חזרתי לצייץ פוליטיקה.
אנחנו לקראת בחירות גורליות, ואין לי שום כוונה לעמוד מהצד ולתת לשלטון הימין להסתיים.
השירות שלי כסא״ל במילואים הוא מקור גאווה, לא כלי לניגוח פוליטי. מי שיבחר ללכלך, לקלל או להסית ייחסם מיד. אין לי זמן או סבלנות לנהל ויכוחים עם אנשים שטופי שנאה.
העשרים הראשונים כבר חסומים, והיד עוד נטויה.
שבת שלום לכולם! 🙏
6 ביולי 1907.
היום לפני 119 שנה.
פרידה קאלו נולדה.
עוד מעט העולם יהיה צבעוני יותר.
ומלא תשוקה.
"חוויתי שתי תאונות קשות בחיי.
האחת היתה של החשמלית שדרסה אותי,
והשנייה - דייגו" (פרידה קאלו, ציירת)
1925. מקסיקו סיטי. שעת צהריים. היא בת 18. חוזרת מבית הספר באוטובוס. עוד מעט ותגיע לביתה, "הבית הכחול". ולפתע פתאום רעש אימים. חלונות מתרסקים. העולם מתנפץ סביבה. זעקות שבר מקדימות כאב נורא שכמוהו לא חשה מעולם.
היא היתה אשה מדהימה. חזקה. יפה. מוכשרת. מורדת. אמיצה. פמיניסטית. קומוניסטית. ויותר מכל, ציירת גדולה. היתה לה השפעה עצומה על האמנות במאה ה-20. בכל מקום מכירים היום את שמה ותערוכות מעבודותיה מוצגות חדשות לבקרים. פרידה קאלו, שעזבה אותו ב-1954, שבעה ימים אחרי יום הולדתה ה-47, חיה בינינו יותר מאי פעם. אבל התאונה הנוראה ההיא, שבה כמעט ומצאה את מותה, על הסבל והייסורים שנגרמו לה בעקבותיה, היא זו ששינתה את חייה והפכה אותה לאגדה. רק שאז התחוללה התאונה השנייה, טראומטית לא פחות: התאהבות עד כלות החושים בצייר המקסיקני הגדול דייגו ריוורה.
היא נולדה ב-1907 (אבל זייפה את תעודת הלידה, כדי להוכיח שהגיחה לאוויר העולם בשנת המהפכה המקסיקנית, 3 שנים אחר כך) לצלם היהודי גיירמו קאלו, מהגר מגרמניה, ולמתילדה קלדרון, מקומית ממוצא אינדיאני ספרדי. זה היה בית מלא אהבה, שמהל בוהמה ביהדות, יצירתיות בקתוליות, וידע לעטוף אותה כשלקתה בגיל 6 בפוליו והפכה נכה. רגלה האחת היתה קצרה יותר מהשנייה והיא גרבה גרב על גרב על גרב ועיצבה עקב בנעלה כדי לאזן את הליכתה.
12 שנים לאחר מכן, בזמן שחשמלית התנגשה בעוצמה באוטובוס שבו נסעה, חדר מוט מתכת לבטן, לאגן, ופגע עמוק ברחם. התחושה הפיזית דמתה לאונס. קאלו גובסה, סבלה משברים, מפגיעות פנימיות ומכאבים עזים, ורותקה למיטת בית החולים למשך חודשים. היא נאלצה לעבור 32 ניתוחים, התמכרה לסמי הרגעה וכעבור שנים תאבד אחת מרגליה. היא לא תלד לעולם (סבלה כנראה מ"תסמונת אשרמן"), ובסופו של דבר, ככל הנראה, תתאבד. יש האומרים כי בעלה לעתיד סייע לה לקיים את משאלת המוות האחרונה בחייה.
אבל קאלו אהבה לחיות. היא לא נכנעה לכאביה ולא ביכתה את מר גורלה אלא השקיעה את זמנה בציור על גבי כן שאביה התקין על מיטתה. היא ציירה בעיקר את עצמה, את מאוויה, תשוקותיה, חלומותיה וכמובן ייסוריה. בציור מ-1932 מדממת בת דמותה במיטת בית החולים וסביבה מרחפים איברים פנימיים, קרעי מתכת וגם עובר שלא נולד, כולם מחוברים אליה בחבל הטבור. בתום האשפוז הממושך יצאה לעולם כשמחוך אורטופדי ממתכת אוחז מתחת לחולצתה בגבה המרוסק ואליו עוד תתווסף רגל תותבת שנקשרה למותניה מתחת לשמלתה.
