היה ראש ממשלה מהליכוד שהחליט להבליג על תקיפה של טילים בליסטיים נגד ישראל לאחר הוראה מנשיא אמריקאי. אלו היו טילים מעיראק וזה היה יצחק שמיר במלחמת המפרץ לפני שלושים וחמש שנה שעצר התקפה ישראלית לאחר לחצים מבוש האב ומזכיר המדינה בייקר. ישראל בלעה את גאוותה ודבר לא קרה. ישראל רק התחזקה מאז.
הגיע הזמן לומר את האמת וגם באופוזיציה צריכים להבהיר זאת. כולנו ידענו שנתניהו הוא מנהיג כושל אבל אין יותר מקום לעוד הזדמנות. ממדיניות הסבבים הכושלים מול חמאס, חיזוק האחיזה הקטארית באיזור, מחדל השבעה באוקטובר, ניהול המלחמה הגרוע ושחיקת כל ההישגים של צה״ל, ההפקרות המוחלטת בלבנון. צה״ל הוא צבא עוצמתי מאין כמותו, אבל בלי אסטרטגיה מדינית אין טעם להילחם. המלחמה האחרונה מול איראן הייתה מהמלחמות הצודקות בהיסטוריה, אבל גם כאן ישראל פספסה הזדמנות למנף הישגים טקטיים לניצחון. לישראל אסור להישאב למדיניות של סבבים מול איראן. אם אין לישראל אפשרות למוטט תוך ימים את הרפובליקה האיסלמית אסור לה להיכנס לעוד סבב. מלחמות קצרות ככל הניתן תמיד היו המדיניות הישראלית המועדפת. ארבע שנות מלחמה הן רעיון אווילי שנוגד את כל תפיסת הביטחון הקלאסית של הציונות. גם בגזרה הדיפלומטית ההחלטה של נתניהו להתרפס אול אין בפני טראמפ מתגלה כהחלטה הרסנית.
יש חשש גדול שהאיש גם שוגה באשליות. אם הוא אכן מכר את רעיון מיטוט איראן באמצעות הכורדים כמו שדיווחו בזמנו כתבי הניו יורק טיימס, מדובר בהזיה מוחלטת שמעידה גם על שיקול דעת לקוי במיוחד (אפשר להרחיב רבות על מסע היח״צ חסר הפרופורציה שזכו להן המחתרות הכורדיות לאורך שנים גם בכלי תקשורת מערביים. בתוך איראן לעומת זאת גם גדולי המתנגדים לרפובליקה האיסלמית מתנגדים לפיצול אירן הגדולה לאוטונומיות ולכן פוסלים התחזקות כורדית).
מלחמות נצח עם מנהיגים שמבטיחים חזון אוטופי בסופן לא מובילות לדבר פרט להפסד. אלפי ספרים נכתבו על כך. צריך להפנים. זה או נתניהו או טובת ישראל. או ביבי או ניצחון. אי אפשר גם וגם.
האופציה של דליפה לגרמנים, והכנות הפלישה לנורמנדי נמשכו כסדרן.
על פי ההערכות קצת יותר מאלף חיילים קיפחו את חייהם במבצע טייגר שדימה את הנחיתה בחוף "יוטה", יותר מפי 5 מאשר החיילים שמתו באותו החוף ביום הפלישה עצמה.
אם אהבתם מוזמנים להגיב, לשתף ולעקוב לעוד סיפורים ושרשורים.