Anna Ben Naim

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@AmitmizrA @auQVKwV0LjzDSGW לא, כי שתי סיטואציות שונות מאוד. קל יותר להיות חברותי ונדיב כשאתה בעמדת כוח, ואפשר להבין שזה עלול להיות טראומטי לחטופים לשמוע ערבית כשהם במצב חלש או נזקק

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@Ogi43188459 @AviEdelson1 @YairNetanyahu ממש! זה כמו להתחיל לצפות בסדרה בלי לדעת מתי הפרק השני 😂

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@RottenBanannas אני יודעת 😭

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@realitaigreif @haggaie גם אני

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@attar_or אני רוצה גם, אבל הבעיה היא שאני מחרימה כבר מאז פרשת הצוללות.

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@yonatnwer זה שלא שביבי לא ינסה להקים ממשלה עם אייזנקוט, כי ברור שהוא ינסה הכל, אבל אתה טועה לגבי זה שהוא סגור עם אייזנקוט ועוד יותר בחשיבה על ממשלת ימין.
המטרה היא ממשלת נתניהו בכל קונסטלציה, ואם לא, וזו מציאות שחובה להיערך אליה לאור הסקרים, אז לפחות נאמנות ללא תנאי של כל הגוש

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@bezalelsm ואם לא, תשברו להם את המשפחה?

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@RottenBanannas אתה יפה מאוד וזה מה שחשוב 🧡

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@Who_am_I5454 @david_of_lod הוא כנראה יכול, אבל המשפחה יותר חשובה מפוליטיקה

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@TheDayag אבל איפה הסיפור על הטחינה? 😄

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@adin_dan ממי? מדר "הקמפיין שלנו" פיקרסקי?

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@gantzbe אתה לעולם לא תהיה ראש ממשלה או נשיא
לך תמצא לך תחביב חדש

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@DDisatnik @TheSharkLady דיווחתי גם אני

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@hamitpaked @RonelAdani אני מבינה שלא קראתם את ההתכתבות עם יוסי שלום

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@ZuckermanRoy החברה שלה, דרורית שטיינמץ

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@filbers אז מה זה שווה אם האיסוף של מומו?

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@shaulig לא קראת את אוריך והקמפיינר של וינטר? מתואמים על מלא

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@AviaYoseffi זה היה רק פיתיון. אחרי שהכניסו אותו למלכודת כפי שהטיבה Daniro לנתח, הרדימו גם את הלשכה שלו בכסף ותחושת חשיבות

https://t.co/upxYVAQ0c2

[Daniro @HaCoCoRoRoo]

הטייק הקונספירטיבי שלי:

נתניהו פיתח שיטה. הוא הרגיש שיש לו שותף מהצד השני. סינוואר קוראים לו.

כל אחד עושה אבו עלי בשביל הציבור שלו, מדי פעם יורים, מדי פעם מגיבים, שני הצדדים מקבלים את מנת ה״עשינו״ שלהם, שומרים על הסטטוס קוו וממשיכים הלאה עד הסבב הבא.

ואז לסיפור הזה מצטרפת מדינה. קטאר שמה.
אמרו עליה שהיא ״מדינה מורכבת״. אני לא חושבת שיש משהו מורכב במיוחד בכוונות שלה.

קטאר קשרה קשרים עם נתניהו, היא בעלת קשרים עמוקים עם סינוואר וחמאס, ובמשך שנים הפכה למתווכת הקבועה בין הצדדים. חשוב להזכיר שאפילו ב2017, כשבארה״ב רצו להטיל עליה סנקציות בגלל הקשרים שלה עם חמאס ועזה, אנחנו עצמנו נחלצנו לעזרתה והלבנו את שמה בפני הקונגרס האמריקאי.

משם הדרך הייתה קצרה. מ2018 קטאר כבר מעבירה מדי חודש כסף לעזה. אמרו לנתניהו שכדאי, כי טוב, סינוואר קיבל כסף, אז מבחינתו גם היה טוב. וככה יצא שאנחנו עצמנו היינו שותפים למימון המערכת שממנה צמח האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

אבל באותן שנים זה הרגיש מצוין.
הם מקבלים כסף. אנחנו מעבירים כסף. מדי פעם הם יורים לעברנו, אנחנו יורים לעברם, כל צד מצטלם גבר גבר מול הציבור שלו, כולם מקבלים תחושת הישג זמנית וחוזרים לשגרה.