ובכל זאת, כל מי שפגש אותה לא יכולה היה שלא להתפעל ממנה, מאישיותה ומהחוש האופנתי שלה. היא אספה את שיערה בשתי צמות על ראשה, התקשטה בפרחים, ענדה תכשיטים ועגילים ושרשרת זהב מעל בגדים רקומים, נהגה להתעטף בצעיפים, ללבוש חולצות משי ולהתהדר במגפיים, ועם זאת, לא מרטה את חתימת השפם שלה ואף לא את גבותיה העבותות המחוברות. כבר בגיל 19, חודשים ספורים אחרי התאונה, צילם אותה אביה בחליפה גברית, כדי להבהיר מהו פמיניזם: להיות את, בדיוק כפי שאת רוצה, ולעזאזל הביקורת.
ואז היא הכירה את דייגו. בגיל 22. הוא היה כבר בן 43, כבד גוף, גרוש פעמיים, חובב נשים, טיפוס בוגדני, פתייני, שצייר על קירות בניין הגימנסיה שבה למדה. "המשפחה שלי אומרת שזה כמו פיל שמתחתן עם יונה", סיכמה קאלו, שלא עמדה בפני הכריזמה של גדול ציירי מקסיקו ונפלה לזרועותיו. לא יחלוף זמן רב עד שיבגוד גם בה. "ככל שאני אוהב אותה יותר", יתוודה, "כך אני רוצה לפגוע בה יותר".
והוא פגע בה, פעם אחר פעם. והיא סלחה לו, פעם אחר פעם. "אני יודעת עכשיו שכל המכתבים האלה", תכתוב לו ביולי 1935, "הקשרים עם נשים קלות דעת, עם 'מורות לאנגלית', עם דוגמניות צועניות, עם פקידות בעלות 'כוונות טובות', עם 'שליחות מוסמכות ממקומות רחוקים', הם רק בגדר פלירטוטים, וכי בלב-ליבנו אתה ואני אוהבים זה את זה מאוד".
כן, אבל.
המכתב מייצג את הקונפליקט הפנימי של פרידה ואת הכאב הכפול: לא רק שריוורה ניהל בפומבי יחסים עם שלל נשים תוך שהוא משקר לה בפרצוף, הוא גם עשה ילדים לאחרות בעוד שהיא הפילה פעמיים מתוך רחמה המצולק. ההפלות אולי גם סייעו לה לפתור דילמה אכזרית: קאלו מאד רצתה להיות אמא, אך חששה שדייגו יעזוב אותה לאנחות עקב כך. ואצל פרידה, כל מחשבה, כל רגש, התבטאו על בד הציור ובגופה:
את יונק הדבש, סמל לאהבה, ביטוי לזוגיות, ציירה מת. ואת שיערה הכהה, העבה, הנשי כל כך, גזזה פעמיים, אחרי שגילתה שבעלה לא בחל גם באחותה כריסטינה (1934) ובעקבות החלטתה לשים קץ לנישואיה עימו ולהתגרש (1939). ב"זיכרון", ציור שעליו עבדה בין שני האירועים, היא מופיעה מסופרת למשעי, כאות אבל אך גם כבחירה בעצמאות.
כי גזיזת השיער היתה אקט של כוח ונחישות, של ויתור מרצון על יופי ונשיות. קאלו לא היתה אישה חלשה ומתרפסת, היא היתה יצרית ומשתוקקת. כשריוורה התעסק עם אחרות, היא הכניסה למיטתה גברים (ביניהם ידיד המשפחה, המהפכן הרוסי ליאון טרוצקי) וגם נשים (כמו הבדרנית האמריקאית הדו-מינית המסעירה ג'וזפין בייקר). כשקראה בעיתון שבעל תירץ בבית-המשפט את רצח אשתו במילים "היו אלה רק כמה צביטות קטנות", ציירה את המעשה והסבירה ש"גם היא נרצחה על-ידי החיים". וכמי שלא התכחשה מעולם למוצאה היהודי, מחתה בעבודה "הסבים והסבתות שלי, הוריי ואני" על חוקי נירנברג בגרמניה הנאצית והבליטה במקום אחר נשים יהודיות העוברות עינויי אינקוויזיציה.
