צבי סוכות מנסה לפרוץ לבית ספר עם מסור דיסק. קטי שטרית נוגסת בטלפון שלה ומנסה להיזכר איזה יום היום. עמיחי אליהו שולח איומים מאפיוזים לשופט עליון. ואטורי לא בטוח אם עכשיו הזמן לנשוף או לשאוף. סביבם מאי גולן, סילמן, רגב, אמסלם, שיקלי, רוטמן, הורדוס, בוערון, גואטה, גוטליב, מיליבצקי, דיסטל אורווליאן, סמוטריץ....
איך קרה שדווקא האנשים האלה מנהלים פה את העסק?
לחשוב שהגובלינים האלה יושבים באותם כיסאות שבהם ישבו פעם אבא אבן, משה ארנס, אמנון רובינשטיין, יובל נאמן, שמעון פרס ושלמה בן-עמי, אנשי עולם עם משקל סגולי של ממש..
מישהו יכול לדמיין את גמדי נתניהו ונאמניו יוזמים הישגים אסטרטגיים כמו הסכם השילומים? ברית הנשק עם צרפת? קימבו"ץ העליות הגדולות? תכנית הייצוב הכלכלית? השלום עם מצרים? הסכם הסחר החופשי עם ארה"ב?
הבעיה הקשה שלנו היא שההון האנושי מתרכז בדרג הטקטי. בקצה יושבים צמד הנוכלים דרעי וביבי וסביבם אסופת נאמנים צייתנית וחסרת יכולת.
התוצאה היא שישראל מייצרת מבצעים מבריקים וחיסולים מדויקים ואז רואה את הכל מתאדה במישור המדיני-אסטרטגי כשמדינה כמו קטר מקרקסת אותה שוב ושוב. משחקים מול שער ריק.
בשביל לא ללכת לכלא ולחמוק מוועדת חקירה על ה-7/10 נתניהו קרע את המדינה הזאת לגזרים. הסתה שלא הייתה כמותה. דמם של שופטים ופרקליטים הפקר. ובינתיים הוא משתלט על כל מי ומה שיכול לעצור אותו. אני כבר לא זוכרת איך זה לחיות בלי הזמזום הבלתי פוסק של דאגה לעתיד המדינה שלי.
🚨על ערמונים, מחבלים, שופטים, שרים וקסטלים 🚨
שלשום ידידי ורעי מוטי קסטל כינה את שופטי בג״ץ ״תומכי טרור״, כולל את השופט ״השמרן״ נעם סולברג, שבאותו זמן היה עסוק באיסוף השברים וניקוי הנזקים בביתו לאחר שפורעים חיבלו בביתו ובמכונית משפחתו.
פסק הדין שוחרר ב-20:27, וקסטל כבר הגיע למסקנתו ב-20:35.
פסק הדין מחזיק כ-70 עמודים. ברור לגמרי שקסטל בכלל לא קרא את פסק הדין.
אם היה קורא, היה רואה שהשופטים העניקו לממשלה למעלה משנתיים כדי להסדיר את המצב.
המצב החוקי הנוכחי מחייב את המדינה לאפשר את ביקורי הצלב האדום.
כך עולה מפקודת הצלב האדום שהתקינה נציבות בתי הסוהר:
״בהתאם להסכמים בין מדינת ישראל וארגון הצלב האדום הבינלאומי ולפי אישורי משרד הביטחון, משרד המשפטים ומשרד החוץ, מתקיימים ביקורים של נציגי הצלב האדום הבינלאומי בבתי הסוהר בהם כלואים אסירים/עצורים תושבי השטחים. נציגי הצלב האדום הבינלאומי רשאים לשוחח עם האסירים/עצורים ולקבל תלונותיהם בנוגע לתנאי המחיה".
כמו כן, ישנה תקנת לוחמים בלתי חוקיים הקובעת כי ״כלוא יורשה לקבל, במקום שיקבע המפקד, נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי״.
התקנה קובעת כי על אף האמור, רשאי שר הביטחון לאסור על כלוא לקבל ביקור של נציגי ארגון הצלב האדום הבין-לאומי, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אם שוכנע כי הדבר יסכן את ביטחון המדינה״.
אלא מה?
שר הביטחון כלל לא אסר זאת עד אוקטובר 2025. כלומר, מאוקטובר 2023 עד אוקטובר 2025, המחבלים לא קיבלו ביקורי צלב אדום, למרות שברור שחוקית הם היו זכאים לקבל.
אלא שהתקנה מאפשרת כפי שיכולתם לראות בעצמכם למנוע מהאסיר ביקור של צלב אדום רק למשך 90 יום.
