Avshalom Dayan

בעל שני תארים אקדמיים ראשונים ערבית ותלמוד אוניברסיטת ת״א ומשפטים בקריה האקדמית אונו. עו״ד.

[avishai matia @avishai_matia]

מאד מתרשם מהמהפך
של איזנקוט:

פתאום הוא מרוקאי
פתאום הוא ימני
פתאום הוא רוצה לנצח בעזה

אתם רואים,
בכל גיל אפשר להשתנות

[avishai matia @avishai_matia]

ההבדל:

הפטריוטים בערוץ 14
היא תכנית בידור
שלא מתיימרת להיות חדשות

מהדורת חדשות 12
היא תכנית בידור
שמתיימרת להיות חדשות

[avishai matia @avishai_matia]

האופוזיציה הכושלת ביותר אי פעם.

הפגנות אלימות
חסימות כבישים
הסתה מתמשכת
קריאות לסרבנות
קמפיין במאות מיליונים
טבח
חטופים
מלחמה

התוצאות המרשימות:
נתניהו לא התפטר
הממשלה לא נפלה
הקואליציה התחזקה
הבחירות ייערכו במועדן
לראשונה מאז 1988

מישהו באמת חושב
שהם ינצחו בבחירות?

[avishai matia @avishai_matia]

אף אחד לא יציל אותך.
אף אחד לא יעזור לך.
אף אחד לא ירפא אותך.
אף אחד לא יחזק אותך.
אף אחד לא יחלץ אותך מהתופת
שנקראת החיים שלך.
אף אחד לא יסלול עבורך את הדרך.
אף אחד לא יגיד לך היכן לפנות
ולאן להגיע.
אף אחד לא יגיד לך מה צריך לעשות.
כי אף אחד לא יודע כמוך מה נכון
בשבילך.

רק את.

ולא אף אחד אחר.

ואם לא תתנערי.
ואם לא תפקחי עיניים.
ואם לא תקחי את עצמך בידיים.
ואם לא תעמדי על הרגליים.
ואם לא תצאי מאיזור הנוחות.
ואם לא תפסיקי להתבכיין.
ולהתקרבן.
ולייבב.
ולרחם על עצמך.

שום דבר לא יקרה.
הכל יישאר בדיוק אותו דבר.

את תישארי תקועה באותו מקום.
מיואשת.
נואשת.
מותשת.
עייפה.
עצובה.
חסרת אונים.
מביטה אל השמיים בבקשת עזרה
אבל העזרה נמצאת על פני האדמה
אצלך.

כי את התשובה לכל שאלה.
ואת הפתרון לכל בעיה.
כל התשובות נמצאות אצלך.
הן תמיד היו שם.
את רק צריכה להקשיב לעצמך.
ולומר לעצמך כן.
בוודאי.
ברור.
עכשיו אני.
ולהפסיק לבזבז את חייך לריק.

אז קומי.

כי הגיע הזמן.
כבר מזמן.

רק את יכולה להציל את עצמך.
רק את יכולה לשנות את חייך.
רק את יכולה להתחיל מחדש
בכל רגע.
אפילו עכשיו.
רק את יכולה לחיות
את החיים שלך
בדיוק כפי שאת רוצה
כמו שמתאים לך
בדרך שלך
ולא של אף אחד אחר.

צאי לדרך.

[גלי ישראל @IsraelGaley]

האלוף בריק מטיל פצצה: "אם הייתם קוראים את עדויות הקצינים על איזנקוט, הייתם מתפלצים"

דורון כהן לאלוף (מיל') יצחק בריק, ב'ועדת העורכים': "אני רואה היום את מערכת היחסים בין איזנקוט לבין התקשורת, ואני שואל אותך: מי פה שולט במי? הוא שולט בהם או הם שולטים בו?"

