יצאנו להפוגה קצרה, משתף אתכם קצת מהתמרון בלבנון.
יש שם אחוזות ובתי פאר שבאף סרט הוליוודי לא תראו בחיים: גני שבילים, פסלי שיש, וילונות משי, גילופי עץ משובצים אבני חן ובריכות ענק.
בחדר הילדים סנדלים של ספיידרמן.
״כמו של אחיין שלי״, לוחש ה'צמד-ברזל' שלי בתהייה, ספק לי ספק לעצמו.
לכאורה הם בדיוק כמונו, רוצים לחיות בשקט עם הילדים.
ואז,
מעל הסנדלים רואים על המדף בחדרו - *קופת צדקה עם תמונת נסראללה*.
ממשיכים לסרוק את האחוזה.
במרתף הבית מרימים שטיח -והנה מנהרות תת-קרקעיות עם אמל''ח משוגע! בכמות ובאיכות טכנולוגית שאי אפשר לספר פה.
ממשיכים לסרוק. גיסי עמיצור מביא לי את הספר *'מיין קאמפף', מתורגם לערבית*, שמצא הרגע בספריית ההורים.
הייתם חושבים שזה סתם עוד ספר על המדף. אז ממש לא.
בפנים *הכל מסומן וממורקר עם הערות צד בכתב יד*. הדברים נלמדים בעיון שלא היה מבייש תלמיד ישיבה. שנאת ישראל האיסלאמית טבועה בהם עמוק.
הם ממש לומדים מכל הבא ליד איך לשנוא אותנו, מבחינתם אפשר להיות חניכי היטלר.
הם לא רוצים את הגליל, לא אסדת גז, ולא הסדר מדיני.
הם רוצים להשמיד את כל העם היהודי - טף, נשים, זקנים וגברים - את כולנו. שום דבר לא ירגיע את הרעב שלהם להשמיד את כל היהודים.
בכל האיתורים האחרים החוויה דומה, לפעמים הסנדלים הם של סופרמן ובמקום נסראללה יש פוסטר של חמינאי.
חוץ מזה - אותו דבר.
אבל אל תדאגו.
אנחנו לא משאירים להם אבן על אבן. את הרוע הזה צריך להשמיד. לשם כך נשלחנו.
ואיזה פלא של חיילים יש לנו.
איזו זכות להילחם עם האנשים הכי טובים שיש:
עמוקים
עדינים
מסורים
גיבורים
וצה''ל, כשהוא רוצה, איזו מכונת מלחמה מפוארת.
תמרון מרשים.
כשתי חטיבות שדוהרות כסוסי אש למשימתן.
אם הייתי יכול לספר לכם את מספר המשאיות של כלי המלחמה של האויב שהוצאנו מלבנון.
אם הייתי יכול לספר לכם עד לאן הגענו.
אם הייתי יכול לספר לכם איזו עוצמה טכנולוגית של נשק האויב מפנה אל עמנו.
הייתם מתרשמים מאוד.
לענ״ד, כדי לשמר את ההישג ששתי החטיבות שלנו עשו היה מספיק כרגע רק כשני גדודים. זהו.
רק צריך להרחיק את הגבול, ואת הכוחות להביא משם.
אבל, לכאבנו הגדול פינינו את כל השטח.
והאויב יתחמש מחדש.
ויארוב, ויטמין את עשרות המטענים שפגשנו שוב.
כי זה כל מה שמעניין אותו ואת צאצאיו.
למה פינינו?
כי לצערנו, מבחינת בכירי צה''ל האויב הוא עדיין 'הנשק'. המנהרות. הארגונים.
הם לא מבינים שכל מי שיחיה בשטח הזה יתעסק כולו רק בהשמדת ישראל. לעולמים.
לכן הבעיה שלנו היא לא לרדוף מי שחושב אחרת לגבי גיוס אצלנו.
צריך רק לרצות לְנצח.
ככה פשוט.
ועלינו האחריות להדהד את זה.
כי העם חכם, הוא מבין את זה טוב טוב.
