"אני צריך להיות בבית - כי הבית שלי מתפרק": זעקת המילואימניקים ששירתו כבר 220 יום וקיבלו זימון לחודשיים נוספים
הכתבה המלאה: https://t.co/N6dtL7OPwi
@zionnenko | @LeviYonit
היו יכולים לדעת מזמן שהקיץ יזמן שריפות בגליל. גם לא בימי מלחמה, האדמה היבשה והקוצים מתלקחים בקלות. קל לבנות את המשוואה הפשוטה שטילים+קוצים=אש, אז למה לא להציב מטוס כיבוי בקרבת מקום? כי למה כן - אפשר להמשיך ולהתעלם, כי הגליל הוא מזמן לא חבל ארץ, אלא רצועת ביטחון
הבית שלי נשרף
חברים - אני חייב את עזרתכם.
זה יהיה קצת ארוך, מתנצל.
תנו לי לספר על המציאות האיומה שאנחנו חיים בה: אנחנו גרים בקיבוץ בגליל העליון, קרוב מאוד לגבול. המדינה, החליטה באופן רנדומלי על 8 קיבוצים שלא יפונו - כי הם לא עומדים בתנאי שקר כלשהו. ואין כמו לחיות באזור מלחמה:
פגשתי את ג׳ימבו ג׳יי לשיחה על הרצפה, בדירה שהתפנה אליה יחד עם אשתו ושתי הבנות, אחרי שברחו מהבית שלהם בקיבוץ אור הנר בשבעה באוקטובר. אנחנו רואים כל מיני תגובות מוזיקליות למלחמה: שירי מורל (חארבו דארבו), שירי נחמה (יהיה טוב), אבל ג׳ימבו, לדעתי, מציע אופציה שלישית. ״קשה לי להגיד
איילת ארנין ז"ל, בת 22, נרצחה במסיבה ברעים. איילת שירתה אצלנו בגל"צ כעורכת דיגיטל, ופיקדה על קורס העיתונאים בתחנה. בצבא הקריאה לחברותיה מ"סיפורו של פרדיננד" - על השור שבמקום להלחם, הריח פרחים תחת עץ השעם. איילת ידעה לעשות כמעט הכל, וחלמה להריח פרחים ולהיות מאושרת
#מאחורי_השמות
7.12
עברו חודשיים והבנתי שאני מוצאת נחמה ביקומים מקבילים - מוצאת את עצמי חושבת שאני פשוט נמצאת ביקום שמתת בו, אבל ביקומים אחרים את עוד בחיים. יש יקום בו לא הלכת למסיבה, ויקום בו לא היה טבח מחריד ואולי אפילו יקום שאין בו סכסוך מלכתחילה.
היית העורכת שלי תמיד, אפילו ערכת לי את ההספד שלי לסבא שלי בשנה שעברה. עכשיו את לא פה כדי לעזור לי לשכלל את הצורה שבה אני אומרת לך שאני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך, אז לצערי תאלצי להסתפק בניסוח הסתום שלי. ואולי בעצם אין דרך יותר יפה לומר את זה.