בריק: "הם לא שולטים זה בזה, הם נמצאים יחד, זה עם זה. אני חושב שהתקשורת היום משרתת את גדי איזנקוט כתקשורת מגויסת, שמוכנה לזרות חול בעיני הציבור ואינה אומרת את האמת. היא בעצם מוציאה החוצה את מה שאומרים לה להוציא, משום שהם חושבים שזה ישרת את גדי איזנקוט. אני מחזיק היום בארכיון צה"ל את כל העדויות. הוצאתי חוברת המבוססת על עדויות של מאות קצינים, תתי־אלופים, אלופי משנה וסגני אלופים - שדיברתי איתם בתקופתו של גדי איזנקוט על איך הם מרגישים בצבא. אם הייתם קוראים את העדויות האלה, הייתם פשוט מתפלצים ממה שהם אומרים על מה שקרה בצבא בתקופה של גדי איזנקוט"

[avishai matia @avishai_matia]

תובנה:
אם תקשורת השמאל היתה משקיעה בתחקירים נגד ראש השב"כ הקודם כפי שהיא משקיעה נגד ראש השב"כ הנוכחי אולי לא היה לנו שבעה באוקטובר

[ארבלאו צייד הטונות 🇵🇹 @arbelaue]

מנסה ברצינות להבין מה ההבדל בין גדי אייזנקוט לבני גנץ. שניהם רמט"כלי קונספציה, שניהם ישבו תחת נתניהו מבחירה, שניהם ישבו בקבינט עד לפני רגע, שניהם מאותה המפלגה, שניהם נתמכו ע"י אותה המחאה, שניהם נתמכו ע"י אותם בעלי הון, ושניהם מבטיחים אותו הדבר בדיוק. מה ההבדל???

[avishai matia @avishai_matia]

אנחנו גברים.
אנחנו חזקים.
קשוחים.
יהירים.
בלתי שבירים.
חייבים להיות בשליטה.
אבל עמוק בפנים,
מתחת למסכות,
אנחנו זקוקים נואשות
למגע. לרכות.
לחום. לעדינות.

גם אם אנחנו לא מראים לכן
את זה;
גם אם אנחנו מסתירים מפניכן
את החולשה שלנו;
גם אם אנחנו מספרים לעצמנו
שאנחנו צריכים חופש מכן -
אנחנו לא יכולים לחיות בלי מגע.

בלי המגע שלכן אנחנו סובלים.
בלי המגע שלכן אנחנו אבודים.
בודדים. כואבים. ריקים. ועצובים.

כי אי אפשר לחיות בלי מגע.

תינוקות שננטשים על ידי אימם, גם אם הם עטופים היטב ומקבלים מים ומזון, עלולים למות. הם חייבים להרגיש חום אנושי. כל אחד, בכל גיל, זקוק לחום אנושי. לליטוף. לחיבוק. לנשיקה. ללחיצת יד. לעיסוי. למגע מיני. לעור בתוך עור. לחיכוך הנעים הזה.

המגע מחבר בינינו.

אנחנו מדברים המון.
בפה. בטלפון. בוואטסאפ.
אבל שום דבר לא יכול להחליף
את התחושה הפיזית.

כי אנחנו לא רובוטים.
ואנחנו לא מתוכנתים.
ואנחנו לא קרים.
אנחנו בני אדם.
אנחנו אנושיים.
הגוף שלנו חם.
והעור שלנו כמה שיגעו בו.

אז כמה זמן עבר מאז
שנגעו בכם בפעם האחרונה?

וכמה זמן עבר מאז
שמישהו נישק אתכם?

וכמה זמן עבר מאז
שמישהו חיבק אתכם?

וכמה זמן עבר מאז
שמישהו ליטף אתכם?

וכמה זמן עבר מאז
שמישהו הרגיש אתכם?

וכמה זמן אתם מרגישים
בודדים,
זנוחים,
נטושים,
לבד כל כך,
מייחלים לרגע הרך?