התקופה כל פעם הוארכה רטרואקטיבית, בלי שום חריג.
שופטי בג״ץ איפשרו למדינה לשנות את המצב החוקי במשך למעלה משנתיים. ממש עד הרגע האחרון.
היא לא עשתה זאת.
אתם יכולים לנחש לבד למה. ויכוחים בין השר לביטחון לאומי עם שרים אחרים ועם ראש הממשלה.
אז מה הפתרון? מורחים את הזמן. הממשלה מודיעה שהיא תשנה את ההנחיות, אבל לא מעגנת את זה בשום מקום.
בפועל, המדינה הגיעה לבג״ץ עם מציאות שאין ספק שהיא לא חוקית.
חצי שנה אחרי שאחרון החטופים חזר הביתה, השופטים הפסיקו להתעלם מכך שהממשלה מפרה את הדין. ועדיין, נתנו לממשלה הזדמנות לקבל החלטה - ששוב ושוב לא הגיעה.
השופט סולברג כתב בחוות דעתו כי ״המשיבים בחרו, משך למעלה משנתיים-ימים, שלא לבטל, אף לא לשנות, אותן ההוראות, על אף שהדבר נמצא באחריותם ובסמכותם, וגם לא הציגו בסיס משפטי מפורט לתזה שלפיה ההוראות הנזכרות אינן מטילות עליהם חובה בדין״.
סולברג מציין את החשש המבוסס שמטרת הממשלה בכל התנהלותה בהליך הייתה ששופטי בג״ץ יחייבו אותה לאפשר ביקורים של הצלב האדום. כלומר, היא רצתה שהצלב האדום יבקר את המחבלים כי יש עליה לחץ בינלאומי, אבל היא לא רצתה שההחלטה הזו תהיה רשומה על שמה.
כלומר, הממשלה החליטה בדעה צלולה להפסיד בהליך, כדי שאחר כך יהיה אפשר להאשים בכך את שופטי בג״ץ.
מתברר שהממשלה צדקה.
כי הנה, תוך דקות ספורות ממתן פסק הדין, הכתב הפוליטי קסטל כינה את סולברג תומך טרור, כשאין צל צילו של ספק שהוא לא קרא את פסק הדין.
@KastelMoti
צריך להגיד אמת חברים.
ביבי כל כך מבאס.
מכל המינויים המוזרים שלו, ראבילו למבקר המדינה זה מינוי כל כך הזוי, כל כך לא קשור לתפקיד, כל כך נגוע בקרבה על חשבון התאמה, שיש מי שאומרים לי, אפילו בקואליציה, שנראה להם שזה תרגיל כדי למנות את אלרון (גם מינוי גרוע אבל עם קצת יותר רלוונטיות).
אבל אני חושב שלא כך. זה אמתי. ומבאס מאוד להגיד שהאופוזיציה צודקת, אבל היא צודקת. לא הייתי מסוגל להצביע לראבילו, כמו שלא הייתי מצביע לאנגלמן לפניו (שלא היה מועמד של ביבי אגב, אלא נכפה עליו). הם פשוט לא מתאימים (על אנגלמן אני מניח שכבר מבינים את זה).
מבקר המדינה הוא באמת שומר סף, האחרון שנשאר, למערכות המדינה. ולכן מה שקורה פה הוא שגיאה אסטרטגית ממדרגה ראשונה בקרב על הדמוקרטיה, שבו ביבי הוא מפסיד סדרתי. וכשסוף סוף יש לו הזדמנות לעשות משהו, הוא זורק אותה לפח.
חבל חבל חבל.
ללא תלות בשאלה מי יבחר להיות מבקר המדינה, ההתנהלות המטורפת של נתניהו, ממשלתו וחברי הקואליציה שלו מוכיחים באופן הברור ביותר שיש את מי הם רוצים למנות לשופטים בבית המשפט העליון, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה - ולחברי וועדת החקירה לטבח ה-7.10.
זה שנתניהו נחוש להיות רודן - זו כבר עבודה.
כעת, מסתבר שחברי מחנה פוליטי שלם, שמטיף לנו על ״ערכים״, ״אידיאולוגיה״, ״יושרה״ ו-״מוסר״, פשוט החליטו שרודנות סטייל פוטין עדיפה בהרבה על פני קואליציה שאינה בראשות נתניהו.
אין יותר ״אנשי ימין״ שתומכים בממשלה הזו. יש רק ביביזם.
