במקרה עברתי עכשיו בתחנה מרכזית באר שבע ופתאום הרגשתי רע. כמו מין גל של זיכרון טראומטי ולא הבנתי למה. ואז קלטתי שפה הדסה הורידה אותי כל כך הרבה פעמים, בדרך לצאלים ולעזה. פה הביי ביי הקבוע למי יודע כמה זמן.
ימי המילואים שלי מתכנסים לבערך שנה. שליש מהמלחמה הזאת יצא לי להלחם. רוב הזמן חושבים על מי שנתן יותר מאיתנו או שנלקח ממנו יותר. רוב הזמן חושבים על ההווה ועל פתרונות לכאן ולעכשיו ורק לפעמים לפעמים עולה המחשבה אמא, מאז השבעה באוקטובר אני שליש מחיי חייל.
הסיפור החרדי לא קשור למילואים שלי עכשיו או בשנה הבאה. לא יודע כמה יהיו מגויסים אפילו בתרחיש הכי אופטימלי לשנתיים הקרובות. מה שאנחנו זועקים עליו או ליתר דיוק מסתכלים עליו רוב הזמן בעיניים קרועות, הוא עוד שלוש שנים, ארבע. חמש. אני נלחם שליש מהשנה לא כי יש חטופים בעזה או טילים על תל אביב. אני בסבבים של תשעים ומאה ימים כחלק משגרה. זה מה שנדרש רק כדי לשמור, להחזיק, בגבולות שתפסנו לעצמנו עד כה כדי לשמור על בטחוננו. ואני מזכיר שעוד לא השמדנו את חמאס ובכל הגזרות בהם נלחמנו צפויים עוד סבבים. אין גזרה אחת שלא.
וזה מה שמדהים. נראה שאיש בשלטון שאחראי עלינו לא מודאג מזה. וזו בעיה, חברים, לא ערכית או מהותית אלא סבא רבא של הפרקטית. האם בשנת 2030 אהיה שליש מחיי חייל? שליש משבע השנים שבין שבעה באוקטובר ועד אז? זו שאלה של חיים ומוות שלנו ושל המדינה. ואני תוהה לעצמי מה בדיוק רציונלי, או בטחוניסטי, או מפוכח, במי שמסתער על כל הגזרות האלה אבל השאלה מי יאייש את העמדות היא קלירלי לא שאלה שמעניינת אותו. מה הם מספרים לעצמם שם? הם פשוט לא מחשבנים את העניין בינם לבין עצמם? נראה שכל יכולות הלוגיקה התבזבזו על למצוא קישורים בין מה שדפוק במדינה ליועמשית.
אני רוצה שנכבוש את כל הגזרות ונשלוט בהן אבל בכנות, אני מעדיף מנהיג שיבחר נסיגות טקטיות מתוך תכנון בר קיימא של כח האדם, מאשר מישהו שפשוט שולח את כולם לכל המקומות עד שמתישהו ייגמרו החיילים. כי האופציה השניה היא של מנהיג מופקר. שלא יודע מה זה מנהיגות. שיובס בקרב. ושדם החיילים והאזרחים על ידיו.
באמת. מה לי חוק יסוד לימוד תורה. מה לי חוק פינוק עריקים ומה לי חוק פיצוי משתמטים. יורקים עליי? זה הבנתי עוד לפני הטבח, תודה רבה. אבל סתם, להיות מנהיג אחראי שמסתכל טיפה קדימה ורואה שהמשאב הכי יקר אוזל ואומר לעצמו אוקיי, איך פותרים. זה מה ביקשתי. זה בסיסי כמו חמצן. אם במקום זה אני מקבל מנהיגים מופקרים שההישגים שלהם רשומים על הקרח, ואין להם יום של הישרדות בלי שאני אתן שליש ממנו במדים כדי להשלים את האימפוטנציה שלהם - זו פשיטת רגל מנהיגותית. וכל אלטרנטיבה שתביא לי עוד לוחמים לתגבורת, עדיפה. נקודה.
אני לא אשכח את היום ההוא, שבו היו לי יותר שאלות מתשובות. הרגשתי אבודה. העתיד היה מאיים. ופתאום עלתה במחשבתי הארה! הרב נויגרשל! הוא הרי מפרק את החילונים בתשובות שמשאירות אותם עם פה פעור. ככה אמרו לי. הוא הרב "המשכיל" של המגזר. לא אלאה אתכם בתדהמה והאכזבה שאחזה בי, מול דברי ההבל השטחיים ששמעתי ממנו, ומחבריו שמותגו ככאלה שיודעים לסתום את הפה לאקדמאים חילונים! פה בסרטון הרב נויגרשל מכנה נשים חרדיות שרוצות ייצוג בכנסת כבעלות בעיה פסיכיאטרית. זה היה המוצא הכי קל תמיד מול נשים סוררות. למתג אותן כמשוגעת ומסכנות. הרב הפתוח והמשכיל של המגזר, מוחק באלימות ובתיוג מחריד נשים שרוצות לדאוג לצרכים שלהן.