ובכך הקדימה את זמנה. היא שויכה אמנם לז'אנר הסוריאליזם הנאיבי, ציוריה היו צבעוניים ומרהיבי עין, פנטסטיים ורומנטיים, מוהלים את שורשיה האינדיאניים באלה המקסיקניים, אך העיסוק המגדרי בנשים, המראה הגברי לכאורה, התעתועים האנדרוגיניים והמסכות המתחלפות, אם כבעל חיים (צבי פצוע) או כדמות רוחנית (אלת הינדו), שיקפו דמות מורכבת ומחוכמת שמסתתרת ובה בעת חושפת. מתוך 143 הציורים שהעניקה לנו בימי חייה, 55 עסקו בה, הראו אותה וביטאו את עולמה הפנימי העשיר. זו היתה אמירה מובהקת, פוליטית, אישית, ששמה אותה, האישה, במרכז.
בזמן אמת, העולם, שבו שלטו גברים, היפנה לה עורף. עבורו, היתה עדיין האישה הקטנה של ריוורה. את תערוכת היחיד הראשונה שלה הציגה רק בגיל 31, הרחק מהבית, בניו יורק. יחלפו עוד 15 שנים תמימות עד שתציג במולדתה. אז, ב-1953, חודשים לא רבים לפני מותה, ייעצר אמבולנס בפתח התערוכה ומתוכו תוצא האמנית הגוססת על גבי אלונקה מקושטת.
הגוף הדואב והמרוסק נכנע לבסוף ביולי 1954. קאלו, שסבלה עד כדי כך שחשבה על ציור רפואי ככיוון בחייה, שכתבה בימיה האחרונים ביומנה "אני מקווה שאצא מכאן בשמחה, ולא אחזור לעולם", ספק שלחה יד בנפשה ספק נגאלה מייסוריה ע"י בעלה הבוגדני אך המעריך והאוהב. הם חזרו זה לזרועות זו חודשים ספורים אחרי הגירושין, נישאו מחדש והמשיכו לסעור יחד ולחוד. על הקיר במטבח שבאותו בית כחול, קסום, במקסיקו סיטי, רשמה הציירת המאוהבת "דייגו ופרידה", בעוד שמעל המיטה הזוגית תלתה את תמונות המהפכנים והוגי הדעות לנין, אנגלס ומרקס. בעבודתה האחרונה, שאותה לא הספיקה להשלים, כיכב לא אחר מאשר סטאלין.
כמו אמנים רבים שפרצו דרך, כמו יוצרות אחרות שבעטו במוסכמות, היתה לה עדנה אחרי מותה. כוכבת העל הנשית מדונה קנתה פורטרט עצמי שלה. סרט מצליח בכיכובה של סלמה הייק נעשה אודותיה. Casa Azul, ביתה, היה למוזיאון. ומוזיאונים נחשבים נאבקים על הצגת עבודותיה, שערכן עלה ממאות דולרים בודדים בזמנה למאות אלפי דולרים בזמננו, ובכך האפילה אפילו על בעלה הנחשב והדומיננטי. ריווורה עצמו נפרד מהעולם 3 שנים בלבד אחריה. יחלפו עוד 50 שנה עד שגם ארון הבגדים שלה ייפתח בפנינו ויחשוף בפנינו את המראות, הריחות והטעמים של פרידה קאלו.
"אני אוהבת אותך יותר מאשר את עצמי, ואתה, אף שאולי אינך אוהב אותי כך, עדיין אוהב אותי קצת" (פרידה כותבת לדייגו)
ואווווו דבריה הנוקבים של ד״ר יפעת בן חי שגב בבית המשפט העליון - שתפו בכל הכח
״אני עומדת כאן היום לא רק כמועמדת לתפקיד ציבורי, אלא כאזרחית ישראלית, רעיה ואם לשתי בנות, שהקדישה למעלה מ־25 שנים מחייה לשירות הציבורי, לתקשורת ולרגולציה.
