו טיל כתף, ידו של ענר שפירא נקטעה, ועם יד אחת הוא הדף עוד שני ��ימונים.
את הנשימות האחרונות שלו הוא נשם בהגנה על מי שהיה במיגונית, בזכותו יצאו מהמיגונית הזו חיים ולא רק מוות.
אני מחכה להיות אבא, רק כדי לקרוא לילד שלי ענר, על שמו של ענר שפירא.
ילד בן 22, ילד גבר, גיבור, שאת מה שהוא עשה צריך ללמד בבתי ספר, שאת סיפור הגבורה שלו צריך לנאום באו”ם שכל העולם ואשתו ידעו מי הוא, צריך לפרסם תמונה של ענר שפירא בכל חדר לידה כי בזכות גיבורים כמוהו עדיין יש לנו מדינה ואנחנו ממשיכים בשרשרת של חיים.
אין לי ספק שכשענר שפירא הגיע לגן עדן, כל המלאכים בשמיים גלגלו בפניו שטיח אדום, הצדיעו לו, מחאו לו כפיים, ואפילו אלוהים נעמד, ללחוץ לו את היד.
את הטקסט הנ"ל כתב אליאסף עזרא ב-FB, העתקתי לכאן שלא תפספסו.
אורי מגידיש, סיפרה על הבוקר ההוא של 7.10. ועל גיבורה אחת שלא מספיק מדברים עליה. ״רצנו למיגונית בנחל עוז. כשהמחבלים מתחילים לסגור על החלל הצפוף, הם משליכים רימון לתוך המיגונית, וכשאני מרימה את הראש, אני רואה מישהי נלחמת בכריעה עם פיג'מה, לא ידעתי איך קוראים לה אפילו ואני יודעת שהיא הגיבורה שלי כרגע". הגיבורה הזאת של אורי היא עדן נימרי, מפקדת צוות רוכבשמיים שנלחמה במחבלים עד הכדור האחרון.
תזכרו את עדן נימרי, תכירו את הסיפור שלה.
התצפיתניות לא היו לוחמות וגם לא חמושות. עדן וארבע הלוחמות שלה זינקו איתן למיגונית עם נשקן האישי.
בתוך זמן קצר החל הקרב להתחולל בתוך המוצב, סמוך למיגונית בה הצטופפו החיילות. מערכת הכריזה של המוצב עברה מקריאות 'צבע אדום' לקריאות 'פשיטה, פשיטה'.
בתוך המיגונית יצרה עדן קשר עין עם הלוחמות שלה ואז טענה את נשקה ודרכה אותו. הלוחמות עשו כמותה, במהלך שבדיעבד שינה את תוצאת הקרב.
למיגונית היו שני פתחים. עדן, שמינתה עצמה בטבעיות למפקדת הקרב על הגנת המיגונית, תפסה את הפתח השמאלי והורתה ללוחמות לתפוס את הימני.
מחבל ראשון ניסה להיכנס דרך הפתח הימני. החיילות של עדן ירו בו והרגו אותו.
היה ברור שכעת ינסו המחבלים להיכנס דרך הפתח השמאלי, מה שיצור הזדמנות מילוט מהפתח הימני הפנוי.
עדן ארבה למחבלים על פי הפתח השמאלי כדי לעכב אותם ולקנות לתצפיתניות וללוחמות שלה את הזמן לסגת דרך הפתח הפנוי.
קבוצת מחבלים הסתערה בי��י וברימונים אל הפתח שאבטחה עדן, אבל נתקלה באש יעילה שייצרה לעברם בנשקה האישי.
אלה היו שניות הזהב, בהן בחסות העשן והלחימה של עדן, נסוגו שש תצפיתניות וארבע לוחמות למגורים, שם התבצרו עד שחולצו בחיים על ידי כוחות צנחנים ומגלן.
עדן נפלה בקרב ובכך הצילה עשר חיילות צה"ל, שש תצפיתניות וארבע החיילות שלה אותן כה אהבה.