רק הדיפסטייט עומד בדרכו.
וגם זה לא לאורך זמן.
כי עם ישראל וחיילי ישראל מבינים טוב טוב את גודל השעה.
האתגר הכי גדול הוא שכולם רוצים להיות בפנים, כולם רוצים להיות קדימה, לקבל משימות.
אם יש צורך נחזיק בשטח לעולמים, בכל מקום שצריך. לדעתי האישית חייבים להחזיק עד הליטני. זה המינימום שיכול לשמור על אזרחי מדינת ישראל מהרוע הצרוף שאנחנו רואים כאן.
כמה זמן? כמה שיידרש כדי שלא יהיה עוד טבח נוסף.
בשם ה׳ נעשה ונצליח.
מצד אחד הפוסט של מר כהן מסתיים, בצדק, עם השורה "יש תקווה לשינוי" באיראן, מצד שני הוא נפתח במילים שמצביעות על הסכנה מהשינוי שישראל עצמה נמצאת בו: "אזהרת צניעות"
1
מי שם את רונן בר להחליט?
ב"הארץ" אתמול עמוס הראל מסביר את המיסקלקולציה של רונן בר בליל הטבח.
לפיו "...בר סבר שאם ישראל תנקוט מהלכי התגוננות בפרופיל גבוה...חמאס יחשוש שישראל עומדת לתקוף ויפתח באש נרחבת ראשון. כך סבר בר, עלולה להתפתח מלחמה מרצף אי הבנות הדדיות".
בתצהיר שמסר בר
סליחה ומחילה מכל האנטישמים שהפריעו ליהודים להתפלל בליל יום הכיפורים לפני שלוש שנים בכיכר דיזנגוף ובעוד הרבה מניינים. סליחה שעדיין לא באנו איתכם חשבון. שנים קשות עברו עלינו. היינו עסוקים במלחמת קיום.
אתם דווקא הסתדרתם לא רע מאז. איש מכם לא התחרט ולא שילם שום מחיר. המשכתם להתקדם בקולנוע, בתרבות, באקדמיה, במערכת המשפט ובתקשורת, בעיקר מהקופה הציבורית. כאילו לא היה יום כיפור ההוא.
אבל היה. ואנחנו זוכרים את כולכם, את הפנים ואת השמות ואת התארים.
ביקשתם לפגע ביהדות, ושלוש שנים אחר כך הביטו סביבכם: עם ישראל חוזר בענק לזהותו, לאמונתו, לתורה ולתפילה. ישראל יהודית. אתם לא.
את החשבון עם היום ההוא ואתכם עדיין לא סיימנו. בקרוב נתפנה.
סבלנות.
עיתון "הארץ" על יום הכיפורים בתל-אביב:
רוצים אנו להניח בבטחה, כי יום קדושה ומנוחה יהיה היום הזה, שהחילולים שהיו בתשעה באב לא ישנו, ושכל הדלתות בבתי הקפה תהיינה סגורות. אשתקד נמצאו יחידי לא-סגולה מחסידי מוסקבה שחיללו את קדושת היום בכוונה. שמרו, בני העיר העברית, על יום שבת-השבתון!
תסלח לי הקדוש ברוך הוא 🙏🏽
אבא שבשמיים הגעתי עד לכותל המערבי בארצנו היפה בשביל להגיד לך סליחה.
סליחה שלא עשיתי יותר בנובה , סליחה על כל הפעמים בשבי שנשברתי , שפיקפקתי , שאיבדתי אמונה .
סליחה על כל הפעמים שנתתי לתחושת ההשפלה לפגוע בי. סליחה על כל הפעמים שלא עמדתי איתן מול המחבלים . על כל פעם שהתעלפתי , על כל פעם שבכיתי .
תמיד ידעתי בשבי שאתה תציל אותי . תמיד ידעתי שאתה לא תתן לי להשאר בעזה . הרגשתי אותך איתי בעזה יום יום , שעה שעה.
