#820 מנהגי־ישראל כבר בטלו בביתו של יועץ־המסחר הזקן, אבל עדיין אדוק הוא בסעודה שנייה של שבת לכל פרטיה ודקדוקיה: רקיקי־ביצים ודג מלוח מרוסק, דג קר ומפולפל, חצי־רביעית יי"ש מובחר מן המובחר, פתותי־חזה עם לפיתה מתוקה קרה, קריש של כף־רגל־עגל, תפוחי־אדמה מטוגנים בשומן ושזיפים,
-->
2371# רבי ישראל סירב לקבל עליו רבנות והתפרנס בדוחק מן הקיצבה, שקצב לו אחד מעשירי קובנה. פעם בא אורח לביתו, הזמינו רבי ישראל לסעודה ואמר לו:
אתה מותר לך לאכול הכל בביתי. לך הכל כשר כאן.
לא הבין, האורח ושאל:
מה פירושם של דברים?
-->
2370# באישון-לילה יצא רבי ישראל סלנטר מביתו וראה אור קטן מהבהב מתוך חלונו של סנדלר. נכנס אצלו ומצא אותו יושב ומתקן נעל. אמר לו רבי ישראל:
למה אתה מאחר כל-כך לשבת?
השיב לו הסנדלר:
רב, כל זמן שהנר דולק, חייב אני לעבוד ולתקן.
-->
2369# בשבת בראשית, קודם קריאת התורה, הוציא הגבאי רשימה מכיסו ולחש לשמש שמות החשובים, שיעלו היום לתורה. אמר לו רבי ברוך מרדכי:
אנו עומדים עדיין בבראשית, ואתה קורא כבר שמות...
2368# שאלו לרבי ברוך-מרדכי: לשעבר היו רבים עוסקים בתורה וספרים היו מעטים; עכשיו עוסקים בתורה מתמעטים והולכים, וספרים מתרבים והולכים. מהי סיבה יש לכך?
החזיר רבי ברוך-מרדכי: לשעבר היו ישראל זהירים בזקניהם והיו ספרים מעטים מספיקים להצניע בהם את השערות, שנושרות מן הזקנים מאליהן;
-->
2367# רבי ברוך-מרדכי שיבח לרב אחד בן דורו, שאדם גדול הוא. אמרו לו:
רבי, אתה משבחו, ואילו הוא מגנה אותך.
החזיר רבי מרדכי ברוך:
מה בכך? אפשר, שנינו טועים...
כלום לא יום-יום אנו מתפללים ולמה תיקנו להוסיף ולאמר "ובכל יום"? עכשיו אני יודע, למה תיקנו לאמר כך. ידעו מסדרי-התפילה, שעזי-פנים יכולים לצער גם בהשכמת הבוקר, קודם תפילה, ולפיכך תיקנו להוסיף "ובכל יום" – להתפלל היום על מחר...
2366# טינה היתה בלבו של אחד מבני-העיר על רבי ברוך-מרדכי. ויהי היום ורבי ברוך-מרדכי הלך בהשכמת הבוקר להתפלל עם הוותיקין, ופגשו אותו אדם והעז- פנים כנגדו. אמר לו רבי ברוך-מרדכי: כל ימי, כשהייתי מגיע בברכות השחר ל"יהי רצון, שתצילנו היום ובכל יום מעזי-פנים", – הייתי תמה:
-->
2365# באו לרבי ברוך-מרדכי וסיפרו לו:
פלוני בן-פלוני מת ברעב.
תמה רבי ברוך-מרדכי: היכי תמצי מת ברעב? כיצד לא בא אלי, או לאדם אחר ולא ביקש לחם? לחם ומים אפשר לבקש מאת כל אדם, ואפילו מגוי.
אמרו לו: בשעתו היה אדם זה בעל-בית חשוב, וכשהגיע עד כיכר לחם, גנאי היה לו לפשוט יד לאחרים.
-->
2364# הוא היה אומר:
כמה אין הבריות נוצרים לשונם משקר! עני קבצן נכנס אצל בעל-בית ומבקש נדבה. הלה פוטרו ואומר אין לו עכשיו בכיסו מעות קטנות. ואין הוא משמיע לאוזניו מה שפיו דובר. עכשיו אין לו וקודם היו לו? בכיסו אין לו ובמקומות אחרים יש לו? מעות קטנות אין לו ומעות גדולות יש לו?
-->
2363# אמר רבי ברוך-מרדכי ליפשיץ: טיפשים הם הבריות. כל אדם ואדם דואג דאגת-מחר לעצמו ומתיש כוחו על-ידי כך. מוטב, שהיתה כל קהילה מעמידה לה בעל-דאגה, שליח ציבור, שיוציא חובת דאגה את הקהילה כולה.
אמרו לו:
רבי, הואיל ואותו בעל-דאגה יקבל שכר ופרנסתו תהא מזומנת לו, – על מה ידאג?
-->
2362# עבריין ביקש לקנתר את הרב מלבי"ם ואמר לו: שמא יודע רבי למצוא היתר לסיגרה בשבת על-ידי שינוי?
החזיר לו הרב: אמנם יודע אני היתר לכך. כשתעשן סיגרה בשבת, תשנה ותשים את הצד הבוער לתוך פיך...
2361# הרב מלבי"ם סירב לצרף למניין-עשרה אחד מבני-עירו, שיצא עליו רינון. אמרו לו להרב: רבי, חלבנה שריחה רע נמנתה גם היא עם סממני-קטורת.
החזיר הרב: מכאן ראיה: אחד-עשר, ולא עשרה סממנים היו בקטורת...
השיב רבי יוסף שאול: מי יודע, מה ילד יום? שמא אצטרך לה.
הרהר רבי שלמה ואמר: עצתי, שיכין לו מר עוד תעודה אחת מאת רופא, שהוא בריא...
תמה רבי יוסף-שאול ושאל: תעודה זו למה?
החזיר לו רבי שלמה: מי יודע, מה ילד יום? שמא יצטרך לה.
2360# רבי יוסף-שאול נבחר ל"סים" הפולני בקראקוי, וכשהלך לשם נזדמן על-פי מקרה לפונדק אחד עם רבי שלמה קלוגר וישבו שניהם ועסקו בשיחה של תורה. דרך אגב סיפר רבי יוסף-שאול לרבי שלמה, למה בא לקראקוי, ואמר: קודם שיצא מלבוב הכין לו תעודה מאת רופא, שהוא חולה.
שאל רבי שלמה: תעודה זו למה?
-->