לקח לו כמה שעות, אבל שלומי פוגל מפיץ עכשיו הכחשה. כדי לא להביך אותו, לא אפרסם מה הוא אמר לי אתמול בערב. כנראה הלחץ של נתניהו מפחיד יותר. כך או אחרת, הסיפור מדוייק, פוגל עצמו נקרא פעמיים לבירור ע"י גורם בטחוני. בפעם הראשונה הוזהר (נתניהו הנחה להזהיר אותו, למרבה הגיחוך), בפעם השניה נאלץ להראות לבני שיחו שהוא פועל ברשות ובסמכות של רה"מ.
אלה 51 השניות הכי חשובות שאתם חייבים להפיץ היום. 4 חודשים לפני טבח ה-7 באוקטובר, העבד ברדוגו מטנף על גדי איזנקוט ש״מפזר בהלה בדרכו הדובית״. הוא בעצם נותן כאן סיכום של כל האזהרות שאיזנקוט הזהיר ערב הטבח, בשיחות פרטיות ובמכתבים ואמירות פומביות, על כך שאנחנו ״במצב מסוכן יותר מערב יום כיפור״. יצא לי לשמוע חלק מהאזהרות הללו ישירות ממנו באותם ימים, אבל נתניהו ועבדיו המשיכו לחגוג. וברדוגו, אותו סמרטוט עתיר סנטרים ומשמנים, מתאר כאן את הרמטכ״ל לשעבר ״בדרכו הדובית, העגלגלה״.
צביקה גרינגליק, בן הציונות הדתית, ששכל את בנו שאולי ז"ל בעזה, כותב:
"על ההבדל בין שרה וביבי נתניהו לשרון והרצי הלוי.
בזמן המלחמה עברה שרון, אשתו של הרצי, אצל כל משפחה שכולה. כשבעלה היה עסוק במלחמה היא עברה בין המשפחות. כשהרצי השתחרר הוא עבר אצל כל המשפחות השכולות. ולפי מה ששמעתי היו גם פגישות לא נעימות בכלל.
הזמנתי את הרצי להופעה שלנו. הופעה של משפחה שכולה, לא עדן בן זקן. אנחנו המשפחה. והוא הגיב לי כך: "צביקה שלום, עדיין לא מרגיש בנוח עם אירועים פומביים, מאוד הייתי רוצה לבוא. יום אחד זה יקרה. דרישת שלום"
את משפחת נתניהו לא ראינו בשבעה ולא במהלך השלוש שנים האחרונות. לא שזה חסר לנו. אבל יש להם זמן ותעוזה ללכת להופעות, לאכול פלאפל ולטייל בקניון.
אני משאיר לכם את המסקנות"
היי, כאן ערן, הבן של אורית.
בכאב גדול אני מודיע על פטירתה של אמא. אחרי מאבק של יותר משנתיים בסרטן אכזרי, היא הלכה לעולמה מוקדם יותר היום בבית החולים איכילוב.
אורית החליטה שלא לקיים הלוויה או שבעה. בהמשך יהיו פרויקטים שיספרו את סיפורה וינציחו את חייה האישיים ואת פועלה התקשורתי־ציבורי. מי שירצה לקחת חלק או לסייע בפרויקטים האלה, וגם מי שרוצה לכתוב משהו אישי או להביע תנחומים, מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי.
אמא הייתה אישה מיוחדת, לוחמת, אוהבת, יפה ואמיצה. היו לה חיים קצרים יחסית, אבל מלאים בטירוף.
באופן אישי, הכאב שלי ענק. אמא הייתה האדם הקרוב אליי ביותר בעולם. תמיד היינו אני והיא מול העולם. עכשיו אני ממשיך בלעדיה, אבל היא תמיד תישאר איתי ותהיה חלק גדול ממי שאני.
אוהב אותך תמיד מאמה. מגיע לך לנוח עכשיו ❤
צריך לומר ביושר:
אם לסמדר פרי היו קוראים ברק רביד או רונן ברגמן, זה היה ארוע אחר.
אם עמית סגל היה מפרסם את זה, נתניהו כבר לא היה ראש ממשלה, אם לא בכלא.