הם רוצים שנשכח.
את הטבח, את הנופלים, את המחדל, הטיוח וההסתרה.
הם רוצים שנשכח חבלי ארץ שלמים שנכבשו על ידי ארגוני טרור, אלפי הרוגים ואינספור שקרים.
הם רוצים שנשכח מאות אלפי פליטים בארצם, משפחות שבורות וחברי כנסת שצוהלים על תקופה של נס.
מול פרוייקט השכחה רחב יריעה כזה יש רק דבר אחד ��צריך לעשות:
לזכור ולהזכיר.
את הקורבנות, ואת מי ששיקר והוביל אותנו כל הדרך לאסון.
״אני יום יום, דקה דקה, זוכרת את לאורי שלי ולא אתן שישכיחו לא אותו ולא את כל אלו שנרצחו.״
מיכל הלב, אמו של לאור שנרצח ב־7.10
הצטרפו למ��פחות השכולות לטקס יום השיכחון של ממשלת ישראל.
מוצ"ש | 18.4 | 19:30 | כיכר הבימה, ת"א
@hasolidit סולידית יקרה, יש 4 לוחמים בסה"כ שבילו את השבוע האחרון בכלא. זה כמובן מטורף, הזוי ומזעזע אבל במקאה הזה לדעתי, פחות קשור להיותה אישה.
לדעתי, הבעיה איננה עם הדת היהודית עצמה, אלא עם מי שנטל לעצמו - וקיבל מהמדינה - את הרישיון לתווך אותה לפי השקפת עולמו החשוכה.
אחרי שחוויתי על בשרי מה זה כשמשתוללים עליך ברשת עם הכ��שות ושקרים, אחרי שראיתי מסביבי כמה אנשים טובים חווים את אותו הדבר, בעידן שבו שקר הופך לאמת אם הוא נאמר מספיק פעמים, החלטנו שדי.
אז הקמנו את חמ״ל דיבה.
כעת חמ"ל דיבה מתרחב ואנחנו זקוקים לכם.
לתרומה ולהצטרפות >> https://t.co/EymcIAdAc6
אם אתם תקועים בפארק אפק במקרה בעומס המטורף שם
תעשו לי טובה ותתעדו איך @IL_police@Dovrut_Police
יחד עם נציגי @PikudHaoref1
מפזרים את ההתקהלות המסוכנת בניגוד להנחיות.
תודה מראש
"באמצע מלחמה אתם בוחרים לעשות מחטף ולקדם את ועדת החקירה הפוליטית? עצוב לגלות שבזמן שאנחנו נלחמים באויב מבחוץ, אנחנו מוצאים את אותו אויב דווקא בתוך הבית"
איל אשל, אביה של סמל רוני אשל ז"ל, חבר מועצת אוקטובר, בפנייה ליו"ר הכנסת >>
@hasolidit@Matan41308571 סגל אכן היה בעבר עיתונאי מוכשר. היום הוא חלק בלתי נפרד ממכונת הרעל ורוב עיסוקו בהינדוס תודעה. לדעתי לא נכון לנרמל אנשים כמותו בשיח הציבורי כיום.
השבוע עמית סגל התוודה שהמילים הנפעמות שפרסם על החמ״ל האזרחי היו בסך הכל ״קופי-פייסט לבקשתי״.
אז למה שלא נחשוף את ההתכתבות האמיתית?
תירגע עמית, הציונות שלנו לא תדרוס אותך כמו שאתה רוצה לדרוס אותנו.
@hasolidit@Achikam5@amit_segal לא מבין למה אתם טורחים לנסות לקיים דיון עם ראש השופרות, שכל ציוץ או ��מירה שלו נועדה לשרת אך ורק את שלטונו של מושחתיהו ומכונת הרעל. עצם ההתייחסות אליו ואל ציוציו מנרמלת אותו. חלאס עם זה. פשוט להתעלם ממנו.