“אם תבואו לבקר אותנו במהלך השבעה, שימו לב גם אליה. אל נסיה. חבקו גם אותה. גם היא אבלה איתנו.”
עינב וחיים, הוריו של נוה, שנפל באסון טנק המג”ד בסוף השבוע האחרון, שיתפו בפוסט קורע לב על ההתמודדות של אחותו הקטנה עם האובדן.
“נסיה בכתה כל כך וכעסה עלינו. למה כולם באים לחבק רק אותנו, אותי, את אמא, את אבא ואת נועם ואף אחד לא בא לחבק אותה”🕯️💔
בת הזוג של סמ״ר ליאב כבביה ז"ל ספדה לו:
״היית האהבה הראשונה שלי. אני לא מאמינה שאני רושמת הספד. יש לי פלייליסט שפתחתי כשהיית בלבנון - עכשיו המשמעות שלו השתנתה"
טראמפ מאיים על איראן:
״איראן צריכה לעצור במיידי את השליחים הממומנים שלה בלבנון מלגרום בעיות. אם הם לא, נכה באיראן חזק מאוד שוב, כמו שפגענו שבוע שעבר, רק חזק יותר!!!״
שר החוץ האיראני וסגן נשיא ארה״ב תועדו באותו החדר בשוויץ
סגן הנשיא ואנס: "פתיחת מצר הורמוז וסיום תוכנית הגרעין האיראני כבר הושגו. אנחנו רוצים להביא באמצעות דיפלומטיה לשינוי במזרח התיכון". לדבריו, "זו פגישה היסטוריה. חוץ מאסלאמבד ומפה, אמריקאים ואיראנים מעולם לא נפגשו ברמה גבוהה כזאת"
אין גבול לניתוק - ביום בו יתקיימו ארבע הלוויות של גיבורי ישראל שנפלו בלחימה בלבנון - יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף בחר להגיע כעת לביקור עריקים חרדים בכלא עשר.
מוג'תבא חמינאי, בהתייחסות ראשונה: ״נחתם מזכר הבנות בין נשיאי איראן וארה"ב. דעתי הייתה שונה, אך נוכח ההתחייבות שהנשיא הנכבד נתן לי להגן על זכויותיה של האומה האיראנית, נתתי את אישורי. הוא גם הצהיר שאם הצד האמריקני ינסה להיות תאוותן, הם לא יקבלו זאת״
עריקים ברשות סבא
הטור השבועי של עמיחי אתאלי @attaliami
שלושה נכדים של אריה דרעי מוגדרים ברגע זה עריקים משירות צבאי. שלושה נכדים של סבא אריה לא התייצבו לצו ראשון. שלושה זוגות הורים – הילדים של אריה דרעי – לא ליוו את בניהם בבוקר אחד טעון, מלא התרגשות, גאווה ופחד, אל האוטובוס. שלושה נכדים לא קיבלו את ההזדמנות לדבר עם סבא אריה במשך שעה אחת ביום – ובחלק מהיחידות שעה אחת בשבוע – בשעת ט"ש.
שלושה נכדים של אריה דרעי הם ברגע זה ממש עבריינים במנוסה מפני צו מעצר. ובזמן שהנכדים שלו מתחמקים מהחוק, סבא אריה יושב בקבינט המדיני-ביטחוני ומנהל את המלחמה של כולנו.
בואו נעזוב לרגע את הוויכוח האידאולוגי. נניח, לצורך הטיעון, שהנכדים האלה באמת לומדים תורה יומם ולילה. נגיד שהם לא קמים מהגמרא, שהם עילויי הדור, שתורתם אומנותם במובן הכי מזוקק של המילה. נניח. זאת רק הנחה, כי הסטטיסטיקה אומרת שרוב אלה הרשומים כבני ישיבות לא באמת לומדים במשרה מלאה. אבל שוב, נניח שנכדיו של אריה דרעי קורצו מחומר אחר.
גם בהינתן ההנחה הזאת, יש סוגיה אחת שאי אפשר להרפות ממנה: אריה דרעי, האם זה נראה לך נורמלי שאתה וצאצאיך פטורים לגמרי מהמאמץ המלחמתי, ובכל זאת אתה יושב בקבינט המדיני-ביטחוני? הקבינט הוא הפורום החשוב והמשמעותי ביותר שמעצב את פני המערכה. שם מתקבלות החלטות הרות גורל, החלטות שבקצה שלהן ישנם חיילים שמסכנים את עצמם, שחלילה נפצעים ונשארים נכים לשארית ימיהם, וחיילים שנופלים בקרב וחיי המשפחות שלהם ישתנו לנצח.