כן, אתם יכולים לחיות גם בלי פרטנרית למיטה, חברה לחיים, אהובה, בת זוג, אישה, אבל אלה לא באמת חיים. גם אם אתם מתביישים להודות בזה; גם אם אתם פגועים מכדי לומר את האמת - אתם עדיין צריכים את כל מה שמגע מספק: עדינות. רכות. חיבה. תשומת לב. אכפתיות. נדיבות. נתינה. חמלה. אהבה.

וכל זה חסר לכם
כשאתם ישנים לבד.

זה נחמד להשתרע לפעמים באלכסון, במיטה גדולה, אף אחת לא מפריעה לכם, או נוחרת, או גונבת לכם את השמיכה, או מפעילה את המזגן על קפוא, או פותחת תריסים והאור מכה בכם בבוקר מוקדם מדי. השינה ביחד עשויה להיות לעיתים די מעצבנת. קרובה מדי. מחניקה. תובענית. אבל השינה לבד עלולה להיות חוויה מתמשכת של בדידות עמוקה וייאוש וכאב. ככל שהזמן חולף, ככל שהחודשים נוקפים, ככל שהשנים עוברות, הגוף שוקע בדיכאון. אם לא תשקו אותו, הוא יקמול וינבל. אם לא תאכילו אותו, הוא ירעב ויכאב. זה חזק מאיתנו, זה עמוק בתוכנו.

אז אל תוותרו על מגע.

ואל תחיו בלי אינטימיות פיזית.
ואל תספרו לי סיפורים כמה כיף להיות לבד, בלי שאף אחד מנהל לכם את החיים, ללא ביקורת או שיפוטיות, ואפשר לעשות הכל בלי לדפוק חשבון לאיש. כי זו רק חצי מהאמת. החצי השני הוא לילות הבדידות הגשומים. כשאין עם מי להתחבק. ואין עם מי להתלטף. ואין עם מי לדבר. ואין למי לבכות. ואין מי שיתמוך. וקר. כל כך קר. בגוף ובנפש.

אולי כבר התייאשתם מכל זה.
אולי סילקתם את אופציית הכאב מחייכם.
אולי לא הקשבתם לגוף שלכם.
לצימאון הנורא שבו שחייב להתמלא,
אחרת הגוף הזה יהיה חולה.
כן, הבדידות היא מחלה.
הבדידות עלולה להרוג אתכם.
אל תתנו לה לשכנע אתכם שזה בסדר,
שהכל בסדר איתכם.
אל תתנו לה לגמור לכם את החיים
כל כך מהר.

אל תישארו לבד.
בלי מגע.

[Avshalom Dayan @AvshalomD]

@avishai_matia אני חש בדיוק כמוך מאז שרעיתי האהובה התבקשה לישיבה של מעלה.

[avishai matia @avishai_matia]

סקר חדשות 12 הערב:

תדהמה במערכת הפוליטית:
אם נפתלי בנט נפרד מיאיר לפיד אבל חוזר אליו אחרי טיפול זוגי, הוא עולה ל-54 מנדטים בשוהם, קדימה, דרום אבן יהודה וצופות חתונמי.

מפלגה עם אהוד ברק, ברק בכר, דן מרידור, משחת שיניים מרידול, גורפת 43 מנדטים במגדלי יו, וויי וזד, אבל תיפול כמו מגדל קלפים.

אם איזנקוט עושה דיאטה קטוגנית ועושה מקום לחלי ממן, שושנה ארבלי אלמוזלינו, מרים תעסה גלזר, עמרי גלזר, דן גלזר, שמחה ארליך ועינת ארליך, הוא רק 30 מנדטים מאחורי ביבי.

מפלגת הנהגים בראשות לימור לבנת וגידי גוב, עשויה להיות לשון מאזניים בתנאי שיעשו טסט ויעבירו את האוטו בטאבו.