מעניין מה יספרו לנו מחר חברי כנסת כמו אריאל קלנר ושרים כמו גילה גמליאל שאמרו שאסור למנות ועדת חקירה ממלכתית, אפילו אם סולברג ימנה אותה, כי לא יהיה לחצי מהעם אמון בה.
ואז הם הולכים בזה אחר זה ומצביעים עבור עורך דינו הפרטי של רה״מ לתפקיד מבקר המדינה.
כשאין בושה - אז אין בושה.
ממשלת ישראל איבדה את המצפון, את המצפן ואת הצפון.
ראש הממשלה נעדר מישיבת הממשלה בנושא הצפון שאליה טרחו להגיע שלושה שרים בלבד, וגם היא לא מתקיימת בצפון.
שר הביטחון ושר התרבות והספורט נעדרו ממנה כדי לקושש קולות באירוע בת מצווה.
לתושבי הצפון מגיעה מנהיגות שתראה אותם ושתדאג להם.
להלן סיפור על השופט יוסף אלרון.
מיד עם פרישתו משיפוט בגיל 70, מדי יום שלישי עולה אלרון על רכבת מחיפה לתל אביב והולך ברגל 2-3 קילומטרים כדי להקליט את עצמו קורא ספרים, כדי להנגיש אותם לעיוורים.
הוא עבר בחינה שבודקת את התאמתו לקריינות, ונמצא מתאים עקב קולו הרדיופוני. ומאז מדי יום שלישי, גם בגשם וגם תחת איומי טילים ובמלחמה מול איראן, הוא מתנדב בספריה לעיוורים.
והכל בצניעות בלי שום יח״צ או לקיחת קרדיט.
גיליתי את זה במקרה, והחלטתי בזמנו שלא לפרסם. אבל נראה לי שבנסיבות העניין ראוי שהמידע הזה על הליכותיו יהפוך לנחלת הכלל.
חצי שעה לפני הפקודה מטראמפ: ״ישראל צריכה לפרק את הדאחייה עוד הלילה, 100 בניינים צריכים ליפול ואם יעצרו אותנו אז 150״
עצרו אותנו, מה קורה עם ה150, יא עילג?
הראיון המתחנף עם רבקה זיני, אשתו של בצלאל זיני שחשוד בהברחות ענק של סחורות לעזה, והאמירות שלה בנוסח ״בעלי אחרי תקופה לא פשוטה, הוא במעצר בית, זה חייב להיפסק״, כשידידיה מאיר מבקש את שם אמו כדי לברכו, הוא שפל פסיכי חדש של תכנית הפטריוטים
״מר ביטחון״, ״מר אמריקה״, ״מר ליגה אחרת״, בנימין נתניהו, הוביל את ישראל לתסבוכת מוחלטת בלבנון. תושבי הצפון אינם חיים, חיילים נהרגים, נפצעים וכולנו ממתינים לנשיא טראמפ שישאר לנו לתקוף
אני הולך לכתוב עכשיו משהו שחשבתי שהוא מובן מאליו אבל לצערי אני רואה שלא.
תהיו איתי בבקשה זה פוסט חשוב.
לבחירות הקרובות יש מטרה אחת ויחידה: להעיף את ביבי מהשלטון.
עד שהוא לא יעוף אי אפשר לתקן שום דבר ולא משנה מה אתם חושבים שצריך לעשות.
ביבי זה כל החבילה שמגיעה איתו - זה הפילוג, זו הסתה, זו מכונת הרעל, זה הג'ובים והחובבנות בניהול, זה לתת את המפתחות לשאלטר לקבוצות כוח קיצוניות, זה המלחמות שלא נגמרות כדי להישאר על הכיסא, ואני יכול להמשיך עוד. את המחירים כולנו מכירים.
להחליף את הממשלה הזו - זו המטרה היחידה ואין בלתה.
האם כל הבעיות שלנו יפתרו כשהוא ילך? ברור שלא. יש בעיות יסוד שהוזנחו כבר 70 שנה והתיקון שלהן לא יהיה בין לילה, וגם לא תוך קדנציה אחת. הממשלה הבאה רק תתחיל לתקן את עומק הנזק שנעשה פה. לא יהיו פתרונות קסם ועוד נתווכח מלא על הדרך.
האם אנחנו מסכימים לגבי מה הדרך הנכונה לטפל בבעיות? מה הפתרונות הראויים?
לא, וגם לא נצליח להסכים עליהם לפני הבחירות. אחרי הבחירות רק תתחיל עבודת הבירור, ותהיה עוד מלא עבודה. את חלק מהבעיות רק נגלה שיתחיל התיקון, כי נצטרך לשאול את עצמנו שאלות מאוד קשות של מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להיות ואיך אנחנו חיים פה ביחד.