נתניהו מצא את השיטה.

במקביל העולם עובר קורונה, הכול משתנה, אחר כך ישראל נכנסת לתקופה ארוכה של חוסר יציבות פוליטית, אין ממשלה יציבה, אין תקציבים מסודרים, ואז נתניהו חוזר, ההפיכה המשפטית בפתח.

ובמשך כל התקופה הזאת כבר אין באמת שיח על מלחמה. יש ״ימי קרב״, יש ״סבבים״, יש ״הסלמות״. אנשים ששירתו במערכת באותן שנים יודעים שהיה אסור להגיד את המילה מלחמה.

עזה? היא פוצחה.
נתניהו מצא את הנוסחה.

לעומת ״האידיליה״ בדרום, בצפון אף אחד לא נח על השמרים.

חזבאללה לא היה חלק מהמשחק הזה. מולו לא הייתה נוסחה קטארית נוחה, לא היה מנגנון קבוע של כסף, שקט והקלות. נצראללה המשיך למתוח את הגבול, לבחון אותנו, להעלות את רמת החיכוך, ובמערכת הביטחון היה במשך תקופה ארוכה לחץ אמיתי סביב האפשרות של הסלמה בצפון.

הפחד היה מלבנון.
העיניים היו צפונה.

והדבר הזה, בעיניי, בנוסף החליש מהותית את הקשב הבטחוני לעזה.

בינתיים נתניהו ממשיך לנהל את המערכת שהוא בנה. הכסף עובר, מדי פעם יש קצת חיכוכים, מגיבים, תוקפים בעזה, וחמאס מתנהג כבר כמו ריבון בוגר.

העימותים שלנו הם כמעט בבלעדיות - למעט שומר חומות - מול הגא״פ בכלל. יש גוף ״מתון״, כביכול אחראי, קוראים לו חמאס והוא בעצמו פועל מול הגא״פ ונגד הניציות שלו.

וואו. איזה יופי.
כל זה מייצר תחושת שליטה.

עזה כבר מרגישה כמעט כמו חצר משחקים מוכרת: קצת בלאגן, קצת בלונים, אנחנו יורים על חולות בחזרה, וכולם חוזרים לגבולות.

נתניהו בקשר עם קטאר, קטאר בקשר עם חמאס, וחמאס ממשיך לשדר שהכול בסדר.

ואז! מתפתחת גם תוכנית הסדרה.

וכאן, בעיניי, המלכודת נעשתה כמעט מושלמת.

מנקודת המבט של נתניהו, עוד רגע הוא כבר לא רק האיש ש״פיצח את עזה״. עוד רגע הוא גם האיש שמביא הסדרה, יציבות, הישג מדיני, ואולי אפילו מחזיר הביתה את את החטופים.

זו כבר לא רק עוד תקופה של שקט.
זו מורשת. זו האפשרות להיות המנהיג שהוא תמיד רצה להיזכר כמותו: האיש שראה רחוק יותר מכולם, שניהל אויב רצחני דרך אינטרסים, כסף, לחץ וכוח - ובסוף גם הביא תוצאה מדינית שאחרים לא הצליחו להביא.

וזו בדיוק הסיבה שבעיניי תוכנית ההונאה הייתה כל כך מבריקה.

היא הסתירה ממנו מלחמה בכך שנתנה לו לראות בדיוק את מה שהוא רצה לראות.

סינוואר רצה כסף? קיבל כסף.
רצה הקלות? קיבל הקלות.
רצה פועלים? קיבל פועלים.
רצה הסדרה? לכאורה מתקדם להסדרה.
רצה עסקת אסירים? מתנהל מו״מ.

הכול הסתדר בתוך המודל.

גם אם עכשיו מתקשר אליו נשיא איחוד האמירויות ואומר לו: תקשיב, משהו גדול עומד לקרות - נתניהו כבר לא שם, הוא עם העיניים על הפרס.