בחנת אותי הקדוש ברוך הוא , בחנת את האמונה שלי, כמו שעשית לאברהם אבינו בעקדת יצחק , ואני מרגיש שעמדתי בו . אני גאה שאני הבן שלך. בכל הזדמנות שלהם לאסלם אותי , לא נכנעתי ללחץ שלהם , גם בשבי ידעתי תמיד שאבא לא יפקיר את הילדים שלו.
אבא אני מודה לך על שגרמת לחיות אדם מחבלים לחטוף אותי . תודה שהארת את עיניי . תודה על כל הפעמים שהצלת אותי ממוות . היית איתי שם , ועל זה אני מודה לך השם יתברך .
לפני שנה , ביום כיפור האחרון הייתי אסיר ציון בדיר אל באלח . והיום אני חופשי בכותל. עברתי בדרך לכותל וראיתי את מסגד אל אקצא. בעזרת השם אבא שבשמיים , גם את זה תחזיר לנו .
תודה השם יתברך שפדית אותי מבית העבדים 🙏🏽❤️
הציוץ הזה כל כך מפגר שלא הבנתי אותו עד שקראתי את התגובות.
זה ראש עיר בישראל.
הוא לא מכיר בכך שלחג שמחת תורה קוראים אממ... 'שמחת תורה'.
העגלה הריקה מיהדות.
אוף אבל אני לא יודע מה היה בשמחת תורה הזאת שיש לזכור. מה שונה בה מכל שמחת תורה אחרת. אולי מתן תורה היה ב 07.10? כן. זה מה שהיה. חג שמחת תורה שמח למי שחוגגים. (העיקר הורידו את המסיכות)
תיעוד הזוי שמגיע מהודו: המנהיג הרוחני ההודי סאנט רמפאל ג'י מהאראג' יושב בתוך קרון ממוזג, בעוד מאמיניו מתגודדים סביבו ומנשקים את רגליו, המבצבצות מחוץ לקרון.
שתפו לכל מי שסוגר יום הכיפורים בלבנון ,בעזה או בכל פעילות מבצעית אחרת!
יום הכיפורים לפני 3 שנים
אורי הי"ד סגר במוצב כיסופים פעילות מבצעית כל הכיפור.
למחרת כיפור חבר טוב שלו כתב לו את הדברים הבאים:
יום כיפורים מיוחד.
במקום טלית מבית תפילין חברון- ווסט של מרעום דולפין.
במקום סידור בכריכה מהודרת עם שם מוטבע בצבע זהב- מיקרו תבור דור ג עם שם מוטבע בטושפקס לבן.
במקום כיפה לבנה- קסדת שחר מהודקת היטב.
במקום חולצה לבנה מהודרת עם מותג על החזה מצד שמאל- חולצת ב׳ עם קווים לבנים של זיעה עם מותג על החזה מצד שמאל ״צהל״.
במקום הליכה לבית הכנסת עם מחשבות על השנה שעברה- על דהירה על גבי הדוד על גדר המערכת עם מחשבות על חיפוי ואיגוף.
במקום קולות חזן שזועק מהלב- קולות המ.ק על חשוד שמתקרב לגדר.
לכאורה כל כך רחוק- אבל כל כך קרוב. וואו.
שעמדת בתפילה, לא באת עם השק האישי שלך, באת עם עם ישראל על הגב. באת לריבונו של עולם ואמרת לו- ״אני!? אפס אנוכיות, אפס אני, כלום. אני כלל ישראל. כולי עם ישראל!!
זה לא שאני עם ווסט ולא צם- זאת המצווה הכי גדולה שלי- אני מאפשר לרבבות אבות ובנים, אמהות ובנות, לאבי ואימי, לאשתי ולבני- ללכת בשקט, ברוגע- אני הזרוע המבצעת שלך אבא שבשמיים.