(אבל זה לא היה קורה כי הידיעה הזו לא היתה רואה אור יום)
אלה לא הסקרים, זה הסנטימנט.
מצבם קשה.
חושיה מקדימים את חרדותיו.
אומללים בדרכם.
הוא בכזביו, והיא בצרחות.
זמנם אוזל.
עסקת טיעון לא תושיע אותם,
כל עוד אוריך נשאר מאחור.
אין מוצא.
בעל כורחו יילך עד הסוף —
אלא אם היא תחליט אחרת.
הכול כרצונה.
טראמפ לא איתו.
גם להצית מלחמה לא מצליח לו.
נשארו הפורעים בגדה.
העולם מתבונן.
פורעים יהודים — אלימים, רעים,
ציציות משתרכות, פאות ארוכות, כיפות גדולות
ככה אנחנו נראים.
זוהי ישראל של ימי נתניהו.
נורמה נקבעת לא רק לפי חוק,
אלא, ובעיקר, לפי מי שמפר אותו מבלי להיענש.
פורעים וחופשיים.
חיילים לובשי מדים הצטרפו אליהם לתפילה.
ככה אנחנו נראים.
ימי נתניהו.
הוא יילך.
היא תלך.
עבדיו יתפוגגו.
יישארו הפצעים.
אנשים עם לב נכון ורוח רעננה יישארו לנקות אחריהם.
בשקט, ביסודיות, בהתמדה —
וללא מורא.
פצע, פצע…
עד קצה הרשימה.
27 באוקטובר.
כוווולנו מגויסים.
להרים הראש!
עוד מעט רואים חוף.
זה בידיים שלנו.
למען הילדים.
15 באוגוסט
(דוד מידן)
הוא כבר חודשים פוגש רק חיילים, שוטרים, אנשי שב"כ ומוסד,
קהל צייתן שאסור לו לדבר.
ופתאום הוא מסתובב בקניון מלחה בירושלים, כאחד האדם.
האמת שהופתעתי
חשבתי שניסה להיות @naftalibennett ליום אחד,
להיות אותנטי,
לשבת עם העם,
לשמוע מה כואב לו,
אבל אצל ביבי הכל זיוף אחד גדול
נוכל היה ונוכל נשאר
צעירים עם כיפה טלית וציצית מפרקים במכות בואכה מתחילים לינץ׳ באזרח בן 76 שהגיע להוריד את השלט שקורא לשחרורו של יגאל עמיר ומסיים ״רק״ עם זעזוע מוח ושברים מרובים פשוט כי מישהו התערב בזמן. לאן הגענו אתם שואלים? בדיוק לאן שהלכנו. יאיר גולן צדק, אחושרמוטה צדק
במשך כמעט שנה עובדים מאחורי הקלעים עשרות ואחר כך מאות ישראלים פטריוטים מדהימים כדי להתכונן לרגע הכי חשוב בתולדות הדמוקרטיה הישראלית - בחירות 2026 🗳️
אומרים על הייטקיסטים שהם עסוקים בעצמם, אבל תנו לי לשבור לכם את הסטיגמה: אפליקציית חמ״ל בחירות המדהימה, שמושקת עכשיו ממש, נבניתה על ידי עשרות אנשי הייטק, בהתנדבות מלאה ועם אינסוף אהבה.
אנחנו משיקים היום את חמ״ל בחירות כדי לבנות את מערך המתנדבים הכי גדול שידעה ישראל. זאת לא מחאה, זה אפילו לא פוליטי: אנחנו רוצים לוודא שישראל תישאר דמוקרטיה, שיהיו כאן בחירות הוגנות, שקופות ונקיות. זה הכל!
חמ״ל בחירות מאפשר לכם, לכל אחד ואחת מכם, להתנדב! ביום הבחירות עצמו כמובן, בכל פינה בארץ, אבל גם לפניו. ואנחנו צריכים אתכם איתנו! מכל ה-❤️.