עוד רגע ההסדרה.
עוד רגע החטופים חוזרים.
עוד רגע הוא מוכיח לכולם שהוא צדק.
לא להפריע. זה שלו.
והסימנים, אחד אחרי השני, מונחים לפניו.

אבל הוא רגוע. הוא מרגיע.

כי מבחינתו יש לו ידע שאין לאחרים. הוא יודע על מה הוא נשען. הוא מכיר את סינוואר. הוא מכיר את הקטארים. הוא מכיר את המנגנון. הוא כבר ראה אותו עובד שוב ושוב במשך שנים.

רק שהמשענת הזאת הייתה משענת קנה רצוץ.
והקונספירציה שלי היא שהקטארים וסינוואר ביצעו כאן הונאה מופתית.

הם סימאו את עיניו של ראש ממשלת ישראל בדיוק דרך המקום שבו היה הכי בטוח בעצמו: התחושה שהוא מבין אותם.

הם רק היו צריכים לעזור לו להמשיך לחשוב שחמאס התבגר. שהוא ריבון. שיש לו מה להפסיד. שיש על מי לסמוך. שיש עתיד בדרך.

שחמאס רציונלי בתוך המערכת שהוא עצמו בנה.

[Anna Ben Naim @AnnaBenNaim]

@beersehva לדעתי Daniro פיצחה את זה הכי נכון

https://t.co/upxYVAQy1A

[Daniro @HaCoCoRoRoo]

הטייק הקונספירטיבי שלי:

נתניהו פיתח שיטה. הוא הרגיש שיש לו שותף מהצד השני. סינוואר קוראים לו.

כל אחד עושה אבו עלי בשביל הציבור שלו, מדי פעם יורים, מדי פעם מגיבים, שני הצדדים מקבלים את מנת ה״עשינו״ שלהם, שומרים על הסטטוס קוו וממשיכים הלאה עד הסבב הבא.

ואז לסיפור הזה מצטרפת מדינה. קטאר שמה.
אמרו עליה שהיא ״מדינה מורכבת״. אני לא חושבת שיש משהו מורכב במיוחד בכוונות שלה.

קטאר קשרה קשרים עם נתניהו, היא בעלת קשרים עמוקים עם סינוואר וחמאס, ובמשך שנים הפכה למתווכת הקבועה בין הצדדים. חשוב להזכיר שאפילו ב2017, כשבארה״ב רצו להטיל עליה סנקציות בגלל הקשרים שלה עם חמאס ועזה, אנחנו עצמנו נחלצנו לעזרתה והלבנו את שמה בפני הקונגרס האמריקאי.

משם הדרך הייתה קצרה. מ2018 קטאר כבר מעבירה מדי חודש כסף לעזה. אמרו לנתניהו שכדאי, כי טוב, סינוואר קיבל כסף, אז מבחינתו גם היה טוב. וככה יצא שאנחנו עצמנו היינו שותפים למימון המערכת שממנה צמח האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל.

אבל באותן שנים זה הרגיש מצוין.
הם מקבלים כסף. אנחנו מעבירים כסף. מדי פעם הם יורים לעברנו, אנחנו יורים לעברם, כל צד מצטלם גבר גבר מול הציבור שלו, כולם מקבלים תחושת הישג זמנית וחוזרים לשגרה.

נתניהו מצא את השיטה.

במקביל העולם עובר קורונה, הכול משתנה, אחר כך ישראל נכנסת לתקופה ארוכה של חוסר יציבות פוליטית, אין ממשלה יציבה, אין תקציבים מסודרים, ואז נתניהו חוזר, ההפיכה המשפטית בפתח.

ובמשך כל התקופה הזאת כבר אין באמת שיח על מלחמה. יש ״ימי קרב״, יש ״סבבים״, יש ״הסלמות״. אנשים ששירתו במערכת באותן שנים יודעים שהיה אסור להגיד את המילה מלחמה.

עזה? היא פוצחה.
נתניהו מצא את הנוסחה.

לעומת ״האידיליה״ בדרום, בצפון אף אחד לא נח על השמרים.

