**כשר לכיפור (בהשגחת הרבנות הראשית לישראל)**
שנים שאנחנו מעבירים את יום כיפור באילת, והנה הסוד הכי שמור במערכת: אמנם בערב החג ארוחת הערב מוגשת מוקדם יחסית, אבל בבוקר? חדר האוכל פועל כרגיל. המזנונים עמוסים בשפע, האורחים אוכלים כיד המלך, ויודעים מה אין כאן (חוץ מאספרסו וקפה הפוך)?
הפגנות חרדים מחוץ ללובי.
יודעים למה? כי הרבנות חתומה על זה.
צביעות? מה פתאום. רק דיל קרוקודיל.
כי כשזה מגיע להתאחדות המלונאים החזקה והמיליארדים שהענף מגלגל ושהמדינה חפצה בהם, הרבנות הראשית מוצאת את הגמישות ההלכתית הדרושה לכופף כל כלל הלכתי בדיוק בזווית הנכונה, כדי להפוך סעודת מלכים בבוקר יום כיפור ל"כשרה למהדרין".
Win Win Win Situation
כולם מרוויחים: המלונות, המדינה והרבנות.
ומי מפסיד? קפה הסמטה השכונתי. העסקים הקטנים החילוניים, שפעם אחר פעם מעמידים את הצביעות הזו למבחן בבית המשפט, ויוצאים מתוסכלים ובידיים ריקות, כי לבית קפה קטן אין את הלובי הפוליטי הדרוש לפתיחת פירצה בהלכה.
בכל שבת בבוקר אפשר להתחרפן מלראות ישראלים דתיים נהנים בחדר אוכל בבית מלון בשעה שבתי-קפה ומסעדות שפתוחים בשבת נשרפים.
איך אפשר לשנות את זה?
1. בקלפי: להחליף את ממשלת הסחטנות ולקחת את הכוח הבלתי פרופורציונלי מידי העסקנים והגורמים הקיצוניים שמכתיבים כאן את סדר היום.
2. בשטח: לעשות בדיוק מה שעובד. בעלי העסקים הקטנים חייבים להבין שהם מנוע הצמיחה של המשק הזה. ניסינו את זה רבות - מאז שהקמתי את הסתדרות העצמאים, ואז השולמנים ועוד ארגונים - זה תמיד מניב הישגים. ברגע שהעסקים יתאחדו וירימו ראש, יהיה להם את הכוח לעמוד מול דיקטטורת הכשרות והממסד - ואנחנו, כציבור, חייבים לתמוך בהם ברגליים ובארנק.
ושלא ישתמע אחרת: אני מכבדת לחלוטין כל אדם שבוחר לצום בכיפור, לשמור כשרות או לא לאכול חמץ בפסח. באמת.
אבל כבוד הוא נתיב דו-סטרי. כל מי שמבקש ודורש שנעריך ונכבד את אורח החיים הדתי שלו, חייב להיות שותף מלא גם לדרישה לכבד את אורח החיים החילוני שלנו ואת הזכות שלנו לקיים אותו ללא כפייה ובאין מפריע.
חיו ותנו לחיות.