אבל אנחנו עדיין לא מוכנים לזה.
צריך קודם כל לנצח את הבחירות ולהעיף את הממשלה.
אבל נראה שבגוש התיקון, האופוזיציה, השינוי, או איך שלא תרצו לקרוא לו - כבר מתווכחים על האידיאולוגיה של אחרי ומה ההבדל בין יש עתיד בראשות בנט או כחול לבן בראשות אייזנקוט, מפלגת הגמלאים החדשה בראשות יועז הנדל שהיום פשוט קוראים להם המילואימניקים, בדמוקרטים של יאיר גולן נשלפות הסכינים הארוכות והם רבים ביניהם בטהרנות מי יותר שמאלן עוד לפני שהם קיבלו מנדט אחד, וליברמן שמדבר על איך הוא הולך לכבוש את ביירות. אה, וכולכם נופלים לספין של ביבי כאילו יש כרגע תיקו והערבים הם לשון מוזניים במקום להגיד הדבר הברור מאליו: יש 70 מנדטים שרוצים להחליף את הממשלה.
חברים – כולכם התבלבלתם. זה לא מעניין.
העסק הזה צריך להיות הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים.
יש לכם משימה אחת בלבד: לנצח את הבחירות.
ההבדלים ביניכם לא באמת מעניינים כרגע, ומהיכרותי עם רובכם - תוך שלוש שאלות לדעתי גם אתם לא יודעים להגיד מה ההבדלים ביניכם, בעיקר כי כרגע ההרס הוא כל כך נורא ששני הצעדים הראשונים בתיקון יהיו אותו דבר בכל מקרה.
צריך קודם כל להעיף את ביבי, להכניס אנשים טובים למגזר הציבורי, למגר את השחיתות ולהתחיל לעבוד כדי שבכלל אפשר יהיה להתחיל לדבר על אידיאולוגיה ופערים.
כמו שבמטוס קודם כל שמים מסכת חמצן על הפרצוף שלכם לפני שאתם מטפלים בילדים, ככה גם הבחירות האלה.
אה, ובואו אני אגלה לכם סוד – אחרי שביבי ילך, תגלו שגם עם חלקים גדולים של הליכוד, אלו שלא הושחתו בג'ובים ופופוליזם, יש לכם פרטנרים ועם מי לעבוד. בטח שעם המצביעים שלהם, וגם עם החלקים הלא משיחיים בציונות הדתית. והתיקון יצטרך לטפל גם בחברה החרדית וגם בחברה הערבית, כי זה שתי אוכלוסיות גדולות שלא הולכות לשום מקום.
ומה אני רואה בינתיים? שכל אחד מכם מנסה לבדל את עצמו, להכניס קטנות ליריבים על מה הם אמרו או לא אמרו, ועוד כל מיני קשקושים.
תקשיבו: זה הרבה יותר חשוב מהמשחקים הילדותיים האלה שלכם.
תתחילו כבר לעבוד באופן מתואם וביחד כי לא תהיה הזדמנות אחרת. אתם צריכים לייצר אנרגיה סוחף לגוש. המפלגה שלכם לא מעניינת.
תנצחו את הבחירות, תעשו את שני הצעדים ההכרחיים שממילא צריך לעשות כדי שתהיה ממשלה מתפקדת, ואז נשב לדבר על הפערים בתוכנו ובינינו.
כי כרגע? האנרגיה השלילית הזו שלכם מקרינה, היא לא סוחפת, ואת המחיר כולנו עלולים לשלם בקלפי.
ואם חשבתם שארבע השנים האחרונות היו גרועות?
מעוד ארבע שנים כאלה כבר לא תהיה דרך חזרה.
אז תסתמו את הפה והאף, תהיו ברורים על החיבור ביניכם, תסמנו מטרה משותפת אחת – להחליף את הממשלה הנוראית הזו, ותתחילו לעבוד ביחד.
כולנו איתכם ומאחוריכם. תראו לנו שאתם ראויים.
גילוי נאות: עמוס הראל הוא לא רק קולגה שלי. הוא חבר. בשנתיים וחצי האחרונות, בתוך התקופה הקשה ביותר שידענו כאן, הלכנו יחד דרך אירועים שלא תמיד היו להם מילים. דווקא בגלל זה, אני יודע עד כמה הספר החדש שלו, "06:29", לא נכתב ממקום של מרחק, לא מתוך חדר ממוזג כמי שהביט באירועים מלמעלה.