מפלגת האמנים עם אלי שרעבי, בועז שרעבי, ריקה זראי, ריקי גל, מוטי פליישר ובומבה צור גורפת 39 מנדטים באיזור הבימה.

אבל תנועת המונים בראשות עודד בן עמי, אמנון אברמוביץ', ערד ניר וניר דבורי, אליה חוברים ששי קשת ויונה מקשת 12 משנה את כל התמונה.

ובכל זאת, מפלגה עם חילי טרופר, סופר טרופר ופייסי גרופר מביאה לפחות 6 מנדטים יותר מהאיחוד של יועז הנדל, נחמה הנדל והעורך הראשי של המגזין פנדל.

[avishai matia @avishai_matia]

השבוע לפני שנתיים עברתי דירה.
כשפתחתי את הארגזים בביתי החדש,
זה אילץ אותי להתבונן בעצמי.
במה שלקחתי איתי.
בחפצים מיותרים.
בבגדים שמאסתי בהם.
בדיסקים שאבד עליהם הכלח.
בעבר שלי.

אבל עכשיו ההווה.
ואת העבר מותר להשאיר מאחור.
לא חייבים להעביר אותו מדירה לדירה.
לא חייבים להמשיך איתו הלאה.
לא חייבים לדחוס אותו לתוך חיינו.

בשביל מה?

יש כמובן חפצים, מסמכים, תמונות,
ספרים, שמזכירים לנו רגעים מרגשים
או יפים בחיים שלנו. גם הם אנחנו.

אבל יש שאיבדו מקסמם.
שלא רלוונטיים עבורנו.
שמכבידים עלינו.
סוגרים עלינו. מצופפים אותנו.
אפילו מחניקים.

אפשר לוותר עליהם.
ולהרגיש חופש בלעדיהם.
שחרור. אוויר. ניקיון פנימי.

כשאנחנו זורקים, נפטרים,
או מוסרים ריהוט, בגדים או חפצים,
אנחנו מנקים את הנשמה ומזככים את הנפש.

מעבר דירה יכול להיות מרפא.
והתחלה של דרך חדשה.

בהצלחה לכל מי שעובר דירה הקיץ!

------

שבוע מלא אהבה
אבישי
❤️

[avishai matia @avishai_matia]

אלף ימים

אלף ימים של כאב
אלף ימים של חרדה
אלף ימים של אימה
אלף ימים של דאגה
אלף ימים של בכי
אלף ימים של סיוט
אלף ימים של שינה טרופה
אלף ימים של זעם
אלף ימים של נקמה
אלף ימים של התפכחות
אלף ימים של התנערות
אלף ימים של אהבה
אלף ימים של גאווה
אלף ימים של הקרבה
אלף ימים של תעוזה
אלף ימים של מסירות
אלף ימים של חברות
אלף ימים של ישראליות
אלף ימים של אומץ לב

אלף ימים של מלחמה
על המדינה שלנו
על החיים שלנו
בשביל הילדים שלנו

תחי מדינת ישראל!

[avishai matia @avishai_matia]

אני מחפש את האמת.
תמיד חיפשתי.
גם אם היא לא נעימה.
או כואבת.
או מטלטלת את עולמי.
או מאלצת אותי לחשב מסלול מחדש.

תמיד אעדיף אותה על פני השקר.
השקר מלטף. עוטף. נוח לחיות בו.
אבל הוא לא האמת.
אבל הוא לא החיים.
ומי שחי בשקר לא באמת חי.
ובסוף גם משלם מחיר יקר.

אז אני
מעדיף את האמת,
גם אם היא מרה.
גם אם היא צורבת.
גם אם היא מכוערת.
גם אם היא גורמת לי אי נוחות.
או מאלצת אותי לנוע.
לזוז קדימה
להשתנות.
ולשנות.

גם אם היא הפוכה מכל מה שחשבתי,
מכל מה שלימדו אותי.
חינכו אותי.
הטביעו בי.
גם אם היא מפחידה אותי.
מקפיאה את דמי.
וגורמת לי התקפי חרדה.
ונדודי שינה.

