העם הטוב הזה
בדרך הרגלית הארוכה לבית העלמין הצבאי בכפר עציון
משפחות בקיבוץ הוציאו שולחנות עם מים ופירות לבאים ולצועדים.
ועל אחד השולחנות הקדשה -
לזכר סבא
סרן יעקב אלטמן
שנפל על הגנת ההר הטוב הזה
במלחמת העצמאות
היום
ד באייר תש״ח
@YairEttinger לא יאומן. בבתי הספר היסודיים בהר חומה השייכים לקהילת ישיבת הר המור היה בתחילת המלחמה את אחוזי הגיוס הגבוהים ביותר בירושלים. מה אנחנו לא מבינים?
STUDENTS PRAISE CHARLIE KIRK KILLER:
this video was filmed at @UTAustin every single person in this video who praised Charlie’s death needs to be unenrolled.
Send this video to [email protected]
ההתנתקות ואני.
כשטורי חיילים בשחור, בדגל ישראל על החולצה ומשקפי שמש הציפו את רחובות נווה דקלים, אבא ואני עמדנו על הר מול שדה חרוש בפאתי עפרה. השמש צרבה את העור, ואנחנו פיזרנו שתילי גפן קטנים בשורות ישרות. כשנחרב הבית האחרון בחבל קטיף, עמד כרם יין חדש בגב ההר.
ההחלטה לא ללכת לגוש, ולא להיאבק בפינוי, נפלה חודש לפני כן. בבוקר השני לאירועי כפר מימון התעורר אבי בגינת אחד הבתים, שמע את המוזיקה הפסטיבלית ואת שירי ההתחברות ששרו המפגינים, והבין את כיוון הרוח. "הם לא רוצים להיאבק בפינוי, רק לעשות רעש". שק השינה שבו תכנן אבא לישון בחודש הקרוב נזרק אל הבוידעם, ואנחנו חזרנו אל המטע ואל המעדר.
רצה הגורל, ובאותם ימים חלם שכננו היינן הנהדר יורם כהן לטעת כרמים באזור. נוער עפרה היה עסוק אז בהפגנות ומחאות סביב הגוש, נשארנו מעט מאד עובדים, והנטיעה התנקזה אל שבוע אחד- ממוצאי ט' באב, ועד שקיעת השמש ביום שישי ט"ו באב, שאז מתחלפת שנה בספירת שנות העורלה.
**
על אחת הגבעות שבאזור עפרה, עמד לפני 2,600 שנה תושב ענתות הסמוכה, כהן בשם ירמיהו, והשמיע מילות אהבה שמהדהדות שם עד היום. "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל. מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד".
מאה דורות אחר כך אנחנו על גבעה סמוכה, מקיימים בידינו את המשך הפסוק: "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ״.
ירמיהו מבטיח לאחיו מממלכת שומרון שההרים בנחלתם עוד יינטעו, שהפרי יחולל (יבשיל ויותר לאכילה) והשקט ישרור באזור. לחקלאים של אותם ימים, החוששים בצדק ממלחמות ועקירות הוא מנבא ריקודים בכרמים, ושתיית היין בנחת כעבור שנים. לנו, בקיץ 2005, איןאת הבטחוןשנזכה לשתות מהיין.
**
בינתיים נוטעים. הלחץ גובר ככל שט"ו באב מתקרב, ואנחנו עוברים לשיטת סרט נע- אבא עובד עם המעדר, חופר בורות קטנים בשורה, אני מכניס שתילי גפן ומהדק בידיים את האדמה עליהם.
בקצה החלקה חונה הרכב שלנו, מאזדה שנת 95' בצבע אדום, שהמילה 'חבוטה' היא מחמאה עבורה. הרדיו ברכב פועל, בגלי צה"ל רזי ברקאי משדר את פינוי גני טל, והקולות נשמעים בכל רחבי החלקה. אני כורע על ברכיי, אבא מניף את המעדר, וככל שהשידור נמשך ועוד משפחות נעקרות מבתיהן, אנחנו מוחים לא רק זיעה אלא גם דמעות. השדרנים ברדיו עוסקים בשאלת ההתנגדות לפינוי שתבוא או לא, אבל אבא ואני יודעים כבר חודש שלא יהיה כלום. רק עצב עמוק וחוסר אונים.
כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. השמש במרכז השמיים, המטע ממשיך לקום, בעוד השדרן מכריז שעוד יישוב נעקר ממקומו ואנשיו הועלו בכוח לאוטובוסים אל הלא נודע. שתי אחיות שלי נמצאות בבית הכנסת בנווה דקלים, ממתינות להגעת החיילים המפנים, ואנחנו ממשיכים. בשלב כלשהו אבא נעצר, נשען על המעדר ומסתכל אל הבורות. 'אם הכרם הזה ניטע בכזה עצב, נקווה שיורם יכין ממנו יין משובח במיוחד' אמר, בערך. בכניסת שבת נחמו, ט"ו באב התשס"ה, סיימנו את הנטיעה והלכנו לבית הכנסת.
*
אחרי הקיץ ההוא נבחנתי ליחידת גלי צה"ל. אבא לא דמיין שייצא לו בן עיתונאי, אבל צריך להודות ביושר שכשרון חקלאי אף פעם לא ממש פיעם בי.
אבא יהיה בן 73 באביב הקרוב, ואת כל העבודות במטע הוא עושה במו ידיו- גיזום, סיקול, עישוב, קטיף. הוא חקלאי מאז שהיה רווק, והיום כבר יש לו ברזומה עשרות צאצאים ואלפי טונות של פירות משובחים שקטף בארץ ישראל. אני מסתכל עליו, ומבין כמה קשה ההתרסקות של חבריו החקלאים מגוש קטיף. ההיבט הכי קשה, מלבד העתקת קברים, הוא עקירת העצים והשדות שזרעת ונטעת. איני יודע אם אפשר ואיך אפשר להתאושש מזה. זה שורף את הנשמה לחשוב עליהם.
חמישה עשר קייצים עברו מאז על אדמת עזה ועל אדמת יהודה ושומרון. על בסיס הטרור שנקרא הריסות גוש קטיף אין צורך להכביר במילים. זה ה'אמרנו לכם' המהדהד והצורב ביותר שהיה פה. מספיק לספר שביהודה ושומרון פועלים היום עשרות יקבים, זוכי מדליות איכות עולמיות, ומדי קיץ חקלאים יהודיים בוצרים ענבים מאלפי דונמים של כרמים. אחד מהם הוא יורם, שמוביל את הענבים ליקב תניא שבעפרה. מענבי הכרם ההוא, יורם מכין עכשיו את סדרות "הלל" ו"אליה". על שם בנותיו. יין בוטיק.
וכך מסתיים הפרק ההוא בספר ירמיהו, שהוא בעיני היפה ביותר בתנ"ך: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ, כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה'".
_______
טור שכתבתי לפני חמש שנים לעיתון 'שביעי'.
אבא שלי יהיה בקרוב בן 78, ועדיין עושה את כל העבודות במטעים במו ידיו. בקרוב נקטוף את חלקת הרימונים. לא 15 קייצים עברו אלא 20, ה'אמרנו לכם' צועק מתמיד.
(בתמונה: החלקה הצעירה, קיץ 2006. עקיבא נוביק נוהג בטרקטור ללא רישיון, קיץ 2003)
@Hadubim מענין. לי אישית ירד לי ממנו סופית אחרי שנים רבות של אהבה ומעקב כשאחרי ה7/10 הוא לא הצליח לומר מילה אחת בגנות חמאס . מילה. אחת. אז אני פחות מתרשמת מהסרטון הזה ספציפית.
@BaruchSharon1 ירד לי ממנו סופית אחרי שנים רבות של אהבה ומעקב כשאחרי ה7/10 הוא לא הצליח לומר מילה אחת בגנות חמאס . מילה. אחת. אז אני פחות מתרשמת מהסרטון הזה ספציפית.
@zviadover ירד לי ממנו סופית אחרי שנים רבות של אהבה ומעקב כשאחרי ה7/10 הוא לא הצליח לומר מילה אחת בגנות חמאס . מילה. אחת. אז אני פחות מתרשמת מהסרטון הזה ספציפית.
@UnxeptableD ירד לי ממנו סופית אחרי שנים רבות של אהבה ומעקב כשאחרי ה7/10 הוא לא הצליח לומר מילה אחת בגנות חמאס . מילה. אחת. אז אני פחות מתרשמת מהסרטון הזה ספציפית.