אז מה עושים? קודם כל ולפני הכל, עכשיו! הרגע! אתם מורידים את אפליקציית חמ״ל בחירות ממש כאן (או חפשו ״חמל בחירות״ בחנויות האפליקצייה) 👈 https://t.co/qzidf1qOnD
רגע אחרי זה אתם עוזרים לנו ומשתפים את הפוסט הזה, מגיבים עליו, מעיפים אותו לכל מקום. אין לנו כסף לשיווק לצערי, אתם מערך השיווק שלנו, וזאת בקשת השיתוף הכי גדולה שיש לי.
אנחנו יוצאים היום לדרך! מאות מתנדבים כבר קמים כל בוקר ובונים פה אופרציה היסטורית. בואו! תצטרפו אלינו עוד היום! יש לנו דמוקרטיה לשמור עליה 🙏
"הדבר הראשון שאמרתי בשיחות הראשונות עם המזכיר הצבאי בבוקר ה-7 באוקטובר זה שיסגרו את הגבול עם עזה כדי למנוע חטופים", אומר נתניהו בפודקאסט עם בן בן ברוך ואתמול שוב עם אבי שושן, "ככה פועל מנהיג".
יש רק בעיה אחת: זה לא קרה.
https://t.co/fZt3mHMVqQ
הרשת סערה, כדרכה, סביב קטע קצר מתוך הפודקאסט של אבי שושן, שאירח את ראש הממשלה בנימין נתניהו. שושן שאל את נתניהו על יחסיו עם בתו הבכורה נועה, נושא משפחתי רגיש שראש הממשלה ממעט להתייחס אליו בפומבי. הקטע הפך לוויראלי, והרשת התמלאה בדיונים על התשובות המפותלות והמביכות שלו.
האמת צריכה להיאמר: מגיע לשושן קרדיט על עצם השאלה. נתניהו מקבל לא מעט ראיונות נוחים, מנומסים ומרופדים היטב, ולא מובן מאליו שמראיין המזוהה עם ערוץ 14 ישאל אותו דווקא על הנושא הזה. מצד שני, סביר ששושן ציפה לתשובה פשוטה. משהו בסגנון ״אנחנו בקשר טוב, אני איש משפחה לפחות כמו פיטר גריפין, בוא נעבור לשאלה הבאה״. קשה להאמין שהוא תכנן לחלץ מראש הממשלה התפתלות קרינג׳ית כל כך.
למי שפספס: נתניהו הכחיש את השמועות, טען שהוא בקשר טוב עם בתו ועם נכדיו, ואז התבקש להסביר מאין הגיעו אותן שמועות. התשובה שלו הייתה מעט מוזרה, וברשותכם אביא אותה כלשונה: ״אז אומרים. אני לא אחראי. אני לא יכול להיות אחראי לכל השקרים שמטיפים. זה תעשייה. זה תעשייה, זה גולדשטיין. תשמע, זה גולדשטיין. פשוט גולדשטיין. תזכור את זה״.
ואני באמת זכרתי. ברור שזכרתי. אם ראש הממשלה שלי מבקש ממני לזכור, אני מציית. רק דבר אחד לא הבנתי: על איזה גולדשטיין אדוני מדבר? המחשבה הראשונה שלי הייתה שי גולדשטיין. מה הקשר? אחרי הכול, שי גולדשטיין עבר מטמורפוזה שלא הייתה מביישת את השרץ של קפקא. מבעל תוכנית סאטירית שלועגת לשלטון הוא התמקם בשנים האחרונות בחיקו החמים של הביביזם.
לא, אין סיכוי שהוא מדבר על שי, אמרתי לעצמי, ומיד עניתי לעצמי בבהלה: ״רגע, יכול להיות שהוא מתכוון לברוך גולדשטיין?״ האם ראש ממשלת ישראל משווה שמועות על יחסיו עם בתו לטבח בעשרות חפים מפשע? לא. אפילו במונחי סביבת נתניהו זה צעד ציני אחד רחוק מדי.
