לא מעט אלבומים מבטיחים יצאו אתמול, אבל אנחנו נפתח את השבוע עם 'I Can See', האלבום החדש של אמן הנאו-סול הנהדר Nick Hakim.
הגישה של האקים לשירים היא תמיד ייחודית, מלאה בגרוב פנימי, מוזרה לפרקים, אבל מאוד נגישה. בטח נתקלתם בו באחד משיתופי הפעולה הרבים בהם הוא לוקח חלק, אבל
בקרב עוקבינו, כנראה שאין באמת צורך להרחיב מיהו רם אוריון. כבר עשרות שנים שאוריון מככב בשורה של ציוני דרך חשובים בתולדות מוזיקת האינדי הישראלית: הפה והטלפיים, נושאי המגבעת, אביב מארק והנצח וכמובן שיתוף הפעולה שעלה רק בשנים האחרונות למרשתת - ענבלאנס (ועוד ועוד, קצרה היריעה).
כמאמר עורך הפלייליסט: ״שירים של חברים שהתארחו כאן בחמש שנים האחרונות והקליטו (לא בהכרח את מה שבחרתי לצרף לפלייליסט אבל חלק כן)״.
ממליצים להאזין לפלייליסט: https://t.co/erP1n55eNm
שחר:
לפני מספר שבועות עלתה כתבה בגיקטיים הסוקרת את פיצ׳ר ה-DJ בספוטיפיי. מדובר בפיצ׳ר שהושק בארה״ב ��ברוב מדינות העולם עוד בשנת 2023, ועשה עליה שקטה לישראל רק השנה. אפשר לבקש מהדיג׳יי שידור חופשי - שיחליט עבורנו -
פספסה בענק כשציינה ״שלא יהיו טעו��ות, בכל רגע נתון נעדיף את זה על גלגל"צ״. מדוע לא השוו את הדיג׳יי לתחנות, עורכים ושדרנים שבאמת מהווים מקור ידע אמיתי? נכון, נעדיף את זה על גלגל״צ רווי הפרסומות והעריכה הגנרית, אבל האם באמת זה מה שהקהל רוצה וצריך? ובפרט הקהל האדוק
שחר:
בשנים האחרונות יס מוציאה לא מעט סרטי דוקו מופלאים על מוזיקאים ישראליים. מיהודה פוליקר עם ״הילד שבי״ ו״קורין אלאל: סיבוב פרידה״ שיכולים לחלוטין להיחשב כסשנים של טיפול פסיכולוגי ועד ״סיכוי להינצל״ אשר עקב אחרי אביתר בנאי ��משך כעשור.
והנה הגיעה תורה של אישה מיוחדת מאוד, שהיו
הזו הצליחו להכניס היסטוריה, לאומיות, שייכות, נשיות, יחסי כוח, עם הרבה חן ורגש - ממש כפי שאסתר יודעת להגיש בביצועיה. עם סוף הסרט, כאשר היא שרה את ״היו לילות״ בהיכל הבימה ב-2025 - אי אפשר היה שלא לבכות מהתרגשות. מומלץ מאוד לצפות ב״אסתר״, המשודר בסינמטקים ויהיה זמין בהמשך ביס דוקו
נדב מרבה לשיר על הקשר למקום. באלבום הראשון הוא שר על באר שבע. אלבום לאחר מכן הוא תאר את תחושת החסך בקשר למקום בשיר ׳יורדים׳. שני האלבומים האחרונים שלו נוגעים בנושא הקשר למקום בצורה הרבה יותר רחבה. מעניין מה יביא איתו הפרויקט הבא...
להאזנה: https://t.co/CzEoLKR6pJ
שי שלנו כותב:
מה שהופך את נדב דלומי ליוצר כל כך מעניין מבחינתי היא שכל פרויקט שלו הוא סיפור שלם חדש, או אולי ניסיון לספר לנו את הסיפור שלו מזווית חדשה. באלבום הקודם שלו (כל הגיבורים עזבו) הוא תיאר לנו את המיקרוקוסמוס
תחושת ההימצאות במקום, הבחירות המוזיקליות מדגישות את האווירה בצורה מדויקת, וכל זה מצליח להיות מאד מח��בר לקרקע - לא פרויקט אומנותי יומרני, אלא אסופה של שירים טובים, שבמקרה מספרת לנו את הקשר בינינו למקום הזה ולשורשים המשותפים.
באופן כללי,