לאורך השנים זכיתי לכהן בתפקידים בכירים
@almog_tamar תמר את בסך הכל פוליטקאית במסווה של עיתונאית, גרה 15 ד מבית המשפט, נעדרת משם על בסיס קבוע למרות שאת מקבלת שכר ציבורי, אז את בהלם שראש ממשלה בזמנים כאלה לא מגיע 3 פעמים בשבוע לשמוע איך יכול להיות שהוא לא מכיר שיחה של 15 שניות בין ארו לנוני? סרייסלי?
טלי גוטליב שנמצאת בליכוד דקה וחצי בזכות נתניהו שקיצר לה את הפז״ם, אתמול בקול ברמה;
נתניהו צריך לקבל 5 שריונים, לא יותר. עם כל הכבוד לרה"מ, זה לא הבית הפרטי שלו, 5 שריונים לא יותר.
דוד ביטן האיש הכי שנוא בליכוד. מלך הדילים המסריחים, היום בקול ברמה: ״מבחינתי, נתניהו יקבל כמו בפעם שעברה שיריון אחד בכל עשיריה. פעם לא היו שיריונים. הליכוד מפלגה דמוקרטית ולא צריך לשריין אנשים״.
מה זה אומר על טלי גוטליב שהיא וביטן העסקן העלוב תמימי דעים?
ומי מספר לשניהם שרק בזכות נתניהו הם חברי כנסת?
קיפול המפקדה האמריקאית מקרית גת היא דווקא בשורה טובה לישראלים שרוצים נצחון על חמאס בעזה.
המפקדה הוקמה בימים שארה"ב עוד חישבנה לקטאר וטורקיה אי שם לפני מלחמת שאגת ארי.
המפקדה היתה אמורה לטפל בסיוע האמריקאי ולתאם את פירוק החמאס מנשקו במו"מ.
מאז, ארה"ב נתנה לחמאס אוליטמטום להתפרק מנשקו, והוא כצפוי דחה זאת.
ארה"ב התחייבה לישראל שאם החמאס לא יתפרק מנשקו ברצון זה יהיה בכח.
עכשיו, כנראה ארה"ב זזה ומאפשרת לישראל להשלים את העבודה בתמרון צבאי. אחרי 'בגידת' העולם הסוני בסירוב לעזור לארה"ב בלחימה באיראן. עמדתם בעזה לא באמת מעניינת את ארה"ב כרגע.
ישראל תסגור את האירוע בלבנון ובאיראן ותחזור להשלים את העבודה בעזה.
President Trump expressed deep disappointment in Italian Prime Minister Giorgia Meloni.
In an interview with Corriere della Sera, Trump said:
"I thought she was brave. I was wrong. Meloni doesn’t want to help us with NATO, doesn’t want to help get rid of nuclear weapons. She’s very different from what I thought."
This is a serious wake-up call for the West.
If even leaders once seen as strong on security and sovereignty are hesitating to confront key threats, including the growing influence of Islamists, the free world is in greater danger than many realize.
Hoping Meloni has not fallen under Islamist pressure.
RT if Trump is right.
צה״ל ומשטרה באמת נערכו ביומיים האחרונים עם פרישת כוחות מרשימה לפוגרומים של יהודים באיו״ש, וגם הצליחו לסכל כמה תקיפות פה ושם. אבל התוצאה היתה עגומה למדי: למעלה מ-20 מוקדי אלימות והצתות, כל אחד מהם זה כישלון של פיקוד המרכז, של מחוז ש״י ושל החטיבה היהודית בשב״כ. מאות פורעים יהודים השתתפו באירועים, מתוכם רק עשרה נעצרו (מתוכם חמישה שנעצרו ליד כפר כבר שוחררו. שם, שם). הדרך היחידה להילחם בתופעה היא לתגבר את מג״ב איו״ש בעוד פלוגות, ולהסיט את רוב כוחות מג״ב איו״ש לעסוק רק בפשיעה לאומנית. בשונה מחיילי צה״ל, להם יש הכשרה של שוטרים וגם ייעוד תואם
What would it take for the West to declare a religion seditious and existentially dangerous and accordingly ban it from its midst? Does the West have a right to free itself from an ideology that seeks to destroy it or is there no mechanism to avoid the suicidal erasure of one's civilization?
תרימו לאלוף הזה!