כי האמת משחררת.
היא הופכת אותי לאדם טוב יותר.
בריא יותר.
מדויק יותר.
אמיץ יותר.
מחובר לעצמי.
אוהב את עצמי.
באמת.

כך אני חושב.
כך אני כותב.
כך אני אוהב.

כך אני גם מאמן.

[Avshalom Dayan @AvshalomD]

@avishai_matia כרגיל, אוהב מה שאתה כותב.

[avishai matia @avishai_matia]

תמיד את בשביל כולם.
מקשיבה להם.
תומכת בהם.
עוזרת.
מבשלת.
מקדישה להם זמן.
על חשבונך.
תמיד על חשבונך.
תמיד מבטלת את עצמך
עבור כל האחרים.
והולכת לישון לבד.

ככה התרגלת.
ככה הרגלת אותם.
שאת תמיד שם
בשבילם.

ויום אחד את פוגשת מישהו.
מתאהבת בו.
מבלה איתו.
שמחה איתו.
מאושרת איתו.
מקדישה את הזמן לכם.
לאהבה שלכם.

ופתאום
אין לך זמן בשבילם.
את לא תמיד זמינה.
את לא תמיד קשובה.
יש לך סדרי עדיפויות חדשים.

והם כועסים.
מה זה כועסים.
רותחים עלייך ממש.

איך את מעזה?
איך את מרשה לעצמך
לוותר עלינו?
להתרחק מאיתנו?

איך את מרשה לעצמך
להיות מאושרת?
שמחה?
צוחקת?
לבלות?
להנות?

איך את מרשה לעצמך
לחשוב על עצמך?

איך את מרשה לעצמך
לשים את עצמך
בראש הרשימה?
בתחילת התור?
במקום הראשון?

ההורים שלך מזועזעים.
אמא שלך בוכה לך בטלפון.
הבת שלך צורחת ומנתקת.
הבן שלך נוזף בך קשות.
החברה הטובה עושה איתך ברוגז.
והבת דודה מהדרום אומרת לך בפרצוף
שאת אגואיסטית.

לא רק היא אומרת את זה.
כולם אומרים לך את זה.

את אגואיסטית.
את חושבת רק על עצמך.
את לא סופרת אותנו.
את לא רואה אותנו ממטר.
איך את לא מתביישת???
כפויית טובה שכמוך!

ואת שותקת.
מתגוננת.
מתקפלת.
מבולבלת.
נעלבת.
מפוחדת.
עצובה.

את כבר חושבת להיפרד ממנו או להסתיר את הפגישות שלכם. כי הלחץ עלייך כבד. והלב שלך כבד. ואין לך כוח להתמודד מול כולם. ומה את צריכה את הכאב ראש הזה.

אז תעצרי
ותנשמי.
ותזדקפי.

ותשחררי את האשמה.

כי אין אשמה.
כי את לא אשמה.
את בסדר גמור.

חזרת לחיים.
התחלת לאהוב את עצמך.
ולכן נכנסה אהבה לחייך.

אל תוותרי עליה.
בשום פנים ואופן.
תני לה מקום.
תני לך מקום.

מגיע לך לאהוב.
מגיע לך להיות שמחה
מאושרת
קלילה
ומסופקת.

ולכל מי שמאוכזב ממך
או כועס עלייך
או תוקף אותך
או נעלב ממך
תציבי גבולות.
הגבולות ששכחת להציב במשך כל חייך.

במשך כל חייך
הם לא ראו אותך
כי את לא ראית את עצמך.
את ראית רק אותם.
טיפלת בהם.
הקשבת להם.
חיבקת אותם.
היית בשבילם.
ולא היית בשבילך.

זו חוויה לא מוכרת עבורך
להיות במרכז
אחרי שביטלת את עצמך
כל חייך.

