יבגני פרדר, שנהרג מתקיפת הכטב״ם הוא יותר מתמונה מטושטשת מת״ז. נולד בשנת 1974 ברוסיה וגדל בבלארוס. עלה לישראל לבדו בסוף שנות ה90. כילד אהב הוקי קרח וכדורגל, ושירת שנתיים בצבא הרוסי. עבד שנים בתחזוקת מלון הדירות בו נהרג הלילה. הותיר אחריו אחות ואחיינית. יהי זכרו ברוך
עדכון: בעקבות הפנייה שלנו דקאן הפקולטה שוחח עם אמיר: ״הדקאן וסגניתו הביעו בפני התלמיד את זעזועם מהמקרה והבהירו לו באופן חד משמעי שהפקולטה עומדת לצידו, וכי רשויות האוניברסיטה יעשו כל שביכולתן כדי ולחקור את העניין לעומקו״
בעקבות הפרסום בכאן חדשות, דיקאן הפקולטה שוחח עם אמיר; אונ' ת"א: "הדיקאן וסגניתו הביעו בפני התלמיד את זעזועם מהמקרה והבהירו לו באופן חד משמעי שהפקולטה עומדת לצידו, וכי רשויות האוניברסיטה יעשו כל שביכולתן כדי ולחקור את העניין לעומקו"
@AnnaPines_
פרסום ראשון: צלב קרס צויר על רכב של סטודנט באוניברסיטת ת״א שנפצע קשה בלחימה בעזה. אמיר דולמן, סטודנט למשפטים, גילה את הציור על הרכב ולצידו קבוצת אנשים שהרימה ידיים וצעקה לעברו במחאה "לא לירות".
הוא אומר לי: ״זה מטורף. אתה חוזר מהמלחמה, נותן הכל בשביל המדינה ומקבל יריקה בפנים״
מאוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה: ״לא קיבלנו תלונה בנושא מהסטודנט, ומשכך הפרטים לא מוכרים לנו וגם לא נבדקו. ככל שתתקבל תלונה היא תבדק ותטופל באופן מסודר״
מחר הראיון עם אמיר ביומן הבוקר בכאן רשת ב׳
ממשיכים לעוד קצת עם גונן בן יצחק
"פניתי בבקשה שרה"מ יחשוף את מצבו הרפואי בגלל הרבה שמועות, מי שאשם הוא התובע עצמו. הוא עבר מספר הליכים רפואיים ששיקרו לגביהם. לא טענתי שהוא חולה סרטן לבלב, טענתי שאנשים פנו אליי ואמרו את זה. היום אני יודע שהטענות לא היו נכונות, ואני מברך על זה"
ראש הממשלה תבע חצי מיליון מגונן בן יצחק, אורי משגב ובן כספית בגלל טענות על מצבו הבריאותי. הבוקר הוא מעיד בבית המשפט. יהיה מעניין, כל העדכונים יהיו כאן בשרשור >>>
עורכי הדין של משגב, גונן וכספית מתנגדים להמשיך בלי רה"מ: "זו תביעת השתקה, המטרה היא להשתיק עיתונאים. התחלנו באיחור, הדיון היה קבוע חודשים מראש. מבקשים שהתרעומת שלנו תרשם - התכוננו ליום שלם, הבאנו סנדוויצ'ים ותרמוסים"
השופט מזרחי: "גם אני.. אבל לא באתי עם סנדוויצ'ים הבאתי ירקות"
>>
התאבדות. הנה, אמרתי. אמא שלי התאבדה. זה קרה בהדרגה. בימים הראשונים כמעט ולא הסכמתי לומר את זה אפילו לעצמי, בשבוע שאחרי דיברנו על זה רק במשפחה, אחרי כמה חודשים כבר השלמתי. אמא שלי התאבדה, וזו לא בושה. זה עצוב, אבל זו לא בושה.
עוד בחייה היא נאבקה מול ועדות הביטוח הלאומי, אותן ועדות נוקשות שהביאו בזמנו גם את לוחם הנפש איציק סעידיאן לבחור בצעד בלתי הפיך. נפצעתי בפיגוע, היא התעקשה, גם אם אף כדור או רסיס לא פגע בי. הנפש שלה נרצחה כבר אז, גם אם לגוף לקח כמה שנים להשלים את הפער.
תחילה קיבלה הכרה כנפגעת טרור, אחר כך גם אחוזי נכות, ובהמשך סיוע וטיפולים, אבל זה כנראה - כבר לא עזר. באיחור משמעותי במיוחד - קיבלה את ההכרה שכל כך רצתה בה.
ואחר כך, כשכבר הלכה, מדינת ישראל כתבה בלוח מס' 78 בהר הרצל, באותיות קידוש לבנה, הכי רשמי שיש - "נרצחה בפעילות איבה". מבחינת המדינה שלי ובאופן רשמי, אין כל הבדל בין אמא לבין כל מי שמצא את מותו ישירות מירי הכדורים בפיגוע עצמו.
שלוש פעמים אמא שלי מתה. בפעם הראשונה באותן שניות נוראיות במרכז מורשת בגין, כשחטפה שורה ארוכה של רסיסים דמיוניים בליבה. אז - מתה הנפש. שנתיים וחצי אחר כך זו היתה הנשמה שמתה, כשאמא התאבדה אבל לא לגמרי. חצי שנה היא היתה מאושפזת בקומה בבית חולים סיעודי. צמח, גוף חי בלי כלום בפנים. בלי תזוזה ובלי תודעה. זו היתה הפעם השניה. כמעט חצי שנה חלפה, עד שמתה בפעם השלישית. הפעם היה זה הגוף, המוות הרגיל, זה שבני האדם מכירים. עם הלוויה ותכריכים.
שאף אחד לא ידע. זה סוד. רק לא לספר.
אז הנה, סיפרתי.
אמא שלי נרצחה. גם אם אף כדור לא פגע בה. אמא שלי היתה גיבורה שבמשך שנתיים וחצי נלחמה, כמו לביאה, יום יום, כדי להישאר בחיים. אמא שלי ניהלה מלחמה כמו שבחיים לא ראיתי, ולבסוף - הפסידה.
אבא נפצע אנושות באותו לילה במרכז מורשת בגין - ודווקא הוא החלים. אבל אמא נהרגה מאז בהדרגה, יום אחרי יום.
וגם אנחנו - גיבורים. התמודדנו יחד איתה, יום יום. עברנו תלאות שאף ילד בגיל תיכון לא מאחל לעצמו לעבור, ניסינו להעניק לה את הסביבה הכי תומכת שאפשר, הקרבנו מעצמנו המון כדי לאפשר לה לנסות ולנצח במלחמה הזאת. וגם אנחנו - הפסדנו.
אין לנו במה להתבייש או להצדיק ולא היינו צריכים להתבייש או להצדיק אפילו לרגע.
ודווקא ביום הזיכרון זה הזמן לצעוק את זה הכי חזק בעולם - אמא שלי נרצחה בפיגוע, גם אם אף כדור מעולם לא חדר אל ליבה.
שאף אחד לא ידע. זה סוד. רק לא לספר.
אז זהו, שלא!
שכולם ידעו. אלו החיים. מותר ורצוי לספר. ילד בן 19 משלים, ילד בן 20 מספר בלי לגמגם, ילד בן 26 צועק לכל העולם. שכולם ידעו. כאן אין סודות.
אמא שלי התאבדה, ונרצחה, ונפגעה בפיגוע. אמא שלי התמודדה, וניצחה ולבסוף הפסידה. אמא שלי נפגעת פעולות איבה. >>
2/3