ושהגיע סיום החג? אני יכול לומר בלב שלם, ואני לא נביא- שהקב״ה מחייך אליך ואומר ״אשרי שאלו בניי, שמוכנים לתת מעצמם, שהשאירו בבית אישה וילד, על כל הקושי והאתגר- ושומרים על שאר בניי״ ובאותו משפט? ״אורי מרדכי- לך אכול בשמחה לחמך כי רצה אלוקים את מעשיך-והיום כיפורים הזה הוא המזכך ביותר בחייך- כי אתה לא אדם רגיל. אתה אדם מיוחד מאוד. אדם של אומה.
12 יום לאחר מיכן אורי לחם עם חייליו 10 שעו. בגבורה ובשעה 17 לאחר שהחזיר את חיליו למוצב ללא פגע נפל פצמר אורי וראם הי"ד עלו בסערה השמימה.
הרדיפה הכלכלית פרסונלית נגד החרדים היא חרפה ואלימות.
כלכלית אני ימינה מאיין ראנד.
לשם חייבים להתקדם.
אבל לא ככלי למלחמה פוליטית.
אולי מחר נטיל מס רק על שמאלנים?
רוצים לחתוך? תביאו מסור חשמלי.
לא פינצטה פרסונלית.
קומוניזם זו מדיניות בה חוסמים ומרכזים הכל לשווא עד כדי חוסר יעילות, רק מבצע כח וקנאה, ואז נותנים 'צ'ופרים' למי שמוכיח שהוא הכי מסוגל להתמסכן.
בשוק חופשי הכל לכתחילה יותר יעיל, יותר זול, יותר מהיר, יותר טוב, ויותר אנשים מצביעים לו ברגליים.
אבל מה כבר זה אנשים. למה להקשיב להם.
היום חוויתי פטור מתור פעם ראשונה.
מחכים לצ׳ק אין בשדה, מישהו מגיע ״פטור מתור״ סבבה, אבל למה גם *כל* המשפחה שלו צריכה לעבור איתו? 8 אנשים? יכול להבין מלווה אחד, שניים.
וגם הבעיה שזה קרה כל כך הרבה פעמים שזה עיכב כבר את הנכים.
כאילו מה זה השטויות האלו?
נעשה סדר.
החשמונאים זו חטיבה.
יש לה שלושה גדודים. אחד סדיר, אחד במילואים, ואחד גדוד הכשרות מתמרן. כולם מהגדודים החזקים ביותר שיש בידיים של צה"ל כיום ואני חותם לכם על זה.
חברה ברמה מקצועית שהוכחה בשטח, והוכחה כבר בלחימה. ברמה האנושית. ברמה הרוחנית. ובכלל להיות שם זה להרגיש את האווירה המיוחדת ואת החשמל המיוחד שיש באוויר. מוזמנים להיווכח. בגדוד ההכשרות יש גם מספר פלוגות וגם קורס מ"כים הכי איכותי בצהל וקורס קצינים בלי השטויות של הפרוגרס בצבא. רק מקצוע ורוח יהודית. אבל לא צריך אותי, שאלו כל אלוף פיקוד, מאו"ג או מח"ט גזרה שהגדודים פעלו בגזרתו. הם רבים על החשמונאים.
מי שלא פגש את החיילים המתוקים האלה, הנפלאים המסורים והגיבורים, ואת הקושי שלהם מאז שהתחילו המעצרים והרדיפות, את הקושי של אחרים חדשים להצטרף, את הקושי של רבים בפנים להתקדם, לא מבין את הביקורת שלי על הרדיפות והשנאה הזו.
מחוץ לשקרים שכתבי חרדים שונאי חרדים מנפקים לכם - יש גם מציאות. ובמציאות הגיוס לא גדול בעקבות הרדיפות מהסיבה הפשוטה שאף חייל לא יתגייס לסכן את נפשו ממניע חיצוני כמו רדיפות שלו או של משפחתו. זו גישה שמתאימה לצבאות של גויים אולי, וזה אולי לא רחוק מצורת החשיבה של רבים משונאי החרדים.
גם לטובת צה"ל - חשמונאים מזמן יכלה להיות אוגדה.
מדינה שלמה בת ערובה במסע צלב של יועמשי"ת ובג"ץ נגד הברית היהודית.