אי אפשר שלא לשאול: אריה דרעי, אתה באמת מרגיש שזה סביר? האם הגיוני בעיניך שהמשפחה שלך פטורה לגמרי מהמאמץ הקיומי של העם היהודי בארצו, אבל אתה תהיה זה שמנהל אותו? אתה הרי לא יודע כלום על המחיר. אתה לא יודע דבר על הדאגה, על חוסר השינה בלילות, על האימה המצמיתה מפני כל דפיקה בדלת או רכב זר שנעצר ליד הבית. אתה חסין מפני כל אלה. ובאותה נשימה – אתה יושב בחדר סגור ושולח למלחמה את הנכדים של כל עם ישראל. של כולם, חוץ משלך.
בשביל להבין את גודל העיוות, מספיק להסתכל על גדי איזנקוט. על סיפור הגבורה הטרגי, המדמם, שלו – שהוא תמצית הישראליות הערכית. איזנקוט ישב בקבינט כשהוא יודע שהבן שלו, וגם שני אחייניו, נלחמים ברגע זה ממש בחזית. כולנו יודעים איך זה נגמר. זה המוסר המנהיגותי המינימלי: מי שמקבל החלטות על חיים ומוות, שותף לגורל של האנשים שהוא שולח אל האש.
והאירוע המעוות הזה אינו אשמתו של דרעי בלבד, השאלה הזאת צריכה להיות מופנית גם אל ראש הממשלה: תגיד, בנימין נתניהו, זה הגיוני בעיניך? האם זה מתקבל על הדעת שסביב שולחן קבלת ההחלטות הרגיש ביותר במדינת ישראל, בחדר שבו נחרצים גורלות, יושב אדם שמרגיש בסדר גמור עם העובדה שאין לו, ולא יהיה לו, שום קשר אישי למחיר המלחמה?
דיווחים שיוצאים מתוך ישיבות הקבינט מספרים שלא פעם דרעי מתעקש. הוא דורש לא להרפות, מסביר שצריך להכות מדרום ולאגף מצפון, וטוען שזאת מלחמת אין-ברירה. והוא ממש צודק, זאת באמת מלחמת אין-ברירה. אין ברירה לכל יהודי שיש לו לב, שיש לו אכפתיות, שיש לו שמץ של שותפות גורל עם הארץ הזאת ועם העם שלנו. לנו אין ברירה. אבל לנכדים של אריה דרעי יש המון ברירה. ולסבא שלהם אין שום בושה.
>>
ההנחה השלישית הייתה שטראמפ תמיד יעשה בדיוק מה שביבי יגיד לו. נתניהו סירב להבין שטראמפ, בשורה התחתונה, הוא איש עסקים שחושב במונחי רווח והפסד. נתניהו ביקש ממנו להמשיך ולהשקיע בעסק מדמם שלא מוביל לשום מקום. טראמפ הבין הרבה לפני נתניהו שהמלחמה הזו אבודה; הרי לארצות הברית או לישראל אין שום מענה צבאי יעיל לסגירת מצר הורמוז, למעט עוד הפצצות שלא באמת מזיזות לאיראנים. ולהפסד במלחמות יש מחיר – והמחיר במקרה הזה הוא חתימה על הסכם כניעה אמריקאי מול איראן. נתניהו הוא זה שהוביל את ישראל לנקודה הזו. היה אפשר לפעול אחרת באסטרטגיה, בבחירת האנשים, בניהול, באמינות ובהכנת הציבור. כעת, כשהחשבון מגיע, הוא זה שצריך לשלם אותו.
ומכאן לשאלה המתבקשת – מה עושים עכשיו? קודם כל, מחליפים את ההנהגה. שנית, מקימים ממשלה של אנשים חכמים ורציניים, ולא אוסף של נרקיסיסטים ושקרנים. מקימים מחדש את המל"ל, משקמים את היחסים הפצועים עם ארצות הברית, ומבצעים את הרפורמה המבנית הנדרשת בגופי המודיעין של מדינת ישראל. מחזירים ללקסיקון את המושגים "אחריות" ו"שקיפות", בונים מחדש את הבריתות האזוריות, ומכינים תוכנית אסטרטגית סדורה להמשך. כשעסק כושל כמו נתניהו פושט רגל, אין שום היגיון להמשיך להשקיע בו כספים. סוגרים אותו, ומתחילים מחדש.