רק כשצפיתי בפודקאסט המלא נפל האסימון. זה לא שי ולא ברוך. נתניהו מדבר על עמנואל גולדשטיין מ״1984״ של ג׳ורג׳ אורוול. למעשה, בחלק מוקדם יותר של הריאיון הוא מסביר לשושן, שהודה שלא קרא את הספר, בדיוק למי הוא מתכוון. ברשותכם שוב, הנה המילים המפורשות של ראש הממשלה בנושא:
״הספר הזה נכתב על ידי ג׳ורג׳ אורוול. סופר ענק. והוא היה קומוניסט. בכל אופן היה שייך לשמאל. והוא ׳התפכח׳. והוא מתאר בספר הזה עולם שמחולק לשלוש מעצמות-על טוטליטריות שמתחרות זו בזו והוא מתאר מה קורה באחת מהן ששולטת בבריטניה. הם החליטו שהם רוצים לכוון את השנאה של העם לאדם אחד - והאדם הזה קוראים לו גולדשטיין. יהודי. אוקיי? והם מכניסים את העם לאודיטוריומים. אתה נכנס לאודיטוריום. כל אחד צריך לבוא לשם. יושבים שם שעתיים שלוש ורואים צילומים של גולדשטיין על המסך יחד עם הקריאות באנגלית ׳הייט הייט הייט׳. ובסוף כולם יוצאים, מריעים, צועקים בצוותא: ׳לשנוא לשנוא לשנוא׳. יוצאים החוצה וגולדשטיין אויב העם. בעצם זה בדיוק מה שקורה פה. שלוש שעות הם יושבים באודיטוריום בבית ומקבלים בערוץ 12 ובערוץ 11 ובערוץ 13 - ׳הייט הייט הייט׳״, כה אמר נתניהו.
הרפרנס, אם כן, לא נפלט לו במקרה. בנמשל שלו, הוא גולדשטיין, ערוצי הטלוויזיה הם מכונת התעמולה והציבור הישראלי נדרש מדי ערב לשנוא אותו. למען הסר ספק, ברוב הוויכוחים בעולם אני לא אנצח את בנימין נתניהו. בוודאי לא בוויכוח רטורי. למעשה, ביבי יותר טוב מרוב האנשים בעולם בדיבורים. אבל יש תחום אחד שבו אני כנראה מבין קצת יותר ממנו: ספרות קלאסית. זה, משום מה, הנושא שבחרתי ללמוד באוניברסיטה (החלטה כלכלית מבריקה, אגב, החברים שהלכו ללמוד קוד בטוח מקנאים בי).
את כתבי אורוול קראתי, למדתי וניתחתי מכל זווית אפשרית. נתניהו, לעומת זאת, הרכיב לעצמו גרסה שימושית מאוד של ״1984״, וגם המציא ג׳ורג׳ אורוול אחר מהמציאות. נתחיל מהסופר. אורוול לא היה קומוניסט שהתפכח מהשמאל. הוא היה סוציאליסט דמוקרטי ומתנגד חריף לסטליניזם. הוא לא ״התפכח״ אלא נותר ״סמולן״ עד יום מותו. גם בכתבי אורוול לא חסרה ביקורת חריפה על הקפיטליזם ועל האימפריאליזם. ״1984״ אינו כתב הגנה על הימין, אלא אזהרה מפני שלטון טוטליטרי שמרכז בידיו את המדינה, התקשורת, השפה והזיכרון. בכלל, קשה לחשוב על דוגמה חיה יותר לשיחדש מהמושג ״ניצחון מוחלט״, שנתניהו ממשיך לפמפם לציבור.
גם תיאור הטקס של נתניהו עבר הליך התאמה ביביסטי. אזרחי אוקיאניה אינם יושבים שעתיים או שלוש מול גולדשטיין. לטקס קוראים, במפורש, ״שתי דקות השנאה״. כדי להקביל אותו למהדורות החדשות, נתניהו נאלץ למתוח שתי דקות לשלוש שעות. בקטנה.