ואז תזיינו את השכל על בחירה. ועל לכבד. ולהתחשב באיך שאישה חרדית רוצה לחיות.
היא רוצה מה שרוצים שהיא תרצה.
אבל הסרטון הזה גם אופטימי. הם מ פ ח ד י ם.
אישה משכילה היא דבר מבעית. אישה חושבת ומתפרנסת היא יצור שצריך לקצץ לו את הכנפיים.
אנחנו נמשיך מפה.
שימו לב לזה: האדמו"ר מגור הורה באופן חריג לעסקני החסידות להעביר מסר מאיים למפקד כלא 10 סא"ל שי בן ברוך, לפיו אם לא ישוחרר עריק חרדי שמשתייך לחסידות ונעצר - עשרות אלפי חסידי גור יפגינו מחוץ לכלא הצבאי ובצורה חריפה. עסקני החסידות אכן נפגשו עם סא"ל בן ברוך אך הביאו לבסוף לשחרורו>>
הצצה לתודעתו של בחור ישיבה.
זהו מכתב התלוי על הארון בחדרו.
"צוואת מעצר.
אל כבוד מעלת חבריי וידידיי וכל החפצים בטובתי.
בימים טרופים אלו כאשר בני התורה נרדפים רק כי רוצים לקיים את רצון בוראם.
ובני הישיבות נמצאים בסכנת מעצר תמידית.
באתי בזאת לכתוב כמה בקשות למקרה ואעצר.
1. אבקש שלא להספידני הן בעצרות התמיכה והן ע"ג העיתון או כל כלי תקשורת אחר.
2. כל מבקשי טובתי יקראו כל יום עשרה מזמורים להצלחתי.
3. אנא אל תזכירו אותי בכל מיני תארי כבוד רשכבה"ג וכדו' אלא רק בתואר הפשוט ר' אלעזר שליט"א."
זה נראה כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
בדר"כ אני לא מתייחס למפגר הזה,
נראה לי בזבוז זמן על ליצן.
(יכול להיות שאני טועה)
אבל מוזר בעיני שעובר בשלווה סרטון שמחריב מוסדות דת בישראל, סטייל טיטוס.
ביחוד אחרי ששפי פז נחקרה במשטרה על סרטון AI של פיצוץ בית המשפט העליון...
יש מצב שיש פה יחס סלקטיבי?
בנערותי היה לי ברור כשמש, עיתונים חרדיים מעולם לא פרסמו תמונות נשים, בטח שלא בשער.
כששמעתי שכן, הופתעתי ויצאתי לבדוק.
ומה שגיליתי ריתק אותי במיוחד.
נשים הופיעו לא רק בעיתונים, אלא גם בשערי ספרי קודש:
נביאים, הגדות של פסח, טור ושולחן ערוך.
ההקצנה ההיסטורית בתמונות, 📸🧵>>>
לאוליגרכיה החרדית אין בעיה עם נשים.
יש לה בעיה עם נשים חרדיות.
לבנות האצולה יש גישה למוקדי השפעה, הון ושלטון:
רבקה רביץ (פרק י"ג), רעייתו של יצחק רביץ יו"ר המועצה המקומית קרית יערים מטעם המפלגה וכלתו של ח"כ של המפלגה יצחק רביץ, ומחותנתו של זליג אורלנסקי מנכ"ל יתד נאמן, מחזיקה בדוקטורט. מי שאמרה בראיון ש"זכותי כאשה להחליט לחיות במרחב שקיימת בו הפרדה בין המינים... אין זו הדרה, ואין בכך שום גורם של אפליה" לא ממש נאה מקיימת. היא כהנה כראש הסגל של נשיא המדינה ראובן רבלין.
הרבנית אסתר פרבשטיין, נכדתו של האדמו"ר מגור ורעייתו של ראש ישיבת חברון וחבר ועד הישיבות (פרק כ"ד) הרב משה מרדכי פרבשטיין, למדה לתואר שני במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית ולתואר שלישי בפקולטה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן. היא ראש הקתדרה להוראת השואה במכללה ירושלים, חברת ועידת התביעות העולמית מטעם ממשלת ישראל, והיועצת האקדמית של גנזך קידוש השם.
תעודת הוראה לא הספיקה גם לחוי טוקר, כלתו של הרב נחמן טוקר ראש ישיבת חברון. טוקר היא בתו של הרב רפי וולף המשב"ק של הרב ש"ך ואחותו של שמוליק וולף המשב"ק של הרב קנייבסקי. חוי טוקר היא "השופטת החרדית הראשונה", בעלת תואר ראשון במשפטים מהמכללה האקדמית למשפטים ברמת גן ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית.
איסור הפנייה לערכאות לא מפריע לרב אפרתי (פרק כ"ג) - חבר מועצת גדולי התורה של המפלגה - להתארח בביתה.