שדה תעופה בנגב!!!
אשכרה בפחות מקדנציה, @almog_cohen08 הביא שדה תעופה לנגב.
אלמוג כפרעליק, אתה מכיר אותנו.... מפה והלאה אתה חייב לעלות ולהיות עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ושתמיד תהיה לנו רק טוב!
אם אתם רוצים לראות אותו בכנסת הבאה, תרימו לאלמוג בשיתופים!!!
People get so riled up whenever you politely ask about anything related to their religiosity. Take for example two teams each of which pray to their God prior to the game. Team A wins; Team B loses. Both prayed to the same God. Team A places all of their gratitude in God having answered their prayers and allowed it to happen. Hence, is it not fair to ask why He decided to not let Team B win. Does God choose winning teams? Don't emote. Don't get unhinged. Provide a reasoned rebuttal. I'm listening.
סיכום המסמך המרתק:
לא היה צורך ב-55 עמודים כדי לדעת שראשי מערכת הביטחון בלבלו את המוח בטענה שהם התריעו והציעו קו לוחמני, כולם היו שבויים בקונספציה עד דק. המערכת גם לקתה בעיוורון מודיעיני נורא שלווה ביהירות ובאזהרות מקבילות נגד הרפורמה שנתפסו כפוליטיות לחלוטין (ואכן כשלו בזיהוי האויב המסתער, שלא לדבר על הסתירות בין האזהרות הפומביות ובין ההרגעות בדיונים הסגורים)
עם זאת, נתניהו לא זיהה גם הוא את הסכנה האיומה. הוא הציע לפי הפרוטוקולים חיסולים, אבל לא מעבר. ונאמר שעמדתו הייתה מתקבלת- נו, לא היו שתי אוגדות קומנדו של חמאס מוכנות לפשיטה?
ונגיד שהיו מעירים אותו בלילה והיינו ערוכים - אז הסכנה הייתה נעלמת או מחכה להזדמנות הבאה?
לדעתי הסיכום ההולם של המסמך הוא הפרוטוקול מ-2014: נתניהו הוכיח היטב שאכן איש לא הציע לכבוש את עזה ולחסל את חמאס, לרבות הוא עצמו. זה לא יותר טוב ולא יותר רע מכל האחרים.
תשמעו סיפור. ארגון נשות השמאל הדתיות ״שותפות לשירות״ נחשף השבוע במערומיו בתחקיר של ישי פרידמן בערוץ 14. המובילות שלו מסתבר הן נשים שאחת מהן תמכה באִבתִּסאם מראענה ואחת אחרת היתה ממובילות המאבק נגד הרפורמה בירושלים ומראשות ארגון השמאל ״שומרים על הבית״. היא גם נאמה בהפגנות נגד הרפורמה. אישה נוספת היא שותפה של יא יא פינק במיזמי השפעה בחברה הדתית לאומית, אז תבינו לבד. בקיצור קפלן על מלא בתחפושת.
בעקבות התחקיר התעוררה סערה ובוטל ראיון עם אחת מראשות הארגון (ההיא שתמכה באיבתיסאם) בכנס המנהלים של הציונות הדתית, שמתקיים היום באילת. עד כאן הגיוני. סך הכל למה לתת במה לפרוקסיס של קפלן, שמנסים לפרר את הציונות הדתית מבפנים ולהמליך עלינו ממשלת שמאל וערבים?!
התמונה הזו למשל היא מתוך דף הפייסבוק של נעה מבורך. שם אגב מופיע עדיין מופיע פוסט עם תמונה של מהסור עבאס והטקסט המדהים ״מנסור עבאס תודה לך״, שמסביר שאסור להכליל. פוסט שכולו הגנה משתפכת על נציג האחים המוסלמים בכנסת ישראל.
רק שמה שקרה מאז מדהים הרבה יותר. מי שיצאו להגנת הארגון הם - שימו לב - בן כספית, נפתלי בנט ושאר שופרות קפלן. בקיצור אם בן כספית ובנט מחבקים אתכם - ימין אתם לא.
אז אחיי התמימים טובי הלב, אל תיפלו בפח עם כל מיני ארגוני פרוקסי של קפלן סטייל הרבעון השמאלני שעוד יצוצו לנו לקראת הבחירות. היו ערניים - ופקחים.