אבל מעניין יותר לשים לב למה שנתניהו פשוט בוחר להשמיט מהאמ;לק שלו לספר. בגרסה שלו טקס השנאה הוא חד-ממדי, ומטרתו רק לגרום לחברי המפלגה לשנוא את אויב הציבור. אצל אורוול, הטקס הוא אמצעי לחיזוק הנאמנות לשלטון. בסיומו פניו של גולדשטיין מתחלפות לבסוף בפניו של ״האח הגדול״. ברגע הזה השנאה הופכת להערצה. אלה אינם שני אירועים נפרדים, אלא מנגנון אחד: המשטר מייצר את דמותו של גולדשטיין כאויב המוחלט, כדי שההמון יריע בקריאות קצובות ״B-B״.
מומלץ במיוחד לחוות את הרגע המצמרר הזה בגרסת האודיו הדרמטית של אמזון, שיצאה לפני שנתיים, בכיכובם של אנדרו גרפילד, סינתיה אריבו, אנדרו סקוט ועם טום הארדי בדמותו של האח הגדול. כששומעים את זה, זה חזק יותר אפילו מאשר לקרוא את זה.ברגע אחד הקהל כולו פוצח בקריאה עמוקה: ״בי-בי, בי-בי, בי-בי״. כן, ביבי. B-B. אלה פשוט ראשי התיבות של Big Brother, דמות המנהיג והפנים של המפלגה. קריאות קצובות של בי-בי! נשבע. אל תתבע אותי, יא ביבי, זה ככה בספר. זה השם של הנבל האולטימטיבי.
בהמשך, נתניהו חוזר לגולדשטיין ומסביר שהדמות מבוססת על הקמפיין של סטלין נגד טרוצקי, שהפך להיות מבכירי המשטר לאויב העם. זה נכון בעיקרו (בכל זאת בן של היסטוריון) אבל גם כאן הוא מדלג על פרט זעיר: מי שהפך את טרוצקי לאויב העם היה סטלין. לא כמה עיתונאים עצמאיים שלא אהבו אותו, אלא השליט והמדינה שהחזיקו בעיתונים, במשטרה, בצבא ובמנגנוני התעמולה.
וזה בדיוק המקום שבו הרפרנס קורס. עמנואל גולדשטיין אינו מנהיג חזק שסובל מסיקור עוין. הוא כלי שבעזרתו בעלי הכוח מנהלים את תודעת הציבור. בכלל לא ברור אם הוא עדיין חי ואם המחתרת שהוא כביכול מנהיג אמיתית או מלכודת של המפלגה. גולדשטיין אינו ״אויב״ של המערכת. הוא מוצר שלה.
ב״1984״ תמיד יש גולדשטיין. השאלה החשובה אינה מיהו, אלא מי מחזיק במסך ובוחר מה ישדרו בו, מי מגדיר את האויב ולמי אמור הציבור להריע בסוף. ביבי ביקש מאיתנו לזכור את גולדשטיין. בהחלט. אבל אי אפשר לזכור אותו בלי לזכור מה בא מיד אחריו. קריאות קצובות של ״בי-בי, בי-בי, בי-בי״.
(הטור המלא בטיים אאוט - כן, כן - יש עוד)
במשך הקדנציה האחרונה היו צריכים 5 עריקים כדי להפיל את ממשלת ה7/10.
לא היו.
עכשיו הם מתפטרים כשלא היו שם כדי לעצור את הטרפת;
* דן אילוז
* משה ארבל
* משה סלומון
* אופיר סופר
* יולי אדלשטיין
* שרן השכל
כשעם ישראל היה צריך אותם, הם דאגו לתחת של עצמם.
לוסי אהריש לא מוותרת לאביחי בוארון שאומר "החזרנו את כל החטופים" ולא נותנת לו להמשיך עם השקר מבלי שהיא מבהירה לצופים שחלק גדול מהחטופים הגיעו לא בחיים בגלל שהממשלה דחתה מספר עסקאות. מה שגורם לו לעזוב באמצע הראיון. רק ככה, אסור לתת להם להמשיך עם השקר הזה. כבוד ללוסי
הקואליציה: האסון קרה כי הצבא לא התריע
הרמטכ"ל: אני מרים עשרה דגלים אדומים ומתריע שהחוקים האלו יחמירו את מצוקת כוח האדם בצהל
הקואליציה: סתום תפה למה מי אתה בכלל