1. בשנת 1991, פנה גוף המדיה של אופ"א אל המלחין טוני בריטן, אוהד קריסטל פלאס שבימים ההם התמחה בכתיבת מוסיקה לפרסומות.
טורניר 'גביע אלופות' עבר באותם ימים מיתוג מחדש.
הוא הפך ל'ליגת האלופות' וזכה לפורמט חדש, לוגו חדש, ובריטן היה אמור להשלים לטורניר את מה שהיה חסר לו - המנון חדש.
טוב, זה הולך להיות ציוץ שיווקי, אבל מכל הלב:
יותר משאני אוהב כדורגל, אני אוהב את המונדיאל.
זה האירוע שהכי ריגש אותי כילד, והדבר שהכי השפיע על התוכן שאני אוהב לצרוך וליצור עד היום. החיבור בין מדינות, דגלים, תרבויות, סיפורים וגיבורים שמתנקז לחודש אחד של כדורגל פשוט כבש אותי.
במונדיאל 94' הייתי בן 12. הייתה לי מחברת שבה סיכמתי משחקים, ציירתי דגלים, הדבקתי גזרי עיתונים ואספתי כל פיסת מידע שמצאתי. זה היה ה"ספר" הראשון שלי.
אחרי מונדיאל 2006 החלטתי שאני רוצה לשלב כתיבה על ספורט בחיים שלי. מאז אני עושה את זה בדרכים שונות.
ספרי בעיטת פתיחה הם הניסיון שלי להעב��ר הלאה את ההתאהבות הזאת – את הסיפורים, הדמויות והרגעים שהפכו את המונדיאל לדבר שאני מחכה לו יותר מכל. אפשר להגיד ששמתי בהם את כל הלב והנשמה שלי.
אז אם יש לכם ילדים וילדות שמתרגשים לקראת המונדיאל, או כאלה שאתם רוצים להדביק בהתלהבות הזאת, הספרים האלה נכתבו בדיוק בשבילם.
לרגל שבוע הספר והמונדיאל הם נמכרים עכשיו במחירי מבצע: https://t.co/Ma2sUciX3S
בתמונות - "הספר" הראשון שלי
@LehmanSagi זאת בעיה מבנית שיש בכדורגל, שלמשחק הבודד כמשחק אין משמעות כמעט, אם הוא לא חלק מטורניר.
בענפים אחרים כל משחק חשוב לשם המשחק עצמו, אפילו אם לא עולים שלב וכדו' רק מעצם קיומו כתחרות.
בכדורגל, ומעניין איך זה קרה, אולי קשור למקצוענות, יש המון משחקים שמתייחסים אליהם כאל כלום ובזבוז זמן
מצרים היא שיאנית הזכיות באליפות ��פריקה עם 7 זכיות, היא מציינת את זה עם 7 כוכבים מעל הלוגו על החולצה.
כך היה גם בחולצה שלהם למונדיאל, אבל פיפא לא ראתה את הדבר בעין יפה, כוכבים על חולצה מסמלים זכיות בגביע העולם* המצרים שינו את הסט וישחקו בחולצה נטולת כוכבים
*יוצאת דופן:אורוגוואי
במרכז ירושלים בבית ההסתדרות רוססו על מגילת העצמאות צלבי קרס ודגל פלסטין. דבר כזה קורה במזרח העיר ותוך שעה המקום יהיה מלא בכוחות מגב ושיטור,אבל כאן זה עומד ככה כבר כמה שבועות באפס טיפול.
למה? כי מי שעשה את זה אלו האנטי ציונים מסוג 'השותפים הטבעיים שלנו' ולכן צרצרים ולא יותר..
בושה