חזבאללה לא היה חלק מהמשחק הזה. מולו לא הייתה נוסחה קטארית נוחה, לא היה מנגנון קבוע של כסף, שקט והקלות. נצראללה המשיך למתוח את הגבול, לבחון אותנו, להעלות את רמת החיכוך, ובמערכת הביטחון היה במשך תקופה ארוכה לחץ אמיתי סביב האפשרות של הסלמה בצפון.

הפחד היה מלבנון.
העיניים היו צפונה.

והדבר הזה, בעיניי, בנוסף החליש מהותית את הקשב הבטחוני לעזה.

בינתיים נתניהו ממשיך לנהל את המערכת שהוא בנה. הכסף עובר, מדי פעם יש קצת חיכוכים, מגיבים, תוקפים בעזה, וחמאס מתנהג כבר כמו ריבון בוגר.

העימותים שלנו הם כמעט בבלעדיות - למעט שומר חומות - מול הגא״פ בכלל. יש גוף ״מתון״, כביכול אחראי, קוראים לו חמאס והוא בעצמו פועל מול הגא״פ ונגד הניציות שלו.

וואו. איזה יופי.
כל זה מייצר תחושת שליטה.

עזה כבר מרגישה כמעט כמו חצר משחקים מוכרת: קצת בלאגן, קצת בלונים, אנחנו יורים על חולות בחזרה, וכולם חוזרים לגבולות.

נתניהו בקשר עם קטאר, קטאר בקשר עם חמאס, וחמאס ממשיך לשדר שהכול בסדר.

ואז! מתפתחת גם תוכנית הסדרה.

וכאן, בעיניי, המלכודת נעשתה כמעט מושלמת.

מנקודת המבט של נתניהו, עוד רגע הוא כבר לא רק האיש ש״פיצח את עזה״. עוד רגע הוא גם האיש שמביא הסדרה, יציבות, הישג מדיני, ואולי אפילו מחזיר הביתה את את החטופים.

זו כבר לא רק עוד תקופה של שקט.
זו מורשת. זו האפשרות להיות המנהיג שהוא תמיד רצה להיזכר כמותו: האיש שראה רחוק יותר מכולם, שניהל אויב רצחני דרך אינטרסים, כסף, לחץ וכוח - ובסוף גם הביא תוצאה מדינית שאחרים לא הצליחו להביא.

וזו בדיוק הסיבה שבעיניי תוכנית ההונאה הייתה כל כך מבריקה.

היא הסתירה ממנו מלחמה בכך שנתנה לו לראות בדיוק את מה שהוא רצה לראות.

סינוואר רצה כסף? קיבל כסף.
רצה הקלות? קיבל הקלות.
רצה פועלים? קיבל פועלים.
רצה הסדרה? לכאורה מתקדם להסדרה.
רצה עסקת אסירים? מתנהל מו״מ.

הכול הסתדר בתוך המודל.

גם אם עכשיו מתקשר אליו נשיא איחוד האמירויות ואומר לו: תקשיב, משהו גדול עומד לקרות - נתניהו כבר לא שם, הוא עם העיניים על הפרס.

עוד רגע ההסדרה.
עוד רגע החטופים חוזרים.
עוד רגע הוא מוכיח לכולם שהוא צדק.
לא להפריע. זה שלו.
והסימנים, אחד אחרי השני, מונחים לפניו.

אבל הוא רגוע. הוא מרגיע.

כי מבחינתו יש לו ידע שאין לאחרים. הוא יודע על מה הוא נשען. הוא מכיר את סינוואר. הוא מכיר את הקטארים. הוא מכיר את המנגנון. הוא כבר ראה אותו עובד שוב ושוב במשך שנים.

רק שהמשענת הזאת הייתה משענת קנה רצוץ.
והקונספירציה שלי היא שהקטארים וסינוואר ביצעו כאן הונאה מופתית.

הם סימאו את עיניו של ראש ממשלת ישראל בדיוק דרך המקום שבו היה הכי בטוח בעצמו: התחושה שהוא מבין אותם.

הם רק היו צריכים לעזור לו להמשיך לחשוב שחמאס התבגר. שהוא ריבון. שיש לו מה להפסיד. שיש על מי לסמוך. שיש עתיד בדרך.

שחמאס רציונלי בתוך המערכת שהוא עצמו בנה.