אז עכשיו הזמן לומר להם:
אני אוהבת אתכם מאד
אבל אני אוהבת אותי יותר.

תמיד אהיה בשבילכם.
אבל מעכשיו אהיה גם בשבילי.

תפרגנו לי.
תעודדו אותי.
תחבקו אותי.
תאהבו אותי.

זו זכות להיות מאוהבת.
נאהבת.
אהובה.
באהבה.

זו הזכות שלך.
זה מגיע לך.

קחי אותה.

[avishai matia @avishai_matia]

כבר שנים שאני כותב כאן על החיים.
פוסטים מטלטלים. נוגעים. מרגשים.
שחושפים אותי. את חיי.
את ניסיון החיים שלי.
את ניסיון האימון שלי.
את מה שלמדתי על עצמי.
ומה שלמדתי על עצמי בעיקר הוא -
שאני מפחד לפספס את החיים.
כמו אמא שלי.

היא עבדה 47 שנה באותו מקום,
דאגה כל החיים,
ובסוף חטפה סרטן ומתה
בגיל 64.
את אבא שלי,
שאצבעותיו נשרפו באש
חיתוך היהלומים,
איבדתי 6 שנים אחריה,
בגיל 74.
האנשים הכי קרובים אלי חלו בסרטן.
חלקם נפטרו.
או רק סבלו.
רק אני, בינתיים, ניצלתי.

מתישהו גם אני אמות.
רק שבינתיים, מה?

בשנים האחרונות ניסיתי
לא לבזבז את החיים
על פחדים ושטויות.

אני חי ככל יכולתי.
מטפל בכאבים שלי
ומרפא את הפצעים שלי.
מנסה להכיר את עצמי לעומק.
משקיע בעצמי המון המון המון.
וממשיך לכתוב לכם
בתקווה שתתעוררו.

כבר שנים שאני כותב את זה.
שנים.
ואתם קוראים. מגיבים. מתפעלים.
משתפים. עושים לייקים.
זה עושה לי עיסוי נחמד לאגו.
כי
זה נוגע בכם. לרגע אחד קטן.
נורא נחמד לקרוא פוסטים בפייסבוק,
להזדעזע ולהמשיך הלאה.
וזהו.

וזהו?

בסוף -
זה החיים שלכם שמתפספסים.
כן, החיים ש ל כ ם.
הזמן עובר ואתם מתרגלים.
השנים חולפות
ואתם מושכים את הזמן,
מבזבזים את החיים שלכם,
וצוללים אט אט לעבר התוהו.

לא נמאס לכם?
אתם לא מפחדים
פחד מוות
מהיום הזה שבו תתעוררו לפתע
מתוך הסרט שבו אתם חיים
ותגידו לעצמכם:
פאק! פספסתי את החיים!!!??

כי אני כן.

אבישי

------
צילום: אלעד אקרמן

[Avshalom Dayan @AvshalomD]

@avishai_matia היי מתיה, פעם היינו חלוקים. עתה אנו תמימי דעים. נפלא.

[avishai matia @avishai_matia]

כאן 11
יומן שישי

7 יושבים בפאנל
משה שלונסקי. כרמלה מנשה. רועי שרון. מואב ורדי. גילי כהן. משה דבי.
יוסי טאטיקה.

אין שום גיוון
אין שום ויכוח
אין שום ימני
כולם באותן דעות
השיח שמאלני. דיכאוני. אנטי ביבי

למה אנחנו צריכים לממן את זה?

[avishai matia @avishai_matia]

לא מתנצלת.
לא מכה על חטא.
לא עושה חשבון נפש.
לא לוקחת שום אחריות
על הנאומים.
על הציוצים.
על הפוסטים.

אבל אני
לא שכחתי
ולא סלחתי

[Avshalom Dayan @AvshalomD]

@avishaigrinzaig מה עם הממד החמישי??