זיכרונות מבליירהאוס: כשהאיש שחשב שהוא "מלך אמריקה" נשאר מחוץ לחדר
מאת חיים לוינסון @chaimlevinson
לפני שנה הזדמן לי לטוס ב"כנף ציון" כדי לסקר את ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון. זה היה שלושה שבועות אחרי תום המערכה הראשונה עם איראן. נתניהו טס לחגוג את הישגיה, ולא היה אדם זחוח ממנו באותם ימים. את העיתונות הישראלית הוא השאיר בחוץ, למות מחום (בחיים לא היה לי חם כל כך כמו באותו שבוע בוושינגטון; שם הבנתי סוף-סוף למה הוריי עלו ארצה). את זמנו הוא העביר בראיונות לפודקאסטים תמוהים ולעיתונאי החצר האמריקאים שלו, דוגמת גרטה ואן סוסטרן. אלו היו ימים יפים עבורו: הם לנו בבליירהאוס, המעון הרשמי היוקרתי עם צבא המשרתים ושירותי הכביסה הצמודים. הוא החניף לטראמפ, וטראמפ החניף לשרה בחזרה. איפה הימים ההם, ואיפה המציאות של היום.
כמעט שנה חלפה, וכעת נתניהו מקבל על הראש מדי בוקר מטראמפ – באמצעות הדיווחים של ברק רביד. במשפט אחד ממסיבת העיתונאים האחרונה שלו נחשף הכול: "עוד לא ראינו את ההסכם", הוא הודה. מי היה מאמין שמי שרק לא מזמן נחשב ל"מלך אמריקה" ימצא את עצמו ממודר בצורה כזאת.
שורשי הפורענות נזרעו כבר אז. נתניהו חזר מוושינגטון בתחושה שהוא מלך העולם. הוא נדלק מהאפשרות של מלחמה והתחיל למכור אשליות לציבור כמנהגו. הסבב הראשון של המלחמה הניב הישגים מוגבלים ביותר: הוא לא פגע באופן משמעותי במשטר האיראני, לא הסב נזק בלתי הפיך למערך הטילים הבליסטיים שלו, ולא סתם את הגולל על האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני.
ניתן היה לנהל מאמץ ממוקד ודיפלומטי להוצאת החומר הבקיע מאיראן, אך במקום זאת נתניהו החליט ללכת בגדול – על הפלת המשטר. מיוני ועד פברואר התנהלה רכבת אווירית לוושינגטון, כולל נסיעה נוספת של נתניהו עצמו, עם תוכניות גרנדיוזיות למהפך בטהרן. טראמפ התלהב; הוא חשב שיוכל לרשום על שמו מהלך היסטורי לדורות. אירועי ינואר באיראן, עם היציאה ההמונית של אזרחים לרחובות, גרמו לשניהם להאמין שזה אפשרי. ואז הגיע ה-27 בפברואר, והמבצע השני יצא לדרך – והסתיים ככישלון טוטאלי. שישקרו לכם כמה שהם רוצים; לכולם ברור כעת שהמבצע הזה נכשל באופן מוחלט.
הטיעון החביב על הביביסטים בימים אלה הוא "מה הייתם עושים אחרת, ומה אתם רוצים מביבי?". זוהי תמצית התרבות שבה ביבי לעולם אינו אשם בדבר – הוא תמיד הקורבן של המציאות, לעולם לא המחולל שלה.
ראשית, יש לדחות את הטיעון הזה על הסף באופן מהותי: אזרחים אינם אמורים לפתור בעיות צבאיות ומדיניות מורכבות. מי שהבטיח "ביטחון מלא" הוא זה שצריך לספק את הסחורה. שנית, במקרה הנוכחי, התשובה היא קלה באופן מקומם: אפשר היה לעשות הכול אחרת.
אף אחד לא כפה על נתניהו לצאת לסבב השני מול איראן. אף אחד לא הכריח אותו לשלוח את תושבי ישראל ל-40 ימים במקלטים, להמיט מכה אנושה נוספת על העסקים, להשאיר שוב ילדים בבית ללא לימודים, ולשלם במחיר כבד של הרוגים ונכים – בלי להשיג דבר בתמורה. זו הייתה החלטה בלעדית שלו, והיא התבססה על שלוש הנחות יסוד, ששלושתן התבררו כמפוקפקות לחלוטין. בכל מדינה נורמלית, שבה הקבינט מורכב מאנשים עם מוח ולא ממלחכי פנכה, היו מנהלים דיונים רציניים, בוחנים תרחישים ומכינים חלופות לחלופות. פה? הכול מתחיל ונגמר בביבי.
