הבית בנירים שבו נרצח נכדי אורן נהרס על ידי טרקטורים כדי לפנות מקום לשכונה חדשה.
מהרכב שלו נשארה רק לוחית זיהוי.
מחשב הגיימינג האישי שלו, שעליו היו חייו הדיגיטליים – תמונות, יצירות, מוזיקה וזיכרונות – נעלם לאחר שנרצח. יש לי תיעוד שהיה שם.
ועדת חקירה ממלכתית עדיין אינה באופק.
תשובות אין.
אחראים אין.
חקירה אמיתית אין.
לפעמים נדמה לי שנותר רק לפרק את הקבר ולספר לי שלא היה לי נכד.
אבל היה לי נכד.
שמו אורן אלפסי.
הוא נרצח בנירים ב־7 באוקטובר 2023.
ואת הזיכרון שלו, ואת החובה לברר איך ולמה זה קרה, שום טרקטור לא יוכל לקבור.
חושב שטרם פורסם ברבים בהד הראוי - אבל לאחרונה הגיעו 3 אוטובוסים של חרדים לביתו של מפקד כלא 10, ניפצו את את זכוכיות הלובי, ניפצו את דלת הדירה וכשהמשטרה הוזעקה נענתה אישתו "תסתדרו בעצמכם אנחנו עסוקים". - זה קרה בקריית אתא והשמיעו לנו את המתרחש "און ליין" בזמן אמת. תמהני מדוע לא תפס כותרות חוץ מאתרים חרדיים.
תיעוד חריג מירושלים: המון חרדי תקף את רכבה של קצינת הרפואה הראשית במשטרה, נצ״מ ד״ר ולרי שושן. בנה, רס״ל (במיל’) אליסף שושן ז״ל, לוחם בגדוד 6646 של עוצבת ״שועלי מרום״ נפל בקרב במרכז רצועת עזה בדצמבר 2023. הוא היה בן 23 בנופלו.
באיזה עולם הגיוני אנחנו חיים?!
אני כותבת את המילים האלו והידיים שלי עדיין רועדות מרק מעצבים ומאמוציות.
הבת שלי, שירתה שלוש שנים כתומכת לחימה. מאז היא עשתה כבר מאות ימי מילואים. נותנת את הנשמה, את הזמן ואת הביטחון שלה בשביל המדינה הזו. בסך הכל רצתה לנסוע לראות סרט בראשון לציון.
ובאיזה מציאות היא נתקלת? חבורה של מפגינים מסיסמת "נמות ולא נתגייס" חוסמים לה את הרכב, דופקים לה על החלונות, ומכניסים אותה להתקף חרדה מטורף באמצע הכביש. הבת הגיבורה שלי יושבת באוטו, בוכה מפחד, ומתקשרת אליי אבודה.
אני רוצה להגיד תודה ענקית לשוטרת המדהימה, לירז ממוקד המשטרה, שאיך ששמעה אותי מיד התקשרה לבת שלי, הרגיעה אותה וליוותה אותה בטלפון צעד אחר צעד עד שהיא יצאה בבטחה מהאזור.
והכי הזוי? כשהמפגינים קלטו שהיא בוכה בחרדה, הם פתאום נבהלו. שאלו אותה "למה את בוכה? את לא קשורה". ואז ה"מנהיג" שלהם החליט לרחם עליה ונתן לה לעבור.
תגידו לי, זה אמיתי מה שנהיה כאן? הילדים שלנו שמגנים על הארץ הזו צריכים לבקש רחמים מאלו שמסרבים להתגייס רק כדי ��עבור בכביש?! משהו פה השתבש לחלוטין.
ברגעים אלו ממש אמא של מיכאל טיוקין ז"ל קוברת את בנה היחיד, איתו היא עלתה ארצה מאוקראינה לפני 6 שנים, אבל לאלחנן נשבר הלב כי צעירים בריאים שהחליטו להשתמט משירות צבאי בניגוד לחוק - נעצרים על כך.
אוי הניתוק.
למה התחלתי לבכות?
כי נשרף לי ה��ב כשגיליתי שהורים בגן של האחיין שלי ביקשו מהגננת להרחיק ילד שמנמן מהילדים שלהם כדי ״שלא ימחץ״ את הילדים שלהם
אין לי מילים אפילו לתאר כמה כואב לי בשביל הילד הזה וההורים שלו
קיץ 82
אני בכתה ד'
אחי הגדול יושב על המרפסת עם מעריב
ואומר' יאללה, כבשנו את הבופור'
שנתיים מאוחר יותר הוא יהרג על אדמת לבנון הארורה.
16 שנה אחרי, יהרג בן דודי על אותה אדמה ארורה.
לא לומדים כאן כלום?
למה צריך להכנס לשם שוב?
��׳ עשה בינתיים רילוקיישן, אז אני נשארתי כמעט לבד בתוך הסיטואציה הזאת.
ואני מרגישה בין הפטיש לסדן -
מצד אחד אני לא מוכנה להכניס לחיים שלי אדם שפוגע באחרים ולא מכבד גבולות,
ומצד שני אני גם לא רוצה לאבד את כל החברים הקרובים שלי בגללו
האם אני טועה?
איך אמורים להתנהל בסיטואציה הזו?
צריכה עצה ממבוגר אחראי:
לפני כמעט שנה הייתי עם שני חברים מהחבורה בבית של אחד מהם, א׳, לערב מחזות זמר.
במהלך הע��ב הבחור השני, י׳, השתכר והטריד מינית את א׳.
ברגע שהבנתי מה קורה עצרתי את הסיטואציה ושלחתי את י׳ הביתה.
שבוע אחרי י׳ יצא מכל הקבוצות בוואטסאפ של מהחבורה מיוזמתו
אני לא אומרת לאנשים עם מי להיות חברים, אבל קשה לי להבין איך אפשר להמשיך כרגיל אחרי דבר כזה.
התגובות מכולם כשמדברים על זה הן בסגנון של:
“זה פשוט י׳, ידוע שיש לו בעיית גבולות” או “לא היינו שם אז אנחנו לא יודעים מה באמת קרה”
מבחינתי אלה לא תירוצים וזה לגמריי לא לגיטימי
לסיום אני אומר שלא תמיד אונס נראה כמו שמציירים, אם לדייק ברוב המוחלט של המקרים הוא נראה ההפך. הוא לרוב לא בסמטה ברחוב עם זר מוחלט אלא במיטה של אדם מוכר. אולי הידיד, דייט פוטנציאלי או פשוט הבן זוג שלך.
אין דבר כזה דינמיקה של קורבן אונס.
יש דינמיקה של אנס ונאנסת.
מאמינה לך, תמיד.
אם לא צפיתם בתחקיר הערב של @hen_zender עזבו הכל וצפו בו.
על משפחות ה 7 באוקטובר שהמדינה הלאימה מהם את הזכרון האחרון של יקיריהם, של הילדים שלהם שנרצחו ב 7 באוקטובר, בלי הסברים אלא בהיחבא, בהסתרה, בגניבה.
על מצלמות שהועלמו וטלפונים ניידים שרוקנו מהסימים שלהם ונמצאים בחזקת המדינה.
זה אכזרי. זו הפקרה נוספת ⬇️