לשנה החדשה מאחל לנו:
פחות גזענות.
פחות סטיגמות.
פחות מעצרים של משטרת ישראל
את דור העתיד שלנו.
פחות החלטות אוטומטיות במערכת המשפט.
פחות מדיניות הסללה.
יותר הזדמנויות אמיתיות.
יותר קבלה ��ל השחור כחלק טבעי ושווה בקשת הצבעים.
בשורה התחתונה הרבה תלוי בכם
עם השאר אנחנו כבר נסתדר.
"הזינוק במספר העצורים ניכר במיוחד בקרב קטינים מהקהילה האתיופית זינוק של 77% בשלוש שנים" (התנועה לחופש המידע, 2026).
תוכניות נכתבות, תקציבים מאושרים ובכל זאת, משנה לשנה המצב רק מחמיר.
עתיד ילדינו נרמס עוד לפני שהספיקו להתחיל את חייהם. כמה עוד נשלם על הכישלון הזה?
שנים שלא התרגשתי כך מבחירות. מרגיש ביתר שאת את גודל האחריות שמוטלת על כל אזרח ואזרחית לצאת, להצביע ולהשפיע.
אם לא נעשה זאת, נמשיך לגלגל לדור הבא את אותה פוליטיקה של זהויות, של פילוג ושל מחנות.
הגיע הזמן לבחור אחרת לא רק בשביל ההווה שלנו, אלא בעיקר בשביל העתיד של הילדים שלנו.
אם 10% מההבטחות של ראשי המפלגות היו מתממשות, כבר מזמן היינו חיים בגן עדן.
בבחירות מוכרים לנו כרטיס לגן עדן, ואחרי הקלפי מגלים שהטיסה בוטלה.
והכי מדהים?
אנשים שאמורים להיות בריאים בנפשם ובשכלם ממשיכים לקנות את אותו כרטיס שוב ושוב ואז מתפלאים למה אנחנו עדיין תקועים בטרמינל.
בחירות? מה דעתכם להתחיל בהתחייבות לצמצם את מספר השרים ולהפסיק את חגיגת הג׳ובים על חשבון הציבור.
פחות שרים, פחות ג׳ובים פוליטיים, פחות משרדים מיותרים ויותר כסף לבריאות, לחינוך, לרווחה ולשירותים שהאזרחים באמת צריכים.
לפני שאתם מבקשים את הקול שלנו בקלפי, אולי תתחילו להתחייב גם לזה
הורים יושבים מול המסך, מטנפים, שופכים רעל והילדים שומעים, סופגים, לומדים.
בדיוק ברגע הזה, יושב בעוד סלון ילד.
לומד איך מדברים על מי ששונה ממנו.
איך מבזים. איך מקטינים. איך שונאים.
זה לא מתחיל ברחוב.
זה לא מתחיל בבית הספר.
זה מתחיל בבית שלכם.
שם נזרעים הזרעים
של שנאה או אהבה.
זיו אגמון, דובר רה"מ, אינו "עשו שוטה". גזענות היא מחלה קשה בחברה הישראלית.
ריבוי המפלגות בכנסת אינו חגיגה של דמוקרטיה, אלא חגיגה של פילוג כאשר כל מפלגה מייצגת קאסטה או מגזר.
ואל תתרשמו מקישוט בדמות מועמד מזרחי או אתיופי לרוב מדובר בפוליטיקאים ששכחו או מחקו את זהותם כדי "להשתלב".
ילד בן ארבע נדרס למוות.
הנהגת ממשיכה בדרכה כאילו מדובר בחתול רחוב חסר ערך.
ואז “היכל הצדק” פוסק, שנה אחת מאסר.
זו לא מעידה נקודתית.
זו לא טעות בשיקול דעת.
זו מדיניות.
יש דין, ויש מי שמעל הדין.
שוויון נבחן בהחלטות ובחיים עצמם וכרגע החיים של השחורים בארץ לא שווים הרבה.
עד מתי?
ברכות לקהילת יוצאי אתיופיה
הקהילה הכי נחקרת באקדמי��,
ומנגד הכי שקופה במציאות הישראלית.
איך ייתכן שמאות מחקרים, דוחות ודיונים אקדמיים לא מתורגמים לשינוי ממשי בשטח?
המחקר משרת ריגוש אינטלקטואלי, פרסום אקדמי וקריירות מקצועיות.
בקיצור גומרים והולכים לספר לחברה והקהילה שתלך לעזאזל.
תקציב משרד העלייה והקליטה לשנת 2026 עומד על 1,506,335,000 ₪.
מתוך התקציב הזה, לעולים מאתיופיה הוקצה סכום של 0 ₪.
טובים לצה״ל, אבל כשזה מגיע לעלייה ? אפס ₪.
מה קרה, יש כבר "יותר מדי" שחורים?
משפחות רבות מפורקות, ממתינות לאיחוד משפחות ולזה לא נמצא תקציב.
זו לא תקלה.
זו מדיניות.