ההנחה הראשונה הייתה שהמשטר האיראני עומד על כרעי תרנגולת. נתניהו וגופי המודיעין של ישראל כשלו לחלוטין בניתוח אירועי המחאה של ינואר באיראן. איראן לא נחלשה בעקבותיהם, להפך – המשטר רצח באכזריות כ-30,000 מהמובילים הפוטנציאליים של ההתנגדות. למעשה, זה היה חיסול ממוקד של הנהגת המחאה לעתיד: אין יותר מארגנים או יוזמים, כי כולם נורו בשורות הראשונות. במקביל, ישראל נערכה לפלישה כורדית, הדליפה מראש ובאופן מופקר את דבר המבצע, ואפשרה לארדואן לסכל אותו בקלות. התוכנית הייתה יומרנית ותלושה מלכתחילה – צבא כורדי שיצעד עד טהרן ויכבוש אותה. לתוכנית הזו לא הוכנה שום חלופה, וכשהיא קרסה, האסטרטגיה כולה קרסה איתה.
ההנחה השנייה הייתה שאיראן לא תעז לסגור את מצר הורמוז. הניתוח הישראלי התבסס על הקונספציה שאיראן לא תרצה לפגוע במקורות ההכנסה של שכנותיה וחברותיה. בראיון לתוכנית "60 דקות", נתניהו אף הודה במפורש שהם פשוט לא לקחו את התרחיש הזה בחשבון. מדובר באיוולת אסטרטגית. כל פרשן שמכיר את המשטר האיראני אומר כבר שנים שברגע שהם ירגישו את החרב מונחת על צווארם, הם יעשו הכול כדי לשרוד – כולל תקיפת מתקני הנפט של שכנותיהם כדי להכאיב לאמריקאים. מכיוון שהמהלך הזה לא נחזה מראש, לא הוכנה לו שום תגובה צבאית הולמת. מחיר הדלק בארצות הברית זינק, הציבור האמריקאי התחיל להתמרמר על כך שהוא שוב משלם את מחירה של מלחמה מזרח-תיכונית, ואיראן ניצלה את הגל הזה עד תום.
>>>>>
נהג המונית החשוד באונס קטינה בת 16:
המשטרה עצרה את אלברט ישמאילוב, נהג המונית החשוד באונס קטינה בקריות בעת שהסיע אותה.
בית המשפט התיר את פרסום פרטיו ותמונתו של החשוד לצורך איתור נפגעות נוספות. עד כה - נאספו ארבע תלונות במסגרת הפרשה.
הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל:
רס״ר (מיל׳) אלכסנדר פילין (Alexander Filin), בן 29, מחיפה, לוחם במפקדת אוגדה 36, נפל בקרב בדרום לבנון.
פילין נפל מפיצוץ מטען, 7 לוחמים נוספים נפצעו.
סגן נשיא ארה״ב תוקף את ינון מגל:
״תעמולה איראנית - יש אנשים שרוצים שהעימות יימשך עד שכולם ימותו״
לאחר שמגל כינה את סגן הנשיא ואנס ״חלאה״ ואת הנשיא טראמפ ״לוזר״ בעקבות ההסכם עם איראן, סגן נשיא ארה״ב ג׳יי די ואנס תקף בריאיון את מגיש ערוץ 14, ינון מגל.
סגן הנשיא על המתנגדים להסכם: ״אם אתם מוצאים את עצמכם מאמצים תעמולה איראנית רק כשהיא קשורה להסכם הזה, אולי כדאי שתבדקו מחדש את מקורות המידע שלכם.
הם רוצים שהעימות יימשך עד שהפצצה האחרונה תוטל או עד שהאיראני האחרון ימות. זה לא מה שנשיא ארצות הברית רוצה״.
לכבוד חודש הגאווה, מאמו ואני התארחנו ב-@100shetah ודיברנו על היציאה מהארון שלי ושלה.
קשה לי להסביר כמה זה מרגש אותי שתראו את האישה המדהימה הזו. מוזמנים לצפות!
בפברואר: “להסיר את האיום הקיומי”. ביוני: “זו בכלל לא הייתה מטרת המלחמה”
במסיבת העיתונאים האחרונה נתניהו טען כי הסרת האיום הקיומי מאיראן לא הייתה מטרת המלחמה. אלא שבפברואר, עם פתיחת המבצע, הוא הצהיר כי מטרת הפעולה היא “להסיר את האיום הקיומי שמציב המשטר האיראני”.
אז מה השתנה בדרך? טעות בניסוח, שינוי ביעדים או ניסיון לשכתב את מטרות המלחמה בדיעבד?
מה דעתכם? כתבו לנו כאן 👇